כמה ג'יגה צריך בשביל סטנגה?

רוביק רוזנטל | 18 בנובמבר 2005

מפגש במכונת זמן בין הילד עמוס שנולד עם המדינה, והילד איתי בחטיבת הביניים בבית הספר של שנות האלפיים, לכבוד צאת ספרו של דייוויד סלע "אמת או חובה"

עמוס: שלום ילד. מה שלומך.

איתי: אחלה.

עמוס: אתה חולה? יש לך גריפה?

איתי: לא. אני קוּל. ממש קוּל.

עמוס: רוצה סטנגה? זה כדורגל כזה שמשחקים בחצר.

איתי: בטח! כדורגל זה אחלה! יש לי את הגירסה המתקדמת של פיפא 2006 ועכשיו אני מנג'ר. כמה ג'יגה צריך בשביל סטנגה?

עמוס: געגע זה גם כיף. אבל הכי אני שונא זה חימומים. בשבוע שעבר פושטק אחד פוצץ לי בכוונה את הפרצוף וירד לי דם.

איתי: אצלנו בחטיבה יש גם כן המון ערסים. הם גם מפריעים וגם מרביצים. שונא אותם.

עמוס: ואתמול שתי פושטקים הלכו מכות בהפסקה.

איתי: מה זה מכות? סתם כאפות? נגחות אולי?

עמוס: נוגרות ובומבות.

איתי: וואו.

עמוס: וכולם עמדו מסביב וצעקו "אדי פולו, אדי פולו".

איתי: אדי פולו זה מבטמן וסופרמן שתיים?

עמוס: אני אף פעם לא הולך מכות. נגיד, אנחנו הולכים שתי קבוצות אחד נגד השני ושרים: "אנחנו באים להילחם אתכם, להילחם אתכם, להילחם אתכם!" אבל בסוף זה יוצא בצחוק.

איתי: המשחק מלחמה הכי טוב זה לדעתי וֶורלד ווֹרקראפט, אבל כבר כמעט לאף אחד אין את זה, זה ישן נורא, בטח מלפני שנה או משהו כזה.

עמוס: לא מכיר וורלד קראפט. זה כמו קדרים באים?

איתי: זה כזה כיף, עם אבירים וחרבות ואנשים מהחלל, וקיבלתי את זה במבצע במאה דולר שזה ממש כלום כסף. תגיד, אבא שלך טחון?

עמוס: זה נורא מפחיד השאלה הזאת.

איתי: אני מתכוון כמו שפעם אמרו מליאן. כבד בכסף.

עמוס: לא יודע. אבא שלי עובד בעירייה ונותן לי דמי כיס לירה בהתחלה של כל חודש.

איתי: אבא שלי עורך דין מפורסם של הפושעים הכי חשובים בישראל. ואנחנו לא נוסעים סתם לתורכיה כמו התפרנים. בחופש הבא אנחנו עושים קוסט טו קוסט בארבע על ארבע.

עמוס: אני נוסע בחופש לקיבוץ. אבל זה לא כיף בכלל. הם צוחקים עלי וקוראים לי עירניק.

איתי: אבא שלי קנה לי מערכת ביתית עם סאונד מאגניב לכבוד סיום שנת הלימודים.

עמוס: אמא שלי קנתה לי עשר בלורות פושטיות בחמישה גרוש אבל אני לא צריך את הטובות שלה כי יצאתי מורווח שתי פצציות וראסית. רוצה שנעשה החלפות?

איתי: בטח, נעשה טרייד. איזה גדול זה.

עמוס: אני יתן לך בול נדיר מאפריקה המשוונית ואתה תביא לי שתי פרפריות וגזוזית אחת.

איתי: אין לי את הדברים האלה שאמרת, זה בטח מאיזה משחק מהמחשבים האלה של חצי ג'יגה שאין להם בכלל זיכרון.

עמוס: אז יש לך במקום זה קצת פרסים?

איתי: יש לי בזיכרון חמש חרבות עתיקות להחלפות אבל בשביל זה אני מבקש גלימת מלך הדרקונים שזה ממש ממש נדיר.

עמוס: היה לי גלימה כי התחפשתי בפורים לאחשוורוש אבל זה היה כשהייתי נורא קטן.

איתי: יו זה כזה מבאס, כל אחד יש לו דברים אחרים.

עמוס: אז בוא נהיה שותף.

איתי: בסדר. נעשה פארטי.

עמוס: ובלי חרטות.

איתי: בלי חרטות ובלי טיפֶּקסים.

עמוס: גם.

איתי: ובלי צ'יטים.

עמוס: מה זה צ'יטים?

איתי: זה כאילו לרמות אבל לא ממש.

עמוס: סתומרת בשין קוף ריש.

איתי: איזה ניג'ס אתה! בוא נשחק קלפים.

עמוס: רביעיית פרחי ארצנו! זה נורא כיף כי מתבלבלים בין אירוס שלוליות מצוי וחלבלובית הביצה המצויצת.

איתי: לי יש דֶק יותר כיפי, עם פוקימון אחד נדיר שקיבלתי בהנחה מגניבה, בסך הכול איזה מאה שקל ויש לו כוחות חיים משהו בן זונה.

עמוס: אתה בעצמך בן זונה.

איתי: יו איזה כבד, משהו בן זונה זה הכי טוב שיש.

עמוס: פעם חבר שלי הכי טוב אמר לי בן זונה ומאז הוא הצ'ילבה שלי.

איתי: אתה ממש חנון של החנאנה מהסוג של החנאג'ים.

עמוס: ואתה נמר ודפר ודביל.

איתי: ואתה אוטיסט ודיסלקט.

עמוס: ואתה יודע מה? לא משחק אתך ולא פארטי. בלי שותף ובלי חוטף!

איתי: מצידי אתה יכול להיעלם לך למאה הקודמת, יה מתחזה לוולדמורט.

עמוס: מצידי אתה יכול למות בקבר השחור של היטלר.

איתי: יש לי רעיון. אם נמצא משחק ששנינו מכירים נהיה פרֶנדס.

עמוס: יאללה, נהיה סָדָדים וזהו.

איתי: מבוכים ודרקונים.

עמוס: סולמות וחבלים.

איתי: באולינג!

עמוס: דג מלוח!

איתי: פלייסטיישן תקן 5!

עמוס: דודס!

איתי ועמוס: אבניירומספריים המנצח בין השניים!

עמוס: (צובט את איתי) צמבל בלי להשיב לעולמים.

איתי: זה כואב, יא מניאק! מה זה הצמבל הזה?

עמוס: צבוטותי וקוטותי הלכו לים (נמוג בערפילי השנים).

איתי: תראו מה נהיה אתו. איזה חבל. רציתי ללכת אתו לבונגראנץ'.

פעלים: לקטנן ולבטט

כפי שכבר נכתב לא אחת במדור, כושר היצירה הישראלי של פעלים חדשים מרשים, ולהלן כמה דוגמאות.

מתוך שיחה בין הח"כית הנמרצת גילה גמליאל לגבי גזית ב"הכל דיבורים". גזית הציג לגמליאל כמה שאלות קשות והיא הגיבה בנוסח: "למה אתה מתקטנן", יעני, אל תהיה קטנוני. סלמתק, גילה.

רפאל שפר מציע פועל למצב ההפוך לשידרוג, דהיינו ירידת דרגה, downgrading: שידלול, ש+דילול. האקדמיה הציעה "שידרוג יורד"

נדב שרי מציע פועל חדש וחיוני למצב הצבירה של כל ישראלי (או בן התרבות הגלובאלית בכלל) מול הטלוויזיה: "להתבטט", מלשון "בטטת הכורסה" (ובאנגלית: "couch potato"). כִיף, נדב!

וגפי אמיר מציעה פועל משלה כשהיא שואלת ב"המשפחתון": "מי עקר אותי בשש בבוקר מהמיטה ודן אותי לשנצל 100 שניצלים לפיקניק".

תגובה 1: לתפור חליפה ליתום

כמה וכמה קוראים הביאו את המשמעות המקורית והנפוצה של הביטוי "כמה עולה לתפור חליפה ליתום" (הזירה הלשונית, 23.11), ותודה לכולם. הביטוי הוא תשובה ביקורתית לשאלה או משימה שחסרים בה פרטים חיוניים. עמירם רביב מצטט להמחשה מתוך אתר beesites: "שאלה: כמה יעלה לי אתר האינטרנט שלי?, תשובה: ונשיב בשאלה - כמה עולה חליפה ליתום?". רחל גרינשטיין מביאה ואריאציה על הנושא מימי ילדותה: "כמה עולה פח נפט בירושלים?"

מקור הביטוי, על פי ישראל בר סיני, הוא ביידיש: "ווי פיל דארף א יתום פיר א פאר מייטקלעך" (כמה [בד] צריך יתום לתפירת זוג מכנסיים?). הביטוי היה נהוג בין יצרני קונפקציה יהודים. יוסף גוגנהיים מציע גירסה יידית חלופית: "צו קויפן א פאר הויזן פאר א יתום" (לקנות זוג מכנסיים ליתום).

תגובה 2: צפון וצופן

טלה בר כותבת ביחס ל"הצפנה" (הזירה הלשונית, 23.11), כי "צפון" ו"צופן" באים מאותו שורש (צפ"ן): צפון נקרא כך מאחר שהוא האזור בו השמש צפונה, דהיינו, נסתרת. זו אכן ההשערה הרווחת למקור המילה. השערה רווחת פחות היא ששורש המילה הוא צו"ף, דהיינו, אזור הארץ הצפה.

הגולש ישראל סבא כותב: "אחד הדברים הראשונים שלמדנו בסיירת בצבא ב-1957 היה 'להצפין' את המפה, כלומר - לכוון את חלקה הצפוני (העליון) של המפה לכיוון הצפון האמיתי". רמי סריג מאושש את גירסת ישראל סבא ומוסיף: "בימי הביניים צוירו מפות רבות עבור נוסעי הצלב ועולי הרגל  כאשר משאת הנפש - ארץ הקודש שבמזרח - בראש המפה. לכן במפות אלו הפעולה להתאמה לשטח לא היתה 'הצפנה' אלא 'מזרוח'.  וכיוון שהמזרח הוא 'אוריינט',  מציאת הדרך הנכונה הפכה ל'אוריינטציה'. וכך, מי ש'איבד את האוריינטציה' אז, ומי ש'מאבד את הצפון' בימינו - עושים בדיוק את אותו הדבר".

תגיות :
Joris Louwes; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה