קווים לדמותו של הקוֶוטש

רוביק רוזנטל | 07 בספטמבר 2007

ספר הצולל לנבכי היידיש האמריקאית מגלה את פניה המחייכים, העצובים ומלאי החיים של השפה העתיקה הזו

ליידיש פנים רבות וכמה וכמה נשמות. ספר שיצא לא מכבר בארצות הברית מספר את סיפורה של הנפש היהודית באמצעות היידיש. שם הספר, בתרגום חופשי: "נולדנו להתלונן" (born to kvetsh). המחבר, מייקל וֶקס, שגדל בסביבה דתית מסתכל ביידיש בעיניים חילוניות אך אוהבות, ומביא אוצר של ביטויים, תובנות, אנקדוטות ועוד.

"קווטש", מסביר וקס, היא "לחיצה ומעיכה", אבל המילה מבטאת את תרבות הנרגנות היהודית: היהודי מצוי תמיד במצב של קווטש, כלומר, אי נחת כרונית. הרוצה לפרגן יעשה זאת תמיד תוך אנחה, עקיצה והסתייגות, נוסח "אתה שואל אם הוא יפה? ששונאיי יהיו כל כך מכוערים!" הרוצה לקלל יתחיל בברכה: "שתצמח כמו בצל! – הרגליים למעלה והראש באדמה". וקס מרבה בדוגמאות מפורטות מן התלמוד, שממנו לטענתו התפתחה תרבות הקווטש, אם כי יש לה שורשים כבר ביציאת מצרים ובנבואה. ולהלן צימוקים ושקדים.

שקצים, רמשים וגויות

ישו הנוצרי. שנאת היהודים לישו היא מן המפורסמות. כריסמאס זוכה לעיוות הקל "קראץ מיר" (גרד אותי). הביטוי הוותיק "נישט געשטויגן נישט געפליוגן", לא מתרומם ולא עף, נטבע על ידי היהודים שרצו לכפור בסיפור על ישו שעלה השמיימה. הוא התרחב למשמעות כללית: לא היה ולא נברא.

שייגעץ ושיקסע. השייגעץ הוא הפרחח, בדרך כלל גוי. הוא התגלגל מהמילה העברית שקץ, פירות הים הטרפים בצמד המקראי "שקצים ורמשים". בתלמוד השקצים הם דימוי לחסרי ההשכלה שרצוי שלא לבוא בקהלם: "ולא ישא בת עמי הארץ, מפני שהן שקץ, ונשותיהן שרץ" (פסחים מט ב). הגירסה הנקבית של השייגעץ היא השיקסע, והיא תמיד גויה מופקרת. וקס מספר ש"שייגעץ" הוא גם שמו של ממתק הנראה כאברו הלא נימול של נער גוי.

אכצען און דרייצען. השפה התלמודית בפרט והיידיש בעקבותיה מרבה בלשון נקייה. איבר המין הנשי קרוי "אותו מקום" (ובאשכנזית אויסה מויקם), ונייר טואלט הוא "אשר יצר פאפיר". וקס מצטט שיחה בינו לבין מי שמזמין אותו להרצאה. אומר וקס: "אשמח מאוד, אבל אם נדבר על 'אכצען און דרייצען' (18 ו-13), כמה כסף תשלמו לי?" הביטוי הזה הוא ה"גועל נפש" בסלנג העברי. 18 ו-13 הם יחד 31, "לא" בגימטריה, וכוונת הביטוי: "מה שלא מדברים עליו".

הבורים והחוטאים. לבורים הדרום אפריקנים קראו היהודים "חטאיישים", כלומר, חוטאים. "בוֹר" בשפת המקור קרוב למילה הגרמנית Bauer  שפירושה איכר. הדמיון למילה העברית "בור", חסר השכלה, הוביל לשורה התלמודית מפרקי אבות "אין בור ירא חטא", דהיינו, הנבער מדעת אינו חושש לחטוא. מכאן החטֶש, החוטא, שהוא הגוי הבור.

משה ואהרן. בשיר השירים נאמר "שני שדייך כשני עופרים, תאומי צבייה הרועים בעפרים". על פי הפירוש התיאולוגי מסביר רש"י כי הכוונה למשה ואהרן. החוכמה העממית החזירה את שיר השירים למקורות. "שיינע משהל'ך ואהרונל'ך" הם זוג שדיים נאים.

ממתקים, לוקשים וגבינה

הקללה הכי ארוכה ביידיש. יידיש היא אלופת הקללות הארוכות. הקללה הארוכה ביותר, ככל הנראה, מובאת בספר הקווטש בזו הלשון: "שיהיו לך אלף בתים, עם אלף חדרים בכל אחד מהם, ואלף מיטות בכל חדר, ותישן כל לילה במיטה אחרת, בחדר אחר, בבית אחר, ותקום כל בוקר, ותרד בגרם מדרגות אחר, ותיכנס למכונית אחרת, נהוגה על ידי נהג אחר, והוא יוביל אותך לרופא אחר, וגם הוא לא יצליח לגלות מה הבעיה שלך!" בספרו של יוסף גורי אודות קללות וברכות ביידיש מופיעה גירסה מקוצרת של הקללה.

שלימזל ושלומפר. "שלימזל", מסביר וקס, הוא צירוף של המילה הגרמנית schlimm, כלומר, גרוע, עם המילה העברית מזל. ומה ההבדל בין שלומפר לשלימזל? השלימזל לא מסוגל לבצע. לשלומפר פשוט לא אכפת.

כסף ומזון. כמה וכמה כינויים לכסף ביידיש באים מעולם האוכל. "ממתקים", בהגייה אשכנזית, פירושו כסף. "קישקע געלט" הוא כסף שנועד לעניינים חשובים מאוד, כשהכוונה כאן למשמעות המטאפורית של הקישקע, נבכי הנפש. הדולרים קרויים גם לוקשים, דהיינו אטריות. בשפת הגנבים כסף הוא גם קעז, כלומר, גבינה, כשהכוונה לגבינה למריחה, ולכספי שוחד הקרוי גם מריחה. המילה "מזומן" הפכה למילה אנגלית: mazooma, באותה משמעות.

ביצים ואירים. בתלמוד קרויים האשכים ביצים, וכך נקבע לדורות עד ימינו ממש. ביידיש נקראים הביצים לאכילה אייער. כאשר מגיעים האשכנזים למילה "ביצה" בתלמוד הם יאמרו "בעיו" (beyo) במקום "ביצו", כדי להבדילה מן האשך. המילה כפולת המשמעות הולידה כמה יצורים לשוניים. כאשר הקוגל עשוי מביצים הוא ייקרא "זכר-קוגל". האירים קרויים בסלנג הצפון אמריקני בייצימר beytsimer, אנשי האשכים. המקור ביידיש: אייריש (אירים באנגלית) נשמע אייער (ביצים) + הסיומת –יש.

פניות לאשה. כינויים ביידיש המיוחסים לנשים אינם מעידים על כבוד רב, וזאת בלשון המעטה. בחסידויות קיצוניות אסור לאדם בכלל לדבר על אשתו. אם אין ברירה, מדברים עליה באמצעות "מען", שהוא כינוי הגוף הסתמי, כמו one האנגלי. "מען ארבעט?" פירושו, אשתך עובדת במשרה כלשהי? מסופר על חסיד שבא לבית הכנסת למסור הודעה מאשתו של אחד החסידים ואמר לו: "יש לי הודעה מהבת של החותן שלך".

בשבוע הבא: על ביטויים מיידיש שחדרו לעברית.

פאטש וקניפ

כדי להשיג את יעדיהם היו המלמדים בחדר מכים את התלמידים במה שקרוי "מתנס יד" (על פי הפסוק המקראי "איש כמתנת ידו"), ולהלן רשימה חלקית.

נ צביטת אצבע בלחי. מלמד המרבה בצביטות ייקרא קניפר.

שנעל. מכת אצבע בפרצופו של הנער. המצטיין בה ייקרא שנעלער.

פאטש. סטירה ממוקדת בכף היד, "א פאטש אין פנים".

זעץ. מכה ביד מונפת, על פי וקס זוהי מהלומה "בסגנון גארי קופר".

קלאפ. מכה צדדית מפתיעה.

פלעם. סטירה לאורך הפנים.

פראסק. סטירה קשה וכואבת ביד פתוחה.

חמאל. מכה קטלנית שוברת שיניים, הגורמת לתלמיד "לראות את למברג עם קראקוב": שתי ערים רחוקות. הראש עף לכיוון אחד, הצוואר לכיוון השני.

ויזתא וחול המועד

לאיבר המין הגברי ניתנו ביידיש שמות רבים, שחלקם הפכו נחלת הגויים.

שמוק. המילה הנפוצה שנוצרה על פי וקס מהתוספת "שמ" לצורך הלעגה, נוסח אום-שמום. וקס משער שמקורה ב"שטיקלה", מקל קטן, מכאן "שטעקלה שמקעלה", ובקיצור, שמוק.

פוץ. כמו שמוק הרחיבה משמעותה לנבל. מקורה לטיני: פוטינום או פוטסיום, ופירושה, הדבר התופח.

שלאנג. או שלונג, שפירושה נחש.

שוואנץ. זנב, כינוי שמקורו בגרמנית, וכמוהו ווייטל. לאלה מצטרפת הגירסה העברית זנב (זונעף), שהיא מקורו על דרך הקיצור של הכינוי הישראלי זין.

בוחר. בעברית, בחור, בעיקר אברו של מי שלא התחתן. גם "יונג".

קליינער. אביו הלשוני של "קטן" הישראלי. עליו נאמר: "דער קליינער איז נו ביינער", לקטן אין עצמות, ובהמשך: אבל כל העצמות באות ממנו.

ויזתא. באשכנזית: וייזוסא. על שם הבן הקטן של המן.

חול המועד. "חולומוייעד" הוא גם כינוי לאבר המין. המדרש העממי אומר שזה מפני שהוא חל בין רגל לרגל, בחגי סוכות ופסח. וקס מגלה שהמקור פרוזאי יותר. בשפות הסלאביות "חולומוד" פירושו "אשכים חשופים".

מילת השבוע: אזהרה

"שופך דם האדם, עונש שמענו, אזהרה לא שמענו" (מכילתא דרבי ישמעאל).

"אמר רבי חנינא: אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו, ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חברו" (סנהדרין ז ב).

"לא תבשל גדי - אזהרה לבשר בחלב, ושלוש פעמים כתוב בתורה, אחד לאכילה, ואחד להנאה, ואחד לאיסור בישול" (רש"י, שמות לד כו).

"ואת זכר לא תשכב משכבי אשה, תועבה היא. למדנו אזהרה לשוכב, אזהרה לנשכב מניין?" (סנהדרין נד ב).

"יבוננהו בעשרת הדיברות, מלמד שכל דיבור ודיבור שהיה יוצא מפי הקב"ה היו ישראל מסתכלין בו ורואין אותו ויודעין כמה עונש יש בו, וכמה אזהרות יש בו, וכמה קולין וחומרין יש בו" (מדרש תנאים).

תגיות :
Photocapy; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

גדעון ניב
קללה שהכי הרגיזה את הערבים "אלה אל עזים וקסטו זולסטו קרים מיט אפיס אהר אונד אפיס אהין" הוא הבין את תחילת הקללה אבל לא את סופה. בזמן המנדט הבריטי לסבא שלי היה בית קפה קטן , צמוד לדירתו , בלילה היו חיילים בריטים שיכורים דופקים על דלתו שיפתח ויתן להם בירה . הסבא לא ידע אם זה בריטי או יהודי , אז הוא היה צועק "הו זה " הבריטי היה מבין " who is there" והיהודי היה מבין "מי זה" הסבא שלי היה יקה , גם אני.
09 בפברואר 2017 הגב

הוספת תגובה