טובה, יפה, חכמה

רוביק רוזנטל | 29 ביוני 2001

עולי חבר העמים פיתחו גירסה ייחודית של העברית, תערובת של שפה גבוהה ונקייה, שיבושים אופייניים ושימוש מבוקר בסלנג, וגם על ההבדל בין קהילה לקהילייה, ועל הסיפור הלשוני של החום הישראלי

איזו עברית מדברים ה"רוסים", כלומר, הציבור העצום של עולי חבר העמים שהגיע לישראל בשנות התשעים, אליהם אפשר לקשור גם את כמה מאות האלפים שעלו משם בשנות השבעים. ואיך הם משפיעים על העברית? קשה מאוד לענות על השאלה הזו, מפני שה"רוסים" מגיעים מאזורים שונים במדינת היבשת הענקית ההיא, מתרבויות שונות ומרקע תרבותי שונה, ובארץ הם נקלטו כמעט בכל יישוב והם מתחככים בתת-שפות ישראליות שונות. ובכל זאת, אפשר לנסות לאמר כמה מלים על שפתם גם במסגרת המצומצמת הזו.

הוא התמוטט, התייאש

שפת העולים נחשפת לציבור הרחב בעיקר בתקשורת ובמפגש היומיומי עם העולים. מנה גדושה של חשיפה כזו באה אחרי הפיגוע בדולפינריום, ושוב ושוב עולה אותה תגובה: יש בעברית של העולים משהו מהוגן, נקי, גבוה במידה, משולב בסלנג ישראלי אבל לא מוברג בו, והוא שומר על נעימה "רוסית" שהזכירה לי טקסטים וציטוטים רוסים שקראתי בנעורי. הדוגמאות, רובן מכתבה של עדה אושפיז בהארץ, שבוע לאחר אסון הדולפינריום, שבה נראה שנשמר הנוסח המדויק של הטקסט המדובר.

"אני לבד בישראל, ולא פעם שאלתי את עצמי בשביל מי אני חיה", שואלת אם שכולה. "לא פעם" הופך תיאור רגשי פשוט לטקסט מוגבה.

"היה לו קשה, הוא התמוטט, התייאש" – משפט עברי יפה, לצירוף "התמוטט – התייאש" נעימה רוסית, "היה לו קשה" הוא צירוף של שפת הדיבור ישראלית.  "מי חלם שנאבד כאן את מריאנה, איזה גורל". הטקסטים האלה, ורבים אחרים, הם בעלי אופי לקוני, עגום, לא מתפרץ, ובכך הם מייצגים את ה"מופנמות" המפורסמת של העולים, לפחות בהופעותיהם בתקשורת.

הוא היה מרביץ את אמא

לטקסט הישראלי-רוסי כמה איפיונים תחביריים היוצרים אפקט של שפה שונה, לא בהכרח משובשת. למשל, יש לדוברים נטייה להקדים את תיאור המקום או הזמן לפני הנשוא, והאפקט של הניואנס הזה בולט: "אני עכשיו מרגישה לא טוב", "אנשים פה טובים". תופעה אחרת: הנושא מובא פעם אחת ואחר כך לא חוזרים עליו, וכך נוצרים המשפטים הלקוניים, במעין זרימה: "יש כאלה שיום העצמאות שלנו הוא יום האבל שלהם, עושים הפגנות, התפרעויות". או: "הבת שלי היתה טובה, יפה, חכמה". הלקוניות הזו נובעת לעתים מחוסר ההתאמה בין השפות. כשאחת האמהות באסון הדולפינריום אומרת "לא נעלבתי, הכל בסדר, רק הטלפונים והטרטור קצת הרגיזו", "הרגיזו" היא מלה עברית אחת המחליפה שורה ארוכה של מילים המביעים רוגז ברוסית בניואנסים דקים. אוצר המלים החסכני של העברית עלול ליצור בשפת העולים אפקט של דלות לשונית.

בדרך הטבע יש בשפה העברית שבפי העולים "שיבושים", שהם לעתים קרובות גירסאות לא נפוצות שאינם בהכרח שיבוש. למשל, "הם מרגישים שונה מכל אחד מאתנו". השימוש ב"שונה" בהקשר זה איננו מקובל, נהוג לאמר "מרגישים שונים" או "מרגישים אחרת", ומכאן אפקט השיבוש. העולים נוטים באופן לא שיטתי לוותר על ה"א הידיעה במקרים רבים, ולהעדיף נושא סתמי וכללי כמו "כולם" ("כולם עזרו, כולם, התייחסו מאוד יפה"), או "הכל", או השימוש הסתמי בנוכח ("אתה מרגיש קטן, אין חוקים, אין כבוד"). יצחק בן-נר בספר "עיר מקלט" שאליו התייחסתי באחד המדורים הקודמים מביא שפה משובשת באופן קיצוני של הומלס רוסי שניכרים בו עקבות של אינטליגנציה ותרבות. דוגמת יסוד: "ממה אני יודע, אמא היא יהודי. אבא לא כל כך יהודי. הוא היה מרביץ את אמא". נראה שמרבית העולים, בוודאי הצעירים שבהם, התגברו על השגיאות האלה.

אני לא מבין את זה, משהו כמו קיר

לצד כל אבל מורגשת בהחלט חדירה של הסלנג הישראלי לשפת העולים, כאשר נקלטות מלים או צירופים שגורים, כמו "קטע", "זה לא משהו". משפט לדוגמה: "איזו מדינה דפוקה, יש בארץ משהו, אני לא מבין את זה, משהו כמו קיר, אי אפשר לשבור אותו, משהו לא הגיוני". משפט ישראלי? רוסי? או מה שביניהם? נטשה מוסגוביה, עיתונאית צעירה הנמצאת כעשר שנים בישראל סיפרה לי שכשהיא מדברת עם ידידיה במוסקבה היא מופתעת מהדינמיות של שתי השפות. ידידיה מדברים רוסית המשובצת בביטויי סלנג של ימי הפרסטרויקה, בעוד היא משבצת בטקסט הרוסי שלה סלנג ישראלי מתורגם לרוסית כמו "כאלה" ו"בסדר", שידידיה אינם מצליחים להבין. בשיחה בינינו היא משתמשת בטבעיות בביטוי הגבוה "אני בספק" לצד "קטע" ו"מצבים פסיכיים לגמרי".

על פי אנה איסאקובה, דמות בולטת בעליית שנות השבעים המדברת וכותבת עברית מושלמת, השפה הגבוהה-משובשת של העולים נובעת מההבדל בין העברית והרוסית במערכת היחסים בין השפה הקנונית, הגבוהה לבין שפת הדיבור. בעברית הישראלית הגבולות בין השפות פרוצים, ויש השפעה רבה של שפת הדיבור על השפה הגבוהה. בתרבות הרוסית הגבולות מוגדרים הרבה יותר, ויש הליך מסודר יותר של קנוניזציה. מלה מדוברת יכולה לחדור לשפה הקנונית אבל רק אחרי תהליך של סינון והכשרה. מקסים גורקי, סופר המהפכה, נהג לתעד שפות דיבור עממיות וכך להכשיר אותן לחדור לשפה התקנית. אפשר למצוא, למשל, מילוני קללות, שהשפה הרוסית משופעת בהן מהדנייפר ועד ערבות סיביר. נטשה מספרת שרוסים מגיעים בדרך כלל לעברית מתוך הנחה שיש שתי שפות: שפת התנ"ך שהיא "הרובד הגבוה", והשפה המדוברת אותה הם מכירים מלימוד השפה והיא למעשה שפה שאין מדברים בה ברחוב הישראלי. את השפה המדוברת האמיתית הם מגלים רק בשטח.

שפת העולים ראויה למחקרים מקיפים שוודאי נעשים, וכבר יש עיסוק מרתק בלשון הילדים שנולדו בארץ לעולים מרוסיה וחיים במציאות דו לשונית. לא נראה שיש השפעה של אוצר המלים הרוסי על העברית המדוברת, לאחר שאפילו המלים שחדרו לסלנג מהעליות הראשונות מן הרוסית לא החזיקו בדרך כלל מעמד (מישהו עוד אומר "ז'לוב"?). יש גם מלים פנימיות לא מעטות של העולים. למשל, הפועל "ישמירויו", שנולד מ"שומר" שהוא עיסוק-בעל-כורחם של רוסים רבים ומשמעותו בסלנג הפנימי "אין לו תעסוקה קבועה". בטווח הרחוק נראה שלשפת העולים תהיה השפעה חיובית על השפה הישראלית עקב הנקיון והדיוק שהם מביאים.

קהילה וקהילייה

אביב כותב לי: "בתקשורת רווח לאחרונה המושג 'קהיליה' כדי לציין קבוצה בעלת מכנה משותף כלשהו - הקהילייה הבינלאומית, קהיליית המודיעין וכן הלאה. רציתי להסב את תשומת הלב לכך שזוהי שגיאה, היות ש'קהילייה' היא המילה העברית ל'רפובליקה', ותו לא. השימוש הנכון הוא 'קהילה': הקהילה הבינלאומית, קהילת המודיעין".

אביב, לטעמי לא מדובר כאן בשגיאה אלא בהתפתחות לשונית הגיונית. "קהילה" משמש לציון קבוצה מוגדרת ומגובשת שיש בה מפגש אנושי, מעין משפחה מורחבת (נוסח "קהילת יעקב" בספר דברים). מכאן "ישוב קהילתי" ו"קהילת בית הכנסת". "קהילייה" לציון רפובליקה כמעט אינו בשימוש מכיוון שעצם המונח "רפובליקה" הוא אנכרוניסטי ואנחנו מדברים היום על "מדינה" "ממלכה" או "דמוקרטיה". לכן התרחב המושג והוא מתייחס ל"מעין רפובליקות", קבוצות אנשים שיש להם מכנה משותף רחב מאוד אבל אינם מקיימים בהכרח מפגש אנושי או ציבורי. שתי הדוגמאות שהבאת ממחישות זאת, ואפשר להוסיף אליהם את "קהיליית העסקים", בעוד הגאים והגאות בחרו דווקא ב"קהילה" המבטאת סולידריות ומפגש אנושי, למרות שהם מפוזרים ברחבי הארץ ומספרם רב.

מילון הישראליות: חום

מלה המגשרת בין מזג האוויר למזג הרוח @ התקשורת אוהבת "חומר חם" (הלא הוא hot stuff-) וכך קיבלנו את "משעל חם" ואת "העונה החמה" @ המיחם נכנס יפה לשפה, מה שלא קרה לעמיתו החדש "מיקר" לציון מתקן למים קרים @ "חום הלב ואש הקרב" הם צמד מנצח בשיר הקדמון "יה משלטי" @ ואילי גורליצקי שר "חמסינים במשלט, הזמן זוחל לאט" @ "חמסין" היא להקת רוק חשובה וסרט ישראלי מעניין @ המושג "חמסין" לתיאור מזג אוויר יבש וחם הובא במאה ה-19 מאירופה למצרים ורק מאה שנה מאוחר יותר עבר לפולקלור הישראלי; הבלשן חיים בלנק כופר בתיזה שמקורו בחמישים ימי חמסין בשנה, וקושר את המלה לתקופת חמישים הימים שבין חג הפסחא לחג השבועות הקופטי במצרים @ מצרים נקראת במקרא "ארץ חם" על שם בנו של נוח, ואולי נקרא הוא על שמה הקדום "חמי"; חלק מהחוקרים קושרים את השם להיותה של מצרים ארץ חמה, אחרים סבורים שנקראה כך מלשון חום, כצבע עורם של תושביה @ חיים ויצמן הגדיר "כפור חם" את הנסיונות לגשר על מחלוקות בתנועה הציונית, ומאז נכנס הביטוי לז'רגון הפוליטי הישראלי @ בחממה מגדלים פרחים ועגבניות, בחממה עסקית מגדלים מיזמים, ואפקט החממה מאיים על עתיד כדור הארץ @ "אוויר חם" הוא כינוי לאירוע או נאום חסרי תוכן @ את החמין, אחד מסמלי היסוד של היהדות, היו "טומנים" כבר במשנה, ואילו את החמינדוס, הביצה המוטמנת בחמין, תרמה הלדינו @ "תרגילי חימום" עושים לפני כניסה למגרש, ולעתים מפוצצים "קומץ חמומי מוח" את המשחק @ מתחמם, מתחמם, חם, חם, רותח!

תגיות :
Fernando de Sousa; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה