המילים של תשס"ב

רוביק רוזנטל | 06 בספטמבר 2002

שנת תשס"א (הש"ס הזה יהרוג לנו את השיניים) היתה השנה השנייה של האינתיפדה, השנה שבאה בעקבות 11 בספטמבר ושנה כלכלית עמוסה צרות. כל אלה יצרו מערך מילים מובילות שונה בכמה הבטים מהשנה שקדמה לה

פיגועים בכל הצבעים

המילה "פיגוע" נשארה מילה יחידה לתיאור אירוע טרור, אבל באמצעות מילים נלוות מתממש עקרון האסקימוסים והשלג: יש הרבה סוגים של פיגועים. לצד השימוש הנפוץ ביותר, "פיגוע" סתם, אפשר למצוא פיגועים על פי אופיים: פיגוע התאבדות, פיגוע ירי, פיגוע מטען, פיגוע רצח, פיגוע קטלני, ופיגועים עתידיים: פיגוע כימי ופיגוע ביולוגי. דרך אחרת לתאר פיגועים היא על פי עוצמתם: פיגוע המוני, פיגוע רב נפגעים, פיגוע חמור ופיגוע קשה. עדיין בשטח "פיגוע איכותי" ו"פיגוע אסטרטגי". "פיגוע קל"? אין חיה כזאת. יש מגוון שמות לפיגועים שלא היו: "הפיגוע שנמנע" (ראה שי ודרור), "כמעט פיגוע", "נסיון פיגוע", "פיגוע אפשרי" והסיוט הגדול מכולם, "מגה פיגוע". מן העבר הרחוק יותר זכורים "פיגוע מיקוח", "פיגוע דריסה" ו"פיגוע מחבלים", שהיה נפוץ בשנות השבעים. תוספות אחרות הן רטוריות: "פיגוע טרור", ו"פיגוע דמים".

ואיך יודעים שיהיה פיגוע?

מקבלים "התראות". גם המלה "התראה" זוכה השנה לעדנה ולתארים מצטרפים מגוונים: התראה חמה, התראה ממוקדת, התראה ממשית, התראה נקודתית, התראה ספציפית והתראה כללית, ומצאנו אפילו "התראה סבירה". מעניין.

מיהו פלשתינאי

להלן הקטגוריות: חמושים (נכנס השנה לאופנה עם החדירה למחנות), מפגעים (מתחרה בהצלחה עם מחבלים), מבוקשים (שלב אחרון לפני החיסול), מתאבדים, אזרחים חפים מפשע, ילדים.

מה לעשות עם ערפאת והרשות:

מקבץ מילים במשקל פיעול, זכר לימי החישוף והסיכול: גירוש, סילוק, והמלה המעצבנת מכולן, מיטוט. בינתיים הכל מילים.

מילות רטרו:

עם הגל הפטריוטי חזרה קבוצת מלים שיצאו מהאופנה ברבע היובל האחרון. אחזנו ברטט ב"צו 8", הפכנו ממילואימניקים וסדירים ל"לוחמים", "ביצענו לחימה", אם לא גייסו אותנו הפכנו "מתנדבים", ונשותינו וחברותינו חזרו והיו ל"בנות". היי הג'יפ!

מתפרשים בשטח:

אין "שטחים", אין "יהודה ושומרון", יש רק "שטחי איי", המבצר האחרון של הרשות הפלשתינית, וכל השאר. עם השטחים האלה רוקדים טנגו לשוני: נכנסים ויוצאים, כובשים ומחזירים, חודרים ושוהים, ויש אף שחולמים על "מימוש הריבונות בשטחי איי". "שטחי "בי" ו"סי" נמוגו עם הסכמי אוסלו.

נפרדים כאילו

קבוצות מילות שטח חדשות התפרצה לחלל יחד עם תנועת ההפרדה. ה"גדר" שהחלה את המאבק כבר בשנה הראשונה התמסמסה כאשר אומצה על ידי הממשלה למונחים עמומים, שבניגוד לגדר אינם מעידים על צורה מוגדרת. בראשן: "מרחב התפר" (החייטים שבינינו לא שמעו על זה) ו"אזורי חיץ".

איך קוראים למלחמה?

"אינתיפדת אלאקצה" נשכחה בגירסתה המלאה, אבל הותירה את רישומה. "עימות בעצימות נמוכה" נשאר למקצוענים והתיישן מכל בחינה, "המלחמה על הבית" מבית היוצר של מופז לא ממש תפס. בזירה הלשונית הפלסטינאים ניצחו, יש להם ולנו "אינתיפדה".

ואיך היא תיגמר?

בדיחת השנה: אופק מדיני. עלה התאנה הלשוני של כל קברניט כשעיתונאי עקשן או פקיד בסטייט דיפרטמנט מתחילים לנדנד. כמו כל אופק, ככל שמתקרבים אליו הוא מתרחק, אבל מי מנסה בכלל להתקרב?

מקום הפשע

אל הסיסמאות הקיצוניות בשני הצדדים שבה השפה הפלילית, הזכורה לרע מימי טרום רצח רבין. השמאל הצליח להכניס לשיח הציבורי את "פשעי מלחמה" ו"פושעי מלחמה", הימין טבע בהצלחה חלקית את "פושעי אוסלו". מלת רטרו: "בוגד".

תסמונת התאומים:

טראומת ה11- בספטמבר הכינה את הקרקע לשורת שמות פעולה אפוקליפטים שהתייחסו דווקא למשבר הכלכלי, בעיקר בענף ההיי-טק. נפילה, קריסה, התמוטטות. בענייני פיטורין החל לפשות ה"קיטון". מלת רטרו: "מיתון".

הוויכוח הלא מוכרע:

אירו או יורו? כל אחד עושה כרצונו, במדינה שבה אין יודעים אם לכתוב פלשתינאים או פלסטינים ואיך מאייתים קונצנזוס.

מילת השנה:

מצב. יין ישן, אבל בהחלט יין טוב. תמונת המצב מראה, שהמצב הבטחוני רעוע, המצב הכלכלי גרוע והמצב הפוליטי מעורר זעזוע, וכל אלה משפיעים על מצב הרוח הלאומי, ולפעמים משבשים את מצב הרוח הפרטי, וזה עוד לפני שהוכרז מצב חירום, שלא לדבר על מצב הפלסטינים. מצד שני, כשיש מצב לסקס, ויש מצב לגול מול יונייטד, ויש מצב לחו"ל, המצב עדיין לא כלאחר ייאוש.

מילת השבוע: צחוקים

"שותים וודקה בים, בואי, יש פה צחוקים" כך הודיע בביפר אחד הבחורים שנהרגו בתאונת הדרכים חיפה לחברתו @ "צחוקים" במילעיל היא מלת מפתח בתרבות הישראלית, ומשמעותה בילוי פנאי ובידור סחבקי, מחליפה באופן חלקי את "כיף" @ אהובה על סטנדאפיסטים, מתגלגלת בטלוויזיה ופושה באתרי אינטרנט @ דוגמה נוספת לשם קיבוצי המקבל צורת ריבוי כמו "נשקים" ו"דמים" @ צירופים מקובלים: "היו צחוקים", "צחוקים ודחקות", "צחוקים עם החבר'ה", "הרבה צחוקים", "איזה צחוקים", "צחוקים אתך" @ משמשת גם כמעין התנצלות: "עזוב, סתם עשינו צחוקים" @ צחוקים צחוקים, אבל...

תגובה: ימח ושמו וזכרו

זאב שטיגליץ סבור בעקבות הרשימה על שפת היהודים המשיחיים (2.8), כי "התעקשות המשומדים לקרוא לעצמם 'יהודים משיחיים' אינה מציאותית. או שאתה יהודי או אתה נוצרי. השם נועד פשוט להטעות כמה שיותר יהודים תמימים לעבור מהיהדות לנצרות. גם הנסיונות למצוא מילים בעברית מקראית או חדשה למילים נוצריות, נועדו לטשטוש העובדות". בעניין השם ישוע כופר שטיגליץ בטענה שהיהודים מחקו את העי"ן מ"ישוע" כדי להנציח את ראשי התיבות "ימח שמו וזכרו". "הצירוף ימח שמו וזכרו מתייחס לשלושה דורות: הוא, בנו ונכדו, ועל כך נאמר בישעיהו נג' 'יראה זרע יאריך ימים', דבר שלא שלא התקיים בישו. אם היהודים רצו באמת לקלל, היו משאירים דווקא את המילה ישוע, שהיא ראשי תיבות 'ימח שמו וזכרו עולמית'".

תגיות :
Matthew Grapengieser; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה