הנזיר המילונאי בעקבות הערבית הפלסטינית

רוביק רוזנטל | 03 בפברואר 2006

הערבית שמדברים אזרחי ישראל ותושבי הגדה קשורה בטבורה לעברית הישראלית. את השפה הזו, הערבית הפלסטינית, חוקר איש מיוחד במינו, הנזיר הירושלמי יוחנן אליחי, המקדיש את כל חייו לתיעוד מילוני של הערבית הפלסטינית, וזאת באמצעות שיחות והקשבה לדוברים בשטח

"כשישראלים אומרים 'מן הון להון', שהפירוש המילולי שלו 'מכאן לכאן'," אומר יוחנן אליחי. "הם מתכוונים, סתם ככה, מפה לשם. אבל תקשיב איך הביטוי הזה נולד: כשיש אצל הערבים בעיות בין אנשים, יש מי שתפקידו לגשר ביניהם. הוא הולך ממשפחה למשפחה, מכאן לכאן, מן הון להון".

יוחנן אליחי גר בירושלים, בשכונת ארמון הנציב, בדירה פשוטה בבית פשוט ברחוב שלא הרבה פוקדים אותו. הוא בן קרוב לשמונים, לבוש בחולצת משבצות, איש חביב בעל מבטא צרפתי והתנהלות איטית בדיבור בעברית. יוחנן הוא נזיר השייך למסדר מיוחד במינו שמרכזו בפריס: נזירים עובדים. כמה מאות נזירים הפזורים ברחבי העולם, ללא מנזר, ללא סממני לבוש, שיער או קהילת נזירים. רוב חבריו של אליחי עובדים בעבודות כפיים פשוטות. אליחי התגלגל למחוזות המחקר הלשוני, ועם השנים הפך למפעל של איש אחד: הוא מתעד את הערבית הפלסטינית, כותב ספרי לימוד, מייצר קלטות. את העבודה החל עוד בשהותו בלבנון כנזיר צעיר לאחר מלחמת העולם השנייה, ואחר כך כנזיר בגליל.

גיבנים ובועות

ב-1977 פירסם יוחנן מילון עברי-ערבי, וב-1999 יצא בהוצאת משרד הבטחון וקסת "המילון החדש לערבית מדוברת", ערבי-עברי. מילון בהיר, מדויק, וידידותי מאוד למשתמש הישראלי. המילים הפלסטיניות מובאות בעברית, בתעתיק ולצידן הגדרות, משפטים נפוצים והערות מחכימות. לא מכבר הוציא מילון דומה באנגלית, רחב מהמילון העברי, " the olive tree dictionary", בהוצאת מינרווה. "אחרי שיצא המילון בעברית גיליתי שנשמטה ממנו משום מה המילה אימאן, אמונה. במילון החדש באנגלית הכנסתי את המילה, והבאתי דוגמה שהיתה מעין בדיחה פרטית שלי: 'הזקנים אומרים: כבר אין אמונה בעולם'".

אליחי הוא מילונאי משוטט. הוא עובר בערים ובכפרים, מקשיב, רושם, מאמת. שיטת איסוף המילים בין הדוברים העממיים זימנה לאליחי הפתעות: מה שאין בו שימוש, אינו קיים בשפה. "היה לי בלבנון אינפורמנט זקן באחד הכפרים. שאלתי אותו איך אומרים גיבן, והוא אמר: אַחְ'דָבּ. והנקבה? חַ'דְבָּה. ומהי צורת הריבוי, שאלתי, והוא הביט בי בתימהון: "אף פעם לא ראיתי כמה כאלה יחד." אחר כך חיפשתי איך אומרים הערבים "בועות", ושאלתי מה זה הדברים האלה שקופצים בתוך הגזוז? על כך קיבלתי תשובה: פַקָאקִיע. ואיך נקראת בועה אחת? שוב נעצו בי מבטי פליאה: מי ראה בועה יחידה, הרי הן באות תמיד בהמונים! הלכתי לבנאי שעבד בשער החדש בירושלים, הצבעתי על הפלס ועל הבועה הגדולה במרכזו ושאלתי: איך קוראים לזה? והוא אומר לי: האווה!, כלומר: אוויר!" מאוחר יותר התגלה ליוחנן שלבועה אחת יש בכל זאת שם: פוקיעה, המזכירה את השורש העברי פקע.

חוויה מתקנת אירע ליוחנן כשניסה לברר אם יש מילה ערבית עממית ל"שלאפשטונדה", מנוחת הצהריים הקרויה בצרפתית siest. שאל אשה אחת לפירוש המילה ולא ידעה על מה הוא מדבר, מאחר שבתרבות שלה הנוהג לנוח בצהריים בקביעות אינו מוכר. התחיל לתאר לה כמעט בתנועות ידיים במה מדובר, והיא התעוררה ואמרה: "אה, זה מה שעושים במנזרים...".

שאפה ודאווין

הערבית רבת להגים, ולעתים אפשר לשמוע צורות הגייה שונות לאותה מילה בכפרים סמוכים, ובוודאי בערים שונות. יום אחד לקח אישה משכילה מאום אלפחם לסיוע בעבודתו המילונית, והיא שאלה: "איזה ערבית אתה מחפש, פחמאווית (כלומר, השפה הנהוגה באום אל פחם) או כמו בירושלים?" במילון ניסה להציג את השפה המשותפת לרוב הפלסטינים בישראל. כך למשל הוא בוחר בחלופה קבדאי לציון גברתן, בעוד שבסלנג הישראלי מוכרת דווקא אבדאי.

אפשר עם זאת להבחין בקריאה במילונים של אליחי בהשפעה הרבה של הערבית על הסלנג הישראלי. "נקלה" היא העברה, בדרך כלל באמצעות הסעה, ומכאן המילה בסלנג העברי "נגלה". "שקפה" היא מילולית חתיכה, ואליחי מציין שפירושה גם אשה מושכת, "אָמָא שַׁקְפֶה!" פירושו: "איזו חתיכה!" ככל הנראה זה המקור ל"חתיכה" הישראלית, מה גם שבלהגים מסוימים נעלמת הק' ומכאן המילה הנפוצה שאפה, במשמעות דומה ל"חתיכה". "דיוואן" פירושה גם סלון גדול לקבלת אורחים, גם קובץ שירים, וגם עלפי אליחי "סיפור לא כל כך נכון". צורת הריבוי "דוואווין" נקלטה בסלנג הישראלי, והישראלים שיבשו אותה ל"דאווין". מעאפן, שהפך כינוי גנאי ישראלי, פירושו בערבית מעלה עובש. מלים ערביות לא מעטות מקבלות משמעות המובנת רק לערבי ישראלי. למשל "יא-נציב" שפירושו הגרלה, הפך לכינוי הערבי העממי של מפעל הפיס, ומשפט כמו "פאזת פיל-יא-נציב" פירושו: היא זכתה במפעל הפיס.

הערבית המדוברת אינה מתנזרת מהשפעות זרות (ראו טור צד). יש גם מעט השפעה עברית, ללא כל השוואה להשפעת הערבית על הסלנג הישראלי. סָרָטָאן היא מחלת הסרטן, וכך מילים כמו רמזוּר (ברבים רמזוּראת) ומחסוּם, שזכה לעדנה מפוקפקת בעקבות שלטון צה"ל בשטחים. חודשי השנה הנוצריים נקראים בחלקם על פי השם של החודש העברי המקביל. למשל: תשרין, (תשרי) הוא ספטמבר, תשרין א-תאני (תשרי שני): אוקטובר. שבּאט (שבט) – פברואר. איאר (אייר) – מאי. תמוז – יולי. אאבּ (אב) – אוגוסט. לעומת זאת נקרא חודש דצמבר כּאנון אל אוול (תנור ראשון, דהיינו, ראשית זמן הדלקת התנורים), וינואר: כּאנון את-תאני (תנור שני). רוב ההשפעות הזרות אופייניות לתקופה המודרנית. כך, למשל, הפנייה המקובלת בעבר להורים היתה "יא בא", "יא מא", כלומר, "הוי אבא, הוי אמא". לאט לאט החל יוחנן לשמוע בשיטוטיו את הכינוי החדש: "באבא" (בעקבות papa), ו"מאמא", שהן הצורות המושפעות מהדרך האירופית. התקשר יוחנן לידיד ותיק ושאל אותו על כך, והידיד נרעש ונזעק מהתרבות הקלוקלת המשחיתה את הערבית שהוא מכיר מילדותו, עד שמהחדר השני שומע יוחנן את הבן צועק לאביו: "באבא!"

ערבית ושפות אחרות

מקבץ מילים בערבית מדוברת שמקורן בשפות אירופה, על פי מילוני אליחי:

בָּטָאטָה. תפוח אדמה. הבטאטה הישראלית הכתומה אינה אלא ההגייה הערבית של potato.

בַּנְדוֹרָה. עגבנייה (על פי איטלקית: pomodoro).

בּנצָ'ר. נקר, פנצ'ר.

גְרֻפֻ. קבוצה, וברבים: גרֻפָּאת. על פי אנגלית: group.

כָּמְבְּיוּתָאר. מחשב. על פי אנגלית: computer.

לִפְת. מעלית, על פי אנגלית: lift.

נַרְפָז (או נַרְבָז). התעצבן, על פי אנגלית: nervous.

שֻׁפֵיר. נהג. מצרפתית: chauffeur. המילה היתה נהוגה גם בסלנג הישראלי.

תַלפֻן. טלפון, ומכאן תַלְפָן: טילפן.

תַלְפִזְיוֹן. טלוויזיה. מכשירי טלוויזיה: תַלְפִזְיוֹנָאת.

תְרַיְן. רכבת (על פי train).

תְרַכּ. משאית (על פי truck). בלבנון נקראת המשאית קַמְיוֹן, בעקבות הצרפתית.

שמות משפחה: צלאל וחורן

יוסי אלפי כותב למיכל צלאל, שתהתה על שם משפחתה: "למיטב הבנתי, צלאל (צלל) נגזר מהמילה הארמית 'צָלי', כלומר, מתפלל או תפילה. מילה זו נמצאת גם בערבית: צלה הוא בית כנסת. כמדומני ששם משפחה נוסף הנגזר מפועל זה הוא 'צלליכין', כשמו  של כתב גל"צ גור צלליכין. גם ה'בבא סאלי' מתקשר לפועל".

משפחת אהרוני מיפעת כותבת: "החלום הגדול של החברים שהקימו את קבוצת השרון בעמק היה לעלות להתיישבות בחורן. כביטוי למשאת-הנפש הזאת החליף דוד נימץ את שם משפחתו ל'החורני'. זמן-מה עבר, השם נראה לדוד ארוך מדי והוא קיצר אותו ל'חורני'. עוד זמן עבר, ודוד המשיך לקצר: מעתה ואילך ביקש להיקרא דוד חורן. נפשה של רות רעייתו קצה בשינויים התכופים. 'מה יהיה אם מחר יחליט דוד להוריד גם את ה-נ'?', שאלה בדאגה, והחליטה להישאר בשמה המקורי: רות הקר".

שמות משפחה: כחלון ואזולאי

 בעניין כחלון כותבת אילת ברגר כי הוראת השם היא פשוט 'כחול". הגולש כחלון טוען כי "מקור השם כחלון הוא צירוף של כהן וחללה. לכהן אסור היה לשאת ''אישה זונה וחללה לא יקחו' ומכאן ראשי התיבות אזולאי. ראש שבט הכחלונים הלך ככל הנראה בעקבות ליבו ונישא לאחת שעל פי החוק לא היתה מותרת לו,

ומאז אנחנו הכחלונים מסתובבים עם הצל''ש הזה". אברהם שטאל מעיר בעניין אזולאי, שהיתה מחלוקת חריפה אם מקור השם הוא אכן ראשי התיבות. לפי דעות אחרות מקורו ממקום באלג'יריה שנקרא בוזולאי, ואולי מן המילה הברברית 'אזיל': טוב, או הספרדית 'אזול': כחול.

מנחם מליק מביא שמות משפחה שמקורם בראשי תיבות:  "שמו של הרב של נשר הוא טוביה בהרי"ר,  שפירושו בן הרב יהושע ראביצער, מעיירה ושמה רביץ. כנראה גם אבותיו של הח"כ באו משם. יש לי חבר ושמו קקון, במאה העשירית אחד מאבותיו  היה פותח את דרשותיו ב'קהל קדוש ונכבד'. אפשר להוסיף את מזא"ה (מזרע אהרון הכהן) ועוד. עובדת אתי במפעל גברת ושם משפחתה בימב"ד (במהרה יבוא משיח בן דוד)".                                         

תגיות :
David Lisbona; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה