טועה, תועים, טעות, תעינו

רוביק רוזנטל | 15 בנובמבר 2002

צמדים רבים של מילים הנשמעות זהות אבל נכתבות אחרת ("הומופונים"), הופכים עם הזמן משגיאת כתיב לנורמה, מאחר שיש ביניהן קירבת משמעות

"פרש" ו"פרס" שייכים לקבוצה רחבה של מלים בעברית הנכתבות בצורה שונה אבל נשמעות זהות. התופעה הזו קיימת בכל השפות וצמדי מלים (ולעתים יותר מצמד) וכאלה נקראים "הומופונים". כמעט כל שגיאות הכתיב של ילדים נובעות מתופעת ההומופוניות, שהרי ילד הלומד לכתוב מתייחס למה שהוא שומע, והמאבק בשגיאות כתיב הוא חלק בלתי נפרד מהנחלת השפה. ובכל זאת, יש צמדי מלים לא מעטים שגם המבוגרים טועים בהם, לפחות לכאורה, ו"פרס"-"פרש" היא דוגמה נפוצה. ומי לנו אורים ותומים אם לא "ודייק", הכותב כך: פרס - בצע, חתך לפרוסות. "בעלת הבית פרסה את הלחם לילדים". פרש – שטח, מתח לאורך ולרוחב. "בימי חג היו פורשים בביתנו מפת משי על השולחן".

מה אתה שח, או סח?

ברור, חד, חלק, אבל לא נכון. "פרס" ו"פרש" משמשים מאז ומתמיד לשתי המשמעויות בערבוביה, וגם להרחבות משמעות נוספות. זה קורה בספר איכה שבו מופיע "שאלו לחם פורש אין להם", ספרות התלמוד מלאה שימוש ב"פרס" במשמעות "מתח", כמו למשל בתוספתא מסכת סוכה: "אדם זוקף את המטה ופורס עליה סדין". המילונים המקצועיים של האקדמיה מלאים הטיות של "פרס" במשמעות התרחבות והתפשטות, וכך "תפרוסת" מצוי בשימוש המטאורולוגים והגיאוגרפים, ו"תפרושת" הוא מונח של ספנים.

נכון שהשימוש ב"פרש" לבציעת הלחם נדיר, ונכון גם שלש' ולס' יש נטייה עתיקה להתבלבל ביניהן, כמו ב"תפש" ו"תפס" או "שח" ו"סח", שהם הומופונים שמשמעותם זהה. אבל במקרה של "פרס" ו"פרש" תומך בבלבול ביניהן גורם נוסף, והוא שיש קירבת משמעות אסוציאטיבית בין "פרש" ל"פרס". בשני המקרים מתרחשת פעולת פתיחה: כיכר הלחם הנפרסת נפתחת כמו השטיח הנפרש. התופעה הזו מובהקת הרבה יותר בצמד ההומופוני "תעה" ו"טעה". כאן קירבת המשמעות וגם הקירבה האטימולוגית מובהקות ובמקורות המלים האלה מתחלפות זו בזו לשני הכיוונים. השימוש ב"טעה" ביחס למי שסטה מהדרך מקובל גם היום וגם במקורות.

נכון ש"תעה" פירושו בעיקר "איבד את דרכו", ו"תעיתי בתרגיל בחשבון" הוא שגיאה לכל דבר. אבל "תעייה" פירושה גם "טעות", ו"הותעה" פירושו גם "הוטעה".

פיקח ופיכח, תפל וטפל

לתופעה הזו אני מציע לקרוא "הומופונים נודדים": המלים הדומות בהגייה מתקרבות זו לזו גם בתחום המשמעות ומאפשרות לכל אחת מהשתיים למלא את תפקיד חברתה. בשלב הבא, הבידול ביניהן נעלם, ומה שהיה שגיאה הופך להיות נורמה. הומופונים נודדים כאלה אפשר לראות בזוג החביב "פיקח" ו"פיכח". פיקח הוא אדם רואה, ובהשאלה או הרחבת משמעות אדם חכם, הרואה דברים נכוחה. פיכח הוא אדם שאינו שתוי, אבל גם כאן התרחבה המשמעות ל"אדם שדעתו צלולה", וכשאומרים "מפוכח" כבר אין לכך כל קשר לשתייה. וכך נפגשים להם הפיקח והפיכח, ובעקבותיהם הפיכחון והפיקחון לאותה חלקה סמנטית. דבר דומה אירע לצמד "תפל" ו"טפל". "תפל" הוא חסר טעם, "טפל" הוא חסר ערך וחשיבות. כל אחת משתי המלים התרחבה מעט במשמעותה, והן הולכות ונפגשות.

אילת ברגר מצטטת מאמרים בעיתונות שבהן יש החלפה מתמדת בין "כהות חושים" ל"קהות חושים". "כהות חושים", שמשמעותה "היעדר בהירות מחשבה" היא שגיאה הגיונית, המושפעת מבן זוגה "קהות חושים", שמשמעותו "היעדר חדות מחשבה". אילת מציינת גם שתלמידים מתקשים להבחין בין "פתר" ל"פטר" ובין "אורח חיים" ל"אורך חיים". כאן המרחק הסמנטי כבר גדול יותר, ואפשר להצביע על שגיאה מובהקת.

נדידת המשמעות בהומופונים הוא גם מקור לא אכזב למשחקי מלים. על מפלגת העבודה אמר דוד פוגל במאמר במעריב כי מעתה יש לקרוא לה "מפלגה אבודה", ומשחק המלים הזה נפוץ מאוד לאחרונה. הצירוף "נאלם ונעלם" חוזר שוב ושוב בזכות קירבת המשמעות בין שתי המלים. במאמר על חברת הצריכה בכתב העת "פנים" מס' 21 טבע ג'רמי בנשטיין את הצמד "ראוותנות ורעבתנות". בטאון היהודים המשיחיים כמו גם בטאון התנחלות אלון מורה נקראים "מעט לעת", ואילו עלון הארכיון הציוני נקרא דווקא "מעת לעט".

יש כאמור הומופונים שמשמעות הצמד המרכיב אותן זהה ממש. גלעד דביר שואל האם יש קשר בין "תאב". לבין "תאו". יש ויש קשר אטימולוגי, ויש זהות משמעות כמעט מוחלטת בין השניים. אל הנסיונות הנואשים להבחין בין "חרט" ל"חרת" התייחסתי בעבר וכאן בא רש"י לעזרי וקבע שמשמעותן זהה. יש מספיק שגיאות אמיתיות, חבל להתענות בחיפוש אחרי שגיאות מדומות.

מלת השבוע: עוני

העוני הוא סטטיסטי: תחולת העוני, נתוני העוני, היקפי העוני, דוח העוני @ העוני הוא גיאומטרי: קו העוני, מעגל העוני, מפלס העוני @ "אנחנו נבטל את העוני בישראל" אמר מנחם בגין בכמה מערכות בחירות, אז אמר @ "שירי האני העני" הוא ספר שיריו של אברהם חלפי @ בדרשת ההר בברית החדשה נאמר: "אשרי עניי הרוח, כי להם מלכות השמיים", הכוונה היתה לפשוטי העם @ "הוא היה מאוד סקפטי" אומרת קרן מור במערכון האלמותי של החמישייה הקאמרית, "מאוד סקפטי, וכשהם היו בארץ, בעוני נורא, בעוני נורא" @ בבא מציעא: 'עמי ונכרי - עמי קודם, עני ועשיר - עני קודם, ענייך ועניי עירך - ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת - עניי עירך קודמין' @ המקרר הריק כבר אמרנו?

מתלוצץ עם רופאיו

ספי רינצלר כותבת בענין 'פצוע אנוש': "בהמשך להארות לגבי ביטויים שמקורם באופיה הדרמטי של התקשורת, במקרה של מי שמצבו משתפר, אנו מתבשרים כי "הוא כבר מתלוצץ עם רופאיו".

עזרא בינדר כותב בעניין 'יה אשכנזי': "ברצוני להוסיף לרשימה שתי הגדרות נוספות לעניין האשכנזים שהיו מקובלות לפני שנים: "שטינכוזי" ו"אשכנטיזי". לא יפה, אבל נפוץ ככינויים של יומיום.

ובעניין "קומץ" מביא משה ספרבר קטע מסיפור של אריה אהרוני, "מיומנו של מועמד לבגידה" (ספרית פועלים). "כשהתחתן אמר לו רבה של עפולה: קָמַצתָּ או חוֹלַמתָּ? היינו, האם נתקיים בך הפסוק מָצא אשה מצא טוב, או הפסוק מוֹצא אני את האשה מר ממוות?" בעניין זה כדאי להוסיף שהמלה "קמץ" כשם לתנועה בא מקמיצת (כיווץ) הפה, שהיא הדרך בה נהגה הקמץ במסורת האשכנזית.

תגיות :
Geraint Rowland; flickr תמונה ראשית

הוספת תגובה