פנטהאוז, עצמוני והמחלה ההיא

רוביק רוזנטל | 27 בינואר 2006

לרופאים שפה מיוחדת, זר לא יבין אותה, וזאת בדיוק כוונתה: לשמור על חומת מגן מהפציינט ומשפחתו

המילה "עצמוני", שפרצה אל חיינו באדיבותו של מנהל "הדסה" שלמה מור-יוסף, חוללה רעידת אדמה לשונית, שהתגלגלה תוך זמן קצר אל כל מדור סטירה אפשרי וכבר החלה להישחק. היא חשפה את המסתורין של לשון הרפואה, המכסה יותר מאשר מגלה. "עצמוני" פירושה בשפת הרפואה דבר המתרחש ללא סיבה ניכרת לעין, למשל, שבר ללא סיבה חיצונית, החלמה ללא עזרה טיפולית, ובמקרה זה, נשימה ללא סיוע. האקדמיה מעדיפה במילוני הרפואה דווקא את "ספונטני" הלועזית.

פחות דרמטי ובכל זאת מסקרן היה השימוש של דיווחי הרופאים במונח "דֶמֶם", מונח מקצועי מקובל בין הרופאים, ופירושו יציאה של דם מתוך כלי הדם לחלל הגוף או אל מחוצה לו. אין כל הבדל בין דמם לבין דימום, ובשפת הרופאים כמו במילונים הרפואיים מופיעים במקביל שני המונחים. המופיליה, מחלה המתבטאת בקרישת דם איטית מאוד, קרויה דַמֶּמֶת. גם השימוש ב"דמם", כמו ב"עצמוני", משקף את הפער בין שפת הרופאים לשפת העם. האם הולכות שתי השפות ומתרחקות זו מזו?

גורנישט מיט גורנישט

בדרך כלל יש אכן פער בין שפת הרופאים לשפת העם. מול "דמם" ו"דימום" מקובל בציבור הרחב הביטוי "שטף דם", שאינו מונח מקצועי למרות שבצבא מכיר כל חובש מתחיל את השט"ד, ראשי התיבות של שטף דם. בין הרופאים, אגב, אפשר לשמוע גם את הביטוי האנגלי bleeding. יש לזכור שלימודי הרפואה נלמדים רובם ככולם מספרות הכתובה אנגלית. יש גם ביטויים או ראשי תיבות לא מעטים המשמשים בעיקר באבחנות, בהם על הרופא לכתוב את שם המחלה או הסימפטום בדרך אחידה, על פי אינדקס מחייב.

המחלות הנפוצות והמדוברות ביותר הן מחלות הלב, הסרטן והשבץ המוחי. מסתבר שמדובר כאן לא בשתי שפות אלא בשלוש לפחות: הביטוי העברי התקני, הביטוי המקובל בשיח הרופאים בינם לבין עצמם והביטוי העממי. לפעמים מציע הסימון המחייב באינדקס אופציה רביעית. "התקף לב" או "התקפת לב" הם ביטויים עממיים. בשפה המקצועית מדובר על "אוטם שריר הלב", ובין הרופאים לבין עצמם נהוג לומר במקרה זה MI, ראשי תיבות של Myocardial Infarction. ראשי תיבות לטיניים מקובלים מאוד בתקשורת הבין-רופאית, ובדרך כלל אינם מובנים לקהל הרחב. למשל, ראשי התיבות PND יובנו על פי ההקשר הרפואי: קוצר נשימה לילי על פי הפנימאים, או טפטוף מאחורי האף על פי המומחים לאף-אוזן-גרון. התקררות, הצטננות או נזלת ייקראו על יד הרופאים URTI. לעתים משמשים ראשי התיבות כקוד פנימי של רופאים כמו HY , שהוא שמה הרשמי של ההיסטריה, אך גם כינוי לחולה המצוי בחרדה, אך ללא ממצא ממשי.

ראשי תיבות אחרים שייכים לפולקלור הרופאים, ואין להם כמובן מעמד מקצועי. המפורסם בהם הוא G.M.G., ביחס לחולה מדומה, ראשי תיבות של "גורנישט מיט גורנישט". G.O.M.E.R. הוא בפולקלור הרופאים הבינלאומי כינוי לחולה טרדן (Get out of my emergency room) , ובעברית עחמ"ש: "עוף מחדר המיון שלי". חולה הזקוק בעיקר לאוזן קשבת נקרא T.L.C. , ראשי תיבות שלtender loving care . חולה שבעייתו האמיתית נפשית ייקרא "פנטהאוז" (כלומר, הבעייה בראשו), ומי שמתלונן על כאבים בכל חלקי גופו ייקרא "קולו באג'י סינדרום", שראשיתו היא שיבוש של "כולו בווג'ע" (בערבית: הכל כואב). חולה קשה תפיסה יוגדר לוקה ב"אייקופניה", היעדר איי.קיו.

גם צמח נושם

בחודש הראשון למצבו של שרון נמנעו כמעט אנשי הציבור, התקשורת והרופאים להשתמש בשני מונחים: "צמח" ו"שבץ". "שבץ" או "שבץ מוחי" נחשבים ביטויים עממיים. הביטוי הבין-רופאי לשבץ המוחי הוא C.V.A. (cerebrovascular accident), בגירסה האנגלית stroke, ובעברית תקנית ומקצועית כאחד "אירוע מוחי". "צמח" פירושו אדם השרוי בתרדמת, דהיינו, קומה. המילה לא נשמעה בהקשר לשרון מאחר שיש בה טון מזלזל או מלגלג. עם זאת, "צמח" העממי מתחבר ישירות לתפיסה הרפואית של התרדמת. כשנאמר באחד הימים כי שרון נשם בכוחות עצמו העיר אחד הרופאים כי "גם צמח נושם". על פי הלקסיקון הרפואי של אסתי אנגל "וגטטיבי" מתאר סוג של תרדמת בה נשמרים רק תפקודי הגוף הבסיסיים, נשימה ודופק.

הפער בין שפת הרופאים לשפת העם מתגלה גם בעניינים רגישים פחות. רופאים יימנעו מהמונח הנפוץ והמוכר לכל אדם מנסיונו האישי "קלקול קיבה" וישתמשו ב-"גאטסרו אנטריטיס". גם "דלקת גרון" ו"דלקת אוזניים" אינם נחשבים שפת רופאים, המעדיפים את הביטויים הלטיניים המקבילים. בכמה מקרים יש אפילו יחס לשוני הפוך, ודווקא הרופאים דבקים בעברית: "נגיף" היא מילה של רופאים, לעומת "וירוס" העממית. יש גם בידול בתוך העברית עצמה בין שפת העם לשפת הרופאים. "רשרוש בלב" העממי ייקרא בפי הרופאים איוושה, "שבר" (באזור המפשעה, למשל) ייקרא בקע, או במינוח הלועזי, hernia.

מול פער השפות הזה זלגו לשפת הציבור שמות מקצועיים רבים והפער בין השפות אינו דרמטי כל כך. "שלשול" הוא מונח עממי ומקצועי וכמוהו "עצירות", גם אם יש לרופאים מילים חלופיות באנגלית או בלטינית. מחלות הילדים נשמעות בפי כל. אדמת, חצבת, נזלת ושעלת הן אבחנות אמא ואבחנות רופא גם יחד. טעות נפוצה היא השם "סכרת": המילה התקינה היא סוכרת. השם "טרשת נפוצה" נקלט על יד כלל הציבור וכמוהו "שיתוק מוחין". השמות המקצועיים לפעולות בדיקה של תפקודי הגוף הפכו נחלת הכלל, ולא מדובר רק באולטרא-סאונד. היום יודע כל אדם מן היישוב מהם סי.טי. (סריקה ממוחשבת) ואָ.קֶ.גֶ. (רישום פעילות חשמלית של הלב). במקרה של א.ק.ג. ראשי התיבות הם בגרמנית ולא באנגלית. אמהות רבות מכירות את המילה המקצועית סטרידור, תופעות הנובעות מהשתנקות. נראה שגם הרופאים וגם הציבור לא התוודעו למילה העברית שנקבעה לתופעה: שירנוק.

המחלה ההיא

מחלת הסרטן מקיימת יחסים מורכבים עם השפה. במהלך השנים נקבעו לה מינוחים שונים. סיפור אישי: אבי נפטר מסרטן המעי הגס לפני עשרות שנים. יום אחד נפל לידי דוח המחלה שלו ונכתב בו כי נתגלתה בגופו "שאת קעורה בעלת בסיס קשה". "שְׂאֵת" היא מילה מקראית שנקבעה לסרטן. בספר ויקרא יג נכתב: "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת". הרופאים ישתמשו לציון סרטן גם באותיות לטיניות: CA, קיצור של קרצינומה, ובהרחבה, למשל,CA of lung , סרטן הריאות. "סרטן" עצמו הוא תרגום של cancer, שהיה באנגלית העתיקה, בעקבות הלטינית והיוונית, שמו של הסרטן (היום crab), ונותר בתחומי האסטרונומיה והאסטרולוגיה. השם ניתן למחלה עקב צורת כלי הדם התפוחים העוטפים את הגידול, המזכירה צורת סרטן. לסרטן גם כינויים עממיים כמו הביטוי האנגלי the big C, ולעדות הרופאים הוא נקרא על ידי רבים פשוט "המחלה" או "המחלה ההיא".

ציימנות וצפירור

ב-1939 וב-1999 יצאו שני מילוני רפואה נרחבים של האקדמיה. עתה נמצא בהכנה מילון משלים שלא אושר עוד רשמית, ולהלן כמה דוגמאות. אפשר להשתמש, לא סופי.

בדיקה על-קולית. אולטראסאונד.

גחלת. אנתרקס.

מִשְׁתָּל. איבר מושתל. באנגלית: implant.

עַזְרָן. סניטר.

ציימנות. אנורקסיה. יענו, הבן אדם בצום תמידי.

צְפִירוֹר. הצ'קלקה של האמבולנסים.

קישוי ממושך. זקפה בלי הפסקה. בלשון המומחים: פריאפיזם.

רַגֶּשֶׁת. אלרגיה.

שַיֶּנֶת הדם. עודף חומצת שתן בדם.

בהכנת המדור השתתפה ד"ר שרה ספינרד.

שמות משפחה: מגרין עד אולמרט

כמעט כל ראשי הממשלה בישראל עד היום נקראו בשמות עבריים. רובם שינו את שמם משם לועזי אשכנזי. דוד בן גוריון נקרא גרין, משה שרת נקרא שרתוק. לוי אשכול נקרא שקולניק. יצחק שמיר נקרא יזרניצקי. שמעון פרס נקרא פרסקי. אהוד ברק נקרא ברוג. אריאל שרון נקרא שייינרמן. שניים נולדו בשמות עבריים: יצחק רבין ובנימין נתניהו, שאביו בן ציון נקרא לפני כן מיליקובסקי. ראש הממשלה היחיד עד כה שלא עברת את שמו היה מנחם בגין.

ומהיכן התגלגל שמו של ממלא מקום ראש הממשלה דהיום? אהוד אוֹלְמֶרט (לא אוּלמרט ולא אולמַרט) מספר שמקור השם כנראה גרמני, ואולם לא נמצא לו אילן יוחסין ולא נמצאה כל משמעות לשם. עקבות השם נמצאו בקרב נוצרים דווקא. בשוודיה התגלתה משפחה בשם אולמרט, אך התברר ששמה המקורי היה tremlo, שהיה גם שמה של מחלבה מעלת סירחון בסביבה, וכדי להתנער מהדיומוי שיתה המשפחה את שמה לאולמרט באמצעות היפוך אותיות. בוושינגטון התגלה חוקר איכות סביבה בשם מיכאל אולמרט, שמוצא משפחתו הנוצרייה מגרמניה. "יום אחד הגיע מכתב מאחת מרנה אולמרט, שהתרגשה לגלות שיש לה שם דומה לראש עיריית ירושלים, ורצתה לבדוק אם אנחנו קרובי משפחה. נאלצתי לאכזב אותה".

תגיות :
Spielbrick Films; flickr תמונה ראשית

תגובות

נרי שנידור
נכבדי, הבדיקה ששמה נובע מן הגרמנית היא אֶקַגֶ ולא אַקֶגֶ. קיצור של elektrokardiogramm או של elektrokardiographie. בברכה, נרי
15 בספטמבר 2016 הגב

הוספת תגובה