הביזבזים מדרבקים נס

רוביק רוזנטל | 17 בדצמבר 2004

איך נולדה 'סיומת בזזזז', מדוע הנצנוץ הפך סמל לראש קטן, מה ההבדל בין אפוף לעפוץ, איך תופרים בצבא בלי חוט ומחט ועוד כהנה, צרור תגובות קוראים לטורים העוסקים בשפה הצבאית

תגובות לרוב התנחשלו בעקבות המדורים שעסקו בסלנג הצבאי. מעט מייצג מן הים לפניכם.

ביזבז וביזון. כרמי אילן מציע הסבר מרתק לשרשרת הכינויים לחיילים צעירים כמו "ביזבז" "ביזון". מקורם על פי סיפורו ב"סיומת בזזז": "התגייסתי במחזור אוגוסט 1972. כשנה אחרינו המספרים התחילו ב-220, ואנחנו, ה'ותיקים', נגענו בהם ועשינו בזזזז, כאילו קיבלנו זרם 220 וולט".

הנפצה זה עניין של וואסח

דיגום. עמי מתייחס למונח "דיגום" שהוגדר כביצוע מדויק: "יש אמנם ביצוע מדוגם, אבל לרוב דיגום פירושו צ'ופר, וכך מפקד משקיען 'מדגם' את חייליו באוכל טוב או בחמשוש, וחיילים משקיענים מגוונים את מנות הקרב בשבועות שטח ע"י 'דיגומים' – שם כולל לתבלינים ותוספות למנות".

דירבק נס. גולש בעילום שם מציע הסבר למונח המוזר משהו "לדרבק נס": "הביטוי נולד משיטת הכנה מיוחדת שבה מכינים את הקפה בשני קנקנים נפרדים".

הנפצה. אייל וורמן כותב: "ביטוי שהוא אבן יסוד בדיבור הצה"לי הוא הפועל 'להנפיץ'. משמעותו היא להמציא משהו בלי סיבה הגיונית. זה תופס לגבי שמועות (יש הנפצה שסוגרים שבת) או להוראות טיפשיות (המפקד הנפיץ שצריך לניילן זוג נעליים)".

וואסח. חגי ערן ואחרים מבהירים את השימוש העכשווי ב"וואסח": "זו מלה נרדפת לדאווין, משהו שנועד לעשות רושם. לדוגמה: 'הג'ובניק הזה הולך עם כוונת צלפים רק בשביל הוואסח. הוא בחיים לא ישתמש בה'. הביטוי במשמעות זו חדר גם לשפת הנוער ואפילו הילדים.

חצאיות בסעפ"שים

חצאיות. אורון יהלום מפרט מעט הגדרות קשר מביכות משהו לחיילות בעקבות שפת הקשר: "חצאית דמעות - מש"קית ת"ש (תנאי שירות); חצאית בריסטול - מש"קית חינוך; חצאית אדידס - מד"סית (מדריכת ספורט); חריץ נפיץ - מש"קית חבלה, ביטוי לא תקין בעליל".

נצנצים. מה הקשר בין הנצנץ המאותת לבין "ראש נצנץ", הבטלן חסר היוזמה? קובי ורונן מסבירים: "מנצנצים הם חיילים שיודעים להעלם ברגעים הנכונים, כאשר מוטלת משימה לא נעימה לביצוע". הסבר אחר מגולש לא מזוהה: "ראש נצנץ" הוא חייל בעל ראש קטן, עם קסדה בקוטר של נצנץ – כ-3 ס"מ.

סעפ"ש. בעניין סעפ"ש ("סידורים עניינים פה שם") כותב עמי: "סעפ"ש איננו עשיית כלום, אלא סלנג צבאי, בעיקר נחלאי, לשעת ט"ש (טרום שינה, ולא כמו משקית ת"ש – תנאי שירות)". עידד מוסיף את אחיו של סעפ"ש: "סספשל"ר, סתם סידורים פה שם לא רציני".

עפיצות. החפשן כץ מסביר: "המלה 'עפיצות' באה מראשי התיבות 'עייפות צבאית', ומכאן נולד 'עפוץ'. יש להבדיל בין 'אפוף' לבין 'עפוץ'. חייל החוזר לצבא לאחר חופשת השבת וניצל גם את יומו האחרון בבית לבילויים סוערים וישן אך מעט שעות הרי הוא אפוף,  ואילו חייל שהתעייף עקב פעולה צבאית או סתם משהייה בבסיס הרי הוא עפוץ - עייפות שנגרמה בגלל הצבא".

פז"ם. עמי מהנח"ל מתייחס ל"כאבים בעצם הפז"ם", דהיינו, הזמן שנותר עד השחרור: "מתי מותר להתלונן? האם זה אחרי ה-פז"מולדת הראשון (שנה בצבא)? אולי אחרי השני? ומה עושים למי שיצא לקצונה וחתם קבע? כריתת עצם".

הפעור שותה רעל

פעור. החפשן כץ מסביר את המלה "פעור": "כשחייל מגיע לראשונה לבסיס שכל היושבים בו כבר פז"מניקים הוא כל הזמן שואל שאלות, והתשובות מפתיעות אותו ולכן פיו פעור לרווחה כל הזמן".

קודקודון. עמי מהנח"ל ואחרים מבהירים כי כינויי ההקטנה (קודקודון, מברגון וכו') נולדו גם הם משפת הקשר ככינויים לבעלי דרגות נמוכות. קודקודון הוא מפקד זוטר, מברגון הוא סמל מבצעים שאינו קצין. בקשר נשמע גם את "ברזלן תורן", הוא הקצין התורן. האמיצים יפנו אליו בחסות האנונימיות שבקשר כ "אגזוזן תורן", מה שעלול לגרור "נוהל כספיתונים" (כספיתון – קַשָר), כלומר, עונש קולקטיבי לכל מי שהיה נגיש לרשת הקשר באותו זמן".

ריח של בקום. עמי מהנח"ל כותב: "ל'ריח של באקו"ם', ביטוי קלאסי לחייל צעיר, צריך להוסיף את 'ריח של אקליפטוסים', אותו הביטוי בגרסה המתחכמת, על שום האקליפטוסים שבבקו"ם". קובי ורונן מוסיף את 'עוד לא השתין את השוקו של הבקו"ם', או ביטוי דומה על הלחמניה של הבקו"ם, זאת מפני שהמגייסים הטריים מקבלים שוקו ולחמניה בהגיעם לבקו"ם". ועמי אחר מוסיף: "לצעירים יש עדויות על גופם: עדיין לא יבש להם החלב על השפתיים, והדיו של הבגרויות עדיין על קצות האצבעות".

רעל. אבישר מבקש לשפוך קצת אור על הביטוי "רעל" ושאר הטיותיו: "על פי המקובל בבסיס ההדרכה של חיל התקשוב, הביטוי המקורי הינו  רה"ל,  דהיינו רוח הלחימה. מאוחר יותר באמת התפתחה במספר בסיסים בארץ האימרה ההתאבדותית למדי 'אם היה לנו רה"ל היינו שותים אותו'". גולש עלום מביא גירסה שונה: "מורעל בא מ-moral, כינוי למצב הרוח של החיילים".

תפירה. חגי ערן מכביר בשבחו של הפועל "לתפור": "אם מישהו מאחר להחליף אותך בשמירה, הוא תופר אותך. אם הוא יורה בך כמה עשרות כדורים, גם אז הוא תופר אותך". אורון יהלום כותב: "לתפור - ללכת בקו ישר למרות שיש בדרך גבעות ונחלים".

תד"ל. נדב כותב: "תד"ל היה תרמיל דרך לקרב. מדובר בתרמיל מסורבל מבד עבה, ששימש גם כתרמיל אישי ללקיחת החפצים הביתה, והוחלף במשך השנים בצ'ימידן". זהו אכן הפירוש הנפוץ לראשי התיבות. לקסיקון מונחים צבאיים של יאיר בורלא גורס את ראש התיבות שנכתבו במדור: "תובלת דרג לוחם".

