ממש שפשפתי את אוזני

רוביק רוזנטל | 05 בספטמבר 2003

שיבושי ניבים וביטויים נעשים מתוך כוונה או בטעות, והם תמיד מצחיקים ואפילו מעשירים את השפה

עולם הניבים, הביטויים, הצירופים והפתגמים הוא תחום שפה עשיר ולא תמיד מוערך דיו. הביטויים משקפים תרבות, מעבירים את חוכמת הדורות, מעצימים דימויים ובכלל, עושים את השפה ואת החיים עליזים ועשירים יותר.

ביטויים מועדים לשיבוש. הספר ''הוצא מהקשרו'', העוסק בשפת הכדורגלנים, מלא שיבושי ניבים, שחלקם הוצגו במדור בעבר. הפוליטיקאי הישראלי, כפי שיוצג בהמשך, הוא משבש ניבים סדרתי. בין קציני צה''ל שיבוש ניבים הוא מכת מדינה. רוב השיבושים מעידים על חוסר תשומת לב, בלבול רגעי, ובעיקר בורות. כמה שיבושים חדרו לשפה וקשה מאוד לעקור אותם כמו ''טעות לעולם חוזרת'' שבו עסקתי במדור קודם. הדוגמאות שיובאו להלן נאספו בחלקן על ידי, חלקן נשלחו אלי על ידי תלמידי בית הספר בליך ומורתם אילת ברגר, אחרות על ידי אורית טנא, וממקורות אחרים שיוזכרו בהמשך.

''ממש שפשפתי את אוזני''

האמירה הבאה נשמעה על ידי מרים לפיד בראיון רדיו. במרבית שיבושי הניבים מחליף הדובר מילה אחת בזכות אסוציאציה תכנית שיש בה היגיון מסוים. בעצם, למה לא לשפשף אוזניים בתימהון? וכך בדוגמאות הבאות: ''ואני שואל, האם השועל יוכל לשמור על השמנת?'' (מפי פרשן ברשת ב'): השועל נתפש כזללן כמו החתול, בזכות ''השועל והענבים''. ''אבן נמוגה מעל לבי'' (מאוסף בליך): ''נמוגה'' במקום נגולה, שתי מילים גבוהות מתחלפות. וכך גם: ''הגיע הזמן להוקיע את הרע מקרבם''. ''להוקיע'' במקום ''לבער''.

ח''כ צ'יטה כהן, בביקורת על אהרן ברק, מחליף ניב בניב: ''הוא לא יוריד אותו משן הפיל שלו''. מגדל השן הפך לשן הפיל. מה הקשר? שן הצ'יטה.

ודוגמה מחיי היומיום מאוסף בליך: ''אני מחכה לתור הזה לרופא בנרות''. ''מחפש אותו בנרות'' נתפש כמעשה עצבני וחסר סבלנות, וכך נולד השיבוש ''מחכה בנרות''.

יוצא מן הפרט ונכנס אל הכלל

השיבוש שבכותרת מוצג במילון הסלנג של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה. יש שיבושים שנקלטו בשפה והפכו ניבים בפני עצמם, כאשר הדוברים בדרך כלל מודעים לשיבוש. מילון הסלנג מביא שתי גרסאות לשיבוש משנות השבעים של הביטוי מאיוב ''אבד עליו הכלח'': אבד עליו הקרח, עבד עליו הקרח. ''כלח'' מן הביטוי המקורי היא אכן מילה מוזרה שפירושה אינו ברור. עוד במילון: ''יוצא מן הפרט'', שיבוש מכוון של ''יוצא מן הכלל'', וכן ''סדנא דחרא חד הוא'', הסברים מיותרים. ''בור בהשכלה'' הוא שיבוש של ביטוי חדש לעצמו, ''חור בהשכלה''. ''בשורה אירופית'' הוא שיבוש ילדים ל''בשורה עורפית'', המתועד ב''ילקוט הכזבים''. ''פרצה המדינה'', שיבוש מכוון של ''פרצה המלחמה'', מתאר את תחושותיו של הפלמ''חניק המחפש את המחר.

המילון מביא גם שורה של שיבושי ניבים שהיו נהוגים בשנות השבעים בפי שדרי הכדורגל. בדרך כלל המילה ''יד'' הוחלפה ב''רגל'', כמו ב''עוד רגלו נטויה'', ''עלה ברגלו'', ''רגלו על העליונה'', וכן ''פרי רגליו'' במקום פרי עמלו, או ''שרף את הדשא'', על משקל שרף את הכביש. השיבושים המבדרים במיוחד הם אלה שבהם מתהפכת המשמעות, בעיקר כאשר הדובר אינו מודע לכך, נוסח ''האור בקצה המערה''.

''הלנצח נאכל חרב?''

השיבוש לעיל נאמר על ידי גל הירש בראיון רדיו. שיבושים לא מעטים נובעים מבורות. אורי היטנר כותב: ''כשאבנר בן נר שאל את יואב בן צרויה ''הלנצח תאכל חרב?!'', ''תאכל'' לא היה בגוף שני במשמעות תלעס ותבלע את החרב, אלא בגוף שלישי, החרב תהרוג ותשחית''. עמית סנדר, פסיכולוג ארגוני העובד עם קצינים בצבא הקבע חקר את שפת אנשי הצבא, והוא טוען בראיון ב''במחנה'' ששיבוש ניבים עקב אי הבנת המשמעות היא מחלה נפוצה בקרבם. בין הדוגמאות שאסף: ''אנחנו ממש לא רואים קצה אור''; ''אין מה לעשות, כשמנסרים יש נסורת'', גרסה מתונה למדי של הביטוי הבולשביקי הרצחני ''כשחוטבים עצים, עפים שבבים''.

כלי שאין בו הופכין

בביטויים משובשים לא מעטים מתערבבים שני ביטויים זה בזה. בדרך כלל זה אינו ערבוב מקרי, ויש קשר כלשהו בין המתערבבים. בשיבוש המובא לעיל מתערבבים ''כלי אין חפץ בו'' ו''אבן שאין לה הופכין'', שני ביטויים המתייחסים למשהו שאיש אינו מתעניין בו יותר. דוגמאות נוספות של אורית ראו בטור צד. מילון הסלנג מביא את הביטוי ''לקח את הרגליים בידיים'', המחבר את ''לקח את הרגליים'' (הסתלק) ו''לקח את עצמו בידיים''. דוגמאות מהסוג הזה יש גם באוסף בליך, כמו ''מחירים חסרי שחר'': ''מחירים חסרי תקדים'' + ''דברים חסרי שחר''. עמית סנדר מביא מקציניו את השילוב היצירתי ''הגיע הזמן לאחוז במקל בשני הקצוות ולהשאיר אותו שלם''. עוגת קרש.

לשיבוש ביטויים יש גם אלמנט סאטירי. המשבש יודע את המקור ויודע שהשומעים מכירים את המקור. אמנית השיבוש המכוון בדורנו היא לימור, שהותירה אחריה שורה של ביטויים משובשים. בחלקם נועדו להצחיק סתם, כמו ''בום ועם הארץ''. באחרים יסוד סאטירי כמו''נפולת של מנומשים'', המלעיג על הביטוי המקורי.

בר מינן שאין כמוהו

להלן מקבץ שיבושים שהפכו את משמעות המקור על פניה: * יו''ר הכנסת רובי ריבלין לשלי יחימוביץ' בערוץ השני: ''אפשר כבר לראות את האור בקצה המערה'' * יצחק אבינרי מספר בספרו ''יד הלשון'' על שיבושי תלמידים משנות החמישים. תלמיד מספר למורו: ''קראתי את הסיפור הזה בהתלהבות, ממש בשאט נפש''; תלמידה מספרת: ''החבר שלי הוא בר מינן שאין כמוהו''. היא התכוונה לומר, מסביר אבינרי, שהוא ''בר בי רב'' * מאוסף בליך: ''הרופאים גמרו עליה את ההלל'', ההקשר מלמד שהכוונה היתה ל''סתמו עליה את הגולל'' * שיבוש היפוך מקאברי נעשה לשירו של שלום חנוך ''יש ערימה של חבר'ה על הדשא'', שהתהפך לאחר מלחמת לבנון ל''יש ערימה של דשא על החבר'ה'' * ולקינוח שיבוש מהפך שובבי ויצירתי: ''שלום וברח''.

להפיח את השממה

מקבץ ערבובי ניבים ופתגמים שמביאה אורית טנא מפורומים ברשת ומקטעי עיתונות: * ''הדברים נפלו על קרקע ערלה'': אוזניים ערלות + קרקע בתולה * ''היא היתה ממש קצרת סבלנות'': חסרת סבלנות + קצרת רוח * ''המחאה נגד העיתון לא צמחה על מצע ריק'': פיתוח יצירתי של ''צמחה יש מאין'' * ''המאמר הכה הדים'': הכה גלים + עורר הדים * דוגמה רבת עירובים, מתוך ''דה מארקר'': ''נושא עיראק שתקוע היום לממשל האמריקאי כמו קוץ ממאיר, לא היה עצם המחלוקת'': תקוע כמו קוץ + גידול ממאיר; עצם העניין + סלע המחלוקת * הנהלת בית ספר להורים: ''המורים כבר שוקדים על המדוכה'': שוקדים על עבודתם + יושבים על המדוכה *מתוך ''כל העיר'': ''הם באו להפיח את השממה'': להפיח רוח + להפריח את השממה.

לא דובים ולא ים

מקבץ בסדר אלפביתי של שיבושי לימור, מתוך ''רק בישראל': * אבות אכלו בושם והילד מסריח מהראש * אהוב היום כי מחר מי יידע דבר * אין חכם הכובש את יצרו * אל תקפוץ פן תנפול * אם משקיעים בסוף נהנים מהספק * בום ועם הארץ * הבא להשכים אותך - הרוג אותו * העם נקעה רגלו * העץ לא גודל רחוק מהתפוח * הראש של השועלים מסריח עוד יותר מהזנב של האריות * ואהבת לרעך כמוך, ויפה שעה אחת קודם * יפה שתיקה אחת קודם * יצא מעז כבשה * יש דברים בג'ו * כל יום בא כלב * לא דובים ולא ים * לכל שעיר יש מכסה * לשקר אין כנפיים * מים שקטים הם שזורמים עמוק * מתפקעים לי העשתונות * נפולת של מנומשים * רוטב אלףהפחים * תדבק לשוני לברכי.

תגיות :
lina smith; flickr תמונה ראשית

תגובות

יהודה רימון
התוספת הבלתי נסבלת של הקלות. עד שנת 1984, שבה פורסם ספרו של מילן קונדרה לא היה קיים בשפה העברית הביטוי "הקלות הבלתי נסבלת (של)". היום אין קלות שאינה "בלתי נסבלת". שדרים, כתבים, פרשנים ודומיהם לא יכולים לבטא את המילה "קלות" מבלי להוסיף, באורח כמעט אוטומטי את התוספת "בלתי נסבלת". למה? כי התרגלנו ל"חולמים ולוחמים", "סבלנות וסובלנות" ומיני צירופים שכבר לא ניתן להפריד ביניהם.
28 בדצמבר 2017 הגב
גבי איתן
"חצי הכוס המלאה / ריקה " - אם היא מלאה או ריקה ואין הבדל למה להזכר שיש מחצית. "מחצית הכוס המלאה" ואז אפשר להבין שהכונה למחצית ולא לכוס, או החצי המלא של הכוס .
24 במאי 2018 הגב
יעוד גונן
שיבוש בו נתקלתי פעם: מטייל הסביר מדוע בא בגפו והתבטא "אשתי, תִבָּדֵל לחיים ארוכים"...שאלתי בעקיצה אם הוא מחשיב עצמו כמת, והוא נחרד. "למה אתה אומר זאת?" הסברתי לו שאֶת הביטוי שאמר אומרים על מי שחי, בניגוד לאחֵר שֶמֵּת. הרהר רגע, ותיקן עצמו: "אשתי שתחיה..."
24 במאי 2018 הגב

הוספת תגובה