אבאלה, דארלינג, אחי

רוביק רוזנטל | 14 באפריל 2006

מילון הפניות הישראלי עשיר ומייצג אופציות שונות של יחסי קירבה וריחוק, ומהי ביצה שלא נולדה

"הכל עובר, חביבי", כתבה קבוצה גדולה של אוהדים במודעת ענק בעיתונות לביבי נתניהו אחרי תבוסתו בבחירות. ברשימת רבי המכר מככב "חמודי" של דניאלה לונדון, הכלב בתוכנית המטורפת של ערוץ הצחוק "הרצועה" קורא למנחה שלו שוב ושוב "תירגע, אבאלה", ואחד הקוראים המושבעים של המדור הפנה את תשומת לבי לכך שלאחרונה מתפתח טרנד-רטרו חדש: מילת הפנייה "יקירי".

מילות פנייה הן אחד מאבות המזון של שפת היומיום. כשאנחנו פונים לאדם נשתמש לעיתים בשמו או בכינויו, אבל בדרך כלל נעדיף מילה כללית גם כאשר אנחנו מכירים את שמו. היצע מילות הפנייה עשיר מאוד, ובדרך כלל הפנייה טעונה במסרים סמויים, מודעים למחצה. מסרים של כבוד, אינטימיות ואהבה, ולעומתם מסרים של לגלוג, בוז והתנשאות. ולהלן מדריך קצר.

האופציה המתיידדת. פניית יסוד: 'אחי' ("אחי, מה נסגר?"). התפתחה בצבא, ומשקפת את האינטימיות הישראלית שלא פסה מן העולם, גם בהשפעת brother האמריקנית. פיתוחים: 'אח שלי', 'אחותי'. פיתוח סטירי: 'אח שלו' (הודבק לזקנו האדמוני של אבו טיר). נשמע גם, במלעיל: 'ידידי'. צורה ותיקה: 'סחבק' (ערבית: ידידך), ממנה נוצר הפועל הרלוונטי 'להסתחבק'.

האופציה הפטרונית. פניית יסוד: 'אבאל'ה' ("יש בעיה, אבאלה?"). מושמעת בעיקר בפי צעירים כלפי מבוגרים, אבל גם בפי אבות כלפי ילדיהם. המכנה המשותף: פטרונות במסווה ידידותי. הושפעה ואולי נולדה מביטוי שהובא מצפון אפריקה: 'אַבּוּיָה', במשמעות דומה. קרוב משפחה אחר בקבוצה: 'דוד'. מקובל בפי מתדלקים בתחנות דלק: "דוד, איך אתה משלם?"

האופציה המתיידדת-פטרונית. פניית יסוד: 'חַבּוּבּ', 'חַבּוּבָּה' ("חבובה, יש לך עיניים יפות אבל תשמרי על הפה"), בערבית: נחמד. התיישנה בעשורים האחרונים, כנאמר, "הכל עובר, חביבי". 'חבּיבּ' (ערבית: אהוב) נשמעת רק בנטיות. גם: 'חַבִּיבָּלָה', 'חַבִּיבָּלָךְ', 'חַבִּיבְּתִי'.

האופציה הדביקה. פניית יסוד: 'מָאמִי' ("קבענו בקניון בחמש, מאמי"), שפירושה באנגלית ובשפות נוספות אמא, ללמדנו שוב שהמשפחה מעל לכול. מ"ם מככבת גם בנטיות דביקות אחרות: 'מאמאלה' (מקבילה של אבאל'ה), 'ממוש', 'מושמוש', 'נשמה'. תרומת יהדות צפון אפריקה לקבוצה: 'כפרה', במלעיל. גירסה ערבית: 'עַיוּנִי'. גירסה לפדופילים: 'מותק'. דביקה פלוס: 'מתוק אחד'.

האופציה המתיילדת. פניית יסוד: 'חֲמוּדִי', במלעיל ("חמודי, אמא מדברת עכשיו בטלפון עם מישהו שמציע לה עבודה מאוד חשובה, בסדר?"). מופנית לילדים, או למבוגרים הנתפסים כילדים. עוד בחבורה: 'חמוד', 'חמודה' (במלעיל, עם ניחוח סקטסיסטי). כן מקובלת סיומת ההקטנה והחיבוב –ון: 'חמודון', 'טיפשון', 'מסכנון', 'ילדון', גם בצורת הנקבה.

האופציה המרוחקת. פניית יסוד: 'יקירי' ("יקירי, לא סיימתי את המשפט") . מופיעה כבר במדרשים ("בני יקירי"), אך קרובה ל-dear,darling , מילים קרובות שמקורן בשפות הגרמניות. השימוש הגובר ב'יקירי' הוא מעין תגובת נגד להתפשטות 'מאמי' ו'כפרה' הדביקות. 'יקירתי' של אדם ברוך הפכה זה מכבר למוסד. פנייה מהסוג המרוחק-אירוני שיש בה טעם ספרדי: 'כבודו', ומכאן קצרה הדרך ל'נכבדי' ו'מכובדי'. 'אדוני' נולד במקרא ("בי, אדוני"), 'מר' מקורו תלמודי ("אמר מר"), והשימוש בהן מושפע מפניות אירופיות מקובלות כגון herr הגרמנית ו-mister האנגלית.

האופציה ההומניסטית. פניית יסוד: 'איש' ("טוב לראות אותך, איש"). מאוד ניינטיז, מעט ניו-אייג'י. פיתוח: 'איש יקר'. ריבוי מקובל: 'אנשים', גם בצורת האינטרנטית: 'אנשימים'. צורת משנה טעונה רגשית: 'בן אדם', גם בהשפעת 'מֶן' האנגלית.

האופציה הסקסיסטית. פניית יסוד: 'בוּבה', במלעיל ("היי, בובה, מותק, בואי לרקוד"). 'בובה' במלרע היא כידוע צעצוע, והאסוציאציה בצליל ובמשמעות מהאנגלית היא 'בייבי', שפירושה המילולי תינוקת. צורות משנה: 'בּוּבִּי' (נהוג גם ככינוי לגבר), 'בּוּבָּלֶה', והצורה המעצבנת בריבוי: 'בנות', בדרך כלל לקהל נשים בגיל המעבר.

האופציה הצבאית. פניית יסוד: 'גיבור' ("מה נסגר, גיבור, עושה שבוע שבוע בשקם?"). צורות משנה: 'תותח', 'גבר'. הפסיכולוג הצבאי עמיר סנדר מספר על נוהג מתפשט של פניות אירוניות נוסח "שלום למפקד העליון של כל מחלקת הרכב בבסיס", או סתם "הקשב" כשעובר בסביבה איזה רב סרן.

האופציה המתגרה. פניית יסוד: 'גִיבֶרֶת' ("גיברת, את מוכנה לעמוד בתור כמו כולם?"). נאמרת בהדגשה, ומעמיסה על המילה הנאה 'גברת' משקל עודף של טרוניה וכעס. ניגון מתאים יעניק אפקט דומה גם ל'אדוני'. לעיתים האפקט מזלזל, כמו השימוש ב'ג'ינְגִ'י' כפנייה למישהו, בלי קשר לצבע השיער, או בסגנון הגששי: 'מר בחור'.

האופציה הפלמ"חניקית. צורת יסוד: 'יָא שֵייך' ("כי הלב זוכר, יא-שייך", בשיר "איה" מאת נתן אלתרמן, בביצוע שושנה דמארי). הולמת את ההסתערבות הלשונית של הפלמ"חניקים, המשפיעה עד היום על העברית המדוברת. 'יא' לבדה יכולה לפתוח פניות רבות, בדרך כלל בשלילה: יא אידיוט, יא סתום. צורות מכובדות יותר: 'חַוָואגָ'ה' (בערבית: אדון), 'זָלָמֶה' (בערבית: גבר).

האופציה הגלובלית. פניית יסוד: 'דָארְלִינְג' ("דארלינג, הלילה באמת יש לי כאב ראש"). כמו בכל עניין ובעיקר בענייני גינונים האנגלית פושה בכל, וכאן היא נפוצה בעיקר ביחסי מינים: 'הָאנִי' (דובשנית), 'קוּקִי' (עוגית), 'סְווִיטִי' (מתוקונ/ת), 'מיי דיר' (יקירתי), והאופציה האפרו-גלובלית: 'מֶן!'

האופציה ההסתדרותית. פניית יסוד: 'חבר', בעיקר ברבים ("חברים, אנחנו רוצים להתחיל בהרצאה"). ביטוי ליסודות הקולקטיביים שלא פסו גם בימי ההפרטה. צורות נוספות: 'חֶבְרֶה' היידישאית, 'חבריא' הארמית. אופציה לחובבי לדינו: 'חֲבֵרִיקוֹ'.

האופציה החרדית. פניית יסוד: 'רֶבּ' בצירוף השם הפרטי ("שולם עליכם, רב אליוקים") או 'רֶבּ יהודי' ("יאמר לי, רב יהודי, ככה מסתובבת בת ישראל בראש חוצות?") וכן 'רבֵּנו'. 'רֶבּ יִיד' היידישאית יצאה קצת מהאופנה. צורה המכילה מסר חינוכי: 'צדיק', 'צדיק שלי', או בנוסח הרבנית קוק לצאן מרעיתה: "השם אוהב אתכן, צדיקות שלי".

פסוק השבוע: ביצה שלא נולדה

"בסוף השבוע רעשה הארץ על ביצה שלא נולדה": משפט שהשמיע עמיר פרץ במסיבת עיתונאים לאחר "ספין ממשלת החירום החברתית", שהקים עליו את חבריו למפלגה ואת המערכת הפוליטית כולה. המשפט הוא משב רוח מרענן בשפת הפוליטיקאים שלנו, המשקפת בדרך כלל רדידות תרבותית לשונית.

הביטוי "רעשה הארץ" מופיע פעם אחת במקרא: "קול נפלם רעשה הארץ, צעקה בים סוף נשמע קולה" (ירמיהו מט 21). צורה נפוצה יותר היא בעתיד המהופך: "ותרעש הארץ", בשמואל, ישעיהו, תהילים ועוד. רוב הפרשנים סבורים שהכוונה לרעש אדמה, אבל רש"י מסביר דווקא: "ותרעש הארץ: ירעשו יושביה לקול מפלתה".

"ביצה שלא נולדה", אינו משפט תלמודי כפי שנוהגים לחשוב, אלא ביטוי בעברית החדשה. הוא מסתמך על המשנה, העוסקת ב"ביצה שנולדה ביום טוב" (מסכת ביצה, אלא מה). התנאים עסקו בשאלה אם מותר לאכול אותה למרות שהוטלה ביום שאסור לעסוק בו במלאכה ובטלטול. דווקא בית שמאי אומרים: תיאכל, ובית הלל אוסרים. עמיר פרץ, מכל מקום, גם לא הטיל את הביצה, וגם אכל אותה.

שפת הפריפריה: כמה שתופס

בעקבות הדיון בלשון הפריפריה (24.2) כותבת עפרה גבעון: "מניסיון בן 37 שנים בהוראה בביה"ס התיכון הדתי בקרית גת אפשר לשמוע ביטויים רבים המאפיינים את השפה הזו:

'הם לא משתיפים אותי במשחק'.

'הוא הריק עלי' (במקום 'ירק').

'הכדור הלכה ולא חזרה' (כדור משחק בערבית נקרא כורה, ולכן ההתייחסות אליו היא בלשון נקבה).

'מחותנת', אישה נשואה: "המורה, את מחותנת?"

'עשיתי שוק', ערכתי קניות.

'כמה שתופס', כמות של מרכיב במתכון: 'כמה קמח? כמה שתופס'.

'תעשה לי עודף', פרוט את השטר לשקלים בודדים.

'נתקלתי בארון', משפט קוד שפירושו: הוכיתי נמרצות ע"י בעלי".

הערות: מפלגת מדף

בעקבות מקבץ השיבושים ("הזירה הלשונית" 31.3) כותב יעוד גונן: "קראתי פעם על איש בוהמה, בשנות החמישים, שבעיתות חסרון כיס היה מתחזה לאיש דת נוצרי ומתרים תיירים מחו"ל למסדר 'יוחנן המהלך'. הכסף שימש לקניית הוויסקי ג'והני ווקר".

אביבה רום מוסיפה על הביטוי "מפלגת מדף" שבמילון הבחירות (24.3): "הביטוי מתבסס על 'חברת מדף'. חברת מדף היא חברה שנועדה לשרת את העשירים.  אין ישראלי אמיד שאין לו חברות מדף, שעורכי הדין שלהם אירגנו עבורו באחד ממקלטי המס בעולם, כולל חברי כנסת שלהם עסקים אמידים".

אסף ויינברג מוסיף בעניין שפות הסתר היהודיות (10.3): "לפי דבריה של סבתי, בויז'ניץ היה נהוג לומר ליד גוי שדיבר יידיש: "דער עורל מייבין כל דיבר" (הערל מבין כל דיבור). מכאן שגם ביידיש זה עובד, ולא רק בלאדינו".

ותיקון לסיום: את המופלטה "נוחו בשלום על משכבכם" בעת אולימפיאדת אטלנטה פלט משה גרטל ולא יורם ארבל. הללויה!

תגיות :
HENRION ALAIN; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

Paulo
Apple now has Rhapsody as an app, which is a great start, but it is currently hampered by the inability to store locally on your iPod, and has a dismal 64kbps bit rate. If this changes, then it will somewhat negate this advantage for the Zune, but the 10 songs per month will still be a big plus in Zune Pas17#82s&; favor.
25 במרץ 2015 הגב

הוספת תגובה