שיקרו עלי, גנבו אותי

רוביק רוזנטל | 10 במאי 2002

שיבושים רבים מתחוללים בסביבה הבעייתית של מילות היחס ובפועלי עזר וחלקם מעידים על עילגות, מהי הדחה ומי בוחר להצטרף לשכול

קוראים רבים מתלוננים שוב ושוב על ביטויים עילגים או לא תקינים שהם שומעים ברחוב, בתקשורת, ובעיקר אצל פוליטיקאים. רוב הדוגמאות מתייחסות דווקא לשימוש שנשמע לא נכון בפעלים ובסביבתם, ופחות על שימוש לא תקין בשמות עצם או שמות תואר.

גנב אותו ושילם עליו

ז.ק. מצטט את צחי הנגבי, שאמר בראיון ב"סופשבוע" כי "גם מחנך לא משקר את התלמידים שלו". במקרים אחרים, הוא מוסיף, הוא שומע את הביטוי "גנבו אותם" מפי רבים, ביניהם ראשי ממשלה, חברי כנסת, אנשי תקשורת ואחרים. "למיטב הכרתי את השפה העברית, ואף מספר שפות נוספות, לא ניתן לשקר או לגנוב אדם". על "משקר אותי" כותבת גם אביגיל: "אפילו בסדרות טלוויזיה כבר מדברים כך, וגם בכתוביות תרגום של סרטים".

"משקר אותי" הוא מקרה דוגמה לבעיית מילות היחס אחרי פועל. הדרך הנכונה ביותר היא לומר על מישהו שהוא "משקר" ללא מושא (נוסח "נצח ישראל לא ישקר"), או עם מושא עקיף "משקר ל.." אז איך נולד "משקר אותי"? על דרך ההשוואה. "רימה אותי" או "הונה אותי" שהם צירופים תקינים קרובים במשמעות ל"שיקר" ומכאן צמח "שיקר אותי". "לרמות" נחשב מעשה אלים, ולכן מתאים לו המושא הישיר. "רימה אותי" נמצא בחברה טובה עם "היכה אותי" או "אנס אותי". "שיקר אותי" הוא על כן שידרוג השקר לפעולה אלימה. ואילו בסלנג הישראלי צץ הביטוי העצבני אך חביב משהו, "מה אתה משקר עלי", שמקורו במבנים ערביים. במרוקאית היהודית גד'בּ עלא מקביל ל'משקר ל...'.

"אתה גונב ממני" פירושו, אתה לוקח ממני בלי הסכמתי. "אתה שודד אותי" מתאר פעולה אלימה. "גונב אותי" מעניק ל"גונב" אופי אלים יותר מאשר "גונב ממני". תהליך מקביל יצר את ביטוי הסלנג "אכלו לי, שתו לי" לתיאור שרשרת תירוצים, על דרך ההשוואה ל"גנבו לי".

אבישי ליוביץ' מקונן על המונח "לשלם על". "מדוע אומרים "לשלם על ההצגה" במקום 'לשלם בעד' או 'לשלם תמורת'"? במקרא אפשר למצוא בעניין זה גם את מלת היחס 'תחת': "שלם ישלם שור תחת השור". נראה לי שהצירוף "לשלם על" בשפת הדיבור נולד גם הוא ממשמעות אלימה יותר של "לשלם" – להיענש. "נענש על מעשיו הרעים" התגלגל ל"שילם על מעשיו", ומכאן התפתח הצירוף הרעוע "שילם על ההצגה".

לא יודע להגיד אם זה נכון

יש גם תקלות רבות בשימוש בפעלי עזר הבאים לפני שם הפועל, כמו "יכול", "עומד" ועוד. דורות רבים של דרדקים מגמגמים גם בבגרותם לפני שהם מחליטים אם הפועל שאחרי "עלול" או "עשוי" "רע" או "טוב". הקורא אסף כותב על פועל עזר אחר: "אני שומע לאחרונה אנשים, בעיקר אנשי צבא, אומרים: "לא יודע להגיד...". האם זה תקין לשונית לומר כך?"

אפשר להציב את "ידע" כפועל עזר במשמעות "יכול", מוכשר ל.." וליצור צירופים נאים נוסח "רק על עצמי לספר ידעתי" של רחל, או "אם נדע לאהוב" בפי יוסי בנאי. אבל "לא יודע להגיד" נשמע עילג, ולא רק בגלל השימוש הלא תקין במקרה זה ב"לא יודע" במקום "מתקשה". הצירוף עילג גם עקב גורלו המוזר של "להגיד". צורת הפעיל הזו של השורש נ.ג.ד. שימשה ברובדי השפה העתיקים לעניינים חשובים נוסח "והגדת לבנך", "אל תגידו בגת", "המגיד" וכדומה. בעברית החדשה חל פיחות במעמדו של "הגיד" והוא גלש לחצר האחורית של שפת הדיבור החצי תקנית, המשמשת בעיקר ילדים, ובעיקר בעתיד. "אני אגיד אותך" (שנולד על דרך ההשוואה מ"אני אסגיר אותך"), "אתה אל תגיד לי", "נגיד ש...", "אל תגיד נגיד" של הגששים, וכאמור, "לא יודע להגיד". במקום "להגיד" שירד מגדולתו, התייצב "לאמר" על משבצת העברית התקנית.

חייב להשתין ושווה לראות

אבישי ליוביץ מוטרד גם מהשימוש המוגזם בפועל העזר "חייב" נוסח "חייב ללכת" במקום "צריך ללכת", "חייבת להשתין" במקום "מוכרחה להשתין". השימוש הזה מטריד כי "חייב" מייצג חובה חוקית או מוסרית: "אני חייב לפעול", "אני חייב להתגייס לצבא" ולא צורך דחוף סתם. מצד שני, "צריך" היא מלה הנדחפת לכל מקום, אם צריך או לא, כך שלא נורא אם "חייב" מתפשטת קצת על חשבונה.

התלונה האחרונה של אבישי היא בעניין "שווה" המשמשת כתואר פועל בביטוי נוסח "שווה לראות את הסרט". זהו תהליך פנימי בתוך העברית המדוברת. "שווה" בעברית הישראלית פירושו גם "טוב", "ראוי" והוא הוצמד כידוע לגברים אטרקטיביים אבל גם לעניינים רבים אחרים: "סרט שווה", "זה לא שווה" וכו'. הדרך מכאן ל"שווה" כתואר פועל ("שווה לנסות" במשמעות "כדאי לנסות", "שווה ללכת למסעדה הזאת" במשמעות "טוב ללכת לשם") קצרה. יכול להיות שאם טרומפלדור היה אומר "שווה למות בעד ארצנו", המנטרה שלו היתה נקלטת היטב בדור הצעיר.

ולקח לסיום לפוליטיקאים, לכוכבי התקשורת, לקציני הצבא ולכל מי שעומד במרכז הבמה הציבורית: מקשיבים לכם, לומדים מכם, סופרים לכם את השגיאות. דיר בלק, דברו עברית!

מילת השבוע: הדחה

מכבי תל-אביב הודחה מהפיינל פור, נשקלת הדחת מפקד בפרשת מצובה, ועולות קריאות להדיח את המפקח על הבנקים בעקבות פרשת הבנק למסחר @ במקרא "הַדָּחָה" (שורש נ.ד.ח., בניין הפעיל) פירושה גירוש (ומכאן נִדָּח, מגורש, מבודד), והֲדָחָה (שורש ד.ו.ח, הפעיל) היא ניקוי באמצעות שטיפה במים, ממש כמו בימינו @ במקרא מדיחים את העולה (כלומר, את בשרה וחלקיה הפנימיים), ובמילון הכלים והתבשילים מ1933- מובאים כבר הדחת כלים והדחת רצפה @ על פי ההשקפה שפעם היו בשפה השמית רק שתי אותיות שורש, יש מקור משותף בין דוח ודחה ונדח ודחף ודחק, בכולם מתקיימת פעולת סילוק @ וגם הפועל תל אביב הולכת מדחי אל דחי @ שלא לדבר על דוח המבקר @ ממש דוחה!

שאלה: בחירה בשכול

קורא ששמו נשמט לצערי מתייחס לביטוי "משפחת כך וכך הצטרפה למשפחת השכול". "בדמיוני הפרוע אני רואה את משפחת כך וכך עומדת בתור כדי לחתום על טופס הצטרפות למועדון חברים של משפחות השכול. האם ביטוי כזה הולם את המעמד? מצטרף, למיטב ידיעתי, הוא מי שעושה זאת מרצונו החפשי".

"הצטרף" בעברית החדשה משמש באמת בעיקר להתחברות מרצון, ובניין "התפעל" כולל יסוד של הדדיות, ולכן יש צרימה מסוימת בביטוי "הצטרף למשפחת השכול". דווקא בלשון חז"ל יש שימוש נרחב ב"להצטרף" במשמעות פסיבית, והפועל מתייחס לחפצים, מאכלים וגם מונחים מופשטים ("האם היתר מצטרף לאיסור?"). "הצטרף למשפחת השכול" אינו מעשה רצוני, כמובן, אבל יש כאן ביטוי למהלך חברתי, למעין הזמנה לאחר שקרה האסון, ולכן הצרימה אינה בולטת.

תגובה: אנגליה כסוף העולם

ב. אורן נדרש לדיון שהתנהל במדור על מקור המלה "אנגליה". "למיטב ידיעתי, מקור השם הוא בצרפתית, "Angleterre", ומשמעותו "הארץ הזוויתית", או "זווית הארץ", בין משום קו החוף הזוויתי של אנגליה, ובין אם זה משום היותה של אנגליה הארץ המוכרת המערבית ביותר עד לגילוי אמריקה. השם שמשמעותו "קצה הארץ", הביא את מנשה בן-ישראל לחשוב שעל מנת להגיע להשלמת מצב הגלות, שרק אחריו תתכן הגאולה לעם ישראל, יש להגיע לקצה הארץ, ומכאן לאנגליה, בהסתמך על הפסוק: "והפיצך יהוה בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ..." (דברים כ"ח ס"ד), מה שהביא אותו לנהל מו"מ על שיבת היהודים לאנגליה, בימי קרומוול."

תגיות :
Daniel horacio agustini; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אבי גבעון
תגובה בעניין הלשון העילגת: בפי רבים וטובים, בכללם אנשי חינוך והוראה, קרייני רדיו וטלוויזיה בכירים, השתבש השימוש בצורת הרבים של 'גיל' (במשמעות מניין שנותיו של אדם). משום מה השתרשה בפיהם המילה 'גילאים', שהיא צורת הרבים של 'גילאִי' (אדם בן גיל מסוים) במקום 'גילים', ובסמיכות: אנשים 'בגילאי' במקום 'בגילֵי' או 'אנשים גילאי...'. תמהני איך נולד השיבוש הזה? לצערי השיבוש הזה הנו נחלת בני כל הגילים... דין גילים כדין תרמילים ודין גילאים כדין תרמילאים. לטיול בהודו חברו שני גילאי 25 לשתי גילאיות 22, נטלו תרמילים והיו לתרמילאים. בברכת חג אורים שמח, אבי גבעון
04 בדצמבר 2015 הגב
קוקו מצחיק
איך ו-מה בראשונה:אין לי ענין להזדהות,לכן ב"קופסא" (רובריקה) שם מלא אין שם, ברם לדואל יש מקום למען יכתבו אלי. ה-איך ענינו באיכות וה-מה במהות, הקודמת לאיכות. האם אפשר להשאר חסר שם-אנונימי? בבקשה להשיב תודה
05 בדצמבר 2015 הגב
קוקו מצחיק
איך ו-מה בראשונה:אין לי ענין להזדהות,לכן ב"קופסא" (רובריקה) שם מלא אין שם, ברם לדואל יש מקום למען יכתבו אלי. ה-איך ענינו באיכות וה-מה במהות, הקודמת לאיכות. האם אפשר להשאר חסר שם-אנונימי? בבקשה להשיב תודה
05 בדצמבר 2015 הגב
קוקו מצחיק
איך ו-מה בראשונה:אין לי ענין להזדהות,לכן ב"קופסא" (רובריקה) שם מלא אין שם, ברם לדואל יש מקום למען יכתבו אלי. ה-איך ענינו באיכות וה-מה במהות, הקודמת לאיכות. האם אפשר להשאר חסר שם-אנונימי? בבקשה להשיב תודה
05 בדצמבר 2015 הגב
קוקו מצחיק
איך ו-מה בראשונה:אין לי ענין להזדהות,לכן ב"קופסא" (רובריקה) שם מלא אין שם, ברם לדואל יש מקום למען יכתבו אלי. ה-איך ענינו באיכות וה-מה במהות, הקודמת לאיכות. האם אפשר להשאר חסר שם-אנונימי? בבקשה להשיב תודה
05 בדצמבר 2015 הגב
קוקו מצחיק
איך ו-מה בראשונה:אין לי ענין להזדהות,לכן ב"קופסא" (רובריקה) שם מלא אין שם, ברם לדואל יש מקום למען יכתבו אלי. ה-איך ענינו באיכות וה-מה במהות, הקודמת לאיכות. האם אפשר להשאר חסר שם-אנונימי? בבקשה להשיב תודה
05 בדצמבר 2015 הגב
יוליה לחמן
"ניתן למצוא שמחה שאבדה" או "ניתן להשיב שמחה שאבדה"?
23 באוקטובר 2018 הגב
אבנר
סליחה אבל בימינו לא אומרים "אני אגיד אותך", הצורה התקנית היא "אני יגיד אותך"
14 בנובמבר 2019 הגב

הוספת תגובה