אליאס הנביא ובוטרוס השליח

רוביק רוזנטל | 09 באפריל 2004

בין שמות הילדים הערביים בעדות הנוצריות שמות אירופיים טיפוסיים, ואזכורים לבן האלוהים; הדרוזים מרבים לקרוא לילדיהם בשמות עבריים-ישראליים

 

לערבים מכל המגזרים שמות שמקורם בתנ"ך ובברית החדשה. המוסלמים הולכים בעקבות אלה שהופיעו בקוראן כנביאים, כמה מגיבורי המקרא, וכמה מקדושי הנצרות. המוביל בין גיבורי המקרא בין הילדים המוסלמים שנולדו בשנה האחרונה הוא יוסף (מקום 5). נפוצים אברהים, מוסא הוא משה, יונס הוא יונה, אדם ואיוב. ברשימת השמות נמצא למצוא זה ליד זה את סְלימאן, הוא שלמה, מקום 45, וסולימאן, מקום 98. השם זהה, סלימאן היא הגייה ערבית-דיבורית, סולימאן נחשבת הגייה כלל-ישראלית ולעתים היא החלטה של הפקיד הרושם. שרה (מקום 41) מובילה בין הבנות.

עיסא ויחיא, ישו ויוחנן

עיסא (מקום 57 בין המוסלמים), אינו אלא ישו, ויחיא (מקום 39), הוא שמו הערבי של הקדוש הנוצרי יוחנן. עיסא מופיע באותו דירוג בדיוק גם בין בני הנוצרים, אבל במקום השביעי מככב חנא, הוא יוחנן בגירסה ערבית-נוצרית. בוטרוס הוא גלגול שמו של פטר, ובולוס – פאולוס. השם הנפוץ ביותר בין הנוצרים הוא אליאס, בעקבות הנביא אליהו, שם שקשה למוצאו בקהילה המוסלמית, כמו גם אילי, איליא ועוד.

שמות ערבים-נוצרים רבים הם אירופיים טיפוסיים. ג'ורג' (מקום שלישי), פייר, אמיל, אנטון, אדוארד, ויליאם, מייקל ואדמונד מאכלסים כל כיתה נוצרית מזדמנת בישראל. יש כמה גיבורים נוצריים ידועים פחות אך נפוצים כשמות ילדים, כמו ג'יריס, גיבור קדום שהרג שהציל את העולם מן התנין, או בשארה, שם שייקרא בו כל תינוק ערבי-נוצרי שנולד בחג הבשורה. שרבל (מקום 18) הוא שמו של קדוש מרוניטי, והוא נפוץ בין ילדי המרוניטים, המרבים גם בשם מרון. בין הבנות התמונה מובהקת עוד יותר, למעלה ממחצית הבנות נקראות בשמות אירופיים. מובילה, איך לא, מריה, וכן אותה הגברת בשינוי אדרת קל: מרי, מרים, מריאנה ועוד. לצד הבתולה הקדושה מככבות קארין, אלינור, רוזלין, כריסטין, אווה, אליס. יש אצל בנות הנוצרים גם כמה שמות ישראליים, כמו טליה ודנה.

העיתונאי סאלם ג'ובראן מצביע על תהליך מרתק בבחירת השמות. לפני כחמישים שנה, בהשפעת נשיא מצרים ג'מאל עבדול נאסר, עלתה קרנם של השמות הכלל-ערביים על חשבון השמות המוסלמיים והנוצריים. אז נפוצו שמות קדם-מוסלמיים כמו עדנאן וע'סאן. נאסר הכריז אז בדמשק ש"הערבי הנוצרי בסוריה קרוב אלי יותר מהמוסלמי בפקיסטן". באותה תקופה נתפסו האלג'ירים הלוחמים לשחרור מופת ומקור לשמות, וילדים רבים נקראו על שם מנהיגיהם, בן בלה על שם אחמד בן בלה, הווארי על שם הווארי בומדיאן, וג'מילה על שם הגיבורה האלג'ירית ג'מילה בוחיירי.

בעשרים השנים האחרונות עלתה השפעת הפונדמנטליזם האסלאמי, ואתה השמות הקשורים בדת ובנביאיה. הנוצרים הגיבו בכך שחזרו לשמות נוצריים טיפוסיים המקובלים באירופה. שמות הנביא אחמד, מוחמד, פטמה וכו' אינם בנמצא בין הנוצרים. גם השמות התיאופוריים, הקשורים לאלוהים ומזוהים עם האיסלאם נעלמו בין הנוצרים, פרט לעבדאללה, שהוא שם חוצה דתות.

תמיר, רונן, ארז ואדיר

אצל הדרוזים אפשר למצוא עדיין את מוחמד, אך בתפוצה נמוכה. ואולם, התופעה המובהקת ביותר בעיקר בשמות הבנים הדרוזים היא השמות בעלי הצליל הישראלי, גם אם יש להם מקור ערבי. השם הנפוץ ביותר בין הדרוזים הצעירים הוא אדם, ומיד אחריו אמיר ודניאל. בחבורה גם אייל, עומרי, יוסף, תמיר, עמיר, ארז, רונן, אדיר, נעים, עדן, כרמל, ובמקום המאה - לירן. בין הבנות אפשר למצוא במקום הראשון את עדן, וכן ברשימה דנה, אילנה ומורן. מאיה, שם דרוזי נפוץ, אופייני גם לנוצרים. הדרוזים הם לכל הדעות ה"ישראליים" ביותר בין המגזרים הערביים גם בתחום זה. העיתונאי ריאד עלי סבור שהישראליזציה הדרוזית חזקה בעיקר בין הדרוזים בעיירות הכרמל, ופחות בגליל.

הדרוזים ממעטים כאמור בשמות מוסלמיים, אלא אם כן בעליהם חשובים בדת הדרוזית, שמקורה מוסלמי-שיעי. עלי, (מקום 38) וחוסין (מקום 79) מזוהים עם המסורת הדרוזית. סלמאן (מקום 7) נפוץ בעקבות סלמאן אל-פרסי, הוא סלמאן האיראני, הנחשב מהאבות המייסדים של הדרוזים.

גם אצל הדרוזים יש מעט נוכחות של שמות לאומיים. ריאד עלי מספר על משפחה שקראה לבנה בימי הפאן-ערביזם עבדל נאסר על שם נשיא מצרים, ומיד אחר כך איזנה וקרא לבנה הצעיר יותר דיין. בין הבנות מצויות לא מעט ששמן נוצרי-אירופי כמו קארין, לורין, ג'ואנה, ליליאן, רוזלין ואלינור. אפשר למצוא גם את בלקיס, היא מלכת שבא. שמות מוסלמיים כמו פטמה וזינב הס מלהזכיר. כאשר הדרוזים קוראים לבנותיהם בשמות ערביים הם יעדיפו שמות בעלי צליל מודרני, כמו סאוסן (שושן) או סביל (מעיין מים או שביל עפר), על פני שמות שיצאו מהאופנה כמו נאיפה, ע'זאלי או נעמי. עלי מסביר שלצליל האירופי של שם הבת יש היום גם אלמנט מעין-שיווקי, לאור ירידת הסמכות החמולתית בקביעת בן הזוג, והנטייה לנישואי קרובים.

ועם כל אלה, עדיין נהוג ברחוב הערבי שהילד הבכור ייקרא על שם סבו, גם אם השם יצא מהאופנה. החברה הערבית נעה בין מודרניזציה למסורתיות, בין מגמות אירופיות למגמות פונדמנטליסטיות. מבחר השמות מצביע על כך. מבחינה זו יש קווים מקבילים לאופנות השמות היהודיים, שגם בהם יש עדיין משקל רב מאוד לשמות מקראיים, לצד שמות חדשים. הבלשנית יהודית רוזנהויז מציגה טבלה השוואתית בין השמות היהודיים והערביים, ומוצאת קווי דמיון רבים בין קבוצות השמות. גם העברית מרבה בשמות מעולם הטבע והחי כמו הערבית, וכן שמות הקשורים באל. רוזנהויז גם מראה כי בשתי השפות שמות פעליים לא מעטים, בבניינים פעילים (יגאל מול אחמד) או סבילים (יובל מול מוסטפא). אחרי הכל, ולמרות הכל, אנחנו בני דודים.

ילדים 1: המלך פרעוש

שרון: "איך קראו למלך מצרים?"

דורון (בן שלוש וחצי): "המלך פרעוש".

שרון: "ומה קרה לו?"

דורון: "הוא קיבל מכות".

דורון מתעורר למחרת הסדר ומזמר: "ארבע אמהות, שלושה אבות, שתי ארצות הברית, אחד אלוהינו שבשמיים".

*

פנינה (במהלך הסבר כיצד באים ילדים לעולם): "לאישה יש ביציות, מה יש לגבר?"

גיא: "ביצים".

*

ספיר (שש) ואופיר (חמש), בנותיו של דודי הולצמן, מצורן מחליפות חוויות על פצעים שקיבלו.

ספיר: "הפצע שלי נברא".

אופיר: "והפצע שלי התחמר".

ילדים 2: כנסאי ביגדול

אתמוליים. יום לפני אתמול (רויטל גורלי מפי בנה רן).

ביגדול. בינוני גדול (אורנה מפי בנה).

גרבות. לשון רבות של גרביים (אורנה מפי בנה).

דובניות. דובדבנים בסירופ (אורנה מפי בנה).

טְריף. בליעה חפוזה. "הזאב בלע את כיפה אדומה בטריף אחד" (אלה כהן מפי נכדתה).

כנסאי. חבר כנסת (נכדתו של צ'יטה כהן על סבה).

כפכפות. כפפות, לאחר שהתברר ש"כפכפים" כבר תפוס (דרורה לביא מפי נכדה).

מִזְמָנָה. תפריט (סבתא טובה מפי נכדה איתי, בעת ישיבה במסעדה).

מִסְפּוֹרְנַיִם. מספריים לגזיזת ציפורניים (גידי יהלום מביא חידוש נושן של בנו).

נינייה. פינת משחקים בבית אבות (אלה כהן מפי נכדתה לאחר ביקור אצל הסבתא-רבא).

צפצול. צליל שבין צפצוף לצלצול (רויטל גורלי מפי בנה רן).

שואג אבק. שואב אבק (שירה מפי בתה דניאלה).

שיכובית. מיטת שיזוף בבריכה (רויטל גורלי מפי בנה רן).

שלשומיים. שלשום, על משקל מחרתיים (דליה מנשר מפי בנה יובל בן החמש).

ילדים 3: רוח פרצים בפה

"היה ביומולדת כוס טיוטא, צלחת טיוטא וסכין טיוטא" (כלים חד פעמיים, יעל לחיאני מפי בנה דודי בן השלוש).

"אמא, אני לא רוצה שתדליקי את החושך" (טל ספיר מפי בתה, לקראת כיבוי האורות).

" לפי הלֹחֶץ, הנעליים האלה לא מתאימות לי" (טל ספיר מפי בתה).

"אבא צועק עלי עם העיניים" (אברהם איילון מפי בתו הילה).

"הפנים שלה נוזלות" (תיאור הפנים של גננת מזדקנת, אורנה מפי בנה).

"לאיש הזה יש ראש יחף" (קרחת, אברהם איילון מפי בתו הילה).

"אני רוצה לשתות מיץ אֶשְפוֹזים" (אורנה מפי בנה).

"לא להפריע, עכשיו אני מנקקת נקיון" (גילה מפי בתה).

"יש בחוץ קור קפאים" (פנינה מפי בנה גיא).

"יש לי רוח פרצים בפה" (טעם של מנטה, אברהם איילון מפי בתו הילה)

אורנה כותבת: "לפני כמה שנים ביקשתי מילדי לצאת לשחק על הדשא ברוגע. מאז כשהם מתגוששים בקרבות מדומים, הם קוראים למשחק הזה 'רוגע', שכן זה מה שעשו אז על הדשא בלי לדעת מה משמעות ההוראה שנתתי להם".

תגיות :
israeltourism; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

יוסף הלחמי
אַשְׁפַּח - פח אשפה - יוסף הלחמי מפי בנו בועז (לימים, קופירייטר)
02 באוקטובר 2016 הגב

הוספת תגובה