מלטה זה כאן

רוביק רוזנטל | 01 בדצמבר 2006

אלכסנדר בורג, מלטזי באר שבעי, חושף את סודות השפה המלטזית, שהיא למרבה ההפתעה עוד שפה שמית

בקיץ התגלגלתי למלטה לכינוס שעסק בעניינים שונים, כולל ענייני לשון. על מלטה לא ידעתי דבר וחצי דבר, ומדי פעם, לקראת הנסיעה, הצצתי בחשש באטלס כדי להבטיח שהאי הזערורי הזה עדיין שם ולא נמוג במימי הים התיכון. בשעות הצהריים נחתנו בשדה התעופה של מלטה. את עיני צדה הכתובת על דלת היציאה מבית הנתיבות הקטן: hrug. סליחה? חרג' בערבית פירושו יצא, לא? ו"חרג", זה בעברית. איפה אני?

חרגנו משדה התעופה שבדרום האי, ותוך רבע שעה כבר לחכה המונית את חופיו הצפוניים של האי כשהיא משוטטת בסבך בלתי אפשרי של רחובות מפותלים, ערים קטנות התקועות זו בתוך. במדינה הזערורית הזו חיים קרוב לחצי מיליון איש, לחופיה שוכן אחד הנמלים הגדולים בעולם, ויש לה היסטוריה שלא היתה מביישת ארצות גדולות ומפורסמות. ויש לה שפה. השפה המלטזית.

ניסיתי להבין את השפה משמיעה אקראית, וגיליתי תערובת מוזרה של ערבית ולטינית, ואז הודיע לי מישהו מבאי הכנס ש"יש כאן מישהו שאתה חייב להכיר". כך פגשתי את אלכסנדר בוֹרג. בורג הוא מלטזי גאה, יליד מלטה, פרופסור לשפות שמיות. הוא מדבר עברית שוטפת, חי בישראל כבר כשלושים שנה, והיום הוא פרופסור בחוג ללשון בבאר שבע. ייתכן מאוד שהוא המלטזי היחיד החי בישראל, "להוציא נזירות מלטזיות", כהגדרתו. לא, הוא לא יהודי, קורה. הוא הגיע לישראל בשנות השבעים כדי לכתוב את עבודת הדוקטורט שלו בהדרכת הבלשן חיים בלנק, הקים משפחה ונשאר, אבל ליבו במלטה. אלכסנדר בורג הכניס אותי בסודה של השפה המלטזית.

כתיב ולביס

"חרוג'" לא היתה מקרה. המלטזית היא ביסודה שפה שמית, שנבנתה שכבות שכבות. הפיניקים כבר היום שם במאה התשיעית לפני הספירה, מאות שנים אחר כך הגיעו הפונים שדיברו פיניקית מזן אחר, ובמאה השמינית לספירה כבשו אותה ערבים צפון אפריקנים שהביאו אתם את הערבית. ישראלי המציץ היום במילון מלטזי ירגיש ממש בבית. ראיתי הוא במלטזית "ראתי". קרוב הוא "קְריבּ". ספר הוא "כְּתיבּ". מוח הוא מוחְ. "תיסלים" במלטזית היא הצדעה, אמירת שלום. "בגד" הוא "לְבּיס". יודעי הערבית ישמחו למצוא את "טביב", רופא. ובכל זאת, המדינה הזו אינה מזכירה ארץ ערבית, והתושבים שלה קתולים. מאוד קתולים. בעיר התיירות המקסימה מדינה חומות אבן גבוהות וסימטאות מטופחות בדגם האיטלקי. במרכז הבירה ואלטה ניצבת קתדרלת ענק שאינה מביישת אף עיר גדולה באירופה. אין ערבים במלטה, ומשמרות הגבול הימי של האי מרחיקות שוב ושוב ספינות פליטים מצפון אפריקה המנסות להסתנן אליו.

בימי הביניים היתה מלטה חלק מממלכת סיציליה, ובמאה ה-16 הפכה מרכז אבירים כלל-אירופי שיצאו ממנה למלחמות נגד המוסלמים. האבירים הכניסו לחיי הציבור ולבתי המשפט את הלטינית, וכן יסודות מן הצרפתית. מאז הפכה המלטזית תערובת יחידה במינה של השפעה ערבית והשפעה לטינית. לאמא קוראים שם אום, ולאבא – מיסיר, מילה סיציליאנית, מורשת מהימים בהם פנו לאב בכינוי פורמלי. צבע יהיה גם בדרך השמית "צבע'", וגם בדרך הלטינית "איקולורה". מלים מלטזיות רבות כמו קולטורה (תרבות) מצויות גם בארסנל הלועזי הישראלי. הדקדוק מערבב את השפות, כשכאם המוביל הוא הדגם השמי. המזלג המלטזי הוא כמו באיטלקית – פורקֶטה, המזלגות, ברבים, בצורה ערבית: פריקֶט. למד בעבר – סטידיה, כמו באיטלקית. בעתיד: איסטודיה, תיסטודיה, תוספות שמיות נוסח אותיות אית"ן. לאורך הדורות נקלטה במלטה "שפת הים התיכון" המשותפת ליורדי הים מכל הלאומים. במלחמת העולם השנייה הפכה מלטה בסיס ימי ראשון במעלה לבריטים, ואחרי המלחמה נכנס שחקן חדש למלטזית, האנגלית.

טמן בחובו חוטר

המלטזים אוהבים שירה, והתעודה הראשונה הכתובה מלטזית היא שיר משנת 1480. למלטזית אליעזר בן יהודה משלה, מייקל אנטון ואסאלי, שכתב את המילון המלטזי הראשון בראשית המאה ה-19. האם יש קשר בין העברית והמלטזית? זו אחת מתגליותיו של בורג: גם בעברית וגם במלטזית יש יסודות מן הארמית. מעט דוגמאות: שנדר הוא בארמית שידר, וגם במלטזית - בעברית נעלמה הנו"ן. שלל במלטזית הוא תפירה, לשלול בשפת התלמוד פירושו לתפור. חוב הוא חזה, כמו בארמית, וכמו בעברית, בעיקר בצורת הנטייה: טמן בחובו. חתר במלטזית הוא מקל. בעברית חוטר, ומקור שתי המלים בארמית - חוטרא.

מלטה קטנה, אבל בתוכה מתרוצצות גירסאות שונות של המלטזית. בכפרים ניתן עדיין לשמוע מלטזית שרובה שמית, בערים כבר משתלטות האיטלקית והאנגלית. כמו בעברית גם כאן מתחולל מאבק אידיאולוגי נגד השתלטות הלעז. בורג טוען שהמלטזית מצויה בשלב משברי. בימים אלה נכנסת מלטה לאיחוד האירופי, ואל השפה המעורבבת שלה היא צריכה לצרף מילון ענק, עשרות אלפי ערכים של מונחים משפטיים וכלכליים שלא הזדקקה להם קודם לצרכיה הפנימיים. המילון הזה, סבור בורג, מאיים על עצם קיומה של המלטזית. בורג עצמו בעד חזרה לשורשים, למלטזית של ואסאלי, אבל נראה שגם הוא יודע שהקרב הזה אבוד.

ביטויים: השביל וההולך

הביטוי "חכם השביל מן ההולך בו" (17.11) הוביל את המדור בשביל קסום. כמה קוראים זכרו כי את הביטוי טבע או לפחות הפיץ מישהו מאנשי הטבע הבולטים. אחרים, המעורים בתרבות המטיילים הישראלית, סיפרו ששמעו זאת מפי בדווים. ואז הגיע מכתבו של עזריה אלון, ואני מביא אותו כנתינתו:

"האמרה הזו היא פרי עטי. בשנת 1946 פרסמתי ב'במבחן', בטאון 'המחנות העולים', רשמים מן המדבר. אחת הרשימות, שעסקה בשבילים, נפתחה במלים האלה: 'זכור ושמור: חכם השביל מן ההולך בו. אם עלית בו – אל תעזבנו, כי הוא צודק תמיד'. לאחר זמן שמעתי שוב ושוב כי 'פתגם בדווי קדום אומר: חכם השביל מן ההולך בו'. מתוך רצון לברר שמא כיוונתי, מבלי דעת, לחוכמת קדמונים פניתי אל כמה מומחים בערבית ולמנהגי בדווים, ביניהם אליהו נאווי, וקיבלתי תשובה חד משמעית: אין ביטוי כזה בערבית".

המאמר המקורי בידי המדור, הבדווי שלנו הוא אם כן עזריה אלון, ולקינוח יוזכר ביטוי ספרותי פחות שליווה את טיולי תנועות הנוער: "מקצר דרכיו – מקצר חייו".

שמעתי: בייניש לא ממהרת

אורי הייטנר כותב: "אחד האינגליזמים המעצבנים ביותר שמשחיתים את שפתנו הוא 'זה מרגיש לי', על הווריאציות השונות שלו. והנה, גם בית המשפט העליון אינו חסין מפני המגיפה. דורית בייניש, נשיאת ביהמ"ש, הסבירה מדוע אין היא מקדמת את מימוש מסקנות ועדת בייניש בנוגע לשידורים מדיוני בית המשפט: 'זה לא ממהר לנו'. וזה ממש מרגיז לי".

רמי ניצני כותב: "לפני ימים אחדים שמעתי ב"הערב עם עודד בן עמי" עורך דין מכובד בשם שלמה פרידמן, אשר שם לו למטרה למנוע עישון בקניונים. תוך שתי דקות של שיחה 'תקע' כמה עשרות פעמים את המילה 'קניון' בסגול, והמגיש אפילו לא השיב לו פעם אחת בהיגוי נכון ומוטעם, כך שיבין מבלי שיובך".

תגיות :
John Haslam; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה