גבר גבר בא בלובה

רוביק רוזנטל | 05 במרץ 2004

"ארץ נהדרת" תרמה לשפה לא מעט ביטויים וחידושים, ממשלוחה ועד "אני רוצה לצאת חוצץ"; ומה ההבדל בין הינתקות והתנתקות ובין נג'סת ושאלת

סדרות טלוויזיה נבחנות בין היתר בתרומתם הלשונית ובטיפול שמקדישים הכותבים לשפה, לניואנסים ולאיפיונים מיוחדים של הדמויות. התמונה הכללית אינה מעודדת, ובדרך כלל שפת הדמויות בסדרות הישראליות שטוחה וחסרת הד. יש יוצאים מהכלל, ומבחינה זו הצליחה "ארץ נהדרת" אחרי עונה ראשונה, שהשתפרה והלכה מתוכנית לתוכנית, להכניס כמה מטבעות לשון שאורך חייהם עוד יימדד. בדרך כלל במטבע משפיע טמון טריק שיש לפענחו, כמו שיבושי הביטויים של אורנה בנאי ב"רק בישראל", או הסלנג המשודרג של "קומדי סטור".

עם כל הכבוד, ויש כבוד

"אני רוצה לצאת חוצץ". חלי גונזאלס שולפת מן המדפים המאובקים של שפת הפאתוס את הצירוף "לצאת חוצץ", שמקורו בספר משלי. משמעותו שם היא לצאת למלחמה ערוך מחלקות מחלקות (חוצץ פירושו מפריד, מחלק). "ארץ נהדרת" מעניקה לביטוי הקשר סטירי. השימוש בנוסח "עוד לא יצאתי חוצץ" מפתיע ומצחיק, כי אנחנו מצפים להמשך כמו: "עוד לא יצאתי חוצץ כנגד דברי ההבל של ג'ודי".

"עם כל הכבוד - ויש כבוד". "עם כל הכבוד" או "בכל הכבוד" הוא תרגום שאילה בעקבות הביטוי האנגלי with all due respect. כמו ביטויי נימוס מסוג זה הביטוי הפך ביטוי ריק ופורמלי. דורון רוזנבלום הראה בעבר איך משפט הפותח ב"עם כל הכבוד" מבטא כמעט תמיד בוז וזלזול. הטקסט של גונזאלס מחזיר לצירוף שנשחק את גרעין המשמעות ("ויש כבוד", "ואין הרבה כבוד"), וכך מעניק לשימוש בו אופי סטירי.

"אם יורשה לי - ואני מאמינה שיורשה לי". "אם יורשה לי" הוא תרגום שאילה, בעקבות הביטוי האנגלי if I may. הביטוי נועד לצרכי נימוס, אבל גונזלס מחזירה לו את המשמעות המקורית באמצעות התוספת "ואני מאמינה שיורשה לי", ובכך מעניקה לשימוש בביטוי מימד סטירי. ואם יורשה לי, באנגלית, לפחות מפי ג'ייסון אלכסנדר, הטריק הסאטירי נשמע הרבה פחות טוב.

משלוחה. האפקט הסטירי נולד כאן כאשר הפתח הגנובה, המצויה במלים כמו "רוח", "מותח" ו"משלוח", חוזרת להיות פתח רגילה הבא אחרי העיצור ולא לפניו. בעקבות לובה כבר שידרגה חברת "בטוחה" את תשדיר הפרסום שלה כדי לרמז ש"בטוח" ו"בטוחה" הם אותו דבר עצמו.

אחד בא בלובה. שיבוש של "אחד בא אל לובה". שינוי במליות יחס יוצר בדרך כלל אפקט של עילגות או זרות. במקרה זה הוא מאפיין של שפת עולי חבר העמים שאין בלשונם לעתים הבחנה בין "נמצא בבית" ו"בא אל הבית".

גבר גבר, קשה קשה

'צטערת. לובה מצטרפת לשיבוש צברי-סלנגי נושן, וראה "'צטלבות" של שייקה אופיר ("הזירה הלשונית" 27.2), או בשיר "העיקר זה הרומנטיקה" של עלי מוהר בפי גידי גוב: "ניגשתי, גיששתי, ביקשתי, 'תחננתי". וגם 'צטלמנו, ז'תומרת ועוד.

גבר גבר. עוד דוגמה מהשרשרת הארוכה של הכפלות בעברית שעליה נכתב במדור בעבר. "גבר גבר" הוא מונח בעל ותק, אבל בפי מופז-פיניש הוא נאמר בטון מינורי כדי להעצים את האפקט. בתוכנית הסיום שמענו גם "גבר גבר, תפסיק להיות ילד ילד".

קשה, קשה. עוד הכפלה שהפכה לסימן היכר של לובה, מסוג שונה משהו, כאשר יש מעין הפסקת נשימה בין שתי המלים.

דונט בי סורי, שימי תבורי. תרומה של ג'ודי-אורנה מ"ארץ נהדרת" למשחקי הלשון הקשורים בשמות, משלבת אנגלית ופולקלור עברי. גם "דונט בי הבי, יהודה לוי", ועוד. נולד ממשחק לשון אמריקני ותיק: "see you later, alligator", שממנו נולדו גם שירים ורומנים. מזכיר את משחק הילדים הישראלי "אחת, שתיים, ירושלים" ומשחקי חריזה אחרים. צפו לטרנד.

נג'סת ושאלת

הפרסומת האחרונה לקופת חולים כללית בנויה על מלים חדשות במשקל המחלות. הילד מדווח לרופא שלאמו יש "צעקת" ו"לחצת", לאחותו "מלשנת חריפה" ולו עצמו "נג'סת". למשקל המחלות מקור עתיק, כמו בפסוק "יככה ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת" (דברים כח). במקרא בלבד מופיעות לפחות 10 מחלות במשקל הזה. בתחיית השפה היה משקל פעלת הדרך המרכזית לייצור שמות מחלות, בעיקר על ידי הרופאים אהרן מזיא וי"ל קצלנלסון, הוא בוקי בן יגלי. כבר אז חודשו, לצד מחלות אמיתיות, שמות היתוליים של מחלות, בדרך כלל הקשורות לחולשות אנוש. המפורסמת בהם היא "נאמת", מחלת הנואמים, שטבע ביאליק. מחלות נוספות, חלקן של ביאליק מאותה תקופה: "ועדת" למרבים בהקמת ועדות, וגם "שתקת", מחלה שאחזה לאחרונה במשפחה מפורסמת. יצחר אבינרי המציא על אותו משקל את "פהקת" ו"סרבת", ואילו חנינא רייכמן כותב: "הילדות הינה נתקפת בחצבת עם חצפת – זו עוברת במהירות, זו נשארת עד בגרות". יצחק אבינרי מביא גם חידוש של תלמידו יואב קרני משנות השבעים: "לעזת", שימוש יתר במלים לועזיות. רפאל ספן, שכתב את מילון הסלנג הראשון בשנות השישים, מביא את "חתנת", שהיא על פי הגדרתו הלהיטות של חיילות להתחתן על מנת להתשחרר מהשירות.

אברהם שלונסקי הביא לעולם כמה מחלות כאלה. המפורסמת בהן, שזכתה למקום בקנון הלשוני היא "דברת", מתוך "עלילות מיקי מהו": "איך פשטה מחלה ממארת, שקוראים לה הדברת". אל דברת הצטרפו בשלב מאוחר ממקורות אחרים פטפטת, ברברת וקשקשת. ב"מיקי מהו" אפשר למצוא גם את "מין צווחת, מין צרחת" (61), אשר על פי אבינרי נמצאות כבר אצל ביאליק. שלונסקי המציא גם את "אגבת", נטייה שלא להקדיש תשומת לב לדהרים, "רפרפת", מחלת השטחיות, ו"הסהסת", עוד מחלת שתיקה. ב"אני וטלי לארץ הלמה" הוא מתלונן כלפי טלי: "אין קץ לשאלת שלך", והרי לנו אמה הורתה של "נג'סת".

מלת השבוע: הינתקות או התנתקות?

בשבועיים האחרונים החלה להתנגן מעל גלי האתר "תוכנית ההינתקות". זאת אחרי שכבר כחצי שנה, "התנתקות", מלה שנטבעה בידי אריאל שרון, היא ההצגה היחידה בעיר. רות אלמגור רמון, היועצת הלשונית של רשות השידור, מספרת שבמהדורות החדשות הופיעה המלה פעם "הינתקות", בנפעל, ופעם "התנתקות" בהתפעל, והשדרים ביקשו ממנה הוראה אחידה. היא מעדיפה את "הינתקות", שכן ב"התנתקות" יש יסוד של הדדיות, שאינה כוונתו של שרון. לשכת שרון, מכל מקום, ביקשה לשמור על "התנתקות".

האם יש הבדל בין שתי המלים? על פי המילונים והמקורות, בדרך כלל "הינתקות" היא בעלת אופי סביל, אירוע שנגרם על ידי כוח חיצוני, בעוד "התנתקות" היא לעתים ניתוק הדדי ("התנתקו זה מזה", על פי רש"י) ולעתים ניתוק עצמי (שוב על פי רש"י), שהיא כוונתו של שרון. בכל מקרה, אין סיבה לא להשאיר את המונח המקורי של שרון על מכונו. לא כל יום מחדיר שתקן סדרתי כמוהו מונח מפתח לשפה.

מזנק ותחבוקה

בעניין מלה עברית ל"טריגר" ("הזירה הלשונית" 13.2), מסתבר שקיימות שתי חלופות למלה במילונים המקצועיים. אמנון שפירא מביא את "מַזְנֵק", המופיעה במילון האקדמיה לפיזיקה, אך הוא מוסיף שהיא אושרה כבר במילון טכנולוגיית המידע, וממנה נגזר הביטוי "מעגל הזנקה" כתמורה של trigger circuit. שפירא מציע להשתמש בה גם בשפה הכללית. אבי נחמיאס כותב שבספרי אלטקרוניקה שונים מצוי מונח אחר עבור טריגר, "פטר", שמשמעותו היסודית פתיחה ובקיעה.

ובעניין מלה עברית ל"לוגיסטיקה" מציע מיכאל את "תקרוב", שכן "זוהי פעולה של קירוב הכוחות לשדה הקרב". ברק ר' מציע את "תחבוקה": "לוגיסטיקה משלבת בתוכה את תחומי התחזוקה, החימוש, האספקה והתובלה. 'תחבוקה' דומה לתחזוקה ולאספקה, מציינת הן את החימוש והן את התובלה, ויוצרת קונוטציה למלים תחבורה ותחבולה". המדור חושב שזו הצעה נפלאה, המבטאת גם את האופי החובק כל של "לוגיסטיקה".

פסטיבל בפריז

בהמשך לדיון בדגש באותיות ב'כ'פ' ("הזירה הלשונית" 20.2) שואלת נחמה אם יש לומר "לכמת" בכ' דגושה או רפה. דקדוקית יש לומר "לכמת" בכ' רפה. בהשפעת המלה "כמות" נהוג לומר "לכמת" בכ' דגושה, למרות שהמלה מזכירה את "לקמט", דוגמה נוספת לקושי לאכוף את חוקי הדגש.

ציפי אילן שואלת באותו עניין: "למה כמעט כולם אומרים 'פסטיבל' עם פ' דגושה?"  זה מה שנקרא "תיקון יתר", נסיון שגוי לשנות מלה לועזית לכל דבר כדי להתאים אותה לחוקי הדגש. זה קורה גם ל"פילוסוף", אולי בהשפעת הפועל הנפוץ "להתפלסף". תיקון יתר בכיוון ההפוך אפשר למצוא גם אחרי אותיות השימוש, כמו "נסעתי לפריז", בפ' רפה.

תגיות :
kikasso; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אורי קליין
המילה "פסטיבל" בפא דגושה היא אחת הרעות החולות הכי הכי מרגיזות בפי ישראליינו. היא חדרה לדיווחי כתבים ברדיו ובטלויזיה, לסקירות מלומדות של אנשי מקצוע, למהדורות חדשות, לנאומים של פוליטיקאים, להזמנת הקהל לפסטיבלים של ממש ולאן לא. לדידי יש כאן "פסט" של ממש, בפא דגושה, דהיינו מגפה.
15 בספטמבר 2016 הגב

הוספת תגובה