אל תקרא לי כושי

רוביק רוזנטל | 23 בספטמבר 2005

איך התגלגלה המילה "כושי" מתחום סיפורי הילדות התמימים ללב הגזענות הישראלית, והפכה מילת מפתח ליחס החברה הישראלית לאתיופים

דבר מוזר קרה למילה הזו, "כושי". היום היא נחשבת המילה הגזענית הבוטה והמקוממת ביותר באוצר ביטויי הגזענות בשפה. היא מכוונת כמעט אך ורק כלפי אתיופים, אך נתפסת גזענית גם בקרב שחורי עור אחרים. דרק שארפ, שכבר כיכב בנבחרת ישראל בכדורסל, אומר רק השנה בראיון לעיתון תלן-אביב: "אני לא ישראלי אורגינלי, עדיין אומרים לי 'כושי'". "כושי" מציגה את שחורי העור כמי ששייך לגזע נחות ופרימיטיבי, ומתייחסת בעיקר ליוצאי אתיופיה. בשנים האחרונות חזרו כמה פעמים תקריות "כושי" כלפי אתיופים, זכו לגינויים ואף להדחות מצה"ל, אבל לא יצאו מהמחזור.

הוא שתה הרבה חלב, רצה להיות לבן

לעומת זאת, בשנות הארבעים והחמישים, ואולי עד הגעת האתיופים, לא נחשבה "כושי" לעלבון ואפשר היה למנות אותה אפילו בין גילויי החיבה. גברים רבים כונו "כושי", חלקם מפני שהיו כהי עור וחלקם מפני שהיו ג'ינג'ים. "כושי" רימון הוא המפורסם בכושים. כושי הוא זה דורות שם מועדף לכלבים בעקבות השיר הנצחי "כושי כלב קט". "עליקמא הקטן", ספר ילדים אהוב ונפוץ מאוד משנות החמישים, נפתח במילים הבאות: "שלום ילדים, זה עליקמא/ עליז ושמח, יודעים אתם למה?/ ראשית, הוא כושון, ושנית שחרחרון/ ושלישית הוא יודע לרכב על פילון". בתנועת הנוער האמונות על הומניזם ואחוות עמים שרו בהתלהבות שיר שהיה נחשב היום גזעני להחריד: "היה היה כושי קטן/ בארץ כושיסטאן/ הוא שתה הרבה חלב/ רצה להיות לבן!// כושי כושי כושי/ שחור אפל/ כושי כושי כושי, שחור כלֵיל/ כושי כושי כושי, הבט וראה, הכושי שחור כקפה". אברהם שלונסקי מספר בעלילות מיקי מהו: "ובפתח מוקי שם בו/ לתפארת כושי סמבו". "סמבו" בסלנג האמריקני הוא כינוי גזעני בוטה כלפי כושים שמקורו בספרדית.

המקורות מעבירים מסר מבלבל בעניין זה. ארץ כוש אינה נחשבת ארץ מפגרת או נחשלת, אלא ארץ בין כל הארצות, שהיא גם שמו של הבכור בבני חם. על פי מילון התנ"ך של שטיינברג כוש פירושה במצרית "ארץ שחורי הפנים". רוב חוקרי המקרא מסכימים שארץ כוש המקראית אינה אלא אתיופיה, והאטימולוג ארנסט קליין קובע בפסקנות כי במקרא "כושי" הוא "אתיופי". אלא שפרשני המקרא אינם מקבלים את הכושים כחלק אינטגרלי ממשפחת העמים. כך נסב דיון ממושך על אותה "אשה כושית" שנשא לו משה, ורש"י קובע כי היא אשה "שהכל מודים ביפיה, כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי", ומוסיף כי "כושית - בגימטריא יפת מראה". כלומר: שחורה היא לא. על הפסוק המפורסם בספר ירמיהו "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו " מסביר רד"ק "כי דבר טבעי הוא השחרות בכושי ואינו דבר מקרה ולא יסור ממנו לעולם, וכן החברבורות בנמר, כן הרשע לא יוכל לסור מכם כאילו הוא טבעי בכם".

צפוף פיגמנטים, שזוף ומוקה

בעברית החדשה "כושי" כאמור היה כינוי חיבה, אבל השפה הגזענית השתמשה בצבע העור בדרכים שונות כדי לפגוע בבני עדות שונות. בראשן המילה "שווארצע", שחור, ביטוי עלבון אשכנזי בוטה כלפי עדות המזרח, שאפילו הורחב לעיתים ל"שווארצע חייס", חיות שחורות. מאוחר יותר נשמע הביטוי שהוא מעין לשון נקייה גזענית המודעת לעצמה: "צפוף פיגמנטים". ואילו בשנת 1993 טען משה שחל כלפי שולמית אלוני כי היא מטיחה בו האשמות שונות "רק מפני שהוא שזוף". לפני כמה שנים פרץ לאוצר הגזענות הישראלי "נאום המוקה" המביש של פיני גרשון. בשנים האחרונות היעד המרכזי לביטויי גזענות הוא ממשיכי השושולת של ההגמוניה האשכנזית, ו"אשכנזי" לביטוי גנאי נפוץ. גם למגמה הזו יש גירסה צבעונית, ומי שנחשבים אשכנזים מכונים בהזדמנויות שונות "לבנים", "ורודים" וגם "צהובים".

רוב הכינויים הגזעניים, יש לומר, אינם מתייחסים לצבע העור אלא לסטריאוטיפים (מרוקו סכין, יקה פוץ, אוכלי כלבים), לדרך הדיבור (ווסווס, צ'חצ'ח, איגן מיגן), לשמות פרטיים אופייניים (אחמד, בוריס) ועוד. כינוי גזעני ייחודי הוא "אינדיאנים", שאומצו מאז ומתמיד לסקציית הנחשלים והמתלהמים. כך נקראו חיילים מן הפריפריה בידי הצפונבונים של פעם, וכך נקראו אנשי מרכז הליכוד על יד עמרי שרון בימינו אלה ממש. בעגה המשטרתית "אינדיאנים" הם ערבים.

אז איך נקרא מעתה לשחור עור? nigger, המקבילה האמריקנית לכושי, נחשבת על פי מילון וובסטר לביטוי הגזעני הבוטה ביותר בסלנג האמריקני. היא נגזרה מהמלה הספרדית negro, שחור. בארצות הברית הוצא "ניגר" מהמחזור, והכינוי הצבעוני האחר black זכה לריהביליטציה חלקית, כש"אפרו אמריקני" הוא הביטוי המועדף. ניגר חזר בדלת האחורית כאשר הפך כינוי חיבה עוקצני בין חברי הקהילה האפרו-אמריקנית, ולאחרונה הוא נשמע גם בסלנג הישראלי כמעין כינוי חיבה מתגרה. את האתיופים, מכל מקום, החלופה הישראלית ל"ניגר", דהיינו, כושי, ממש לא מצחיקה.

משפט צבאי 1: רות קיבלתי

תגובות רבות הגיעו ל"כבד יש רק בפיתה" (2.9.05), שעסק במשפטי חיילים. שני מקיבוץ גבת כותבת: "בשפת הקשר יש לומר 'רות' כתשובה למה שאומרים או מוסרים לך, המהדרין יגידו 'רות, קיבלתי'. החי"רניקים היו מוסרים הודעה בקשר, וכשאחת הבנות בתחנה היתה אומרת 'רות, קיבלתי', החכמולוג היה עונה: 'מזל, כבר התחלתי לדאוג'".

עומרי יעקובסון נזכר בעקבות "ריח של בקו"ם" בביטוי "ריח של טכני", שהיה שגור במערך הטכני של חיל האוויר. החיילים הוכשרו במכללה הטכנית של חיל האוויר בחיפה, מקום הנמצא מטרים ליד מפעלי הזיקוק של מפרץ חיפה. עקב הפיח השורר שם הומצאו גם הביטויים "אוויר נמל צלול כפיח", "הוא עוד מסריח מהטכני", וכמובן, "אין כמו מטר חומצתי ראשון של החורף".

למנאייק 1: הו המתעללים

הביטוי "למנאייק" ותאומו הסיאמי "יא מנאייק" הנקשרים לזמן שנותר לסיום השירות זכו לפרשנויות רבות ואף סותרות.

שחר גאל-אל כותב: "הביטוי 'עוד שלושה חודשים למנאייק' אינו מתייחס אל המנאייק האורב לחייל ביום שחרורו, אלא למנאייק הרודה בו בהווה. הכינוי הגיע משפת העבריינים, וכל עבריין שמכבד את עצמו יאמר בראותו ניידת משטרה: "טפו, הגיעו המנאייקים". מוסיף רונן מערד: "הביטוי הומצא למיטב זיכרוני בכלא הצבאי, כלומר: עוד מעט נשתחרר ואז ננקום במלשן או בסוהר שמתעמר בנו. משם, כרגיל, זה התגלגל לשאר הצבא". הגולש אוהד בית''ר מתנבא באותה רוח: "הקריאה ''עוד שנה למנאייק'' מתייחסת למפקדים, למערכת. כלומר, יש להם עוד שנה להתעלל בנו".

פלג מקיבוץ שריד סבור אחרת: "המילה מנאייק בביטויים המדוברים מתארת את החייל, ולא קבוצת אנשים האורבים לו ביום שחרורו. חיילים משתמשים במילה זו מתוך לעג לחייל האומלל בתחילת השירות, או מתוך קנאה במי שעומד להשתחרר בקרוב". ראובן מרחב כותב: "הכוונה במשפט הצה"לי 'עוד חודשיים, יא מנאייק' היא להשמיע מעין קריאת עידוד ונחמה האומרת, 'הוי המזויינים, נותרו רק חודשיים לסבלותיכם'".

למנאיק 2: הו החרמנים

  גד שושני כותב:  "בביטוי "יא מנאייק" נתקלתי בבסיס חיל הקשר בה"ד 7 ב-1966. חברי מקורס האלחוט למדו לשדר "עוד שבועיים יא מנאייק" במורס, שפירושו בתרגום עכשווי "עוד שבועיים הסיום, הו חבורת חרמנים". באותה תקופה יצאנו הביתה אחת לשלשה שבועות, וקורס אלחוט היה ארוך ביותר (כשלושה חודשים). הקריאה הנואשת לעדת החרמנים מסתדרת עם היות "מנאייכ" צורת הרבים הערבית של "מנייכ", שהתגלגלה לעברית הבלתי ישירה של שנות הששים כשם פחות בוטה ל"חרמן".

ולסיום שני תיקונים: כתובתו של אתר "מילואימניק" המתמחה בין היתר במשפטי צבא הוא www.miluimnik.co. il; שובר השיניים "moses supposes" ("הזירה הלשונית" 16.9) נשמע לראשונה בסרטו של ג'ין קלי "שיר אשיר בגשם".

תגיות :
Steve Snodgrass; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

יעוד גונן
למקרא הקטע העוסק במשמעויות של המונח 'כּושי' ןאִזְכּוּרים ממקורותינו עלה בזכרוני משהו שראיתי בעבר ב'סידור' ישן, בו היו גם בְּרָכות לא-שכיחות שעל יהודי לאומרן בנסיבות שונות. אחת מהן, האמורה לְהֵאָמר בשם ובמלכות (ז"א - שמתחילה ב"בָּרוך אתה ד' אלוהינו מלך העולם"), היא כשרואים 'בריה משונה' ואז הברכה היא "מְשַנֶּה הבריות": ומהי 'בריה משונה'? מסביר הכתוב שָם: "למשל גמד או כושי". מעניין אם חובת-ברכה זו חלה גם על יהודים שחיים בדרום-אפריקה למשל...
05 בפברואר 2019 הגב

הוספת תגובה