קלימרו המם-צדיק

עשרות רבות של קוראים נזפו בי על שלא קשרתי בין האפרוח משנות השבעים קלימרו לבין הכינוי הנפוץ לשוטרים הצבאיים. מאיר לוי: " בשנות השישים המאוחרות או שנות השבעים המוקדמות היתה בטלויזיה תוכנית לילדים במסגרתה הוקרנה סדרה מצויירת לה קראו בשם זה. קלימרו היה אפרוח שזה עתה בקע מהביצה, ולראשו נותרה עטרה שמקורה בחלק העליון של הביצה ממנה בקע. הביצה היתה מונחת על ראשו כמעין קסדה עגולה לבנה, שדמתה מאוד לקסדה הפלסטית אותה חבשו השוטרים הצבאיים באותה התקופה, ומכאן מקור השם. עמרי דיין מוסיף: "בימים ההם, הקסדות בצה"ל היו מורכבות משני חלקים נתיקים - חלק פנימי מפלסטיק וחלק חיצוני מפלדה. השוטרים הצבאיים נהגו ללכת עם החלק הפנימי בלבד, כשהוא צבוע בלבן, ומכאן הכינוי קלימרו". תודה, קוראים יקרים, ויש גם תמונה!

דנה ומופזית

מקבץ ביטויים ממקבץ קוראים:

ג'ריקן. טיפש, סתום.

דנה. כינויי למשאית האינטר (נשיונל), בהשראת הזמר/ת.

מופזית. כינוי לנרתיק למחסנית שמחובר לקת, ע''ש הרמטכ''ל לשעבר.

מנאייק. שוטר צבאי.

מסתמם. ישנוני, עייף. מקובל בין הצנחנים.

נפל. מפקד גרוע.

סגן מפקד חצי חוליה. ראש קטן במיוחד (מילולית: מפקד על עצמו בלבד).

עתיק. שייך למחזור הנמצא בתחופשת שחרור.

צ'יפסים. שריונרים בחטיבות עם הטנקים המיושנים, מצויים בסכנת ''טיגון'' בטנק.

צריך לסמן אותו בסס''ל. נפל, מפקד גרוע (על פי מונח לסימון נפלים).

קודקוד עולם. רמטכ''ל.

בזנ"ט/בזנ"ת

ניר ורדי כותב: "הבזנ"ט במדורך לא נתן לי מנוח. בימי השרות הצבאי שלי זה היה מאויית בזנ"ת,  ברזל זוית נגד תיל. הוא הזדקר בקידמת הג'יפים ונועד לחתוך חוטי תיל בגובה מטר עשרים המתוחים לרוחב הכביש כדי לערוף את ראשי  הנוסעים בג'יפ הפתוח". תומר מכפר-סבא כותב: "ראשי התיבות בזנ"ט הם ברזל זוית נטוי". ואת החידה פותר גולש אלמוני (אנא ציינו שמות, גולשים יקרים): "ובכן, הבזנ"ט אינו ארוך כי אם קצר, הוא ברזל זווית המרכיב את 'גדר העכביש' הפרוסה בחזית המוצב. גדר זו אמורה לפרוש את זחל הטנק, והבזנ"ט הזה אכן פגש טנקים רבים. לעומתוה הבזנ"ת, ברזל זווית נגד נגד תיל, הוא הברזל הארוך עליו דיברת. ברזל זה מותקן בחזית הג'יפ הפתוח, ומונע את עריפת ראש הנהג במקרה שהאוייב מותח תיל לרוחב הדרך, והוא אכן פגש תיילים לא מעטים".

אז לא להידחף, בזנ"טים, ביזבזים וביזונים, יש מקום לכולם. שתי אצבעות מעצם הפז"ם.

תגיות :
Hendrik Wieduwilt; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה