מנהיגות בסגנון חופשי

רוביק רוזנטל | 29 בנובמבר 2002

חמישה טיפוסי רטוריקה של מנהיגים עכשוויים, מביבי ופואד ויוסי שריד ועד סילבן שלום ואביגדור ליברמן: המשכנע, הסמכותי, המשוחח, התוקפני והדיגטלי. הדוגמאות בחלקן יצאו מחיינו הפוליטיים, הטיפוסים זכו למימוש חדש.

בישראל לא נוצרה מסורת רטורית, בדומה למדינות ותרבויות אחרות. כל מנהיג-בכוח מביא אתו לפוליטיקה את סגנונו האישי, בעיקר בראיונות בתקשורת האלקטרונית, שבאו במקומם של הנאומים, המתמעטים והולכים. ניתן לחלק את הפוליטיקאים הישראלים לחמש קבוצות על פי סגנונם הרטורי, כאשר הקריטריון לחלוקה נקבע על פי היחס של הפוליטיקאי אל קהלו. דווקא חמשת הטוענים לכתר (נכון לכתיבת רשימה זו) מייצגים את חמש הקבוצות באופן מובהק למדי.

ביבי נתניהו, "המשכנע"

הפוליטיקאי המשכנע בונה את הרטוריקה שלו על טיעונים מסודרים, ומציג לפחות מראית עין של הנמקה. הוא מופיע כמי שמכבד את המאזינים ומציע להם בעיקר "תוכן למחשבה".

ביבי, בראיון לרזי ברקאי: "הסקרים כפי שאתה יודע מאירים לנו פנים והפערים מצטמצמים במהירות, אבל אני אגיד לך גם למה הם מצטמצמים [...] אנשים צריכים להחליט החלטה אמיתית, והם מבינים שבבחירה הזאת הם קובעים דבר מאוד גורלי, האם מפלגת הליכוד תבחר מנהיג שאומר בגלוי, אני אקים מדינה פלשתינית. רובם המכריע יודעים שהדבר הזה מהווה סיכון חמור למדינת ישראל".

דפוס השיכנוע אינו מעיד שהטיעונים תקפים או נכונים, ולפעמים דווקא הוא מסתיר "ספין" או עמדה פופוליסטית. "משכנעים" נוספים: יוסי ביילין, שלמה בן עמי (משכנע מבריק ומתוחכם), עזמי בשארה.

בנימין בן אליעזר, "המשוחח"

המשוחחים מרבים בשימוש במלות פנייה ובלשון נוכח, מתייחסים לעומד מולם ובאמצעותו יוצרים מגע "אני-אתה" עם המאזין או הצופה.

פואד בראיון רדיו בעקבות אירוע הטרור במוסקבה: "אין לי שום מושג על איזה גז השתמשו. אני לא. לא יודע. אבל תשמע, תראה, אני אגיד לך דבר אחד, גם קשה לשפוט. [...] אם היית שואל אותי, פואד, אתה היית עושה דבר כזה אצלנו, התשובה שלי לא".

אצל בן אליעזר דפוס המשוחח מחפה על היעדר טיעונים מסודרים ועל היעדר שפה עשירה. עזר וייצמן הוא "משוחח מתנשא". יוסי שריד משתמש בכלי המשוחח כדי לגוון ולהעניק עניין נוסף למערכת טיעונים מסודרת.

עמרם מצנע, "הסמכותי"

הרטור הסמכותי אינו בונה את הרטוריקה שלו על טיעון מאורגן היטב או שרשרת טיעונים מרשימה, אלא על אמירות קצרות וברורות היוצרות אצל המאזין אמון שהאיש יודע מה הוא אומר ומתכוון לכך.

מצנע, בראיון לשלי יחימוביץ': "המסרים שלי בעניין של החרדים ברורים מאוד. [...] אני קורא למפלגת העבודה, ואני אעמוד בראשה, לחזור לבריתות היסטוריות שהיו למפלגת העבודה, אם זה ההסתדרות, אם זה הציבור הדתי.[...] אנחנו צריכים לאחד כוחות, לשלב ידיים ולמצוא את הדברים המחברים בתוך המדינה שלנו".

"סמכותיים" נוספים: אביגדור ליברמן, מתן וילנאי, עמי איילון.

חיים רמון, "התוקפני"

ואריאציה של "המשוחח". הרטור התוקפני פונה לזולתו, אבל לא כדי להשיג את הקשבתו או הסכמתו אלא כדי להתגבר אליו. נוטה להשתמש בשאלות רטוריות.

רמון, בראיון לשלום אורן, בעקבות פיגוע: "אני מצטער שראש הממשלה פותח בויכוח פוליטי ביום כזה. [...] נרצחו 12 חיילים מטובי הלוחמים, נטבחו. ביום הזה זוהי הזדמנות ליישם את השקפתו האידיאולוגית?! [...] עוד לא קברו את אל"מ ויינברג. זה מה שראש הממשלה צריך לעשות?!"

תוקפנים נוספים: לימור לבנת ושמעון פרס, שניהם נוכחו לדעת שנשק השאלה הרטורית יכול להיות חרב פיפיות ("באנו לחלק ג'ובים?!", "אני לוזר?!").

אריק שרון, "הדיגיטלי"

הרטור הדיגיטלי חסר כלים רטוריים טבעיים והוא רוכש אותם אם בדרך הלימוד ואם בדרך השינון. בניגוד לרטור הסמכותי המשתמש בשפה לביסוס סמכותו, שרון יוצר סמכות ומעביר מסרים באמצעים לא מילוליים. אל במת השיח הוא מביא מנטרות וקלישאות מוכנות.

בראיון לדן שילון: "אני אמשיך לפעול בשיקול דעת, באחריות, מבלי להיגרר אחר הבטחות חסרות בסיס ואמירות חסרות שחר [...] מנהיגות לא בונים במילים ובסיסמאות. הנחיתי והבהרתי, יש ישובים חוקיים ויש ישובים לא חוקיים. מה שחוקי - חוקי. מה שלא חוקי - לא חוקי. [...] האמירות האלה הן אמירות של נסיון לטעת קרע בעם, או שנאה, או פירוד".

הרטור הדיגיטלי המובהק הוא דני נווה, שגם אינו מצליח לייצר סמכות בדרכים אחרות. מידה מסויימת של דיגיטליות אפשר לזהות אצל סילבן שלום או דליה איציק.

דגם של שישי של רטור-פוליטיקאי עבר אצלנו כמעט מן העולם עקב רוח הזמן והשפעת המדיה הטלוויזיונית: הרטור המטיף, שמנחם בגין היה האבטיפוס שלו, ודוד לוי ניסה להיות יורשו גם בעניין זה. אפי איתם נוטה לדפוס המטיף בהזדמנויות פומביות מול קהל אוהד. מסקנה אחת ברורה: אין מתאם בין דפוס רטורי להצלחה פוליטית. את המטבע הזה צריך לחפש מתחת לפנס אחר.

מלת השבוע: מרכז

אז מרכז המפלגה הוכרז כוועידה, או להיפך? @ "מרכז" הגיעה לעברית בימי הביניים מן הערבית במשמעות הגיאומטרית: מרכז העיגול והמצולע והכדור, ומכאן מרכז העולם @ כולם רוצים לגור ב"אזור המרכז" מגדרה עד חדרה, בפריפריה קוראים לזה "להתמרכז" @ "מרכז" בשם מפלגה מביא מזל רע, מהמרכז החופשי של שמואל תמיר, דרך המרכז הליברלי של שלמה להט, המרכז העצמאי של אולמרט ושוסטק, המרכז-שינוי של אמנון רובינשטיין ומפלגת המרכז של ליפקין-שחק ומרדכי @ "מרכז" היה אהוב על מייסדי המשק ההסתדרותי: מרכז קופת חולים, המרכז החקלאי, מרכז הפועל @ תתקשר למרכזיה? אין חיה כזו, אמור "מרכזת" @ בכדורסל "סנטר" הוא שחקן הציר שהמשחק מתרכז סביבו, בתל אביב "הסנטר" הוא מרכז קניות @ אחד העם רצה להפוך את ישראל למרכז רוחני, אז רצה @ למשחק המונופול קראו בימים עברו "ריכוז", ולמיץ תעשייתי "תרכיז" @ אולי תתרכז כבר?

תגובה: הומופונים עם כל דבר

בעקבות הדיון ב"הומופונים הנודדים" (15.11) מביאה אילת ברגר דוגמאות לשימוש בהומופונים בתשבצי היגיון: שמענו שהכדורגלן פנה לבג"ץ? עטר/עתר; שיח שיכורים בפאב? עזוב אותך משטויות/שתויות; הארכאולוג משוטט בחוסר מעש? הולך בטל/בתל; מס הכנסה בחברה קדישא? העמקת הגבייה/הגוויה. גם בפרסומות מנצלים את התופעה: ברשות הדואר דוארים קדימה; באתי רהיטי קניתי; לא שמים על סמים; האלכוהול משקר.

ואילו משה שפרבר מביא דוגמאות רבות מהמקורות לערבוב הומופונים, וביניהן את הצמד כהות/קהות: "בקינה 'איך ידידות נפש', שחרית תשעה באב, נוסח ספרדים, נכתב: 'בתמהון לבב וכהות רוח אפֶּיהָ'. דווקא הצורה 'קהות' היא כנראה צורה חדישה. לא מצאתי מקור מוקדם לה".

תגיות :
www.audio-luci-store.it; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה