קודם כל, החזון הוא שותף

רוביק רוזנטל | 31 באוגוסט 2001

שפתו של שמעון פרס חושפת ריבוי סגנונות, המעידים על איש ציבור רב פנים, מהו מטופל ואת מי לא רואים ממטר

שמעון פרס מדבר הרבה לאחרונה, וכרגיל הוא מותיר בי ובאחרים תחושה של אי נחת ביחס ללשונו. מצד אחד הוא מדבר בסדר, ממש בסדר, הוא אינו עילג, ובין המשפטים העמומים שהוא משמיע אפשר ללקט פה ושם משפט נחרץ. אז מהיכן אי הנחת? אי הנחת נובעת ממתח שפרס אינו מצליח להסתיר: השפה שלו כבדה, עמוסה ואינה קולחת, אך הוא מנסה לשבור את התכונה הבסיסית הזו ולעשות אותה קלילה ונוחה יותר, ונופל בין הכסאות. הוא זקוק לכל כוחותיו ותשוקותיו הפוליטיים כדי לחבר את המטען הפנימי העצום שלו עם אמנות הדיבור בלי צרימה, וזה מה שקרה לו בנאום האחדות המפורסם במרכז מפלגת העבודה. בדרך כלל זה לא קורה, ולהלן כמה ממצאים, הלקוחים מראיון הטלוויזיה שנתן לפני כשבועיים לשלי יחימוביץ ורפי רשף ב"פגוש את העיתונות".

• הוא משתמש כל הזמן, ללא הרף וללא צורך, במלה העברית האיומה "זה" ונטיותיה. דוגמאות: "כל מה שהייתי עושה, היו אומרים זה בשביל הפריימריס. הוא עושה את זה בשביל זה". "אם אני אגיד את זה יגידו, בעצם אני מסכים שיהיה פיגוע כזה, זו שטות". "אתה כל הזמן מחפש כאן איזה מכשולים כאלה".

• הוא אוהב להתחכם, וזה יוצא לפעמים קצת מסורבל. על השאלה אם יש לו שותפים לחזון הוא עונה: "קודם כל, החזון הוא שותף". על גיורא איילנד כ"בייבי סיטר" בשיחות עתידיות: "בייבי ודאי לא, ואני לא יודע אם הוא יכול להיות סיטר". סתם תשובה לשאלה - "שאלת אותי על כוונות, לא על קיבעון". והתחכמות חביבה אך יכנאית משהו: "ידי מלאות עבודה וראשי מלא במחשבות ודאגות".

• הוא מכניס מידי פעם ביטויים שובביים, סלנגיים, וכאן הוא מהמר. או שהוא מצליח להפשיר את האווירה, או שהוא נשמע מאולץ. הערה שובבה על אריק שרון: "תראה, תן גם לו צ'אנס", ומיד אחר כך ביטוי מסורבל נוסח "היית רוצה להוציא ממני איזו מכה".

• הוא מרבה להשתמש בשמות פעולה, בדרך כלל נוהג מסרבל ומכביד, בעיקר כשהוא מרצה על עקרונות מדיניים. דוגמה (על מטרות ההידברות): "הפסקת אש, הפסקת הסתה, שיפור המצב בשטחים, היערכות של צה"ל בהתאם לזה". או "זה לא עשיית טובות". או "אצלנו יש חסרון אמיתי באי הבנת הפוטנציאל הכלכלי".

• הוא נוטה לחזור על צירופים מוצלחים כמעט בכל שיחה אתו וכך לשחוק אותם. דוגמת מפתח היא צירוף התרעומת המפורסם שלו "איזה מין דיבורים אלה?!". הוא משתמש יתר על המידה בצירופי השהייה. דוגמאות חוזרות: "בכלל", "קודם כל", "שלא תהיה טעות". את החידוד "במזרח התיכון גם הנצח הוא אד הוק" שהופיע יום קודם לכן בראיון עיתונאי מיחזר בראיון לטלוויזיה.

• הדימויים שלו לעתים מדויקים ומעניינים ("אני על קו התפר ואינני רוצה לגרום לפרימה", בשאלת יושב ראש מפלגת העבודה) ולעתים קרובות יותר מסורבלים ומחטיאים: "זה לא דבר אוטומטי. אני לא כספומט", "יש לי ספר פתוח" (כלומר, חופש פעולה), "למצוא דברים יצירתיים, לא ללכת כמו איזה גולם ולחפש מכניקה", ובאותו עניין, "זה לא שני גלמים שיושבים עם משבצות ופותרים תשבץ".

פרגו, איפה זה בומביי?

במדור הקודם הזכרתי את קשיי המבטא של יוצאי ארצות ערב ששפתם חסרה את העיצורים פ"א דגושה וב"א רפה. אילת ברגר כותבת: "באחת מכותרות המשנה של מעריב מתאריך 14.8.01 נכתב: בישראל שקלו תחילה להיכנס לתוך ג'נין, אולם מתוך כוונה שלא להסתבך בלוחמה בשטח פנוי, הוחלט להימנע מכך". טעות זו הביאה אותי לכתוב לך על חילופין ידועים בין פּ' ל- בּ'. המקום בניאס הוא ע"ש אל היער פאן; השם בובה נשאל מהמלה הצרפתית poupee; השם טאבוּ (כדבר אסור) מ- tapu; השם בטטה אולי קשור לשם potato. בעברית יש קירבת משמעות בין פיזור וביזור, ברזל ופרזל, ברח ופרח, בצע (לחם) ופצע. כשדובר ערבית אומר לך שביקר בבומבי, אינך יכול לדעת האם היה בהודו או באיטליה".

מי מטפל במטופל?

דפנה שנבל, פתח-תקווה שואלת: "פעמים רבות אני נתקלת בעיתונים במשפט כמו: "ההורים, שניהם מובטלים, מטופלים בארבעה ילדים". הניסוח הזה לא נשמע נכון. המילה "מטופלים" היא פועל סביל, אך הכוונה במשפט היא שההורים הם מבצעי הפעולה. אז למה לא כותבים פשוט "מטפלים בארבעה ילדים"?

אז ככה. "מטופל" פירושו בלשון חז"ל הוא הורה לילדים, ו"טפלים" פירושו ילדים, כמו בשפות שמיות אחרות (ט'פל בערבית פירושו תינוק). כלומר, אין מדובר כאן במי ש"ילדים מטפלים בו" אלא במי ש"יש לו טפלים" (או: "יש לו ילדים"), כפי ש"משופע" הוא מי ש"יש לו שפע" ו"מצויד" הוא מי ש"יש לו ציוד". רש"י, בפירושו למסכת תענית, שבה מדובר על אדם שבין היתר הוא "מטופל ואין לו" מסביר: "יש לו טפלים, ואין לו במה להתפרנס, שלבו דואג עליו". על פי האטימולוג קליין סביר להניח ש"טפל" במשמעות ילד הוא פיתוח של "טף". עם השנים התחבר "טפל" במשמעות ילד ל"טיפל" במשמעות "עסק וטרח" והם נתפסים כשייכים לאותו שורש במסגרת אותו שדה משמעות, וכך זכה הצירוף "מטופל בבנים" ללגיטימציה בספרות העברית החדשה. שילוב המשמעויות בידל את "מטופל ב.." לקבוצה סוציו-אקונומית של מי שיש לו הרבה ילדים ואין לו הרבה הכנסה, ממש לפי כוונת מסכת תענית.

משה במנהרת הזמן

הרב ד"ר גיל נתיב מן התנועה ליהדות מסורתית מוסיף בנושא "לפנים ולאחור" שעליו כתבתי במדור הקודם. למי שלא זוכר עסקתי בשאלה מדוע העבר מיוצג במלה הקדמית (לפני או לפנים) והעתיד באמצעות המלה האחורית (אחרי, והיה באחרית הימים וכו'). נתיב כותב: "העבר ידוע לנו ולכן פנינו מופנות אליו (אנו רואים אותו). העתיד נעלם, נסתר ולכן, על פי קשר מחשבתי-לשוני בין מרחב וזמן האופייני לאבותינו אחורינו מופנים אל העתיד. כך, באגדה המפורסמת בתלמוד (מנחות כט ע"ב) מבקש משה רבנו לראות את ר' עקיבא, ואלהים אומר לו: חזור לאחורך, מה שמאפשר למשה לדלג 1500 שנה לעתיד, ולנחות במנהרת הזמן לתוך בית מדרשו של רבי עקיבא. "לפנים" הוא עבר ו"לאחור" הוא עתיד, כפי שציינת, כבר בעברית המקראית. דוגמאות: "כי לנביא היום ייקרא לפנים הרואה" (שמואל א ט 9), "הגידו האותיות לאחור ודעה כי אלוהים אתם" (ישעיה מא 23).

כן כמו אינדיאנים

עידן פרץ נשמע קצת כועס בתגובתו על עניין הערבים והאינדיאנים א-פרופו לימוד הערבית בידי בני הארץ. "אם לא שמת לב, מר רוזנטל, החל משנת 1967, הפלשתינאים בארץ אכן חיים בשמורות. הם אינם אדונים לעצמם. הם זקוקים לאישורי תנועה (ועוד מיני הגבלות מטעם מדינת ישראל) בדומה לאינדיאנים בארה"ב בזמנו. אמנם לא נעים להודות, ולא כל האשמה עלינו, אבל זהו המצב".

לא רואה אותו ממטר

המופע האחרון של שרית חדד כנגד משטרת ישראל חשף כמה חידושים מעולם הכסח והבוז הישראלי. על פי הדיווח אמרה שרית לשוטר שאתו התכסחה: "אני לא רואה אותך ממטר". ידידה שהצטרף למאבק ברשויות התייחס אל השוטר בביטוי זלזול נוסף: "אני לא סופר אותו". ולמי שחושב שאלה ביטויים חד פעמיים, הזמר שחקן אבי ביטר מתגולל על אחד המפיק גואטה בעיתון העיר. גואטה, בתגובה: "זה מה שהוא אמר? אני לא סופר את מה שהוא אומר לכם".

הביטויים האלה הם פיתוחים וואריאציות על דפוס שכבר יש לו ותק ניכר בסלנג הישראלי, ורבים מתועדים במילון העולמי של בן יהודה בן אמוץ. מודל היסוד הוא הביטוי העתיק "לא שם עליו", שהוא ככל הנראה קיצור של "לא שם עליו זין", "לא משתין בכיוון שלו", "לא יורק בכיוון שלו" ובעליית מדרגה: "לא יורק עליו". בן אמוץ נהנה לתת במילון דוגמה לביטוי אחר במשפחה: "ראיתי את פרס בטלוויזיה. לא מעמיד לי".

כל הצירופים האלה נולדו ככל הנראה מהניב האנגלי הוותיק מאוד “not give a damn" שפירושו "לא אכפת לי", וכהוכחה אפשר למצוא בין ביטויי הסלנג העברי במשמעות הזו גם את "לא נותן דֶם", שהיה נפוץ מאוד בשנות השישים והשבעים. Damn היא מלת בוז, הפתעה או התפעלות בתפוצה רחבה, ומשמעות הביטוי היא, אם כך, "זה לא שווה התייחסות", או "אין טעם להתרגש בשביל זה".

תגיות :
U.S. Embassy Tel Aviv; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה