אשכרה פיג'מה בגן העדן

רוביק רוזנטל | 02 במרץ 2007

לכבוד פורים, מסע בזמן ובמרחב אל השפה הפרסית שהשפיעה על העברית הקדומה וממשיכה להשפיע על השפה העכשווית

פורים השנה עומד בסימן "האג'נדה האיראנית". המן (אחמדינז'אד) בן המדתא לא ממש חושש מהחברים מרדכי (אולמרט) היהודי ואסתר (קונדוליסה) המלכה, ומגילת אסתר יכולה לשמש ליהודים בעניין זה כתראפיה קבוצתית. בזירה הלשונית מביא אותנו החג אל הערוץ הפרסי של הלשון העברית, ממילים קדומות ועד סלנג בן ימינו. זאת בעזרתה של הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין מהאוניברסיטה העברית, ומי שרוצה לשמוע ממנה ולקרוא עוד על הפרסית בכלל והפרסית והעברית בפרט מוזמן לאתר שלה, www.thmrsite.com. מי שמכיר את סדנאות הלידה של תמר עילם אינו מתבלבל: זו אותה תמר.

חנטריש ובלגן

אחת המילים המסתוריות אך כה מרכזיות של הסלנג העברי היא "חנטריש". מילון אבן שושן מציע הסבר רווח אך מסופק לפיו מקור המילה הוא הצירוף הערבי "קונטאר ריש": שלוש מאות קילוגרם נוצות, כלומר, נפוח אבל חסר משקל. עילם גינדין פותרת את התעלומה: חנטריש הוא ביטוי פרסי. בפרסית החדשה, שראשיתה מימי ראשית האיסלאם, פירוש המילה 'ריש' הוא זקן, והפועל חַ'נדַן פירושו לצחוק. רישח'נד פירושו בפרסית חנופה, מחמאות שקריות, חנפן, טיפש. רישח'נדי היא נטייה לחוסר רצינות, והביטוי הזה מיוחס למי שעושה דבר מה שאינו יאה לזקן שלו, שהרי זקן נחשב סימן לבגרות ורצינות. העברית קיבלה את הביטוי בצורה חַ'נדֶה-ריש, דהיינו, צחוּק-זקן, מי שמלגלגים על זקנו, או מי שעושה צחוק מזקנו.

על המילה "בלגן" נכתב כבר רבות. היא הגיעה לרוסית מן הפרסית שם משמעותה עליית גג. בפרסית 'באלא' פירושה 'למעלה', וח'אנֶה פירושה בית. ברוסית המילה נהגתה "באלאגאן" במשמעות במה גבוהה, שעליה הציגו הצגות בסגנון פרוע, ובתיווך היידיש עברה לסלנג העברי במשמעות אנדרלמוסיה. גורל מוכר פחות יש למילה 'פיג'מה'. מקורה פרסי, אך היא הפכה למילה בינלאומית וכך התגלגלה היתה גם למילה ישראלית. בפרסית היא מורכבת מן המילה 'פאי', שפירושה רגל, ו'ג'אמֶה' או ג'אמָה, שפירושה בגד, והרי לפנינו בגד שלובשים על הרגליים, דהיינו מכנסיים. בהודו פיג'מה מתייחסת לכל זוג מכנסיים. עילם גינדין מעריכה שהבריטים לבשו בגדים מחויטים ביום ופיג'מה בלילה, וכך הפכה הוראת המילה לבגד לילה. פיג'מה היא בת דודה לשונית של "צ'ימידאן", אותו תרמיל אימתני. פירוש המילה ברוסית מזוודה והיא באה מפרסית. ג'אמה דאן הוא "מקום ששמים בו בגדים", כלומר ארון. ולידיעת הקוראים, "אשכרה", שהגיעה אלינו מערבית, היא אשכרה מילה בפרסית החדשה. פירושה: גלוי.

פתגם וזמן

המקרא והתלמוד רצופים מילים מן הפרסית העתיקה (החל מן המאה השישית לפני הספירה) והפרסית האמצעית (מן המאות הראשונות לספירה). המובילה והנפוצה בהן היא המילה דת. בפרסית עתיקה דאטָה פירושה חוק, ומילולית "נתון", כלומר, מה שניתן על ידי המלך או האל הוא חוק. בפרסית החדשה המילה הזו נהגית דאד. גם המילה פתגם מקורה בפרסית העתיקה. "פַּטי גַמַה" הוא מילולית: "ללכת לעבר", ופירושו בפרסית מסר, ובמגילת אסתר פקודה או צו. מאוחר יותר התרחבה "פתגם" למשפט המביע רעיון חכם, העובר מדור לדור. גלגול מפתיע של הפועל 'גַם', הולך, היא המילה זמן. גאם נהגה בסביבות מסוימות בפרסית העתיקה כג' רכה הדומה לז'. ג'אמאנט הוא "מה שהולך", דהיינו הזמן. יש לציין כאן שהאטימולוג ארנסט קליין מפקפק בקשר הזה וסבור שהמקור הוא באכדית.

הפרסית הבינונית תרמה לעברית את המילה התלמודית הנפלאה בוסתן, שהיא מילה פרסית שפירושה גן או גינה. בפרסית 'בוּ' פירושו ניחוח, ו'סטאן' הוא מקום, למי שתהה מהיכן צצה סיומת סטאן, מאפגניסטאן ועד ביביסטאן.

גלגולים מרתקים עבר השורש גנ"ז, המופיע במגילת אסתר בפסוק "גנזי המלך". בפרסית העתיקה ganza פירושה אוצר, ובתוספת הסיומת "אקא" התקבלה המילה גנזך. מאותו שורש בשיכול אותיות נוצרה המילה magazine, חנות שיש בה דברים רבים, ומאוחר יותר עיתון שיש בו מגוון של נושאים. בערבית התגלגלה ממנה המילה מחז'ן, שאומצה בימי הביניים לעברית כ"מחסן". לשר האוצר קוראים בפרסית עתיקה גַנזַה-בַּרַה, נושא האוצר, וכך נולד בספר עזרא הגזבר העברי.

האם יש קשר בין פרדס לבין גן עדן, דהיינו, Paradise ? יש ויש, והקשר הוא פרסי. בפרסית העתיקה 'פַּרי' פירושה מסביב, ו'דאייסה' היא חומה, וכמילה אחת: מקום עם עצים המוקף חומה. העברית לקחה רק את העצים, היוונים הוסיפו את החומה, כלומר, הגן המוגן. כאשר מחברים את הפרדס והגזבר נולד הפרבר, "נושא מסביב", דהיינו, מה שמצוי סביב לעיר ונושא אותה.

אחת המילים החשובות ביותר שהתגלגלו לעברית מן הפרסית היא אשמדאי. בפרסית פירוש הצירוף 'אַיישמַה-דַייוַה' הוא "שד הזעם", דמות המייצגת רוע בדת הפרסית הקדומה. דַייוַה הוא כאן "שד", אך הוא אינו קשור למילה המוכרת devil, אלא דווקא לאלוהים ולמילה divine. עילם גינדין אומרת כי חלוקת הכוחות העליונים לטובים ורעים כמו גם יום הדין הוא רעיון שקיבלו היהודים מהדת האיראנית, והוא אכן מופיע בספרי בית שני ובתורה שבע"פ (משנה, גמרא), שהתחברה אחרי גלות בבל. השטן החנטריש מוזכר לראשונה בספר איוב, מספרי בית שני. לפני כן אלוהים היה אשכרה אחראי גם לטוב וגם לרע, ולא דיברו על חיים לאחר המוות.

מגילת אסתר: ושתי והמן

במגילת אסתר נכתב כי המלוכה נלקחה מהמלכה ושתי וניתנה "לרעותה הטובה ממנה". למקור השם ושתי בפרסית יש שתי השערות. האחת היא המילה "וַהישטי", שפירושה "הטובה ביותר". יש כאן משחק מילים אפשרי בין המשמעות הפרסית לבין הביטוי מן המגילה. פירוש אחר היא המילה וַשטי, שפירושה "הנחשקת".

ושתי, נחשקת או טובה ביותר, יוצאת רע מן הסיפור, אם כי לטעמי הגיע הזמן שהפמיניסטיות באשר הן יכתירו אותה כגיבורה היסטורית, ששילמה מחיר כבד מפני שלא רצתה לענות לכלל "תהיי יפה ותשתקי". "המן" בפרסית עתיקה הוא דווקא "בעל המחשבה הטובה". "ווֹהוּ מַנַהּ" היא אחת הישויות הראשיות בפנתיאון "הטובים" של הדת הזורואסטרית, היא דת איראן העתיקה. גם כאן אפשר לדלות מן המגילה, בהתייחס לפסוק "מחשבתו הרעה", משחק מילים בין הביטוי העברי לבין משמעות השם הפרסי.

מילת השבוע: שביתה

בין שביתה לשביתה כדאי לזכור ש"שביתה" היא מילה תלמודית שפירושה מנוחה, והיא מתייחסת בדרך כלל ליום השבת. אבן עזרא מסביר את הצירוף "שבת שבתון" בספר ויקרא: "שביתת השביתה שאין למעלה ממנה". "שביתה" במשמעות העכשווית מופיעה לראשונה בעיתון "המליץ" בשנת 1892: "הסופרים נועזים לאיים בשביתה ("סטרייק") אם לא ימלאו הקוראים משאלות קבתם". בן יהודה העדיף עליה מילה אחרת: "אימור", מקורה בפועל תלמודי, ושם הכוונה כנראה למרי עובדים. בשנת 1904 נכתב בעיתון השקפה: "אימור גדול, נורא, איום: מאתיים אלף פועלים ממאנים להוציא מתוך האדמה את אבן הפחם". מאז נולדו לשביתה כינויים ותוספות: שביתת שבת, שביתת אזהרה, שביתה פראית, ושביתת האטה הקרויה גם "שביתה איטלקית". קיימת טענה שזו דרך איטלקית לשבות שהתפתחה בימי מוסוליני שאסר על שביתות, אך הביטוי כמעט אינו בשימוש בשפות אחרות.

שמות: אמת ומחלה

בענייני השמות הנדירים (16.2) כותבים יגאל ומיכל מינרבי: "בשנת 2002 שהינו בשליחות בקנדה. לבת שנולדה שם קראנו 'אמת', ראשי תיבות 'ארץ מולדת תקוותנו'. עד כמה שידוע לנו אין בארץ ילדה עם שם כזה. באנגלית יש שם כזה, הנכתב emeth".

בעקבות אזכור השם 'מחלה', כותבת הקוראת מחלה: "שמי מחלה. קיבלתי את שמי לפני יותר מחמישים שנה, והופתעתי לקרוא שעדיין יש מי שקוראים כך לבנותיהם. ככל הידוע לי אין קשר בין השם לבין חולי, למרות שרופא שאל אותי פעם "עם שם כזה את רוצה להיות בריאה?". השם קשור כנראה למילה עברית עתיקה שקיימת גם בשפות שמיות אחרות - חלי, שפרושו תכשיט".

ישראל מידד משילה מזכיר את השם אשר "נפוץ במחנה האידיאולוגי שלי, ולא רק  בו: איה, ראשי תיבות של ארץ ישראל השלמה". יש להוסיף כאן שהשם "מאיה" היה נפוץ בחוגי השמאל בעבר הרחוק יחסית בעקבות האחד במאי, והשם "מיה" ניתן בשנות השבעים בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

תגיות :
Ran Yaniv Hartstein; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

ראובן
השם מחלה כנראה על שם הבכורה מבנות צלפחד שנקראה מחלה ( ה"ח" בשווא נח )
17 בדצמבר 2014 הגב
רמי
גם במגילת רות שמות הבנים של נעמי הם מחלון וכיליון
24 במרץ 2016 הגב
ראובן גבע
דת - דתה בפרסית חוק, צו וכד' DATA באנגלית זה נתון(ים) DATE בגרמנית ובאנגלית , DATA בפולנית ובעוד לשונות = תאריך
27 במרץ 2016

הוספת תגובה