אוכל סובב עולם (ב)

רוביק רוזנטל | 20 בספטמבר 2002

עוד על מזון ושפה, ועל השתלטות הלעז על תחום המסעדות

יש אומרים כי דווקא הסלט החי, עגבניות ומלפפונים ובצל קצוצים דק, הוא המאכל הישראלי האוטנטי ביותר, אבל גם הוא מקורו במלה לטינית, שנגזרה מ"סל" שפירושו מלח. גם מאכלי הבצק הם תערובת של מוצרים מיובאים עם שמות מיובאים. הפסטה האיטלקית היא קרובת משפחה לשונית של הפשטידה, שבזכות מנדלי וטשרניחובסקי זכתה להכרה כמלה עברית לכל דבר. השטרודל הווינאי, שלא הותיר סיכוי למלה העברית "כרוכית", זכה לעדנה ככינוי לסימון בדואר אלקטרוני, שימוש ישראלי בלעדי שכבר מתועד במילונים. במסגרת האמנציפציה המזרחית רץ בשוק שם מתחרה לשטרודל הדואל: "לאפה". שטאל מביא סיפור מפתיע על הפיתה. לכאורה מקורה במלה הארמית "פיתא" שפירושה "הפת". ואולם, לעברית החדשה היא הגיעה דווקא מעולי הבלקן, ומקורה במלה היוונית pitta שפירושה מאפה זול עשוי מגרגרי סובין. בשני המקרים אין לפיתה כל קשר לערבית, שבה אין בכלל פ' דגושה.

קריספי וקרנצ'י

עד לאחרונה היו הכינויים לטעמים על טהרת העברית, אבל בגל המודרני יותר אפשר למצוא באחת המסעדות מתכון "קריספי ביף ברוטב צ'ילי מתוק". "קריספי" כמרכיב טעם הולך ומתפשט על חשבונו של "פריך", ולצידו גם "קרנצ'י".

השימוש במלים לא עבריות בענייני מזון משקף, כמובן, את העובדה שתרבות המזון הישראלית בנויה על אימוץ וטעימה של מאכלי עמים אחרים. זו מגמה תרבותית במערב וחלק מהפתיחות והסקרנות המאפיינים אותו, והיא חזקה עוד יותר בחברה צעירה כמו שלנו, שכל מה שהיה לה לפני 120 שנה הם ספרים ומלים. מה שקרוי "מטבח יהודי" הוא בעצם מטבח של מאכלי יהודי מזרח אירופה. דווקא כאן נעלמות מלות היסוד היידישאיות של המטבח הזה מהנוף הכללי. כולם יודעים איכשהו מהן קניידלאך, רוגלאך וטשולנט, אבל בבלאך וקרפלאך כבר ידועים פחות. גם השמות העבריים שניתנו למאכלים ביידיש נעלמו ברובם. יצחק אבינרי כותב על כך ב1957- כי בצד הלביבות, הכופתאות, הכיסנים והסופגניות (שאכן נקלטו) הוא מציע "חליטה" עבור עוגת גבינה ('ווארעניק"), חמיטה שחודשה על ידי י.ד. ברקוביץ עבור "כנישעס", ו"עססית" עבור טייגלאך, חלה קטנה, שזכתה גם לשם הנשכח "גבלול".

יידישקייט זה לא רק יידיש. סוזי דוד עשתה נסיון אמיץ להנציח בספר בישול את המטבח היהודי-ספרדי והמתכונים שהיא מביאה נקראים בלדינו באותיות עבריות, עם תרגום בעברית. כמתאבן מוצע, למשל, "דומטס קולרדס אינצ'ידוס קון קרנה", שהן עגבניות ממולאות בבשר, למנה עיקרית אפשר להרביץ "פויו קום ביבמריו" שהוא עוף עם חבושים, ולקינוח מוצעת "בקלאווה די אלמנדרה", בקלווה עם שקדים. השם היחיד שנקלט מאלה היא הבקלווה, בזכות השוק המזרחי, לא בזכות דוברי הלדינו.

אבל הסוכנים העיקריים של הרב לשוניות בתחום המזון הן המסעדות. את מספר המסעדות הקרויות בשם עברי אפשר לספור על אצבעות יד אחת. שמות המאכלים, המופיעים לעתים גם בשם המסעדה, כמו "נודלס", "ספגטים" או "דים סאם", מגדירים שוב את תחום המזון כמקום לא ישראלי אלא אוניברסלי ורב תרבותי. מסעדת אמזון ברמת החייל, למשל, הפכה את התפריט הרב לשוני למעין מוצר נלווה, ולהלן כמה הגדרות למנה העיקרית: "המבורגר בשר עגל: רליש בצלים ופלפל קלוי, צ'יפס, חטיפי בייקון ומיונז ביתי". "שולה במעטפת תפוחי אדמה: קומפוט עגבניות, זיתי קלמטה וצלפים, תרד וחציל קלוי". "סלמון בפייסט כוסברה פקאן ופנקו: ירקות צרובים, פירה תפו"א וחזרת, רוטב סטאר אניס והל שחור", ויש גם "ברבוניה בגריל: עגבנייה קונפי, פלפל פמינטו קלוי, חציל קולורבי, רוטב פלפל צהוב ויוזו". האנרגיה שדורש העיון בתפריט מצדיקה מנה מוגדלת לסועדים.

עפיינים וכסכסים

מגיני השפה העברית מראשית המאה היו מאבדים את התיאבון אם היו נכנסים היום למסעדות היאפים. להם היו תוכניות אחרות, גם לגבי מאכלי עמים, ולריזוטו האיטלקי, למשל, הוצע לקרוא "אורזית". בספר לימוד עברית משנות העשרים מסופר על ביקור במסעדה של פלוני "מר זרחי".

המלצר: במה אוכל לשרת את אדוני?

מר זרחי: יתן לי רשימת מאכלים.

המלצר: בבקשה, אדוני, הנה מונחה על השולחן.

מר זרחי: רשימה עשירה. יש פה מכל טוב: עפיינים, מליחים בשמן זית, דגים: שיבוטא ואברומה, מרק של אטריות, כסכסים (פתותים), פול, אפון, מרק של עגבנית, דיסה של אורז, של גריסין, מקרצת. מיני בשר שוני: בשר שור, בשר עגל, תרנגולת, אווז, ברווזה, בשר צלוי, בשר מבושל, קציצות, בשר שיפוד, מיני פרפרת שונים: טורית, פכסם, לפד, שלק של דובדבנים, של אגסים, של תפוחים, של שזיפים ולאפרסקים".

"מקרצת" הן ככל הנראה חתיכות הבצק הנקרצות אל המרק והופכות מעין כופתאות. "לפד" הוא השם הקדום של הלפתן, בעוד לפתן נקרא בעבר כשם לירקות מבושלים הנספחים לאוכל, שלק הוא קינוח, טורית היא עוגת טורט, ויהיה נחמד לפכסם איזה פכסם יבש. בתיאבון, מר זרחי.

מלת השבוע: מתקפה

לקראת המתקפה הצפויה של ארצות הברית על עירק, שבאה למנוע מתקפה ביולוגית/חימית של סדאם, נערכה מתקפה תקשורתית על דעת הקהל העולמית, ואולם האירופים סברו שמתקפה כוללת היא בשלב זה טעות, ויצאו במתקפה הסברתית נגדית @ ההתקפה הישנה מתה, תחי המתקפה, בת משפחתם של המלחמה, המערכה והמגננה, החלופה העברית ל"אופנסיבה" @ עזבה מזמן את משמעותה הראשונה כ"מהלך אסטרטגי התקפי" בעת מלחמה, ומשמשת לכל תחומי החיים @ סרטים, ציורים ומופעים עכשוויים מביאים "מתקפה על החושים" @ בעולם הפיננסי שלנו אפשר לשמוע בעת חירום על "מתקפה ספקולטיבית על השקל" @ "מתקפה מוחית" היא הגדרה לשבץ מוחי הנוצר משטפי דם במוח @ מי בעד חיסול המתקפה?

תגובה: כאלה ואחרים

ספי רינצלר מוסיפה דוגמאות ל"מילון המילים המיותרות") 30.8):

"לצורך הענין". "נניח, לצורך הענין, שיש לי מיליארד דולר". ה'נניח' כבר מבהיר שזה היפוטטי...

"בוא נגיד ככה". כנראה בן-דוד של "בינינו..."

"שורה של..."- "בתקופה האחרונה נתקלנו בשורה של אירועים שונים...." הריבוי ברור, למה להעמיד אותם בשורה?

"כאלה ואחרים" – הולך מצוין עם "שורה של" - "בתקופה האחרונה נתקלנו בשורה של אירועים כאלה ואחרים...."

"במידה כזו או אחרת" - חבר של "סביר להניח".

ואיך אפשר בלי "כזה" - החלק השני של הצמד "כזה כאילו".

תגיות :
Patrick; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה