נפלאות הבורא ממש

רוביק רוזנטל | 20 בינואר 2006

שפת החרדים מספרת על הווי החיים בקהילה הסגורה ועל שרידי הסלנג היידישאי

חיי הקודש וחיי החול בעולם החרדי מעורבים זה בזה, לפחות על פי השפה. גם הביטויים היומיומיים ביותר ספוגים בשאלות אמונה והיחסים עם הרבנים. מונח יסוד במערכת היחסים הזו הוא "אמונת חכמים", ההכרה הבלתי מעורערת בסמכות הרבנים, שוב בנגינה אשכנזית מלעילית. כך מזכיר ר' אליהו בספר "צוואה" של חיים גרינבוים את נאומי נשיא מצרים נאסר ערב מלחמת ששת הימים, ואת הוראת אחד מראשי הישיבה "להישאר בישיבה בשקט ובשלווה. ואנו, מה לנו יותר מאשר אמונת חכמים". על מנחם המתחבט כותב גרינבוים כי "הוא הרי חונך על 'ועשית ככל אשר יורוך'", ואילו על יהודה נאמר כי "הוא לא היה מהמהרהרים אחר רבם", כלומר, מטילים ספק בפסיקותיו, ביטוי שמקורו במסכת סנהדרין: "כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה".

איצקוביץ ללא הפסקה

כמה מונחים חשובים בשפת החרדים כמו "טיש", טקס ליל השבת במחיצת הרב, ידועים לציבור רחב יחסית שאינו חרדי, בין היתר בזכות פתיחת טקסי הטיש לסיורי לילה במאה שערים. "טיש" פירושו ביידיש שולחן. אחת התופעות המעניינות העולות לא רק מספרו של גרינבוים היא ריבוי ביטויים ביידיש המשמשים את הסלנג החרדי שהיו בעבר, בשנות החמישים והשישים חלק בלתי נפרד מהסלנג הכללי וכמעט נעלמו ממנו. ככלל תרמה היידיש לסלנג הכללי גלריה ססגונית של תכונות וטיפוסים, בדרך כלל בעלי חולשות, והשימוש בהם משמר את השילוב היהודי העממי בין רשעות מרוסנת לאינטימיות דביקה. עד היום נוכחים בסלנג הישראלי פרייער (תמים, מי שקל להונות אותו), שוויצר (גאוותן), נודניק (טרחן), מאכער (עסקן) ועוד. לעומת זאת נעלמה חבורה שלמה שניתן לשמוע את חלקה לפחות בין החרדים, כמו צילייגר (אדם בעל פגימה גופנית, היפוך מוזר של המשמעות המקורית, אדם נמרץ ומוכשר), בטלֶן (במלעיל), דרייער (אביו היידישאי של התחמן). השווער והשוויגער, החותן והחמות, עברו כמעט לגמרי למתחם החרדי, ונפוצים גם בין תלמידי הישיבה הספרדיים. ברשימה אפשר למצוא גם את ה"להכעיסניק", מי שאינו מקיים מצוות לא בגלל תאוות ליבו אלא כדי למרוד ולהכעיס את הבורא ואחרים. ואנא פנה הביטוי הנפלא "נישט פון אונזערע", דהיינו "הוא אינו משלנו", שהתייחס בדרך כלל לניסיון האשכנזי להיבדל מיוצאי עדות המזרח? הוא נחת אצל החרדים, לצרכי בידול שונים, כמו במשפט מן הספר "פה עומד אברך משלנו, 'אינזערער', מה יכול כבר לקרות".

חלק מהספר צוואה מתרחש בבני ברק. על איציק מסופר כי "אם היו אומרים לו לפני שבוע שביום מן הימים ישמח להיכנס לעיר התורה והחסידות, מן הסתם היה פולט קללה עסיסית". עיר התורה והחסידות הוא כינויה של בני ברק בפי המפרגנים, ובה שוכן מוסד שהפך למיתוס חרדי: איצקוביץ, בית כנסת הומה במרכז העיר הפתוח 24 שעות ביממה, שהרחיב את משמעותו לכל מוסד או חנות הפועלים מסביב לשעון, בנוסח "בוא'נה, החנות הזו היא איצקוביץ'. כל הזמן מלא שם". אם תרצו, איצקוביץ ללא הפסקה.

ברוך מחיה המתים

"צוואה" מעניק מפרט רחב למדי של פריטים וחפצים המשמשים את האדם החרדי, וגם הם מיוחדים להם ואינם מוכרים לאחרים. חלקם בתחום הקודש כמו "ברכון", קונטרס המכיל רק את ברכת המזון. "זמירון" הוא קונטרס מעט גדול יותר המכיל גם את זמירות השבת. "נטלה" היא כלי המשמש לנטילת ידיים, וכך מסופר על נתי המתעורר בבהלה לאחר ש"כמעט פספס מנחה": "את הכיוון של ירושלים לא ניסה אפילו לנחש, אך הוא נטל את ידיו בכוס חד פעמית שהפכה לנטלה לעת מצוא, ונעמד להתפלל". "הכיוון של ירושלים" הוא הכיוון הנדרש להפניית הפנים בתפילות שמונה עשרה.

סביב ענייני המזון שסביבם התפתחה שפה עשירה הקשורה בדרך כלל בכשרות, כולל ביטויים שכמעט אינם מוכרים למי שאינו חרדי כמו "חלב עכו"ם" ו"פת עכו"ם", לחם וחלב שנאפו או נחלבו בידי גוי. הם מותרים על פי ההלכה, אבל נחשבים מהודרים פחות מתוצרת שהוכנה בידי יהודי. גם תחום הלבוש, המבחין בין קבוצות חרדים שונות ובין תקופות שונות ביום, בשבוע ובשנה, יצר שפה עשירה. פריטי לבוש מסוימים מוכרים לכל כמו הקפוטה (מעיל החסידים) והשטריימל. גרינבוים מביא גם את "המבורג", כובע של רבנים וראשי ישיבות, שהוא כובע לבד שחור ששוליו מורמים בקצותיהם מסביב. ה"חאלאט" המרושל, שפירושו ביידיש חלוק, הוא בגד פשוט. אפשר להתהלך אתו בתוך הישיבה, אך לא מומלץ להסתובב אתו בחוצות, וחס וחלילה לצאת אתו לשידוך.

"צוואה" עמוס ביטויי שיח יומיומי, חלופות חיוניות ל"מה עניינים", "מה נסגר" ו"שיואו וואללה".

"אח! ירידת הדורות!", קריאת צער, נוסחה חרדית ל"זה נוער זה".

"שלום עליכם". בעברית צחה: היי, ביי, אהלן וחבריהם.

"ברוך מחיה המתים". במקור: ברכה שמברכים על פי ההלכה כאשר פוגשים אדם אחרי 30 יום שלא ראו אותו. בסלנג החרדי פירושו "וואו! כמה זמן לא ראיתי אותך!"

"ברוך הוא וברוך שמו", קריאת הקהל לתפילת החזן, שנדדה לשיח היומיומי.

"בירכתי אשר יצר": הלכתי לשירותים.

"הקירות רעדו". נאמר על מאמץ לימוד הירואי: "בישיבות התקיימו משמרות לימוד במשך כל שעות היממה. הקירות רעדו".

"וכסף מנלן?" ביטוי תלמודי, ובלשון ימינו, קנה אותי, גאידמק.

"למעשה", ובהגייה אשכנזית למעיישה, הוא ה"כזה כאילו" החרדי, יחד עם ידידיו "חמאיין" (כמעין) ו"אפעס".

"בקיצור ימים ושנים", לשון נקייה הנאמרת על מי שמת צעיר, פיתוח ניגודי של הצירוף התלמודי הנפוץ "יאריך ימים ושנים".

"נפלאות הבורא ממש". מדהים, מהמם, עשר, חבל לכם על הזמן, או כפי שמתאר הרשל את העיר לוכסמבורג: "כדאי לכם, מקומות נהדרים. נפלאות הבורא ממש".

שמות משפחה: קרצ'מר ושטקלמאכר

בעז קרצ'מר כותב: "כנראה שאחד מאבות-אבותי היה חוכר בית-מרזח בפולין או רוסיה. הגויים קראו לחוכרים הללו 'קרצ'מרים', שכן לקראת הבוקר הם זרקו את כולם הביתה כי 'הגיע זמן קריאת שמע'. אסמכתאות לכך אפשר למצוא בעובדה שבפולין קוראים עד היום לפאבים קריצ'מה, ויש גם חברה גדולה לאספקת בירה לפאבים בשם זה. בנוסף, לאחרונה הסתבר לי שיש לא מעט המחזיקים בשמות כמו אושפיזאי או פונדקאי, שבעבר היו קרצ'מר או קריצ'מן". על פי היועץ לענייני פולנית של המדור, פאב בפולנית נהגה קארצ'מה (karczma).

שמוליק ליבמן כותב: "הכרתי אדם ששם משפחתו שטקלמכר. אבי פירש לי שמדובר ב'עושה מקלות'. איזה מין מקצוע זה עושה מקלות?" ובכן, שטוקל בגרמנית פירושו מקל קטן, ובישראל כמה משפחות יוצאי גרמניה הנושאות את השם הנדיר הזה. רותי עוזיאל לבית שטקלמכר מספרת שמקור השם הנדיר כנראה במקצוע של יצרן מרישים או יצרן עקבי נעליים. אביה שלמה אף החליף את שמו בערוב ימיו למריש, ואילו בעלה, הלא הוא מאיר עוזיאל, טוען שהוא נישא לה מטעמים הומניים: לא יתכן שנערה ארץ ישראלית תסתובב עם שם כמו שטקלמכר.

שמות משפחה: צלאל וכחלון

המדור מבקש את עזרת הציבור בחיפוש אחר מקורם של שמות משפחה שעקבותיהם אבדו.

אורי אוריאלי כותב: "חתני, שמעון כחלון, תוהה על מקור שם משפחתו. מוצא המשפחה בטריפולי". לאור הבחירות הפנימיות בליכוד השאלה אקטואלית מתמיד, ונראה גם שקהילת לוב היא מוקד טוב לחיפושים.

נחמה אסנין שואלת: "שם משפחתי הוא אַסֽנין, מבטאים בדומה ל"לנין'. המשפחה היא מאזור בלרוס ברוסיה הלבנה, אך מקור השם לא נודע וגם לא משמעותו".

רחל תלמי שואלת: "שם משפחתי  מבית הורי הוא צַלְאֵל.  האם אפשר לסייע לנו להתחקות אחר מקורו?".

שמות פרטיים: שמונה וקפאי

שמעון גבעון כותב: "משפחת נויבאואר  מטירת צבי קראה לבנם השביעי גד כנגד שלושה בנים וארבע בנות. הבן השמיני נקרא איתן מלשון eight, שמונה באנגלית". אגב, ג'ורג' קוסטנזה מ'סיינפלד' רצה לקרוא לבנו הראשון סֶבֶן (שבע) על פי מספר חולצתו של כוכב הבייסבול מיקי מנטל. החתונה, כזכור, בוטלה בנסיבות טרגיות.

נורית שמואלי כותבת: "ברצוני להוסיף לרשימת השמות המיוחדים גם את שמה של אמי, אֲרִיָּה לבית חנוטין. אמה קראה לה כך על שם אביה, לייב (אריה)".

נדב שרי כותב: "המילונאי דן פינס קרא לבנו קפאי, ראשי תיבות של קופת פועלי א"י, מפני שנולד ביום בו נוסדה הקופה".

שאול רוטשטיין מספר: "בברית המילה נקראתי בשם סבי המנוח "שלום-חיים".  ברישום לידות בחו"ל שמי הפך saul hyman ואמי ע"ה אהבה את השם  michael. לאחר שהתחתנתי רציתי לעברת את שם משפחתי רוטשטיין לשחם - ראשי תיבות של השמות הפרטיים שאול-חיים-מיכאל, שהוא אבן הגרניט, שבין גווניו גם אדום. אשתי לא הסכימה".

תגיות :
Dave Collier; flickr תמונה ראשית

הוספת תגובה