מנטרה לכל פוליטיקאי

רוביק רוזנטל | 15 במרץ 2002

אישי ציבור אוהבים קלישאות, והם חוזרים עליהם בכל מצב ועניין, ומיהם חמושים

הרבה דם נשפך במה שקרוי "המצב", וגם הרבה מלים. המלים נועדו לכסות על הדם, לתרץ אותו, להקל עליו, הן חלק מהמלחמה וחלופה למלחמה גם יחד. על מכבסת המלים שהפעיל הצבא מאז פרוץ האירועים נכתב כבר רבות, בין הפוליטיקאים העניין מסובך יותר. מלה קולעת כמו "כתר" או צמד קומפקטי נוסח "סיכול ממוקד" אינם מספיקים כדי לבטא רעיונות מורכבים האמורים לענות לשאלות הציבור. מצד שני, פוליטיקאי חייב למכור את מרכולתו בלא יותר משלוש-ארבע מלים בפריים טיים בטלוויזיה, מה שקורין "סאונד-בייטס", ואנו נקרא לזה למען הנוחות מנטרה. לשרשרת המנטרות הפוליטיות קוראים גם "השיח הציבורי".

מנטרה פוליטית אינה סיסמה שאפשר להדביק על מכוניות. לסיסמה יש התחלה וסוף והיא פועלת כמו פטיש קטן על התודעה, בעוד המנטרה נשזרת בדרך כלל בתוך משפט שלם, או שיחה. כלומר, לכאורה הפוליטיקאי מרצה את רעיונותיו בפני המנחה או הקהל, אבל למעשה ההרצאה היא אירוע סייסמי קטן: רעידות קלות, מילים חסרות חשיבות, עד שהמנטרה מקפיצה את המחט הסייסמית מעלה ומטה, מעוררת את הקהל הנרדם, וחזרה אל המלמול. למשל: לימור לבנת בערוץ הראשון (5.3): "עובדה היא שהפלשתינאים הכריזו מלחמה על ישראל, נשפך דם ברחובות, בלה, בלה, (ועכשיו המנטרה, בהרמת קול קלה:) דרושה הכרעה אסטרטגית - וחזרה למלמול: צריך להגביר את הפעילות הבטחונית שאישר הקבינט, לא לאפשר לנוע..., בלה, בלה".

המנטרות מנוסחות בדרך כלל באופן מהוגן, בשפה גבוהה יחסית, אבל יש להן משמעויות מוצפנות. "דרושה הכרעה אסטרטגית" פירושה שהגיע הזמן להיכנס בפלשתינאים באמת באמת בכל הכוח, כל הזמן. פירושה גם שלימור עדיין בצד הנכון, וחלילה לא נשמע ממנה הד של מנטרה המבטאת מתינות (נוסח "אין פתרונות קסם").

להלן מקבץ מנטרות קצר המהווה נכון להיום את שלד "השיח הציבורי".

אנחנו נמצאים במלחמה – מנטרה המטהרת כל שרץ וכל מחיר, מפגיעה ב"אזרחים חפים מפשע", דרך אובדן חיי חיילים (תא"ל ישראל זיו, 4.3), ועד ישיבה בממשלת האחדות (פואד, 7.3).

אין פתרונות קסם – מנטרה בלעדית לראש ממשלה שאינו מצליח להביא שום פתרון לשום עניין. פירושה שיש באמתחתו פתרונות אחרים, שאמנם אין בהם קסם, אבל בכל זאת יש בהם "משהו". קוד משני: ביבי.

אין פתרון צבאי – מנטרה בבעלות מרצ, המשמשת בגירסאות מרוככות את דוברי מפלגת העבודה כשהם מנסים לפזול לקהלם הישן.

מיטוט הרשות הפלסטינית – מנטרה שבצורתה הנקייה היא בבעלות הציר ליברמן-אלון-קליינר. ככל שמנווטים למרכז המנטרה הזו הופכת "אפשרות", "אופציה", "הדבר הנורא שיקרה למרות רצוננו", "מה ששרון מתכוון אבל לא יגיד". "מיטוט" מתחברת היטב לפריחה הנוכחית של משקל "פיעול" האגרסיבי: "חיסול", "סיכול" ו"ביתור" יביאו בסופו של דבר ל"מיטוט".

דם, יזע ודמעות – מנטרה היסטורית, הנאום האולטימטיבי שלא ננאם, המלים ש"היינו מצפים מראש מהממשלה לאמר", האופציה הצ'רצ'יליאנית שכל כך חסרה לנו. המנטרה מצפינה טענות כמו "העסק הזה יימשך עוד הרבה זמן", "ערפאת זה היטלר". לפעמים היא מהדהדת במקוטע, כדברי שמעון פרס (7.3): "יש הרבה דם, יש הרבה צער, יש הרבה דמעות", ופירושה כאן גם, "הייתי מת להיות צ'רצ'יל, למרות שחושבים שאני צ'מברליין".

להעביר מסר לפלשתינאים – מנטרת קונצנזוס. ההפגזות, החיסולים, ההרס זה לא אמיתי. זה בסך הכל דואל.

דרושה הכרעה אסטרטגית – מנטרה לעשירון הימני (ראה לימור). עד עכשיו הרסנו להם את הצורה באופן "טקטי", עכשיו נכתוש אותם עד עפר "באופן אסטרטגי", מה שמעיד שיש לנו "פתרונות".

אופק מדיני – מנטרה שיש לה עדנה דווקא כשהמצב חמור, ובפי כל גווני הקשת. פרס "מעדיף עודף מדיני", לימור רוצה "אופק מדיני אחרי הכרעה אסטרטגית". "אופק", למי ששכח, הוא קו דמיוני, ההולך ומתרחק ככל שאנחנו זזים בכיוונו.

אי אפשר לנצח גרילה – מנטרה אהובה על דוברי שמאל ומרכז מתון. באמצעותה הם מערערים על האופציה הצבאית, ומחדירים בעדינות את השימוש ב"גרילה" הסימפטי במקום "טרור" המפלצתי. מנטרת נגד: "לא מדובר בגרילה" (לימור, שם).

הם רוצים את יפו – מנטרה ימנית חצי אידיאולוגית: גדר? החזרת התנחלויות? זה לא שאנחנו לא רוצים, זה פשוט לא יעזור.

ברק נתן להם הכל בקמפ דייוויד – מנטרה ארוכה אבל קליטה שכבר צימחה זקן ארוך, ופירושה: ערפאת אשם בכל, הקורבנות הם בעצם אנחנו. דוברי הימין מרמזים באמצעותה לציבור שאולי גם הם "היו נותנים הכל", אבל ממילא אין מי שיקבל.

מלת השבוע: חמושים

מונח חדש מבית היוצר של צה"ל לציון "פלסטינאי אוחז נשק". נועד לצרכי הסברה ופעילות מבצעית גם יחד. "חמושים" שם תחת מטרייה אחת את כל הלוחמים הפלסטינים, ועוקף את המונח הטעון "מחבלים" * "חמוש" מופיע ארבע פעמים במקרא, תמיד ברבים ותמיד ביחס לבני ישראל" * אומר מדרש תנחומא: "מהו וחמושים, מזויינים בחמשה מיני כלי זין, ואלו הן: אברהם, יצחק, ויעקב, משה ואהרן" * הבלשן אבינרי הרחיב את "חימוש" ל"ציוד" בכלל, וגם אריק איינשטיין היה "חמוש במשקפיים" * "תחמושת אדישה" היא תחמושת ללא חומר נפיץ* "תחמושת קלה" היא מחרוזת פזמוני פלמ"ח של חיים חפר * אל תבזבזו תחמושת

הביא לו את הסעיף

נדב שרי כותב: "לשלל השימושים הנלוזים בפועל "להביא" נוסף אחד שמפריע לי. דווקא בחדשות, ואפילו במהדורות הרשמיות, אני שומע פעם אחר פעם כי משמשים ב"הביא" במקום "גרם": "שיחתו של רוה"מ עם שר האוצר הביאה לחידוש המו"מ", "הורדה נוספת של הריבית תביא לעליית האינפלציה" וכדומה. בעיני זהו שימוש מופרך מעיקרו ולחלוטין שלא במקומו. יתכן שהוא נכנס לשימוש כי למישהו נמאס להשתמש בשורש ג.ר.מ, שאליו שייכת גם המילים המשומשות לעייפה "גורמי בטחון" או "גורמים יודעי דבר". הערה לנדב: נכון ש"הביא" הוא פועל בשימוש יתר, אבל "הביא" במשמעות "גרם" נמצא כבר במקרא ובתלמוד

הכל בכל מכל כל

יעל דורון שואלת מתי צריך לאמר "ראשית כל", "קודם לכל", והאם בסדר לאמר "אלף כל".

המלה "כל" שייכת לקבוצת מלים שמשמעותן נשחקה מרוב שימוש, והעניין החל כבר בספרות חז"ל שבה יש אינפלציה של שימוש ב"כל" בניבים ובביטויים רבים. במלה אינפלציונית כדאי להשתמש על פי עקרון המינימום: רק כשמוכרחים. מ"כל" במקרה הנדון כדאי להיפטר לגמרי. מה רע ב"ראשית" ו"שנית"? למה לא להיות אנליטי וברור ולאמר "האפשרות הראשונה היא", "החלופה השנייה", "העניין השלישי" וכדומה. גם "דבר ראשון" ו"דבר שני" עדיפים על "קודם כל" או "שנית כל". "קודם לכל" זו סתם שגיאה, ו"אל"ף כל" הוא ביטוי עילג. למחוק מהלקסיקון, ומיד.

תגיות :
Alice Popkorn; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה