צרור ברכות לשנה החדשה, לתפארת הלשון העברית

רוביק רוזנטל | 22 בספטמבר 2006

שיוצאו מחוץ לחוק משפטים מאונגלזים נוסח "פעם שראית אותו", "ניצחנו את המשחק" ו"הוא לא כוס התה שלי", ושהמילה הראשונה באנגלית אליה נחשף ילד עברי לא תהיה download

שבכל פעם ששדר רדיו בכיר יאמר "הֶרגשתי" תדבק לשונו לחיכו.

• שבכל פעם שאיש ציבור ותקשורת, כדורגלן, מתחרה בכוכב נולד, אלוף במיל ובלי מיל וסתם אדם מן היישוב יאמר "סוג של", הוא יתרום שקל לאוצר המדינה, ובכך ייפתרו בעיות התקציב לפחות לשנה זו.

הקמפיין והמפץ הגדול

שיוצאו מחוץ לחוק משפטים מאונגלזים נוסח "פעם שראית אותו", "ניצחנו את המשחק" ו"הוא לא כוס התה שלי".

• שהמילה הראשונה באנגלית אליה נחשף ילד עברי לא תהיה download.

• שנזכה לרכוש בגדים ברחובות ערינו בחנות המצליחה "תחרה", ננעל נעליים ב"קרסול", נסעד במסעדת היוקרה "אסכלה", נכלה את כספנו בחנות התכשיטים הנוצצת "חושן", ונקנח בבית הקפה המנחם "חצי נחמה". בעצם יש כבר אחד כזה, הוא רק מחביא את השם בתפריטים.

• שבמקום "יומני עמרי", "עסקאות אולמרט", "דוח וינוגראד" ו"ראיון בלעדי עם חשין" נקרא עוד שירים חדשים של דליה רביקוביץ, ואולי אפילו את "ימי צקלג".

• שניחשף אם נרצה לתנוחות סקס, שיטות חיבוק וסוגי נשיקה בערוץ אגו ולא בכותרות הראשיות בעיתונות. הגברים שעושים את זה שם הרבה יותר רזים ושריריים, ולנשים לא קוראים א'.

• שניזכר שוב במילה העברית העתיקה "אג'נדה".

• ש"המפץ הגדול" ו"הגלקטיקוס" יוחזרו לבעליהם החוקיים: האסטרו-פיזיקאים.

• שהכדורגלנים והכדורסלנים יפסיקו לעשות "קמפיין", ויתחילו להביא תוצאות.

• שתוקם פקולטה למדעי הפקאצות ובה נלמד את התחביר והסמנטיקה של משפטי זהב נוסח "שיואאוו אחותייייייי אני סואווווו מושלמת".

• שייאסר בטוקבקים השימוש במילים "קשקוש" "סמולני" ו"חחחח", מה שיהפוך אותם לזן בסכנת הכחדה.

• שילדינו יפסיקו להתענות בשיטות המתחלפות של "הבנת הנקרא", ובתמורה יתחילו לקרוא.

• שיופיע במהרה בימינו ממשיך מכובד לאלון מזרחי. מאז "או באירופה או בספרד" צחיח בגיזרה.

• שיימצא יורש הולם ל"חבל על הזמן".

הכוח מתקדם לעבר היעד

שנזכה לנשיא שלשונו צחה אך שווה לכל נפש, שפיו מפיק מרגליות אך לא קלישאות, שאינו מרדים את קהל שומעיו כבר במשפט הראשון, ובלי להזכיר שמות, שידע לקחת אוויר בין משפט למשפט. איפה יצחק נבון כשצריך אותו?

• שאהוד אולמרט ישמיע חידוד לשוני או בדיחה. בדיחונת. חיוכונת. משהו.

• שעמיר פרץ יזכיר לנו איזה נואם אפקטיבי הוא היה פעם.

• שביבי נתניהו ייכשל בלשונו סוף סוף באיזה "הם מפחדים" מעודכן, או לפחות ב"תנחומי החלמה".

• שפואד יגזור על עצמו תענית שתיקה.

• שלא תהיה מלחמה בקיץ, ואם תהיה, שגם לה לא ימצאו שם.

• שהכתבים הצבאיים יפסיקו לומר "הכוח מתקדם לעבר היעד", "החייל יורה לכיוון המחבל" ו"המסוק עולה לאוויר ובו יושב מח"ט האוגדה". הרי זה היה היום בבוקר.

• שכאשר נאמר "עורף" נחשוב רק על הצד האחורי של הצוואר.

• שלא נשמע עוד לעולם את הביטויים המכובסים "הפצצת שטיח", "טיל שיורי" ו"בנק מטרות".

• שהמילה "חיבוק" תוסר מהלקסיקון, אלא אם כן מדובר באשת חיק, נערת חלומות או בן משפחה.

• שבמקום "רגישות ונחישות" של הקיץ הקודם, ו"אנחנו ננצח" של הקיץ הזה, תהא סיסמת השנה הבאה "תבונה וענווה".

עצמוני עם נבצרות

שפרופסור שלמה מור יוסף יסביר לנו באופן סוף סופי סופני מה זה "עצמוני".

• שאהרן ברק המובטל יפרשן בטלוויזיה מה זאת "נבצרות זמנית".

• שעורכי דין שישמיעו יותר מפעם ביום את הביטוי "בסופו של יום" יושעו מהופעות פומביות לפחות לאותו יום.

• שכדורגלנים שיצהירו אחרי גול מרהיב "זה לא אני, זה הקבוצה" יזכו לכרטיס צהוב בעוון התחזות.

• שאחרי תאונה או רצח לא יאמר סגן הניצב התורן "בשלב זה אנו בוחנים את זירת האירוע", אלא סתם יספר מה קרה.

• שפרופסורים נכבדים, מדענים בעלי שם בינלאומי, מרצים בכירים, מאסטראנטים, מורים לעתיד ופרחי מכללה יעברו קורס הבעה בכתב בעברית, ומוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

• שאנשי מדעי החינוך ידללו מעט את השימוש ב"מכוונוּת", "מסוגלוּת", מצוינוּת" ואחיותיהן. יש עוד משקלים בעברית.

• שמבקרי האמנות הפלסטית ינסו להסביר לסבתא שלהם למה התכוונו במאמרם האחרון.

• שהאקדמיה ללשון תחליט ש"תובנה" היא מילה תקנית וכך תגאל את המילונים ואותנו מ"בוננות", ובהזדמנות זו תגנוז גם את "יחדה" ו"נגדה" הזנוחות.

• שעורכים לשוניים ותוכנות הגהה יפסיקו לתקן כל "היתה" ל"הייתה" וכל "אמא" ל"אימא".

• שנצטרך לומר תשס"ז רק בנסיבות מיוחדות, וגם זאת לא יותר מפעם אחת ברציפות, ואם אפשר, בלי לירוק בבקשה. שנה טובה. שנת תשס"ז.

אשפח כדלקלן

בעקבות הסיפור על הילד בגן הילדים בקבוצת שילר שהמציא את "אשפח" (1.9.06) כותב משה ברק מגבת: "רשמתי לעצמי עוד שני ממציאים צעירים למונח זה: הדס מאור בת החמש מכפר רופין אמרה "אשפח" ב-1968, יורם ליברמן בן החמש מגבת אמר "אשפח" ב-1979. מן הראוי לציין שצירוף זה הוא למעשה שידרוג, היוצר גם משמעות שלישית של שפיכה לפח האשפה – אשפך."

מיכי כהן כותבת: "כשילדי הקטן הגיע בבוקר לגן היה עליו לעלות בעלייה, כאשר חזר מהגן ירד בירידה. לשם מניעת הבלבול מיזג עלייה עם ירידה, וקרא לדרך הזו עלידה".

שלוק ופקסימיליה

שחר דג כותב: במדור על שפת הדרומיים נכתב כי "שלוק" (צינור קפוא של משקה) הוא ביטוי של העיר אילת. כיום אני גר בחיפה והילדים שלי יכולים לקנות שלוק בקיוסק של בית הספר. כילד אני זוכר מוצר דומה שנקרא פופאייס.

אלה נזכרת בענייני שפת אשדוד בשיר הבא: "וירה, מיינה, הבו זמר למנוף/ וירה, מיינה, כי הזמר טוב".

צבי ענבר כותב בעניין פקסימיליה (1.9): "נראה לי כי הכתיב הנכון צריך להיות 'פקסימילה', כפי שזה באבן שושן, אשר מציין כי מקור המילה הוא לטיני. אציין גם כי הסעיף בספר החוקים האוסר שיגור פרסומת (סעיף 30א' לחוק הבזק), מדבר על פקסימילה ולא על פקסימיליה, ויפה עשה המחוקק. האקדמיה אכן קבעה פקסימיליה, כנראה שהיא הלכה אחר הכלל 'שבשתא כיוון דעל על'". המדור מעיר שב"פקסימילה" הלועזית ההטעמה היא בהברה השנייה מהסוף, שאינה אפשרית בעברית.

תגיות :
Lilach Daniel; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

שיר העם הנבער

08 באוקטובר 2014

בכללי היה לי כיף

06 באפריל 2012

שיהיה לכפרות

07 באוקטובר 2011

הוספת תגובה