הצמנט הטוב ביותר באשכנז

רוביק רוזנטל | 29 באפריל 2005

טקסטים ממודעות מימיה הראשונים תל אביב חושפים עולם צרכני תמים ועם זאת תוסס, וגם מילים שלא שרדו

יש ניחוח מיוחד לשפת "המרחב הציבורי" של ראשית המאה העשרים. זו אינה שפת סופרים המגביהה עצמה, אלא שפה שנועדה לצרכי יומיום ומתמודדת בגבורה ובתום במחסור שהיה אז במילים ובמבנים סגנוניים פשוטים וזורמים. אחת הדרכים ללמוד את השפה של אותם ימים היא מודעות העיתון והרחוב, ולעניין זה הוקדשה עבודת הדוקטור של ציפורה שפירא, יועצת לשון במקצועה, שחקרה את שפת המודעות של תל אביב בחצי היובל הראשון לקיומה, 1909-1935, על פי מאות מודעות שנאספו על ידי רחבעם זאבי המנוח.

בדוגמאות הרבות בולטת דווקא העובדה שמילים רבות מאוד היו קיימות כבר אז בשימוש דומה לזה של היום, רובן מן המקורות ומיעוטן שחודשו על ידי מחדשי השפה. לצידן קבוצה מרתקת ומשעשעת של מודעות בהן משובצות מילים שנעלמו מן השפה והוחלפו באחרות.

צבא המעופפים

"בימים האחרונים נמצאו בתל אביב אי אלו כלבים משוגעים". מדובר בכלבים חולי כלבת.

"מלט גרמניה – הצמנט הטוב ביותר באשכנז". אשכנז היא גרמניה, ובמודעה אחרת "אשכנזית" היא גרמנית.

"מחיר הקילו: אבטיחים ירוקים 1,5 אבטיחים צהובים 2". ואיפה המלון? יומו עוד לא הגיע.

"אסור לשתות מים בלתי מבושלים". "רתוחים" הוא מונח מאוחר יותר.

"תזמורת כלי הרוח הגדולה של המשטרה". הלא הם כלי הנשיפה.

"תזמורת גדולה של צבא המעופפים", לא זאת לא להקת יוצאי גואה. זו תזמורת חיל האוויר (כנראה של הוד מלכותו).

"בנשף הקרנבל יוקם בגן של התערוכה סביבון של סוסים ועיזים בגודלם הטבעי". מדובר בקרוסלה או "סחרחרה". סביבון במשמעות משחק הילדים לחנוכה היה קיים אף הוא על פי חידושו של איתמר בן אב"י, והוא גבר על "כירכר" שחידש ביאליק.

"המקום היחידי לתמרוקת א"י", מילה מקסימה שחבל שלא השתמרה עבור "קוסמטיקה".

בעד חצי גרוש

למרות המחסור במילים לא התקשו הקופירייטרים של אז לנסח מודעות פרסומת מפתות.

"תעופות תענוג באווירון".

"הידעת מקום הקסם אייהו? היכנס הלום ולנצח אל תעזבהו – מסעדה ד. חכמי".

"תגלחת היגיאנית, מבלי להרגיש את מהלך התער במספרת צבי לינצקי".

"בעד חצי גרוש תוכל לשבת במנוחה באולם נעים, ולשתות כוס גזוז".

יוצרי שפת המודעות של אותה תקופה התקשו לוותר על הלעז למרות הלחץ האידיאולוגי. מילים לועזיות רבות בהם השתמשו השתמרו בעברית עד היום. אחרות דווקא זכו לחלופה עברית סבירה.

"כל מי שחפץ להיכנס בעגלה צריך לקחת נומר על פי הסדר". נומר ביידיש וגרמנית: מספר, גם במשמעויות הדיבוריות, טיפוס מיוחד, משגל, קטע בהופעה וכיוצא באלה מספרים.

"מיניסטר החיצון מר ארטור ז'מס בלפור", זה ההוא מהצהרת בלפור. שר החוץ.

"נפתח הבוקס קלוב ראשון בארץ ישראל". מועדון איגרוף. עוד סיבה מדוע לא נולד מוחמד עלי ישראלי.

"אבונמנט של 4 נסיעות ביום". כולה כרטיסייה.

"מתבקשים להודיע על אדריסותיהם". לא להיבהל. מדובר בכתובת מגורים.

"אין לבנות בתי הכיסא אלא על פי שיטת הווטרקלוזטים". שפירא מציינת שבתי הכיסא היו בדרך כלל בורות בחצר, ו"ווטרקלוזט" המודרני היה שמו של בית הכיסא הנשטף במים.

"יש לי דיפלוֹם רוסי", פיק-אפ ליין מנצח במפגשי חיזור.

ומשפט מהמם הכולל את הלעז והגבוה בכפיפה אחת: "הווכחנליה של התחרות שאין עליה שום קונטרולה ואין לה גבולין". גולדה היתה אומרת במקום זה: "אני מזו-זעת".

נילחם בכל החזיות

לצד המילים שנעלמו חושפת שפירא במודעות דוגמאות רבות של הטיות דקדוקיות מוזרות או לפחות שונות מאלה המקובלות היום.

"עומד להילחם בקרוב נגד האויב בחזיות שונות של ארץ אבותינו", מזכיר למי ששכח את "קול הרע"ם מקהיר": "נילחם בהם בכל החזיות".

"הדלתות ננעלות חמישה דקים לפני ההתחלה". "לזרז על לוח שעון

את מירוץ הדקים", כתבה לאה גולדברג מאוחר יותר.

"העובדים במאפיות וביתר השירויות הציבוריות באשר הם שם". "ריבוי מוזר של "שירות", הנובע מכך שהת' נתפסת כסימן לנקבה ולא כאות שורש, ולכן מוחל עליה דגם "זכויות" או "חירויות".

משפט מחץ מלא הפתעות ומגדנות: "כל מיני לחמניות קלים בעד ילדים חולים ויונקים וכל החפץ להתענג בימי החג בהמגדנות ובהלחמניות שלי".

"סחר אמיתי ולא סחרסחורת", מסחר לא הוגן, גירסה משוכללת של "מסחרה".

"האשה העברייה! אל תתני את בני ביתך להתגאל בפת נכר!", במסגרת המאבק למען תוצרת הארץ.

"מסביב לגזוזטרה סידרנו מזרקות של מים ואש-חשמל, הזורקות ביום נטפי מים ... ובלילה זורקות אש שמל קרה ומרהיבה", וכל זה חמישים שנה לפני יעקב אגם!

ולקינוח, בין המודעות המתאמצות להביא עברית נאה צצים גם ביטויים המבשרים את עידן הישראלית הבוטה, כמו בטקסט מתוך מודעה של ראשי ההתאחדות לתעשייה: "תשלמו כמו שאנחנו דורשים, או סגרו את בית החרושת ולכו לעזאזל".

רותשילד ואללנבי

אחד ההבדלים הבולטים בין מודעות הרחוב של אותם ימים וימינו אלה הוא הכתיב. רוב המודעות הן בכתיב חסר והופעתם ללא ניקוד מקשה מאוד על הקריאה. הכתיב למילים לועזיות לא נקבע עדיין וחלק מהמילים נראות מוזרות מאוד לעין עכשווית.

רחוב אלנבי נכתב בל' כפולה לצורך הדגשה: "שם הרחוב ביום ההוא רחוב אללנבי מעתה ועד עולם" וכך גם "רוסי": "התערוכרה הרוססית הצפה על פני המים ביפו".

"תזמורת, מקהלה וחוראורגרפיה". המלצת האקדמיה לומר כּוריאוגרפיה לא נודעה אז.

"טכני" נכתב לעיתים בח': "הלבורטוריום החימאי והמקרוסקופי מזוין בכל האינסטרומנטים הטחניים הנחוצים". זה לא סאדו-מאזו, זה המעבדה של הד"ר שבת.

שדרות רותשילד והפוסתה (הדואר), וכן אותומביל, תלפון תלגרף מתעקשים על מעמדה של התי"ו.

ולא ממש כשר לפסח, "לחם ממין עקסטרא".

מנקר ונושא טיט

ומה היו מקצועותיהם של אבותינו בתל אביב?

אלקטרו-מכונן – כנראה חשמלאי

אכפן (כנראה נהגה אוכפן) – מתקין אוכפים.

בונה בצרורות – האבא הרוחני של יצחק תשובה?

בעל שולחן בשוק – באסטיונר, למה מה?

אשת חכם – רבנית

מומחית לתספורות ותסרוקות נשים – ספרית

חוזה בכוכבים – הסבתא הרוחנית של מרים בנימיני?

מכונן לצינורות מים - שרברב

מנקר - מוציא חלקים אסורים לאכילה מבשר שחוט

מפיץ מניות - ברוקר

נושא טיט – שפירא מציינת שאת התפקיד היו עושים לעיתים ילדים

סוכן נשפים והצגות - אמרגן

עושה משחה לנעליים – מסחסח נעליים

עושה תיבות עץ – נגר עם התמחות מורבידית

מורה להוראת טכניקה של הדיבור והנשימה - קלינאי תקשורת

מיילדת מומחה מדופלמת מורשה – בנות, לא להידחק.

ביטויים מהמקורות

כותבי המודעות הכירו היטב את המקורות, מה גם שהשפה היתה רובה ככולה מראית-תלמודית והעברית החדשה היתה עדיין בחיתוליה. ולהלן מקבץ מודעות הנשענות על פסוקים:

יין ישמח לבב אנוש! ותופיני לבב אנוש יסעדו!

אחים אנחנו לצרה – וללחץ מן העירייה

את לחמנו נאכל – ולחם חוץ לא יבוא אל פינו

הכל תלוי במזל – אפילו ביש מזל

חור כרפס ותכלת –וגנים פורחים באוויר

משנכנס אדר – מרבים במחולות

צאו נא דחופים בדבר הכרטיסים

תל אביב הבנויה – העיר שחוברה לה יחדיו.

תגיות :
Achi Raz; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה