חבר'ה חבר'ה, רגע רגע

רוביק רוזנטל | 26 ביולי 2002

ישראלים אוהבים את דגם ההכפלה, מ'גבר גבר', דרך 'משהו משהו' ועד 'יאללה יאללה'. העברית הגמישה והקומפקטית מתאימה לדגם

יסמין חמו זכתה לחמש עשרה דקות התהילה שלה בזכות הגימיק השיווקי שהמציאה למכירת חבילות תיור: סין-סין, תאילנד-תאילנד, אירופה-אירופה. הגימיק של יסמין הוא חולייה בשרשרת מפוארת של הכפלות, כלומר, מלה המושמעת פעמיים ברצף, מהעברית המקראית ועד העברית הישראלית. המבנה הקומפקטי-הגמיש של העברית מעודד את התבנית הזו, שאפשר למצוא אותה בהיקפים קטנים בהרבה בשפות אחרות. להלן כמה הכפלות נפוצות בעברית הישראלית, שמהן אפשר לדלג על דרך ההקבלה והדמיון למחוזות העבר.

החלבון לבן לבן

משהו משהו: דוגמת יסוד לתפקיד העיקרי של תבנית ההכפלות: לחזק, להעצים, להגביר רושם. בדרך כלל "משהו משהו" מתאר מוצרים, יצירות ופעולות כמו "מנוע חיפוש משהו משהו", "סרט של ג'יימס בונד משהו משהו", "מוסיקה ואווירה משהו משהו". "הכי הכי" מופיע כמלת הגברה מוכפלת ("הכי הכי שוות"), או כשם תואר (באתר גל"צ: "לליאת ומעיין, החיילות הכי הכי"). מילון בן אמוץ מביא את "סופר סופר" שהתיישן (עם הוואריאציה סופר-דופר).

גבר גבר: פיתוח של הרעיון, כאשר הכפלה של שם עצם או תואר הופכת את הרגיל למיוחד. ניתן להכפיל כך כל שם עצם, מ"שחקן שחקן" ועד "סרט סרט". בשירי ילדים בעברית אפשר למצוא את ההכפלה המחזקת לעתים קרובות. "החלבון לבן לבן", שרה מרים ילן-שטקליס. ב"ויהי ערב" מחבק האב את "בתו הטובה הטובה", ובשיר "סבתא בישלה דיסה" מוצא הילד "עוגה גדולה-גדולה, מתוקה-מתוקה".

יפות יפות: באותו עניין, שם תואר שהופך לשם עצם, מוכפל ומתעצם. הגששים עשו מזה שיר. ובסיפור גניבת הבכורה בבראשית אומר עשיו ליעקב: "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה".

חופשי-חופשי: גם כאן ההכפלה מגבירה אפקט, כשהדגש על פעלים (תארי פועל, מושאים, תיאורים וכדומה). "חופשי חופשי" חזק יותר מ"תרגיש חופשי". הכפלה מהסוג הזה נפוצה מאוד במקרא. "גבוהה גבוהה" מופיע בשמואל א', "מאוד מאוד" ו"סביב סביב" יובאו מהמקרא לשפת ימינו. "סחור סחור" הוא התרגום הארמי של "סביב סביב", מופיע בתלמוד ונקלט היטב בעברית החדשה. "טוב טוב" בא בדרך כלל במשמעות "היטב". אריק איינשטיין כתב ושר ב"עוד נפגש": "אל תדאגי, זה קרוב, קרוב". הסידרה המיתולוגית "קרובים קרובים" היא הכפלה עם ניואנס משמעות: קרובים בדירות וקרובי משפחה.

שניים שניים, לפי התור

יום יום: הכפלה מקראית-עכשווית שעניינה סדרות. גם: "ערב ערב", "שנה שנה". "יום יום" הוא גם ביטוי של סיפוק והצלחה, בהשפעת "ברוך השם יום יום". ההכפלה הסדרתית יכולה לצוץ בכל תחומי החיים, וב"שבת שלום" של הגששים אומר שייקה: "שערה שערה הייתי מוציא לה עם פינצטה פינצטה".

אחד אחד: סידרת תלמודית ממוספרת, מתייחסת לרוב לבני אדם, כמו אצל ביאליק: "אחד אחד ובאין רואה". ומה יעשו החסידים כשיבוא המשיח? "שניים שניים, לפי התור, ירכבו על החמור". "חמש חמש" הוא ניב נושן שלידתו בחיל הקשר, פירושו "הכל בסדר", והוא הפך למחזמר. משמעות דומה יש ל"שש שש", שמקורו באופטיקה ובמשחקי קובייה. "אחד אחד" הפך גם לשם תואר קבוצתי: "בחורים אחד אחד". ל"אחת אחת" קונוטציה סקסיסטית.

תורכי תורכי: סידרה חביבה שעניינה האטת הקצב, ההכפלה יוצרת אפקט האטה טבעי, כמו ב"לאט לאט", ו"קמעא קמעא". שני ביטויי האטה מקורם בבדיחות: "תורכי תורכי" ו"פרה-פרה". נקלטו גם הכפלות משפות שונות: "שווייה שווייה" הערבי, "איזי איזי" האנגלי, "לנגזם לנגזם" הגרמני-יידישאי. בשיר השכונה מצאנו: "חבר'ה חבר'ה, רגע רגע". קרובי משפחה: "חרש חרש", "בשקט בשקט".

יאללה יאללה: הכפלה של מלות קוד מעניקה להן תפקיד חדש. "יאללה יאללה" הוא ביטוי של בוז ופסילה. "ווי ווי" - התפעלות, "נו נו" - ספקנות ופליאה. "נו נו נו" - נזיפה.

לֵך, לֵך: הציווי הכפול הוא בעל אופי ישראלי בוטה. אפשר גם: "סע, סע", צנזר, צנזר (הגששים). ומכאן קצרה הדרך אל קללת שמעי בספר שמואל: "צא, צא, איש הדמים!". ציווי כפול במקרא אפשר למצוא גם בשירה ובנבואה, "נחמו נחמו עמי", או "עורי עורי דבורה".

באימ-אמא שלך

בלה בלה: יבוא לועזי, הכפלת צליל שבאה להצביע על פטפטנות. כמו פקה-פקה, ומזכיר גם את "ידה ידה ידה" כמלת טאבו ב"סיינפלד". העברית כבר היתה שם: איסתרא בלגינא קיש קיש קריא, אמרו חז"לינו על הטיפש המקשקש, וכך צמחו לאורך הדורות שורשי צליל מוכפלים לרוב: מצפצוף ופטפוט ועד ברבור וצ'טצ'וט.

אבי אבי אביו: חזרה באמצעות סמיכות היוצרת אפקט מתגבר. במקרה זה מדובר בחלק של קללה, לצד בת זוגה "באימ-אמא שלך". מזכיר את הסמיכויות המוכפלות העבריות היפהפיות, חלקן מקראיות: תוך תוכו, כל כולו, רוב רובו, לב לבו, עיקר העיקרים וקודש הקודשים. למלה המוכפלת מטען סמלי, המתחזק באמצעות הסמיכות.

ולא דיברנו על סוף סוף, ועל פיפטי פיפטי, ועל ככה ככה, ועל אדמדם וירקרק, ועל עוד רבים רבים. אז שלום שלום, ביי ביי וחן חן לכם, קוראי היקרים. אתם משהו משהו.

מלת השבוע: קיצוץ

הקיצוץ והתקציב נגזרים מקבוצת השורשים המתחילים בק.צ. ועוסקים בחיתוך וגזירה; נראה שחלקם נגזרו משורש פרוטו-שמי עתיק @ בקבוצה הזו גם קיצבאות (הילדים והגימלאים), וקצב (הנשיא, זוכרים?), וקצה (המקום אליו הגענו), וקיצוני (לא אנחנו), והקצאה (של משאבים, לא ברור למי), וקץ (עידן אוסלו) וקצת (נחת, מה כבר ביקשנו) @ כדי להכין קציצה, מלה שהמציא בן יהודה, צריך לקצץ בבשר החי; בתלמוד קציצה היא דווקא אחד הבתים של התפילין @ העבודה דורשת קיצוץ בהטבות להתנחלויות, החקלאים נאבקים נגד קיצוץ מכסות המים, ולוני ביקש מטל לקצץ חצי מיליון דולר משכרו @ "קיצוץ בנטיעות" הוא ניב תלמודי שפירושו כפירה בעיקר; "לקצץ כנפיים" מקורו בניב האנגלי “to clip one's wings“ @ ידעתם שהכנסת חוקקה חוק האוסר על קיצוץ זנבות לכלבים?

תגובה: רגל ושחי

בעקבות הדיון במלים שהפכו לשם קיבוצי כמו "מכנס" ו"מלפפון" (12.7) מספרת ספי רינצלר על שיחות בנות המספרות שהן "עושות רגל", או "עושות חצי רגל". מסתבר שזה גם המינוח המקובל אצל קוסמטיקאיות, שלא לדבר על לימור שעשתה "רגל, שפם ושחי". בחנויות אופטיקה אופנתיות מקובל להציע ללקוחות "משקף". בעניין הפיכת שם קיבוצי לריבוי מצטט איש הקבע אבי כהן משפטים כמו 'תוך חמש דקות כולם עם הנשקים והציודים עולים על הרכבים!'", והוא מפנה את תשומת הלב בצדק למלה המתפשטת 'כספים'. בסופר נשמעו "אורזים" ו"בצקים".

עליזה אדמוני טוענת כי אני "מתחמק מלתת תשובה האם זה תקין או לא". המעבר הדו-כיווני בין השם הקיבוצי, היחיד והרבים מאפיין את העברית לרבדיה, והשפה העממית נוסעת כאן על מסלול שפתחו לה גדולי השפה לדורותיהם.

תגיות :
Windell Oskay; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

נרי שנידור
על ה'פוס' במשחקי הילדים. המילה הצרפתית היא pouce ולא pouse. בברכת שנה טובה, נרי שנידור
24 באוגוסט 2018 הגב

הוספת תגובה