קופיקו בסחבקיסטן

רוביק רוזנטל | 25 ביוני 2004

הצמדת סיומות למילה נהוגה בכל השפות, בסלנג העברי הנוהג הוא להצמיד סיומות לועזיות, החלק הראשון יכול להיות עברי, לועזי ושאר ירקות

הרבה מלים בעברית החדשה הן שעטנז עברי-לועזי. במקרים רבים המלה הלועזית זוכה לסיומת עברית, כמו ב"פופולרי" (פופולר + י' המציינת תואר) או "גלובליות" (גלובל+י'+ות). לצד הדרך הזו צמחה דרך הפוכה, נפוצה פחות אך חביבה ויצירתית. לוקחים מלה ממחסן העברית הישראלית, נניח, "מושב", מדביקים לה סיומת לועזית, נניח, "ניק" שמקורה סלבי והיא נהוגה ביידיש, ונולדת מלה חדשה, "מושבניק". המלה לפני הסיומת יכולה להיות גם לועזית ("ג'וב" - ג'ובניק), ראשי תיבות (מפא"י – מפא"יניק) ועוד.

פרחיאדה ופתחלנד

ככל שצומחת העברית הישראלית, התהליך הזה מרחיב את מוטת הכנפיים, עוד ועוד סיומות מצטרפות למשחק. בדיבור היומיומי מומצאות תרכובות לשעה, אך יש גם מילים לא מעטות המתפשטות בשפת הדיבור ומשם לתקשורת ולמילונים.

פרחיאדה. הסיומת 'יאדה' משמשת במשחק הסיומות כבר זמן רב וממשיכה בתהליך הייצור. היא באה מן היוונית, כמו ב"אולימפיאדה" ומשמשת לתיאור התכנסות רעשנית ורבת משתתפים. אפשר לראות כאן גם הדהוד של החלק השני במלה עדלאידע. ל"יאדה" הדביקו את "צ'חצ'ח", וכך נולדה "צ'חצ'חיאדה", המופיעה כבר במילון בן יהודה-בן אמוץ ומצורפת לה ההגדרה התמוהה "ארץ ישראל השנייה". לצידה בת זוגה "פרחיאדה". מסיבת זבובים היא זבוביאדה, מקבץ פספוסים על פי המוסף הסאטירי אפעס הוא שילוניאדה, מפגש אחוקים הוא אחוקיאדה, וכאמור, כל אחד יכול לייצר יאדה משלו.

פתחלנד. הסיומת "לנד" מתייחסת לטריטוריה או שטח ריבוני מכל סוג שהוא. צירופי לנד ותיקים יחסית. יקהלנד (בצורה הגרמנית, לנד בפתח) היתה כינוי לגלוג לגרמניה, פתחלנד, למי ששכח, היתה האיזור בלבנון שבשליטת ערפאת וחבריו עד מלחמת לבנון, ודוסנילנד הקורצת לפלורידה ולפריס הוא שמה הבלתי רשמי של בני ברק. השפ דבר גם ב'כפולה האדומה' בידיעותאחרונות של פעם, שהיה על טהרת השמאלנים.

חושיסטן. הסיומת "סטן", בהשפעת שמות מדינות או אזורים כמו אפגניסטן, טורקמניסן ובנטוסטן אומצה בעברית ככינוי לממלכה כלשהי, בדרך כלל לשלילה. אורי אבנרי, בימי זוהרו של "העולם הזה", קרא לחיפה חושיסטן על שם ראש העיר אבא חושי, ששלט בעיר ללא מצרים. בסלנג הצבאי אפשר למצוא את סחבקיסטן, ארץ הסחבקים המכסתחים זה את זה בשעת הצורך.

התיקונצ'יק הוא נפוליונצ'יק

מזליקו. הסיומת "יקו" באה מן הלאדינו, שם היא משמשת להקטנה וחיבה ואף לזלזול כמו במלים צ'יקו (קטן) ואיז'יקו (ילד קטן). היא שימשה בעיקר לייצור כינויים כמו צמד הסטייקאים לויקו מושיקו, גיבור הספרות המפורסם קופיקו, ובצורה הנקבית אסתריקה, אבל נכנסה גם לתחום שמות התואר והעצם. היום באופנה "מזליקו", בעל מזל. "בחוריקו" הופיע במילון הסלנג של "עלם" (הזירה הלשונית 26.3.04) תחת ההגדרה "חבר שעדיין אינו רשמי".

מזליסט. הסיומת הלועזית "יסט" פורייה מאוד בתחומים שונים, וביניהן בפוליטיקה, שם היא מרמזת על ביקורת גלויה או מתונה. ה"עכשוויסט", ה"משיחיסט" וה"סיפוחיסט" נאבקים על דעת הקהל. "ביצועיסט" היא מלה בעלת ותק של יובל שנים לפחות ופירושה אדם שטחי המתמקד בביצוע. במילון הסלנג הצבאי של מייק אלדר אפשר למצוא תחת מטריית אותה סיומת חבורה מפוקפקת: מזגניסט, המעדיף את חיי המשרד על השדה הפתוח, צ'ופריסט הזוכה לצ'ופרים, וקבאיסט, בעקבות קב"א, קבוצת איכות, שהוא חייל מקבוצת איכות נמוכה. יש גם בעלי מקצועות כמו גרריסט ומא"גיסט, ולצידם מכביסט ובית"ריסט בעולם הכדור העגול. "מזליסט" היא מלה נרדפת ל"מזליקו".

תיקונצ'יק. סיומת צ'יק הוותיקה, שמקורה סלבי והיא הגיעה מן היידיש, צצה פה ושם וחותם הארכאיות כבר טבוע בה, כמו ב"דאווינצ'יק", "נאפוליונצ'יק" ואפילו "בחורצ'יק". חי ומתנשם על הגבעות: "גולנצ'יק", ועדיין מופיעה לכל קריאה חמוש בצבת, פלייר וכיסים גדולים התיקונצ'יק.

עכשוויזם מול משיחיזם

מצויניסימו. התוספת האיטלקית החביבה "יסימו" משמשת להעצמה ומוכרת מן המוזיקה (פורטיסימו) כמו גם מ"בראוויסימו", בראוו בריבוע. בחוגים מסוימים אפשר לשמוע את הברכה "מצויניסימו", ובאתר NRG אפשר למצוא את אייקון האופנה-מזון-חיים טובים "סטייליסימו".

מגניביישן. האופנה האחרונה. מלה עברית, לעתים סלנגית לעצמה כמו "מגניב", זוכה לסיומת האנגלית "יישן" (ation). התוספת הופכת שם תואר מעצים למעצים עוד יותר. "מהממיישן" הוא מאוד מהמם, "מגניביישן" הוא מגניב שחבל על הזמן. נושאת הדגל של הסיומת היא אודטה, המרבה בה בתוכנית הטלוויזיה שלה.

משפטיזציה. הסיומת "זציה" באה מן הרוסית והיא גירסה סלאבית של הסיומת האנגלית ation, כמו ב"פריווטיזציה". לשימוש בה אופי ביקורתי. משמעותה החדרת יסוד מסוים באופן לא ראוי. מלת הייצוג שלה היא משפטיזציה, המכוונת נגד האקטיביזם השיפוטי.

עכשוויזם. הסיומת "יזם" מייצג מושג או רעיון והגיעה מן הלטינית ומרעיונות הסוציאליזם, הקפיטליזם והשוביניזם. "איזמים" היה בשלב מסוים מונח הלעגה למשחק הרעיונות והאידיאולוגיות, והשימוש בסיומת נשאר מלעיג או לפחות ביקורתי. "עכשוויזם" היה מונח שטבעו מתנגדי שלום עכשיו, כדי לחשוף את מה שחשבו כחולשה מחשבתית דווקא. "משיחיזם" היא הקונטרה. "בטחוניזם" הוא מיליטריזם עם טוויסט ישראלי.

נהגוס. "וס" היא סיומת חביבה, המשמשת בתערובת של חיבה וזלזול. מקורה בצבא, בעיקר לגבי צמד המפקדונים נהגוס וטבחוס. אפשר לשמוע גם "אישוס". הסיומת נהוגה במלים יווניות רבות, ויש בה צלצול מן הלדינו, בה נוספת ס' הריבוי למלים המסתיימות בתנועת או כמו ב"חמינאדוס".

ישראליאנה. הסיומת הלטינית "אנה" ולעתים "יאנה" משמשת בשפות שונות לציון "כל מה ששייך ל" כמו ב-americana. בעברית היא צצה פה ושם, במשמעות סאגה, מופע או סידרת אירועים מעין מיתולוגיים. הכי פופולרית היא "ישראליאנה", כשהסאגה כאן אינה מלבבת. אלונה קמחי ויזהר אשדות: "וילה בשרון, מקלט מבטון, כיפה ודובון, שלום עם בטחון, הו ישראליאנה". חמי רודנר, בשינוי קל, דופק בראש עם ישראיליאנה: "שולט שלטים/ כובש כבישים/ גוליית או דוד או שניהם ביחד/ בינתיים משתלט הפחד/ אויב של עצמו מוקף אויבים/ ישראיליאנה".

נודניק וכלומניק

"ניק", מלכת הסיומות, רבת התפקידים המחליפה תחומים והקשרים. מקורה ביידיש, שבה נהגו להוסיף ניק גם למלים בעברית כמו בית מדרשניק, כלבוניק, ימח-שמוניק, ואפילו שאינו-יודע-לשאול-ניק. בעברית הישראלית ניק היא הסיומת של היישוב: קיבוצניק ומושבניק, מפא"יניק ומפ"מניק, פלמ"חניק ואצ"לניק. "שללניק" היה במלחמת השחרור אחד שרץ לבזוז את רכוש האויב המובס.

נודניק, מלת הדגל של הסיומת, כולה יידיש: נודיען פירושו לשעמם. בעקבותיה באה שורה של תארים מורכבים, בדרך כלל מעליבים: ג'ובניק וחפיפניק, כלומניק, כדאיניק ושטותניק, ובסלנג חדש: מדורניק, שהוא מלשן ומשת"פ, וחמאסניק שהוא יצור מזיק מכל סוג ומכל עדה. הסיומת פלשה גם לאנגלית כמו במלים refusnik – גירסה של סירובניק, וביטניק, צירוף של beat והסיומת ניק. יצחק אבינרי יצא נגד אופנת הניקנוק בשצף קצף, ובעיקר נגד מלת הדגל "נודניק": "יש לעקור מן השורש! בעברית – טרדן, והפועל – טורד! מנדנד – ישמש לעניין הנדנדה, ולא לעניין טרידה ובלבול מוח". הדוברים לא הקשיבו, ונודניק נשאר נודניק.

חיפני ובישני

בעקבות סוגיית שם התואר "חיפני" ("הזירה הלשונית" 11.6) מצטטת עדה שגיא מן התלמוד הבבלי: "חיפני ובישני לא ישא את כפיו -- אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן, ולא אנשי בית חיפה". ישראל קרמר מוסיף: "שמות התואר לתושבי הרצלייה וטבריה הם הרצלייני וטברייני, למרות ששמות מקומות אלו מסתיימות גם הם בתנועה כמו חיפה. אפשר גם טברני, כשם הניקוד המוכר לנו. לכן הסיומת ב'ני' עברית, לשמות תואר לתושבי מקומות, אינה מופרכת, ואסייני, מרוקני, אפריקני ואמריקני לא רק מתאימים ללועזית אלא גם  לעברית".

הודים וחובתים

בסוגיית שמות המדינות שואל אבישי רוטנברג שתי שאלות: "הודו מופיעה בתנ"ך, אולם שמה של הארץ באנגלית ובשפות אחרות הוא שונה. מצרים נקראת בפי תושביה בשם זה  (מסר). אם כך, מה מקור שמה האנגלי של הארץ?"

השם India מתייחס לנהר האינדוס, שהארצות סביבו ומזרחה לו נקראו על שמו. זוהי הודו המקראית. הודו היא הגירסה העברית לשם האיזור, לאחר שהנ' נטמעה בד'. בדברים רבה כתוב: "שמצא סייף הנדי שאין כמותו בעולם" והכוונה כנראה לחרב הודית.

Egypt מקורו בשם היווני שניתן למצרים, והוא שיבוש של השם המצרי העתיק hwt-ka-pth, מקדשו של האל פתח, הנהגה hay-gip-toh.

עליזה אברמסון מקנחת: "לאחרונה שמעתי שני ביטויים יפים: חובתים - אנשים הגרים בחולון בת ים, רמפתים - אנשים הגרים ברמת גן  פתח תקוה". חובתים הוא ביטוי ותיק, רמפתים הוא חידוש, ויש גם חיברים: חולון, יפו, בת ים וראשון. אין גבול להתנשאות התל אביבית.

תגיות :
Philippe Teuwen; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

Barnypok
nKjysM http://www.FyLitCl7Pf7ojQdDUOLQOuaxTXbj5iNG.com
08 בינואר 2017 הגב
chaba
TqTjYW http://www.y7YwKx7Pm6OnyJvolbcwrWdoEnRF29pb.com
29 בינואר 2017 הגב
matt
X44mXM http://www.y7YwKx7Pm6OnyJvolbcwrWdoEnRF29pb.com
29 בינואר 2017 הגב
gordon
36iGHn http://www.y7YwKx7Pm6OnyJvolbcwrWdoEnRF29pb.com
31 בינואר 2017 הגב

הוספת תגובה