אמא, השמיכיני ולמני לי תה

רוביק רוזנטל | 02 בינואר 2004

ילדים הם מחדשי שפה נפלאים. משוררים מחדשים לעיתים מילים דווקא בספרי הילדים שהם כותבים, משלונסקי המאווזז באווזית ועד מאיר שלו שאצלו התאו לא תואה

החודש יצא לאור ספר ילדים מאת מאיר שלו, "רוני ונומי והדב יעקב", בהוצאת עם עובד, על משפחה המחפשת עבור גן החיות המשפחתי דב. אם המשפחה אוהבת להמציא מלים. היא אומרת "קקיתי קקאו" ו"הירח יורח", ומצווה: "קום קומקום, קמקם כאן מים". שלו מצטרף אליה ומספר ש"אבא קופה קפה", הזבוב "זובב", והדב מתלונן נגד דגדוגים בטענה ש"זה נורא מדבדב".

השמש חושכת לי את העיניים

שוב מסתבר עד כמה קל וטבעי להמציא מלים ובעיקר פעלים בעברית. כל שם עצם מ"קקאו" ועד "קומקום" הוא בסיס לשורש ולפועל חדש, ואת זה למדו בעברית כבר לפני מאה שנים ויותר, כשיצרו שורשים חדשים כמו "לדקלם" מ-declaim האנגלי או "תלגרם" מ"טלגרמה", מברק. מאיר שלו מחדש מלים כפי שילדים מחדשים, אך ילדים הם חדשנים ספונטניים. הם קולטים בגיל צעיר מאוד את דפוסי השפה, ובתום של מי שאינו יודע ש"אין מלה כזו" ממציאים מלים חדשות, ולא רק פעלים.

"אבא, הבכית אותי", כלומר, גרמת לי לבכות, אמר ילד בשנות השלושים, ובן אותו דור לפני השינה משמיע את הביטוי הנפלא "אמא, השמיכיני". כמעט ביאליק. "אבא, תכַסֵּף לי גלידה" מבקש ילד, "לכַסֵּף" פירושו לקנות. את הדוגמה הזו, אחת מני רבות, מביאה מרים רות בספר מתורגם של משורר הילדים קורניי צ'וקובסקי, "משתיים עד חמש", וילדה אחרת אומרת שם: "אוי, זה קוֹצֶה לי", מלשון קוץ.

הזאטוטים של היום ממשיכים במסורת. רונה כהן, שחקרה לאחרונה את הנושא במסגרת לימודיה ישבה בגן הילדים תהילה והקשיבה, והחידושים זרמו. "השיר הזה מרַקֵּד אותי", כלומר, גורם לי לרקוד, אומרת עדי, וילד אחר מוסיף: "השמש חושכת לי את העיניים", כלומר, מסנוורת. רונה מצטטת את הילד גדי שחזר מחו"ל וביקש לאחר ביקור בבית השימוש "להפליש את המים", בעקבות to flush. כשיגדל יעבוד בהיי-טק.

כופפת כפפות ומוגפת מגפיים

שלו אינו הראשון המביא חידושי מלים בכתיבה לילדים. אברהם שלונסקי עסק בכך בספר "עלילות מיקי מהו", ושם הרבה ליצור פעלי חיות: האווז "איווזז לו באווזית", הקרנף המקורנף קירנף, בלי קשר לכך ש"התקרנף" הפך פועל למבוגרים על מי שלקה באופורטוניזם, בעקבות מחזהו של יונסקו "הקרנפים". אצל מאיר שלו "הנשר מלמד נישור", "הלמור מלמד לימור", "התאו לא תואה" ו"לשועל אין שעלות". גם ילדים אוהבים פעלי חיות. רות ברמן וישראל שגיא פירסמו מחקר נרחב בנושא ב-1981 והביאו דוגמאות משלהם, בדרך כלל מילדים שלא עברו את גיל שש. החרגול "מחרגל", "בוא נחמור" (נרכב על חמור), ואפילו, "סבא, תנחש אותי", כלומר, תהפוך אותי לנחש.

קורא ששמו נשמט ממחשבי שואל: "גרביים גורבים, כובע חובשים, ומה עושים עם כפפות"? למאיר שלו יש תשובה בספר: "נומי כופפת כפפות". רוני אחותה "מוגפת מגפיים", אצל ברמן ושניר אמרה ילדה לא ספרותית לפני עשרות שנים "אני מוגפת את המגפיים". ילד בגן תהילה מסנדל סנדלים, וילד אחר משרוול שרוולים, שימוש המצוטט במחקרים שוב ושוב מפי ילדים. מה עשה ילד בשנות הארבעים כשחלץ את נעליו? התייחף. מה עשה חברו שרצה תה עם לימון? אמר לאמא: "לַמְּנִי לי תה". את הדוגמה הזו מביא הבלשן יצחק אבינרי שעסק בהרחבה בנושא, ומספר גם על ילד שרצה "להקדיח באקדח". צביה ולדן מספרת על ילדה עכשווית בת שנתיים וחצי ושמה תומר, המחזיקה אקדח ומודיעה: "אני קודחת אותך!". ראש של משורר.

אבינרי מקדיש לנושא חידושי הילדים רשימות לא מעטות, וגם הוא מצביע על כך שההבחנה בין חידושי ילדים לחידושים בכלל מלאכותית. כשילד, נגיד, ביבי בן הארבע אמר לאבא "הם נורא פיחדו" הוא השתמש בזמן עבר של "הם מפחדים". כשילדים אומרים "נחָרֵב לכם את הארמון חול שלכם" הם מצטטים את רש"י: "אספסינוס חֵרֵב את הבית", כנ"ל ב"חיבאתי" במקום החבאתי. הצורה הילדית "התלחם" מזכירה את "אלתחם" בכתובת מישע. מזג האוויר הוא מקור לחידושים נוסח "בחוץ מתגשם" שמביאים ברמן ושגיא, ו"היום נורא מגושם" שמביא אבינרי. מצחיק? לא את הנביא יחזקאל: "לא גושמה ביום זעם". ועל כך הבאתי בעבר מאחד הקוראים: "אם אומרים "גשום" ביום גשם, למה לא לומר "שמוש" ביום שמש?

הילד נגוב, פשוט וחלוץ

למה לא, באמת? צורת בינוני פעול היא כר נרחב לחידושים, שחלקם מצויים כבר במקורות. צביה ולדן מביאה דוגמה מילד שאחרי מקלחת הוא "נגוב", ולפני השינה מודיע שהוא "פשוט וחלוץ", בהנגדה ל"לבוש ונעול". ועוד בענייני סביל שואל הקורא עמוס: האם מישהו שמפריעים לו הוא מופרע, ומישהו שמציקים לו הוא מוצק? על פי הגיון חידושי הילדים, בהחלט.

בדרך כלל חידושי הילדים נשארים בחוג המשפחה, אבל לא תמיד. אבינרי מתלהב בשנות החמישים מאהבת הילדים לבניין התפעל, ומביא את הפועל החדש "להתעסק", במשמעות לריב, שגם לו יש בסיס במקורות. "להתעסק" זכה לתפוצה רחבה, וכמוהו "להתחנף", שנולד כחלופה ילדית ל"החניף" והפך מלה תקנית, וכן "התחשק", ו"התחלק" במשמעות "החליק". "התגלש" נקשר גם לפועל המקראי "גלש", וגם לפועל היידישאי שמקורו גרמני גליטשען, וכך צץ "התגלץ'".

במדור הבא: על חידושי ילדים בשמות עצם (מה זו "דַאֲגִיָּה"?), בעלי מקצוע ותכונות (מה עושה חלונאי?), זכר ונקבה (מי נותן נְשיק ומה זאת קַבֶּרֶת?) ועוד.

מסמר הערב 1

בעקבות השאלה על מקורו של הביטוי "מסמר הערב" ("הזירה הלשונית" 19.12) מביא משה שפרבר את הביטוי התלמודי "קבע מסמרות", ומצטט את הפרשן יצחק עראמה הכותב במאה ה-15: "מה שיגיע ממנו תועלת באמונות האלהיות שהוא העיקר, קבע בה מסמרות תחילה".

צביקה אגמון מביא ממילון ובסטר האנגלי לפועל "nail" - to focus intently on an object or subject.  . ד"ר חיים אורון מביא את המלה rivet, שהוא מסמרה בעברית, ו- riveting שפירושו "סימרור" או "מיסמור", ופירושו במילון לונגמן לאנגלית אמריקאית למשוך תשומת לב באופן מובהק.  

מסמר הערב 2

יצחק אלישיב מביא את הביטוי הרוסי "גְווֹזְדי פּרוֹגראמי", שפירושו "מסמר התכנית". מבירור שערך המדור מסתבר שיש ביטוי דומה גם בפולנית: "גווּדְז' פרוגראמוּ". ביידיש מסמר הוא טשוואק (נשמע: צ'בוק), אך אין בנמצא "מסמר הערב".

קולט אלוש כותבת: "בצרפתית אומרים: Le clou de la soirée שהוא תרגום מדויק של "מסמר הערב". על פי המילון האטימולוגי הצרפתי של ריגו, הביטוי הופיע לראשונה בכתובים בעיתון לה פיגארו בשנת 1878".

קולט מביאה את המפתח לפתרון: הביטוי מקורו צרפתי, ומכאן נדד לשפות הסלביות. העולים מרוסיה ופולין הביאו אותו לארצנו בעליות הראשונות וכך נקלט בסלנג המקומי. לקינוח מספר דני בלוך, כי כאשר יצחק פטיש היה מזכיר מפ"ם נהגו להלוצץ אחרי הרצאותיו כי "יצחק פטיש היה מסמר הערב".

תגובה: מהרסים ובעלי יושרה

איתן אבניאון גילה את מקורה הקדום של המלה "דורכאות" ("הזירה הלשונית" 19.12). "דָּרְכָא" מופיעה בתרגום התורה לארמית של יונתן בן עוזיאל ומשמעותה שם "דישה" או "דיש". "ותשיג לכם דיש את בציר" מספר ויקרא תורגם: "ויארע לכון דרכא ית קימפא". הערך מצוי במילון השימושי לתלמוד, מדרש ותרגום מאת ברוך קרוא.

י. מירושלים כותב ביחס לפירוש הפסוק "מהרסייך ומחריבייך" ("הזירה הלשונית" 19.12): "אכן ישנם מפרשים המפרשים את הפסוק כפי הפירוש שציטטת, אך ישנם כאלה המבארים אותו כביאור המקובל בפי העם, על אלו מתוכנו שדואגים לעשות לאויבינו את העבודה. עיין פירוש "מצודת דוד". מצודת דוד אכן מפרש כך, אך לכל הדעות זהו דרש.

אמנון שפירא מוסיף על המלה "יושרה" כתרגום ל"אינטגריטי" ("הזירה הלשונית" 19.12): "בעברית, בניגוד לאנגלית, אנו משתמשים במילים שונות לתרגום integrity. יושרה תשמש כתואר לבני אדם בלבד, ואילו לגבי עצמים אחרים נשתמש ב"כלילוּת". בטכנולוגית המידע system integrity ו-data integrity יתורגמו "כלילות מערכת" ו"כלילות נתונים".  "כלילות" מתארת את "תכונת כל התכונות", המצב שבו עצם עומד בכל הקריטריונים שהוכתבו לבחינתו". 

 

תגיות :
Praveen Kumar; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה