גבול עם כל דבר

רוביק רוזנטל | 02 בפברואר 2007

אחד התחומים שבהם מציעה השפה העברית את המגוון הרחב ביותר של מילים קרובות הוא הגבול, כנראה מפני שאף פעם לא היה לנו גבול ברור ובטוח

השבוע חזרה אל שולחן מערכות הביטחון סוגיית גדר ההפרדה, הפעם בגבול בין ישראל למצרים. הגבול בין ישראל למצרים הוא קו ישר שבמרכזו נעוצות שתי דבשות, ארוך ופרוץ. בעצם, זה מצבה של ממלכת ישראל מאז ומתמיד: יש "גבולות הבטחה" מנופחים, ובתוכם אנו מתכנסים מאז ימי האבות ועד ימינו בתוך "גבולות ריאליים", המתכווצים ומתרחבים כל כמה עשרות שנים.

הקלישאה אומרת שלאסקימוסים יש עשרות מילים לענייני שלג ולבדואים עשרות מילים לענייני גמלים. לנו יש מילים רבות, מעל לצורך סביר, לכל הקשור בגבול. עם ללא גבולות במשך אלפי שנים יצר וממשיך ליצור שורה ארוכה של מילים וביטויים המתייחסים לגבולות המתחלפים. מילות הגבול חורגות בדרך כלל על דרך הדימוי מן הגבול הפיזי לגבול הנפשי, החברתי והמיתולוגי, ללמדך שעם ישראל מתחבט גם בגבולות ההתנהגות, ההלכה, הנורמות, מאז התנאים והאמוראים ועד היועץ המשפטי לממשלה. להלן מילון הגבולות העברי-יהודי-ישראלי.

גבול

המילה "גבול" מופיעה מאות פעמים במקרא, ופירושה בדרך כלל קו המבדיל בין תחומים, מדינות או ערים, כמו גם בביטוי "הסגת גבול". פירושה גם התחום שבתוך הקו, כמו בפסוקו המפורסם בירמיה "ושבו בנים לגבולם". "גבול" העברי מקביל למילה הערבית המוכרת לכל גולנצ'יק: ג'בל, שהוא בערבית הר, או רכס הרים המבחין בין שני עמקים. ההר הוא אם כן הגבול הקדום. "גבולות ההבטחה" נחקקו בספר בראשית במתווה יומרני: "מנהר מצריים עד הנהר הגדול נהר פרת". ההבטחה הזו התגלתה כחסרת כיסוי ומולה ניצבים "גבולות הרביעי ביוני" שזכו גם לכינוי "גבולות אושוויץ", פרפראזה על דברים שאמר אבא אבן בריאיון בשנת 1969. בעברית החדשה חרג הגבול מהגיאופוליטיקה אל נוהגי החיים ועקרונות החינוך הנכון. המחנך וההורה מתבקשים "לשים לילד גבולות", טיפוסים מוחצנים "עוברים את גבול הטעם הטוב", ותנועת "יש גבול" תובעת לשים סייג (ע"ע) לפעולות צה"ל בשטחים.

גדר

דווקא הגדר נבחרה להיות הסמל הפיזי של הגבול הזמני במסגרת "גדר ההפרדה", ויש בשם שנקבע קורטוב של מכבסת שפה. "גדר" היא בדרך כלל שרשרת נמוכה של כפיסי עץ בין שני בתים או שדות, או לכל היותר חוטי תיל מתוחים, ולא קיר יצוק גבוה ומאיים. לא במקרה מבקשים המתנגדים לגדר ההפרדה לקרוא לה חומה (ע"ע). עיון בשפות שמיות מקבילות מגלה שהמרחק בין גדר לחומה אינו רב כל כך. בערבית ג'דר פירושה קיר או חומה, ובשפה הברברית המושפעת מן הערבית "אגאדיר" פירושה עיר מבוצרת. המילה האנגלית לגדר, fence , היא קיצור של defence, שאינו רק מונח בכדורסל אלא גם השם המקביל למערכת הביטחון שלנו. כמו הגבול גם הגדר היתה לדימוי. "פורץ הגדר" מקוהלת הוא בעיני חז"ל העבריין העובר על החוקים, ה"הגדרה" נועדה כבר בימי הביניים לתחום בין מושגים שונים, ולימודי ה"מגדר" הם תחום (ע"ע) מתפתח בעולם האקדמי. תזכורת: בימים הטובים שבהם ישבנו ברצועת (ע"ע) הביטחון, היתה לנו על גבול לבנון גדר טובה. מאוד טובה.

גיטו

הגיטו הוא תחום מגורים מוגבל, המוגדר על ידי החומות הסובבות אותו. מקור המילה איטלקי, על שם האי הוונציאני ghetto אליו הוגלו היהודים במאה ה-17. בהיסטוריה היהודית הגיטו הוא גבול הקיום, המקומות אליהן נדחק, סמל ההתבדלות הכפויה, ואחד מאבני היסוד של זכרון השואה. במציאות הישראלית הוא נשמע לעתים בצירוף "הגיטו הרוסי", ומתייחס לבעיות ההשתלבות של יוצאי חבר העמים.

חומה

"חומה" היא במקרא קיר אבן גבוה המקיף עיר או מדינה מבוצרת, והיא נותרה כזו מחומות יריחו הנופלות, דרך החומה הסינית ועד חומת ברלין שנפלה אף היא. מקורה במילים הקשורות למחסה ולהגנה, ובערבית חמאיה פירושה הגנה. הקשר הזה נמשך בצירוף "חומת מגן". עיר מבוצרת מוגדרת על ידי חומות, מגדלים ושערים. החומה והשער משתמרים במשחק הכדורגל, המדמה התקפה על שער עיר עתיקה, וראה "ככה לא בונים חומה". באשר למגדל, הוא צץ במקרא דווקא כדימוי ארוטי: "אני חומה ושדי כמגדלות" בשיר השירים. "חומה ומגדל" היה המודל שלפיו הקימו כחמישים יישובים בן לילה בסוף שנות השלושים, אם כי החומה של אז דמתה יותר לגדר שבירה מאשר לחומה הסינית. "חומה" זלגה אף היא כדימוי לחיי היחיד והיחד, בדרך כלל כביטוי לריחוק ולחוסר תקשורת.

חיץ

"חיץ" היא הגדר המקראית. המילה חיץ קשורה על פי האטימולוגיה המקובלת הן למילה חוץ והן למילה מחיצה. הביטוי הבטחוני "אזור חיץ" הוא עוד חוליה בשרשרת הנסיונות לחיות בלי גבול ולהרגיש עם.

כותל

"כותל" בצורתו העברית מופיע פעם אחת בלבד במקרא וכבר הפך לביטוי: "עומד אחר כותלנו" (שיר השירים), אך הוא נפוץ מאוד בתלמוד. "הכותל המערבי" הוא למעשה חומה. מקור הביטוי במדרש: "לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי", והכוונה שם לקיר הפנימי של בית המדרש. חלק החומה ששרד זכה לקדושת הכותל המקורי.

מֶצֶר

"מצר" היא מילה תלמודית שפירושה גבול, ו"בלי מצרים" פירושו בתלמוד ועד היום: ללא גבולות. הדמיון למֵצַר המקראית (מקום צר, וגם צרה גדולה) ולביטוי "בין המצרים" אינו מקרי, אך אין מדובר באותה מילה. מֶצֶר הוא שמו של קיבוץ שהיה לפני 67 יישוב ספר (ע"ע).

סייג

"סייג", שפירושה גדר, זכתה כבר בתלמוד להוראה המטפורית העוסקת בחוק ובנוהג, כמו בביטוי התלמודי "עשה סייג לתורה". בימי הביניים צמחה ממנה המילה "סוג" שבאמצעותה יוצרים גבולות וגדרות בין פרטים שונים. בעברית החדשה התגלגלה סייג לפועל נפוץ בבניינים הכבדים: לסייג, להסתייג, להיות מסויג, גבולות שיוצר אדם באמצעות השקפה או הלך רוח.

סְפָר

"ספר" היא מילה תלמודית שהוראתה גבול או תחום החוצץ בין עמים. באכדית, שפה שהשפיעה על העברית הקדומה, "סופורו" היא חומה או גדר, ובארמית ספרא היא חוף. במדינת ישראל הצעירה היתה ה"ספר" שם כולל לאזורים הסמוכים לגבול. "יישוב ספר" היה פעם מותג, ו"משמר הגבול" נקרא בגלגולו הצבאי הראשון "חיל הספר", אך לאחר 67 ירדה מגדולתה. הגיאוגרפים אוהבים דווקא את "ספר המדבר", גבולו של המדבר.

קו

המילה הקצרה אך הכה חשובה "קו" היא תרומת הגיאומטריה לעולם הלשוני של הגבולות. "קו" במקרא פירושה חוט מדידה, ומכאן התפתחה לשירטוט: "חרש עצים, נטה קו" (ישעיה). כבר במקרא יש ל"קו" גם משמעות של קביעת גבולות של בית או ממלכה כמו: "ונטיתי על ירושלים את קו שומרון" (מלכים ב). בעברית החדשה זכתה "קו" לעדנה בזכות מפת הארץ התלויה בכל בית ספר ומוסד ממשלתי ומודפסת בכל אטלס. "הקו הירוק" נקרא כך כי לאחר הקמת המדינה הגבול שורטט בקו ירוק במפות. שרת החינוך מתגעגעת אליו, אך אחרי מלחמת ששת הימים הוא נעלם בהדרגה מהמפות והתחלף בקו הסגול. "קו" הוא גם המונח הצבאי לשרשרת מוצבי ההגנה לאורך הגבולות, מ"קו מז'ינו" ועד "קו ברלב", וכאז כן היום יוצאים מילואימניקים "לעשות קו" או לפחות "להחזיק את הקו". כמו הגבול והגדר והסייג גם הקו הוא דימוי לכללים וחוקים, כמו "קווי היסוד" של הממשלה, שלא לדבר על "הקווים האדומים" שאין לעבור אותם בתחום המינהל הציבורי. מקור הביטוי הזה הוא ככל הנראה מהפועל האנגלי to redline, סימון תחום קניין באמצעות קו אדום. משמעות אחרת של הפועל האנגלי היא מעבר על המהירות המקסימלית במכונית. הביטוי קיים גם בהוקי קרח שם הקו האדום חוצה את המגרש, אך ספק אם זה מקור הביטוי העברי.

קו התפר

"קו התפר" מוכר כבר בתלמוד כחיבור בבגד. הוא הפך למונח צבאי-מדיני אי שם בין שנות השמונים והאלפיים, תחליף מעודן ל"קו הירוק" הנמוג. מן התחום הפוליטי-בטחוני פלש קו התפר כדימוי לתחומי החברה והתרבות, דימוי למפגש התוחם בין קבוצות ותרבויות, אך גם רוחש מפגשים וחיכוכים. "מרחב התפר" הוא פיתוח גמלוני משהו של "קו התפר", והוא מזכיר את "אזור חיץ".

קיר

"קיר" היא מילה נוספת הקרובה במשמעותה הן לגדר והן לחומה המקראיות. היא זכתה פחות מאחרות למשמעות פוליטית, אבל ז'בוטינסקי דווקא טבע את הביטוי "קיר הברזל", שבו ייתקלו הערבים אם יילחמו ביהודים בארץ ישראל. את הביטוי הזה לקח מספר יחזקאל: "קיר ברזל בינך ובין העיר".

רצועה

"רצועה" היא עוד דימוי מתחום הביגוד שנדד אל התחום הגיאופוליטי, הפעם עקב צורתה. חגורת הבגד המקראית נדמתה לשטח סגור צר וארוך, וחסר הגדרה מדינית. "רצועת עזה" הפכה בהשפעת נוכחות גוש קטיף ל"חבל עזה", אך שבה להיות רצועה, וכאשר צה"ל חוזר אליה זמנית מדי פעם הוא יוצר בתוכה "רצועות ביתור". רצועת עזה שימשה השראה ל"רצועת הביטחון" בלבנון. יש במשחק הרצועות הזה אבק של סאדו-מאזו, אבל אלה הם חיינו.

תחום

"תחום" היא מילה תלמודית שפירושה גבול, או שטח שחלים עליו כללים מסוימים, כמו במונח "תחום שבת". באכדית פירוש המילה הוא גבול. כמו "גיטו" גם "תחום", במסגרת "תחום המושב", הוא הגבול הגלותי, במקרה זה במזרח אירופה. גם "תחום" התרחבה לשדה המופשט, מתחומי מחקר עד תחומי עיסוק, מן "התחום הספציפי" ועד הרב תחומיות.

תגיות :
David Ludwig; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

null
12 בספטמבר 2017 הגב

הוספת תגובה