צא מהשק"ש, ראש נצנץ

רוביק רוזנטל | 15 באוקטובר 2004

הסלנג הצבאי מלא וגדוש כינויים לעייפים, בטלנים, ומעט גם לגיבורים המורעלים

על פי הסלנג הצבאי החדש אמור מצבו של צה"ל לעורר דאגה בקרב הגורמים הממונים, בעיקר בכל הקשור לטיפוסי חיילים. על כל כינוי המודבק לחייל מצטיין ומסור, אפשר למצוא שישה-שבעה כינויים לבטלנים, לעייפים, להלומים ולטיפשים. החייל הישראלי, ויש אומרים אותו חייל בכל מקום על אדמות, מעדיף לישון כל הלילה, ואם אפשר, גם כל היום, ושינה בשבת אינה רק תענוג אלא פקודה.

שבוז ואדיש לחיים

הבטלן הצבאי אינו בדיוק אדם המתחמק מעבודה, אלא מי שמתחמק מאחריות ויוזמה. בקבוצה הזו מוביל בשנים האחרונות הפועל ח-פ-ש ונטיותיו. הוא נולד מראשי תיבות תקניים: חייל פשוט, וממנו מלא, למשל, ספר פלוגת דן (ראה מדור קודם) ב"חפשנים", חיילים חסרי יוזמה, ו"חפשנות", ועל אחד נאמר שם דווקא כי הוא "אף פעם לא מתחפש, תמיד עוזר ומרים את המחלקה". אחריו מדדה הפועל "לנצנץ", שהתפתח מ"ראש נצנץ". נצנץ הוא מכשיר איתות, וגם שם לפיסות קישוט זעירות, נצנצים, ואלה הפכו סמל לזעירות הראש החיילי. על חייל אחד נאמר בספר פלוגת דן ש"אם תחברו קו בין כל הנמשים שיש לו בפנים תצא לכם המלה נצנצן".

ברנש אחר הגיע לפלוגת דן "שבוז ואדיש לחיים אחרי שמונה חודשי עציצות בש.ג." העציץ היה תמיד סמל לחוסר פעולה, וממנו כבר נולד הפועל "התעצץ". לא נפקד מקומה של המלה רבה התפוצה "זולה", הנפוצה גם בעולם הסמים והפלילים במשמעות מחבוא. בצבא היא מחבוא מאולתר לחייל העייף, אשר מפעם לפעם "תופס זולה". יש סברה שמקור המלה ערבי, גלגול של "זוואל", אפס מעשה, חידלון. בצבא זכתה המלה למדרש ראשי תיבות (בגירסת זולא): "זיונים ולא אימונים". אלדד מביא ביטויים נפוצים פחות: בושניק, ממלת הסלנג האנגלית bosh, שטויות; וכן המזגניסט חובב המשרדים, הסטרילי והפטורניק, הוא הבטלן הקומיבנטור עתיר הפטורים. ומה עושים כשעול האימונים וה"צעירות" (ראה מדור קודם) אינו מוטל על הכתפיים? סעפ"ש, ראשי תיבות, סידורים עניינים פה שם, ובקיצור, שום דבר, כמסופר בספר פלוגת דן: "ישבתי אתכם בסעפ"שים על סיגרייה ופחית".

גפרור שרוף, אפוף ופעור

הבטלנים והחפשנים הם נמלים חרוצות ליד החיילים הנוטים פשוט לישון בכל מקום, או כדברי הפתגם העתיק מאוד: החייל נולד עייף וחי כדי לנוח. הפועל הוותיק "לנקר" המתייחס למי שנרדם בישיבה, פינה את מקומו לשורש א-פ-ף, כאשר החייל העייף תמיד הוא "אפוף" (ענני שינה, כנראה), לוקה ב"אפיפות" ואחוז ב"אפף", במלעיל. קרוב אליו בצלילו הוא העפוץ, החייל המנומנם המצוי במצב של "התעפצות". אלדר מביא גם את "גפרור שרוף", המלה "גפרור" ככינוי לחייל פשוט באה משפת הקשר. כך נימבץ, דהיינו, נימנם, רמז למנוחת הצהריים (נם בצהריים). יש גם "ניילן שע"ש", ביטוי חדש יחסית, המשלב את הפועל העולה "לניילן" עם ראשי התיבות שע"ש – שעות שינה. ומה עושים בשע"ש? נכנסים לשק"ש, שק השינה, ידידו הטוב ביותר של העפוץ, או כתיאור בספר הפלוגה על פשעיו של חייל בשדה: " לא עשיתי גלח"ץ כמו שצריך ועמדתי בלי שק"ש בהשכמה".

תרבות לשונית שלמה סובבת סביב החיילים הלא מסתגלים, למרות שכבר חלף זמן מאז נפרדו מהבקו"ם: הלמוט (דהיינו, מצוי בהלם), שוקיסט (כנ"ל, רק באנגלית), כנאמר בספר הפלוגה על החייל י. ש"בכל האימון המתקדם הפגיז בשוקיסטיות". מי שתקוע במקום שאינו מתאים לו הוא ה"פעור", ועל אחד מפלוגת דן מסופר כי הוא "הפעור הפלוגתי, מלך שאלות הקיטבג". ויש גם ראשי תיבות: שבבאם, על פי אלדר: שוק בקו"ם בו אתה מצוי.

שם שקאלים יש, מורעלים שלי

אז מה מותירה השפה הצבאית לבחורינו המצוינים באמת, האמיצים, המחרפים נפשם, שבלעדיהם לא היינו מגיעים עד הלום? לא הרבה, אבל גם לא מעט. וגם כאן יש שורש מוביל: ר-ע-ל. על פי המסורת הלשונית ההופכת רע לטוב וטוב לרע, "רעל" בשפת הצבא, ולא מהיום, הוא ביטוי חיובי. מה זה חיובי? הטוב מכולם, משאת הנפש של קצין חינוך ראשי. המורעל אוהב את הצבא. יש כאלה כמו החייל פ. ש"נחת במחלקה מורעל", ומפקד טוב "מרעיל" את חיילו כמו אותו מפקד המספר בספר הםפלוגה כי "הרעלתי אתכם בשירי גדוד".

ב"שבוע בארץ ההיפך" מרבה יצחקי להשתמש במלה "חיילוּת" או "בחיילות" שפירושה ביצוע מושלם ומסור של משימות צבאיות. ביצוע מוצלח ומושלם כזה הוא "דיגום", ויש גם משלי חיות. "נמרים" הוא ביטוי עתיק ונפוץ. "שָקֶל" במלעיל הוא חייל ותיק ועתיר קרבות, ראשי תיבות של "שועל קרבות לוחם". מילון הסלנג בן יהודה-בן אמוץ מזכיר כי משמעותו גם וו מיוחד בטנק המשמש לגרירה. מול השועל מיילל התן, הוא השקאל (במלרע), שהשתלב בסלנג העברי בעקבות המלה הצרפתית לחיה זו, chacal. על פי מילון הסלנג הכוונה גם לאדם המפגין ידידות בצורה מופרזת. חייל מוצלח הוא "שפיץ", ביטוי המוכר גם מן האזרחות, ועל מורעל אחד נכתב בספר הפלוגה שהוא "ימשיך לרוץ עד שיהיה המ"כ הכי שפיץ בגדוד". אלדר מקנח בסדרת ראשי תיבות: ככ"ש, החייל הטוב אך האגואיסט: כלי כלי שרמוטה. חסרי מגרעות הם לעומתו ככח"ש, כלי כלי אחו שרמוטה; ומעל כולם ככח"ש משב"ז: כלי כלי אחו שרמוטה משהו בן זונה. ועם ככחשים משבזים כאלה יש לצה"ל עתיד.

צ'וקו ומוקו הלכו לים 

לטיפשים ולעלובי החיים יש בפולקלור ובסלנג היהודי מקום כבוד מאז ומתמיד, ומקומם לא נפקד גם בסלנג הצבאי והמקורות שונים. "ג'וחה" חי וקיים, "מוקו" מוגדר אצל אלדר כחייל מרובע ומסכן, פירושו בלדינו: נזלת, מזכיר את חנון שגם מקורו במלה המרוקאית לנזלת. צ'וקו הוא עלוב נפש, והחיבור בין צ'וקו ומוקו הוליד את הצירוף הוותיק צ'וקומוקו, את הפועל לצ'קמק, שם התואר מצ'וקמק, והמושג הנפוץ "צ'יקמוק", מצב של עליבות, וכהגדרת ספר הפלוגה: "הגיע טיפה מאוחר, ועדיין לא יצא מהצ'יקמוק של בה"ד 10" (פלוגת דן).

הקבאיסטים הם המפגרים של הצבא, למרות שקב"א הם ראשי תיבות נייטרלים שמשמעותם "קבוצת איכות". פיתוחים בראשי תיבות: קשח, קבא של חרגול, וקשץ, קבא של צפרדע. אלדר מביא גם את "תדל" ככינוי לטיפש. מה הקשר בין ראשי התיבות "תיק לדרך" (אחיו הכבד של הפק"ל) לבין הטיפשים? התשובה נעוצה בתלמוד, שם אחד "בן תדל" הוא ברנש מסוים שנודע בטיפשותו.

הלזלית, הטמפיט והבלמז

אלאדין. חייל המרבה לאונן, על פי שפשוף הקריאה לשד המנורה

בלמז. חייל מכוער. ראשי תיבות תקניים: בלתי מזוהה

ג'ונסון. כינוי סתמי לחייל

וואסח. רע, נתעב, ובערבית, לכלוך. חדר לשפת הילדים.

חבץ. חייל שמן מאוד. ראשי תיבות: חזרזיר בלי צוואר.

חצאית דמעות. מש"קית ת"ש. על פי חצאית, כינוי לחיילת ברשת הקשר. ת"ש, תנאי שירות, נועד לחיילים הסובלים מבעיות מיוחדות.

טמפיט. חייל נודניק. נשמע גם באזרחות.

לזלית. לחוצת זין לוחמים, ביטוי המקובל בעיקר בקומנדו הימי, ומציג את החיילת כמי שיש לה רק דבר אחד בראש.

מוטץ. אדם מוזר; צורה זכרית של "מוטציה".

מכט. מכוער חטיבתי, עם רמז למח"ט.

פרלין. חייל חמוד.

קרימינל. חייל עצמאי שהחוקים עבורו הם רק המלצה.

סלנג צבאי 3

בראסו וקלימרו. אימת החייל האומלל נתי ב"שבוע בארץ ההיפך" היא הקלימרו, השוטר הצבאי, ובעיקר אחד ש"נעל נעליים חצאיות מבריקות ולבש מכנסי קופיקו מגוהצים". על פי אלדר הכינוי ניתן לו על שום הכובע המיוחד שלו, ואכן "קלימרו" הוא גם כינוי לחייל שיש לו כובע הגדול ממידות ראשו. מקור המלה אינו ברור. "קלימרה" פיחרושו גם בוקר טוב ביוונית ובלדינו, ואילו בהקשר אחר משמעותו הפוכה: "בּוֹזֵיאָר לָה קָאלִימֵירָה" פירושו לקלקל דברים, להפוך מצב קל לקשה. אז מיהו המ"צ, זה שחובש כובע, זה שאומר בוקר טוב, או זה שהורס לחפשניק את החיים?

"קלימרו" החליף את הכינוי העתיק לשוטרים צבאיים "בראסו", שנולד דווקא לא מן הכובע על הראש אלא מן הרגליים, על שם תכשיר הצחצוח האהוב על הבריטים בראסו (brasso), שנועד לצחצוח כלי פליז, מתכת הקרויה באנגלית brass.

תגיות :
U.S. Embassy Tel Aviv; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

Assaf
קלימרו על שם דמות מצויירת של אפרוח עם חצי קליפת ביצה על הראש בהקבלה הקסדה הלבנה של השוטרים הצבאיים
26 באפריל 2015 הגב
אבי
תודה כל העושר הלשוני
25 במאי 2017 הגב
ערן חמד
לא רק הקב"א היה לשם גנאי. גם הדפ"ר שהוא ראשי תיבות ל"דירוג פסיכוטכני ראשוני" המציין את רמתו השכלית של החייל ומהווה חלק משקלול הקב"א, שימש ככינוי לחייל טיפש. בדרך כלל בצירוף המילים "דפ"ר מינוס", למרות שהציון הנמוך ביותר בסולם הדפ"ר הוא 10 והציון העליון הוא 90. הבראסו Brasso היא נוזל להברקת פליז,נחושת וכסף. הנוזל שימש להברקת אבזמים,כפתורים וסמלים של מדי הצבא הבריטי, את הנעליים צחצחו דווקא במשחת קיווי Kiwi ,על שם הציפור הניו-זילנדית חסרת יכולת התעופה. למרות השם, מקורם של שני חומרי הניקוי בראשית המאה העשרים באוסטרליה.
27 במאי 2017 הגב

הוספת תגובה