המנוש יוצא מהארון

רוביק רוזנטל | 10 בינואר 2003

איך מתייחסת השפה למיניות נשית ולאיברי המין של האשה, מה בין פסל לפסולת, וכמה מילים באמת יש לאסקימוסים על שלג

אלון רונן מחיפה שואל: "המילה "ציצים", המתארת בצורה עממית כל כך את שדי האישה, האם מקורה בפועל "להציץ"? האם ממציאי השפה פעלו על פי "מטרת על" שכזו, שכל גבר רוצה  לחזות בפרי האסור?"

חזה בשלוש גירסאות

רעיון נחמד, אלא ש"ציצים" לא נגזר מ"להציץ". הוא הגיע מן היידיש, ציצקע ליחיד וציצקעס לזוג, שקיבל את המלה היישר מהכינוי הגרמני לפיטמות zizke. היום הביטוי התחזק עוד יותר בגלל דמיונו למלה המקבילה האנגלית, המקובלת בעיקר בין האמריקנים, tits. ובכל זאת יש משהו ברעיון שהעלה אילן, מפני שהוא משקף את האווירה שבה נוצרים ומזדמנים לשימוש השמות לאברי המין הנשיים. מול "זין" הגברית הבוטה, שחדרה לכל מקום בשפה, השתלבה בעשרות ניבים וביטויים, והולידה פועל-על ורב שימושי כמו "לזיין", המלים העוסקות באברי המין הנשיים צנועות יותר, פרי אסור.

על החזה הנשי מתכתשות שלוש מלים ברמת הצלחה שווה. "ציצים", בדרך כלל בצורת היחיד "ציצי" המתייחסת גם לרבים ("ציצי משגעים") החליפה את הציצקעס של אמותינו מהגולה. "שדיים" המקראית משמשת במשלבי הלשון השונים. מקורה בשורש שמי, שלפי האטימולוג קליין נולד כנראה מחיקוי מלמול תינוקות. אחת ההשערות הרבות ביחס למקורו של "אל שדי" היא שהוא נגזר משדי האשה במשמעות "המספק, המפרנס". מיה סלע מתלוננת באתר בננות: "'אח איזה שדיים', יאמר העלם לעלמה? והיא, מה היא תחשוב בליבה? איזה עדינות ונאורות? או שמא יזכיר לה הדבר בדיקת שד, וסרטן שד, ושדים בבקבוק ועוד מפלצות כאלה". "חזה" נקלטה גם היא מהשימוש המוביל באנגלית וגרמנית וגם תפוצתה רחבה.

חביונית, תורפה ודגדגן

הלשון הרשמית הסתבכה רבות עם השם לאיבר המין הנשי, והפעם המקורות לא ממש עזרו. "שופכה" המקראית ("כרות שופכה", שלא נדע), יוחדה בימינו לצינור העברת השתן, גם לגברים וגם לנשים. מכלול אברי המין הנשי במקורות נקרא "ערווה", שמשמעותה "מה שאסור לגלות לעין", ומכאן "שער הערווה", "מקום הערווה" ועוד. לאיבר עצמו נותר הפסוק היחיד בישעיהו, "ויי פָתְהן יערה". רבים סבורים ש"פות" כאן הוא איבר המין הנשי. רש"י מפרש בעקבות התלמוד: "פתהן - כמו פתחיהן. שנשפכו כקיתון - שופכות דם זיבה. כיער - נתמלאו שער, ונמאסות לתשמיש". "פות" משמשת לתיאור אברי המין החיצוניים. הווגינה נקראה בשפה הרשמית "נרתיק" וכך היא מופיעה במילון האנטומיה של האקדמיה משנת 1957, כשמולה עמדה המלה "לֵדָן" שלא התקבלה.

מאבק איתנים התנהל סביב השם שייקרא לאיבר ההנאה המינית, הקליטוריס. בדיון מיוחד נדון באקדמיה השם "דגדגן" ונדחה, אבל ניצח בשפת הדיבור, בתקשורת ובשפת הרופאים. המלה הגיעה מהגרמנית שם היא נקראת kitzler (המדגדג), ומן הפולנית lechtaczka. בדיון באקדמיה הציעה שולמית הראבן את השם החביב "פינית" שלא התקבל. שם אחר שצץ ושקע הוא "חביונית". לאיברי המין הנשיים ניתן בתלמוד גם השם "תורפה" שמשמעותה חולשה, כאשר "מקום תורפה" הוא מקום הערווה, שנתפס כמקום החלש ביותר בגוף האשה. האם אין לפנינו רמז כי "נקודת התורפה" של ימינו איננה אלא "נקודת הג'י"?

כוסית, מוסית וכוסון

לאיבר הנשי קוראים בחוגים שונים גם בשם המתוק "מנוש", ובשם הסקסיסטי "מנוע" החובר למלים "כלי", "תותח" ואחרות ההופכות את המין האנושי למוסך-על. מעל כל אלה שולטת בכיפה "כוס", בת זוגה של "זין", מלה שבערבית המדוברת נחשבת בוטה במיוחד. אהרון מגד מנסה לקשור במאמר "כוס ישועות" (94') פסוק במסכת נדרים: "אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עינו בכוס אחר", שהתפרש ש"בשעה שנזקק הבעל לאשתו, אל יהרהר באחרת". מכאן אנו למדים, כותב מגד, "שכבר בימי קדם היתה הכוס בלשוננו כינוי לאותו מקום, ולא במקרה, כמובן, שכן צורתה היא הנותנת, ובה השיקוי למאוויים". סיפור יפה, אבל אין קשר בין כוֹס לבין כוּס. מקור המלה בפרסית, והיא קיימת גם בטורקית ובשפות הערביות המדוברות הרבות. גם הקללות "כוס אמק", "כוס אוחתך", "כוס רבאך" באו מערבית, ויש להם מקבילה מקראית בפסוק, "לבושתך ולבושת ערוות אמך" בשמואל א'. סידרת הקללות הזו אינה מכוונת אל האשה. איזכור איבר המין הנשי הוא דרך של גבר אחד לפגוע פגיעה קשה בגבר אחר.

כוס יצרה את אחת המלים היותר שנויות במחלוקת בעברית הישראלית, "כוסית", כינוי לאשה מושכת ו"משדרת מיניות", מקבילה ל"בייב". המלה נולדה במוחם של גברים ומציגה את האשה כאיבר מין מהלך. מרבית הנשים היפנו לה עורף, אבל אצל חלקן התקבלה "כוסית" כביטוי של גאווה על המיניות והאטרקטיביות של הנשים, כדוגמת פיסת הצ'ט הבאה: "שמעו בנים, אני כוסית חבל"ז! שיער חום חלק! עיניים ירוקות! רזה! וגוף פ333ה!". ". במקביל ל"מגה-בייב" אפשר למצוא גם "כוסית-על", ומיה סלע (ראה "ציצי") קובעת ש"כוסית זו מחמאת-על". השימוש בכוסית עודן בין היתר בביטוי "מוסית" שטבעה מיכל ניב המנוחה, וכמובן בגלגולו חזרה אל הגברים: "כוסון", האמור להפוך את היוצרות: הכוסית הגאה מאמצת כינוי גברי, הגבר הופך למעין אשה.

אימוץ ה"כוסית" על ידי הנשים דומה לביטוי "זיינתי אותו" שהזכרתי במדור הקודם. לכאורה הן קריאת תיגר על שפת הגבר, אבל מן המלים האלה מהדהדת הדומיננטיות הגברית המגולמת בשפה הסקסיסטית, שחבל לכן על הזמן.

מלת השבוע: פסילה

בג"ץ דן השבוע בשאלה אם לפסול את החלטת ועדת הבחירות שפסלה את טיבי, מופז ובשארה @ האטימולוגים לא הכריעו אם "פסל" במשמעות 'יצר פסל' ו"פסל" במשמעות 'הפך לחסר ערך' באות מאותו שורש. מה הקשר? "פסולת", החומר שנחצב ונזרק בשעת הכנת הפסל @ חכמי התלמוד התמחו בפסילות: פסולי המוקדשים, פסולי כהונה, פסולי עבודה, פסולי עדות, פסולי קהל, פסולי יחסין, פסולי חיתון; האחרונים מסובכים עם הרבנות עד היום @ במערכת המשפט נקבעה קבוצה לא קטנה של "פסולי דין" @ כבישי הארץ מלאים נהגים פסולי רשיון @ בשיח החינוכי מדברים על "פסולי מצוינות" @ "פסולי גיוס" הם אלה שצה"ל מצא בלתי מתאימים, וכן נשים נשואות, אמהות לילדים ובנות שהצהירו על היותן דתיות @ הפוסל – במומו פוסל @ הפסולת לסל - וחסל

תגובה: האסקימוסים והשלג

בעקבות כותרת המשנה "לאסקימוסים יש הרבה מלים על שלג" (27.12) כותב פרופ' יהודה פלק מהאוניברסיטה העברית כי בניגוד למיתוס, אין בשפות האסקימוסים מלים רבות יותר לשלג לעומת האנגלית. החוקר פרנק בואס רשם ב-1911 ארבעה שורשים לשלג בשפות האסקימוסים: aput: שלג על האדמה. Gana: שלג נופל. Piqsirpoq: שלג נערם. Qimuqsuq: ערימת שלג. במילון שיצא ב-1927 נרשם גם השורש qanik: שלג באוויר. ב-1994 מנה האסקימולוג אנטוני וודבורי 15 ערכים מילוניים המתייחסים לשלג בשפת האסקימוסים של מרכז אלסקה. היקף ערכים זה דומה לאנגלית שיש בה מלים רבות המתייחסות לשלג. "למספרים שנזכרו כמו 48, 100 או 200 מלים על שלג אין כל בסיס בשפת האסקימוסים", מסכם פלק. הלך עוד מיתוס.

תגיות :
Amphipolis; flickr תמונה ראשית

תגובות

אילן ספיר
שלום רוביק חביונית, תורפה ודגדגן בסקירתך השמטת את הצעתה המצוינת של אגי משעול - כוחית. העידון הקולע ל כוסית. בברכה אילן ספיר
06 באוגוסט 2016 הגב
מנדי מליק
למקום הצנוע יש תכשית שלפי רש"י הוא גם מקום זימה. מנדי מליק כּוּמָז[ ניתוח דקדוקי כתיב מלא כומז הגייה* Kumaz (מלרע) חלק דיבר שם־עצם מין זכר שורש כ-מ-ז דרך תצורה נטיות ר'; כּוּמָזִים, נ"ר; כּוּמְזֵי-, נ"י; כּוּמַז- לשון המקרא סוּג תַּכְשִׁיט מְשֻׁבָּח שֶׁהַנָּשִׁים עָנְדוּ בִּימֵי-קֶדֶם. "...כֹּל נְדִיב לֵב, הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל-כְּלִי זָהָב, וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיהוָה" (שמות לה, פסוק כב) "וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן יְהוָה, אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי-זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד, טַבַּעַת, עָגִיל וְכוּמָז-לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה" (במדבר לא, פסוק נ) גיזרון[עריכה] על-פי שני מופעֶיהָ של המילה במקרא ככל הנראה מין תכשיט זה היה עשוי זהב מובחר. רש"י מציין: שהיה מונח כנגד אותו איבר של האישה- ובראשי תיבות (לפי מסכת "שבת" דף צ"ד) כאן מקום זימה. נאמר רק בראשי תיבות - מאחר שמדובר בלשון הקודש. מתוך מויקימילון
08 באוגוסט 2016 הגב
שמחה גילעם
אני תוהה אם היידיש קבלה את הציצקעס היישר מהגרמנית או שמא דווקא מן הפולנית. cycki הפולניים נשמעים לי קרובים הרבה יותר ליידיש מאלה הגרמניים.
15 באוגוסט 2016 הגב
יוכיי
החכמתי ...
06 במאי 2019 הגב

הוספת תגובה