סיני הביא קבוצה חבל על הזמן

רוביק רוזנטל | 18 בינואר 2002

כדורגלנים לא נועדו לדבר אלא לבעוט בכדור, אבל ההופעה בתקשורת מחייבת אותם להתבטא, והתוצאה בהתאם

שחקני כדורגל, איך לאמר, לא נועדו לדבר לאומה. הם "מדברים במגרש". ובכל זאת שחקני כדורגל, שלא לדבר על מאמנים ובעלי קבוצות, מדברים ומדברים. שפת אנשי הכדורגל היא מרכיב חשוב בתרבות הלשון הישראלית. למה הם מדברים? כי שואלים אותם שאלות, בכל מקום. במוספי הספורט, בטוק שואוס, אחרי כל משחק ולפעמים גם במחצית, בערבי ראיונות ויש מהם אפילו כאלה שמושכים בעט סופרים. ומה עולה ממה שהם אומרים? שיש ביניהם טיפשים וחכמים והרבה בינוניים, ומשפתם אפשר ללמוד מעט עליהם, והרבה על שפת הזרם המרכזי של השפה העברית הישראלית.

לשלב סיכום הביניים של לשון הכדורגלנים הצטרף ממש השבוע "הוצא מהקשרו 2", מאת מרדכי אלון ואמיר דורון, המשלים את הקובץ הראשון באותו שם שיצא לפני כשנה. הקבצים מציירים את דמות השחקנים, המאמנים, הבעלים ועיתונאי הספורט, בעיקר בתחום הכדורגל אך גם בענפים אחרים, ורוב התובנות העולות מהם אינן דווקא מתחום הלשון. הקבצים המצוינים האלה חושפים הבזקים של שחצנות, טיפשות, גסות רוח, פרובינציאליות וחגיגות אגו מלוא החופן. ברשימה הזו אנסה להעיר כמה הערות על הצד הלשוני של הכדורגלן הישראלי, על פי דוגמאות משני הקבצים, ולצידם טקסטים מהעיתונות (בעיקר ראיונות ב"ספורט העיר"), הטלוויזיה ו"הרחוב". לשם נוחות הקריאה אני נמנע בהמשך מציון מפורט של מקור הציטוט.

זה לא מהקטע של עודף

אז בראש ובראשונה, הכדורגלן הישראלי מדבר כמו שמדברים החברים שלו שאינם כדורגלנים. הרושם הוא שמעט מאוד מלים וביטויים חדשים התפרצו בזמן האחרון לבמה הלשונית, והשפה המרכזית של שנות התשעים ממשיכה לצוץ בכל משפט שני. טל בנין, למשל, אוהב מאוד את "קטע". בראיון אחד הוא מסביר ש"זה שלוני משלם לי כל כך הרבה כסף, זה לא מקטע של עודף", "הקטע של הנבחרת צורם לי", ו"אין יותר את הקטע האנושי של האכפתיות". מי שרוצה להילחם בצירופים "אין את" ו"יש את", שיקשיב לכדורגלנים. חבל על הזמן. וא-פרופו, השמועות על מותו של הנ"ל מוקדמות. על פי פליקס חלפון, "סיני הביא קבוצה חבל על הזמן" וליאור אסולין נזכר בערגה איך הוא שם גול "והייתי חבל על הזמן". גם "תכל'ס" הולך טוב.

הכדורגלנים אוהבים את השורש הפופולרי "זוז" (טל בנין: "הדברים זזים בכיוון שלך", "לא היה צריך להזיז אותו"), ומאריכים את ימי הזוהר של "רשם". "רשמו עליו שהוא בעייתי" שח חלפון על בניון, ויש מקור תיאולוגי: "אם אנחנו אמורים להיות ביחד", (אסולין והחברה שלו שבגד בה בטעות) "אז זה רשום למעלה". "מתחבר" הולך עם כל דבר ומחליף את "להתקשר", "להתיידד" ואחרות. אסולין מספר ש"לא התחברתי לאף אחד בכלא", ואילו גולן מלול דווקא נזכר בכלא בשמחה: "היה עשר. פינוקים, סתלבט וצחוקים".

כמו המלים, מככבים גם ניבים עדכניים בשפת הכדורגלנים. פלוני אליבא דחלפון הוא "שחקן אנוכי שלא רואה אף אחד ממטר", ועל התקשורת הוא מתלונן שהיא "נכנסה לי לתוך הוורידים". יש ניבים המתאימים לעידן התקשורת כמו "לתפוס במה", ו"לעבור מסך", ולצידם "להיות בריב עם...", והצירוף החביב של פליקס חלפון "אני ילד בראש". לחלפון מבנה סגנוני חביב א-לה שמעון פרס, משפט חיווי ומיד אחר כך שאלה רטורית: "יום אחד אני קורא בעיתון שאני מנופה מהנבחרת, לא תמות מזה?", "אני פה הרבה שנים ואכלתי חרה פה, אז מה קרה?", "ברדיו היו מלכלכים על גוטמן, יש דבר כזה?" "תעשה אחד ועוד אחד, יוצא שתיים?" אלה ואחרים מעניקים לפליקס ("אני בריב עם אמא שלי על השם הזה") סגנון מיוחד, הכולל תבלינים גבוהים וגלובליים כמו "חייתי באילוז'ן" או "אולי דרור בתוכו שומר טינה". שלמה שרף, המעלה מהאוב את הקללה הקדומה "בן טיבוגה", הוא נציג הזרם המרכזי של הסלנג הישראלי המצ'ואיסטי ונעדר העכבות, המתמצה במשפט הזהב "כולם יכולים להיכנס לי לתחת".

עם הראש על המותניים

כשמגרדים את השפה המדוברת המקובלת מגיעים לממלכת השעשוע המורכבת משני חלקים: שיבושים שלא מדעת, והמצאות לשוניות חדשניות. אלוף השיבושים הלא מודעים הוא אלון מזרחי. על פי הטיפול שלו זכה ב"הוצא מהקשרו 2", מתעורר הרושם שהוא התקשר לעורכים לאחר הקובץ הראשון והתלונן שהוא לא מצוטט שם מספיק. "השחקנים בליגה למדו לתת לי כבוד עצמי", "גדולת הכותרת" ו"צריך להישאר עם הראש על המותניים" הן רק דוגמיות. האחרונה מזכירה את "עוד כוחי במותנִי" של יעקב הלל הזקן. "אני מקווה שלא ידבק אלינו כדור שלג" אומר חיים חג'ג', ובמקום הראשון פיני בלילי: "הרגע קיבלתי הודעה מצמררת שיער". גם מאמנים ובעלי קבוצות, רבים מהם שחקני עבר, תורמים את חלקם. "הוא מחליט בלי להעיף עפעף" יורה ויקטור יונה, "הוא נכס בל יעבור" משבח אריאל שיימן, "זהו שוד לאור החושך" מקונן אלי כהן, "שיחקנו די מצוין" מהגג אורי מלמיליאן. ומעל כולן, טייקונית הכדורגל מיכל זאבי: "בית"ר קולעת גול".

כאמור, יש גם מטפורות ופתגמים נאים, שעם קצת מאמץ יחדרו לניבון עתידי. "בני יהודה? לקחתי קש וניפחתי אותם דרך הפה", אומר שייע פייגנבוים, גיבור שפה, ומוסיף על גורלו המר כמאמן: "מאמנים שנגעו בקבוצות קטנות קיבלו כוויות, בחולון אני מקבל רק סטירות". בועז סולמי מסביר ש"לחיות מכוער זה יותר טוב מלמות יפה", ואלי זינו מהפועל באר שבע יורה: "יש לנו קבוצה של תותחים ותוצאות של קפצונים". אפילו שרף הצליח לחבר דימוי מעודן: "נבחרת ישראל היא כמו כלה ביום כלולותיה. היא יודעת שהיא הולכת לקבל, אבל לא יודעת כמה" (כסף, שלמה?)

מגבלה בריבאונד ובמאסה בפרונט ליין

עד כאן השחקן או המאמן כסוכן נוסע של העברית הישראלית. איפה הכדורגל נטו? הכדורגל שזור בשפת הכדורגלנים ומלמד על פולקלור לשוני מגוון. על פי שפת הכדורגלנים, מזמן לא הובקע שער בכדורגל הישראלי. לפעמים סתם "הכדור נכנס", או "מתגלגל לרשת" וכשהכדור עובר לשחקנים משתלטים פעלי הבסיס של העברית הישראלית: גול "נותנים" או "שמים". "נתתי מלא גולים", מתוודה אסולין ומוסיף, "שייע אמר לי להיכנס ולשים גול, אז שמתי". "לשים" מתייחס גם לשמירה אישית נוסח: "צריך לקחת שחקן ולשים על עטר".

ביצועי השחקנים ואופיים זוכים למיגוון תיאורים. "שחקן נשמה" הוא קלישאה, "מתאבד על המגרש" הוא ביטוי דינמי יותר, ועל אבי נמני ש"תפס יום חלש" אומר שלמה שרף: "ראיתם את נמני היום? הוא בכלל לא היה על המגרש". על כזה אומרים בדרך כלל: "הוא לא הגיע למשחק". שחקן גדול ממדים ומהיר הוא "סוס", וכך התרשם ז'ן טלסניקוב משחקני דנדי יונייטד: "כולם סוסים פה". גם מאמן אשדוד הופתע לראות בפגישתו הראשונה עם השחקן הפולני קוביקה ש"מדובר בסוס". "שחקן טכני" הוא אחד שמכדרר בלי הכרה. אם הבקיע הוא כוכב, אם לקחו לו את הכדור הוא "פוגם במשחק הקבוצתי". "פועלים שחורים" הם אלה שרצים בלי כדור ברחבי המגרש, וכשהם נתקלים בו הם מעיפים אותו למרחקים.

שרף מתאר בפשטות מהלכי משחק: "מילא, לא הולך הפס", "למה לא ירדת לשחק בלם אחורי", וסימן ההיכר המקצועי שלו: "לא שיטה ולא שמיטה, רק השפיץ של הנעל קובע". ה"שפיץ" הוא גם שם לחלוץ או לחלוצים במערך המשחק. "פס", "שפיץ", "טאץ'", "ווליי לחיבורים", והגדול מכולם, "אופסייד" הם עדות לאופיו הגלובלי של משחק הכדורגל, המביא את השחקנים והפרשנים להשתמש במונח הבינלאומי. יש לסייג כאן ולאמר כי ה"נבדל" נותן ל"אופסייד" פייט נאה. משפט פרשני של שחקן העבר אלי יאני נוסח "זה היה אמא של האופסיידים, לא פסיבי ולא נעליים, אופסייד אורגינל" נשמע היום אנאכרוניסטי. משחק במסירות קצרות נקרא בז'רגון "לשחק על הרצפה", לעומת "משחק של הגבהות". מונח חדש המתחיל לתפוס הוא "להפוך את הכדור", להעביר את הכדור למרכז הרחבה למצב נוח לבעיטה לשער.

ומה קרה לבן שמעון במגע בלתי רצוני עם שחקן יריב?: "אני מרגיש את זה טוב מקדימה כשהוא עושה לי את זה מאחורה". מפגשים אלימים בין שחקנים זוכים למיגוון תיאורים: לכסח, להיכנס ב..., לשבור מישהו, "הוא הלך לי על הרגל בכוונה" נוסח אלון מזרחי, ואפילו "זיינתי אותו" כפי שנקלט משפתיו של מאיר מליקה לאחר שחיסל את הרגל ואת הקריירה של רומן פץ. לפעמים מדובר באלימות רוחנית. "כשבעטתי את הפנדל, אבוקסיס ניחס אותי", סח איתן טייב שעליו ניתן לאמר כי הוא פרנואיד, אבל זה לא אומר שלא רודפים אחריו.

זהו הכדורגל. ראי התרבות הגברית הישראלית (והעולמית, בל נכחיש זאת), ראי השפה הגברית העממית. איפה הכדורגל ואיפה הכדורסל הגלובלי, האינטלקטואלי שכבר מזמן הפך למדע המתחזה לספורט. דוגמית אחת מתוך "הוצא מהקשרו 2", תוצרת צביקה שרף: "יש לה מגבלה בריבאונד ובמאסה בפרונט ליין, מצד שני יש לה הרבה אופציה בבק-קורט". ואללה צודק.

משחקים משבת לשבת

אחד המרכיבים המרתקים של שפת הכדורגלנים היא שפת הפוליטקלי קורקט שפיתחו כדי לדבר עם עיתונאים ולא לחטוף למחרת משפט שדה עם קנס של משכורת חודש והשעייה. מעין מכבסת שפה פרטית, ולהלן מילון חלקי לפיענוח תגובות מאמנים זועפים, או שחקנים שנתפסו בידי שדר חרוץ עם ירידתם מהמגרש בסוף, במחצית או כאשר הוחלפו על ידי מאמן בן טיבוגה:

"הגענו להרבה מצבים" - החטאנו מכל מצב

"ידענו לצאת מזה בצורה ממש טובה" – סחטנו תיקו בזמן פציעות

"לא חשוב מה עשיתי, העיקר שהקבוצה ניצחה" – הייתי הגדול מכולם

"שום דבר לא עבד" - התיכנון היה מצוין

"זה הכדורגל" – היינו יותר טובים והפסדנו

"אנחנו משחקים משבת לשבת" – גם השבת הפסדנו

"התחלנו את העונה לא כל כך טוב" – אנחנו במקום אחרון

"מקווה שנגיע כמה שיותר רחוק" - אנחנו קבוצת מרכז טבלה טיפוסית

"לא מדברים על אליפות" – אנחנו ראשונים בליגה

"אנחנו מועדון מפואר" – זו השנה הכי גרועה שלנו בעשור האחרון

"זה שיקול של המאמן" (1) - הבן זונה לא הכניס אותי להרכב

"זה שיקול של המאמן" (2) - הבן אלף הוציא אותי בדקה השישים

"אני לא מדבר על שופטים" – המניאק שדד לנו את המשחק לאור היום

"עד שזה לא סגור זה לא סגור" – רק רעידת אדמה תשנה את התוצאה

"שיחקנו כדורגל טקטי" – שיחקנו בונקר ויצאנו פעמיים למתפרצת.

"הייתי מעורב בהרבה גולים" – מזמן לא הבקעתי

"שער לא מחויב המציאות" - המגינים עמדו כמו גלמים, והשוער זינק לכיוון ההפוך

"אנחנו צריכים להתרכז בכדורגל" –משכורות החודש הקודם לא שולמו עדיין

"אני לא מחפש תירוצים" – אני לא מתכוון להתפטר

"אין לנו שום כוונה לעשות שינוי בעמדת המאמן" – יש לו עוד שבועיים בתפקיד.

תגיות :
Jos Dielis; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

שומר הסף
שוב ושוב ושוב הלשונאי המכובד מקדש את ה״סלנג״ שנולד מ ב ו ר ו ת ! והפעם הגיבוי שנותן הלשונאי לשיח שחקני הכדורגל , שרובם מפגינים את בורותם בכל פעם שהם פותחים את פיהם , לתת הרשאה ״רשמית״ לשפה שנוצרת בגלל בורות במקום לנסות ולתקן גורם ל״התפתחות״ של שפה עניה ועילגת חבל שהד׳ר המכובד נותן גיבוי ל ב ו ר ו ת !
17 באוגוסט 2017 הגב
רוביק רוזנטל
ידידי שומר הסף. הרשני ללמד אותך מונח שמן הסתם (בורות?) אינך מכיר מעולם האינטרנט: טְרול. אותו גולש החוזר על עצמו שוב ושוב היכן שצריך או שלא צריך כדי לקדם אג'נדה במקום להשתלב בדיאלוג ולהביא נימוקים. עמדתך מובנת, אף כי אין לה ידיים ורגליים. אין קשר בין סלנג ובורות (צא ולמד סוף סוף, יש על כך ספרות עשירה), ולשונאות/בלשנות אינה מוסד רשמי לאכיפה ורגולציה אלא תחום החוקר ומתאר את השפה על כל גווניה. זכותך המלאה לדבוק בעמדתך, אך אין צורך להפוך לנודניק, או בעברית הצחה האהובה עליך: טרחן בלתי נלאה.
19 באוגוסט 2017 הגב

הוספת תגובה