שלוש האונות של אפי איתם

רוביק רוזנטל | 12 באפריל 2002

אפי איתם מגלם בלשונו שלושה אישים שונים: המטיף הדתי, הקיבוצניק והאקדמאי

אז זהו, אפי איתם הולך לממש את הברקת החיזור המקורית ורבת ההשראה שלו מגיל 18, כאשר אמר לאשתו לעתיד עילית שהוא מתכוון "להיות המנהיג של עם ישראל". מי שלא רצה בו כרמטכ"ל מקבל אותו עכשיו כמנהיג המפד"ל, כבר רשמי, ובעתיד, מי יודע. כשמדובר במנהיג עתידי, כל פירור מידע חיוני לדעת עם מי יש לנו עסק, כולל הטקסטים המעטים שהנפיק עד כה. איתם הוא בהחלט מנהיג של טקסטים, בניגוד לשני מנהיגי האומה היום, שאמנם שניהם כמוהו אנשי צבא, אבל האחד מדבר רק כשכופים עליו הר כגיגית, והשני גורם למאזין לטמון את ראשו בבושה כשהוא פותח את פיו.

תושבות נאורה ואזרחות חשוכה

על פי הטקסטים מתברר שאין אפי איתם אחד. יש שלושה אפי איתם, לפחות, ולכל אחד מקורות שונים, שימושים שונים בשפה, וכשאנחנו מאזינים לאפי איתם מספר אחת, מהדהדים האחרים ברקע. דמות מורכבת? אולי. דמות מבולבלת משהו, מעבר למעטפת הבטחון הנערי של "אני אהיה מנהיג עם ישראל?" אפשרי. דמות מסוכנת בפיתולי המבוכים הלשוניים שלה? בל נכחיש זאת.

אפי איתם אחד הוא איש "הציונות המעשית", ארץ ישראל העובדת, בן קיבוץ עין גב שהלך לצבא לפני שחזר בתשובה. איתם זה הוא איש של "תוכנית עבודה" ומשימות, ולו שפה אינסטרומנטלית חד משמעית, מעין רפול משוכלל. בשפה הזו מככב שם הפועל, ההופך את הפעולה לעיקר, ואת מבצע הפעולה למעין מכשיר. בראיון עם ארי שביט ב"הארץ", למשל, יש תוכנית עבודה כזו, "לסלק" (את המנהיגות הפלסטינית), "להיכנס" (לשטחי A), "לארגן" (את העניינים מעבר הירדן, יעני פעולה בצופים). בראיון עם רזי ברקאי בגלי צה"ל איתם מונה בדירוג עולה את שרשרת הנצחון: "לפגוע" (במחבלים), "להשתלט" (בטחונית על השטחים), "לחסל" (את הרשות), "להרוג" (את "הכנופייה"). על "הכנופייה" מטיל איתם משימות משלה: "למות", "או "להישפט" או "להסתלק".

לא הספקנו "לחסל" ו"לארגן" והנה צץ אפי איתם ב', שטעם את טעם האקדמיה, ורפול המשופר הופך לנתניהו ב'. נתניהו הביא אל הימין הישראלי החדש את בשורת הניתוח האנליטי, המעניק לטקסט הימני ממד "אוביקטיבי", כמעט מדעי. כמוהו יוצר איתם ביטויים שבאמצעותם עוברות עמדות בעייתיות עד חשוכות למסגרת לשונית מלוטשת המלבינה אותן. הפלסטינים יבחרו בין "תושבות נאורה" (בעולם קוראים לזה אפרטהייד) ל"אזרחות חשוכה" (אחרי ש"יעברו מרצון" למדינות ערב). המדינה הפלסטינית בירדן ובסיני תהיה על פי מה ש"מארגן" איתם "מדינה דו-אונתית", חניבעל לקטר היה אוכל את זה. הגדר היא "וירטואלית" (אין צורך לנמק, וירטואלי תמיד הולך), המוסלמים סובלים מ"אינדוקטרינציה דתית" או "אקסטזה דתית" (אצלנו אין חיה כזו), ולעומת "משבר הפרדיגמה של אוסלו", איתם מציע "קונפיגורציה בסיסית" (שתי מדינות משני עברי הירדן).

קום ותהיה אריה יהודה

איתם הנואם הדרשן מזכיר את נאומי הכיכרות של מנחם בגין. וכך שמענו אותו בעצרת הימין ב11.3-, קורא לאריאל שרון: "אנחנו שולחים לך מכאן חיבוק, אנחנו שולחים לך מכאן עידוד, אנחנו קוראים לך: קום ותהיה אריה יהודה, והעם הזה ילך אחריך". המודל הרטורי המוצלח הזה נובע מאפי איתם השלישי, הרליגיוזי, החוזר בתשובה. אבל מה שנשמע בכיכר לגיטימי, מעורר תהיות קשות כשאיתם מתבקש לנסח השקפת עולם דתית. לנגד עינינו הופך גולם המעשיות הרציונלית לפרפר המיסטיקה העמומה. איתם גימ"ל ניזון מטרמינולוגיה דתית שרובה לקוחה דווקא מספרות ימי הביניים והקבלה. הוא משתמש בה בגודש ובחוסר אחריות, מרבה בדימויים מגושמים כדרך מחזירים בתשובה, ולנגד עינינו הופך לסוחר במלים מזויפות. להלן דוגמיות מהראיון עם שביט: "המדרגה הנשימתית הלאומית שלנו לא מפותחת מספיק", המסגדים על הר הבית הם "קלקול ברמה של מצב העולם", "הקו הירוק הוא קו התוהו". העם היהודי הוא "הנשמה של העולם", ו"עולם בלי יהודים הוא עולם של רובוטים" – משפט גזעני לעילא בגלימה תיאולוגית.

פה ושם מציע איתם מדרשים לשוניים, עניין בעייתי המאפשר ליצור קשרים אטימולוגיים חסרי שחר כאילו יש בהם כוונה דתית עמוקה. יושבי השפלה "חיים בשפל" (ממש כפי שיושבי ההר הם "בהריון"), ו"קרב", משוש נפשו של איתם, בא לטענתו מלשון "קירבה" ו"מקרב". יש אכן קשר אטימולוגי בין "קרב" ו"קירבה" אך הוא מתייחס לקירבה הפיזית בין שני מחנות אויבים. איתם משתמש בשורש המשותף כדי להפוך את הקרב לאירוע רומנטי.

ולסיום סידרת "תיקים באפלה" מספר איתם "אני מחכה לאות". קיבלת, חביבי, היישר מנציגי הקב"ה עלי אדמות, הח"ח לוי ויהלום. לך בכוחך זה, נשמה.

מלת השבוע: להעיף

"זה הרגע הכי מתאים להעיף אותו" לחש מופז באוזני אריק שרון לעיני מצלמות הטלוויזיה הנדהמות. הוא לא התכוון לעפיפון @ "להעיף" שייך לנטיות הפועל "עוף" בעברית שזכו לשימוש אלים ומצ'ואיסטי @ "עוף מפה", "העפתי אותו מכל המדרגות", "עף כמו טיל" ו"תעוף לי מהעיניים" מצייינים מזה כמה דורות גירוש, פיטורים, השפלה וסוג של חיסול, גם אם לא פיזי @ שלא לדבר על "עף מקורס טיס" האירוני @ "עוף גוזל" של אריק איינשטיין מחזיר את השורש למקורו האסתטי והפסטורלי @ יצחק מודעי פוטר מהממשלה כי קרא לשמעון פרס "ראש ממשלה מעופף" @ "עופפת" בתלמוד היא נקבת העוף @ עוף כפורס

איטליקה ויוסקה

יוסף בלכר מתל-אביב כותב: בעניין האות "ק" שהשתרבבה לשם איטליה (5.4.2002), מן הראוי להוסיף לכל מה שכתבת על-כך, שבספרד יש עיר קטנה בשם אִיטֲלִיקָה. לפני כאלפיים ושלש מאות שנים, ארץ זו נחשבה כחלק בלתי נפרד משטחו של המגף האיטלקי והעיר הזו הייתה מן החשובות שבחצי האי האיברי. יש מלומדים הסוברים שדווקא זה מקור השם: איטליה שקוצר מ- איטליקה. ויש עוד מילים שקוצרו. למשל. בריטניה מבריטניקה, אנגליה מאנג'ליקה ועוד.

אם מדברים כבר על הסיומת: "קה" למילים בעברית, ראוי לציין שהיא אחת משתי צורות סיומות החיבה לשמות פרטיים שמקורם בשפת היידיש. מקורה מספרדית או רוסית והיא מציינת אישיות בוגרת חרוצה, אחראית וחברהמנית, כגון: יוס'קה, מוט'קה, דוד'קה, שלומ'קה, רוב'קה ועוד. זאת לעומת בעלי הסיומת ה"ילדותית" יותר "ל'ה".

תגיות :
Juda S. Engelmayer; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

Barnypok
61DjlZ http://www.FyLitCl7Pf7ojQdDUOLQOuaxTXbj5iNG.com
03 בינואר 2017 הגב
chaba
JDVNeh http://www.y7YwKx7Pm6OnyJvolbcwrWdoEnRF29pb.com
29 בינואר 2017 הגב
matt
NYaraq http://www.y7YwKx7Pm6OnyJvolbcwrWdoEnRF29pb.com
29 בינואר 2017 הגב
gordon
fRs8VP http://www.y7YwKx7Pm6OnyJvolbcwrWdoEnRF29pb.com
31 בינואר 2017 הגב

הוספת תגובה