שוחה נפרד ושומרת שרוולים

רוביק רוזנטל | 07 ביוני 2002

ספרו של אורי אורבך "סבא שלי היה רב" מלמד רבות על עולמה של הציונות הדתית, מהגושניקים ועד "בנות שמחם", ועוד על שפת ההיי-טק

שפת החברה הדתית בישראל לפלגיה משמשת בין היתר למיון וקיטלוג עצמי, ובכך היא הממשיכה החוקית של המנהגים הקולקטיבים הישראלים שננטשו על ידי "האליטות הישנות". ספר מקסים של אורי אורבך, בשיתוף עם קובי אריאלי, "סבא שלי היה רב", "מילון דתי-חילוני", בהוצאת כתר, שופך אור בין היתר על אהבת המיון של "חובשי הכיפות". על התופעה אפשר ללמוד הרבה גם מעבודה שעשו יצחק שלזינגר ורחל נפרסטק מאוניברסיטת בר-אילן על השפה הכתובה של נערות בבתי אולפנא של ש"ס.

הדתל"ח, הקרמבו והמודרנים

הציבור הדתי-לאומי, שעליו בעיקר נסב ספרו של אורבך, עובר טלטלה. יוצאים ממנו מצד אחד הרבה "דתיים לשעבר" ובקיצור "דתל"שים", ומצד שני יותר ויותר דתיים לאומיים מתקרבים לדרכי החרדים, ובקיצור "חרד"לים". בתוך השוליים הרחבים האלה רצות ההגדרות על פי שני פרמטרים. האחד, מאיפה באת, ובעיקר, באיזו ישיבה למדת, והשני, הטעון יותר, "איזה מין דתי אתה". בפרמטר הראשון אפשר למצוא בין היתר את ה"מרכזניקים" הוותיקים, הלא הם בוגרי ישיבת מרכז הרב, ולתלמידי ובוגרי הישיבה המתחרה "הר המור" הם קוראים במלעיל "הר המורדים". "גושניק" הוא אחד שלומד בישיבה האליטיסטית הר עציון שבגוש, וחבקו"ק הוא פריק מתוצרת חסידי ברסלב, קרליבך וקוק. בני ישיבות ההסדר קרויים "הסדרניקים" או "בני"שים".

בספקטרום מידת הדתיות, "מזרוחניקים" הוא השם העתיק לבוגרי הציונות הדתית שגישתם לדת חופשית יחסית, והיום רוענן המונח ל"דתי לאומי חדש", או "דתל"ח" (והעוינים קוראין דלו"ח). בנות ש"ס משתמשות באותו הקשר במונח "מזרחיסטים". גם "לבנים" הוא כינוי ותיק לציונים הדתיים, ורב פלוני כונה "קרמבו", חרד מבחוץ, ציוני דתי מבפנים. "דתי פתוח" הוא רציני בענייני אמונה אבל גם קשוב לרוחות העולם, "מודרני" הוא מונח מקביל בין החרדים, ודווקא לחיוב, נחשב שידוך סביר. "שרוף" בפי החרדים הוא ציוני-דתי מתחרד, מונח שהיה מקובל מאוד בתרבות תנועות הנוער בנוסח "שמוצניק שרוף". ככלל יש מקבילות רבות בין שפת הדתיים לשפת תנועות הנוער בנוסח "מאיזה שבט אתה" של בני עקיבא, ו"אתה עוד שם? שאלה ששואלים מתנחל. פעם שאלו, "אתה עדיין בקיבוץ"?

בתקה וקלקקו, זבולון ויששכר

כאן צצים מונחים המאפיינים את מידת הדתיות על פי ההתנהגות הדתית. "שומר נגיעה" הוא בחור שעד החתונה ישמור על ארבע אמות בינו לבין בחירת לבו, גם על הספסל שבגן. "שוחה נפרד" לא יהין להתקרב לחוף מעורב, ו"שומרת שרוולים" לא תחשוף את זרועותיה בציבור. "בנות שמחם" הן נערות ברסלב ומרכז הרב, מוזנחות לבוש המרקדות בהתלהבות לצלילי "שמחם בבניין שלם". "כיפה גרוש", פיסת בד קטנטונת מעידה שהבחור הולך ומתרחק מסלע קיומו, "כיפה סרוגה שחורה" אומרת שהחובש אותה נודד ממפד"ל לש"ס. בעניין החרד"לים, שאינם אהודים במיוחד ברחוב הציוני-דתי, נפוצים סיפורים על "בתקה וקלליקו", שהם "בתיה ואליהו" המתחרים ביניהם מי שומר טוב יותר את מצוות התורה, ולכן לא יאמרו בשום פנים משהו שמזכיר את השם המפורש.

סבא שלי היה רב

השפה החרדית אינה ממעטת בכינויי בוז למי שהולך לעבוד במקום ללמוד כל ימיו, וכאן שלטת היידיש. המתפרנסים קרויים "בלעבתים", או "זבולון" בצמד "זבולון ויששכר". לעומתם "ישיבע בוחער" הוא מי שעלה על הפסים הנכונים, ו"עויבד", דהיינו "עובד", הוא הקרם דלה קרם, לומד מן הבוקר עד הערב.

בנות ש"ס משתמשות בסידרת מונחים המציינים את מצבן ביחס לדת, ללמדך שמדובר בעיקר באולפנות של בנות החוזרות בתשובה. נערה "חזקה" עומדת במשימת ההתקרבות לדת, ה"חלשה" מתרחקת, ואומרים עליה שהיא "נגררת לדילוגים", כלומר, קוראת בספרים באופן לא רציף, יעני מחפפת. במקרה הרע היא מתחילה להיות "נופלת" או חלילה "מקולקלת". נערה המתנהגת באופן מופקר קרויה "רחובית". המקבילה הציונית-דתית של המתקלקלת היא החפיפיניק, אשר "קורא בקדושה", כלומר, מפטפט בתפילה, ובדרך להיות דתל"ש.

אל תשסנקו אותי

האזור הרגיש ביותר בקטלוג הדתי הוא העניין העדתי. החרדים האשכנזים עדיין משתמשים במונח המלעיג "ספרדים", במלעיל, ומי שאיתרע מזלו להיוולד למשפחה "מעורבת" קרוי "חצי חצי" ונחשב שידוך גרוע. בנות אולפנות ש"ס מדברות על קו השסע הזה באופן חופשי. במכתבים למערכת עיתון ש"ס "יום ליום" הן שוטחות את מרי שיחן על גורלן של "הבנות הספרדיות" ב"כיתה הספרדית", מבטאות בוז כלפי "המשוכנזות", אלה המתחנפות לבנות מן "הכיתה האשכנזית", ועם זאת מבקשת אחת מהן "אל תשסנקו אותי", אל תעשו ממני ש"סניקית. למי שחשה רגשי נחיתות על יד האשכנזים קוראות הבנות, בפשטות, "נחיתית".

סידרת המונחים המגדירה את קו התפר בין הדתיים-הלאומיים לבין כלל ישראל מוכרת יותר. החילוניים אימצו את "דוסים", מונח שהתקבל במידה מבורכת של אירוניה עצמית אצל חלק מהדתיים, וגם "חובש כיפה" שנעשה בו שימוש מרשיע בידי דוד טרטקובר באתר ההנצחה לרבין. הדתיים עוד לא מצאו שם מוסכם לצד השני של האמונה בקדוש ברוך הוא: "חופשיים" יצא מהמחזור ועכשיו חוזר, "חילוניים" הוא המקובל ביותר, "נאורים" נאמר בלעג ו"אנטי-דתי" בכעס. החרדים לא עושים חשבון, ואת כל שונאיהם שמו תחת מלת המטרייה "אנטישמיים". שיהיה במזל.

שפת ההייטק 1: לדוג ולתצר

אילן גנות כותב בעקבות הרשימה שעסקה בשפת ההייטק (הזירה הלשונית 24.5): לא רק ל"לקמפל" יש חלופה עברית, אלא גם ל"לקנפג" (to configure): לתצר, מלשון תצורה (configuration), שם הפועל "תיצור" והסביל "מתוצר". "ככל הידוע לי המליצה על כך הוועדה למונחי האלקטרוניקה למליאת האקדמיה". במאגר המונחים של האקדמיה, מכל מקום, המונח אינו מופיע. אבי גבעון מוסיף כי יש גרסה עברית גם לפועל "לדבג": "לנפות שגיאות", וכי מושג זה נמצא בשימוש בקרב תכנתים בארץ במקביל למושג הלועזי. בעניין debug מספר אשר לבשן כי באמצע שנות השמונים יצאו חוברות ללימוד תכנות ורבים מראשוני דור ההייטק החדש גדלו על ברכיהן. בחוברות הוצע 'דג' כתחליף ל'באג', ו'לדוג' כתחליף ל-.debug "ההצעות לא נקלטו, וחבל!".

שפת ההייטק 2: תעודות ומסמכים

שלומי מעיר ביחס לתרגום החופשי שהצעתי לאחד ממשפטי הדוגמה ברשימה: documents איננו "תעודות" אלא "מסמכים". לדעת שלומי זו עדות נוספת לצורך בשימוש במונחים באנגלית, שכן המאמץ המושקע במעבר משפה לשפה יפריע לתהליך העבודה עם העולם הטכנולוגי והשיווקי של ההיי-טק. אבי כותב כי "להגדיר את הדוקומנטס" אינו להגדיר את התעודות, אלא "להגדיר את התיעוד", וכי אין בענייני הייטק לתרגם את המילה כיחידת משמעות, אלא את המשפט כולו. "יש להיי-טק שפה ייחודית, היא נולדה מתוך הצורך לתאר מציאות חדשה, ואין כל רע בכך".

שפת ההייטק 3: אני והבזוורדס

גורדי כותב: "אני וידידי נוהגים לשלוח זה לזה הודעות משעשעות המורכבות מ"משפטי הייטק" בסגנון שהבאת במדור - נשמעים טוב, אבל למעשה הם גיבובי מילים. בעניין זה התפתח משחק להפגת השעמום באסיפות שיווק ופיתוח. יוצרים טבלאות נייר קטנות בסגנון כרטיסי "בינגו", אלא שבמקום מספרים כותבים מילות מפתח - Buzzwords - טכנולוגיות ושיווקיות. בכל פעם שמי מהמשתתפים בישיבה אומר את אחת המילים, בעל הכרטיס מסמן אותה. הראשון שמשלים את כל הכרטיס קם וצועק "בולשיט!". גורדי מספר עוד כי הביטוי "תעשה לי CC" אכן נפוץ מאוד, ואפילו גלש אל מעבר לתחומי התכתובות האלקטרוניות ("תעדכן אותי"). CC הם ראשי תיבות המציינות את המילים Carbon Copy, לזכר השימוש בנייר פחם לעותקי מכתב. הרבה מונחים בעולם המחשבים היומיומי שאולים מסביבת Low-tech, כדי ולקרב את המשתמש לטכנולוגיה החדשה, כמו שולחן העבודה (Desktop), טפט הרקע (Wallpaper), ועוד".

תגיות :
ovadish; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה