חַבָּשי חַבָּשי נָאוֹ נָאוֹ

רוביק רוזנטל | 11 במאי 2007

השפה הירושלמית נולדה בירושלים של ראשית המאה, שבה התערבבו יהודים וערבים וטורקים, ודיברו בשלל שפות

לכל מקום יישוב סלנג משלו, ויהיה זה כפר קטן עיירה או כרך. שפת המקום מכילה נקודות ציון ביישוב, דמויות מיוחדות, קבוצות חברתיות חשובות ומילים שנקלטו דווקא בו ולא פרשו כנפיים לשפה הכללית. מכל השפות המקומיות, הירושלמית היא העשירה, המפורסמת והמתועדת מכולן. עקבותיה מובילים לראשית המאה העשרים ואף קודם לכן, והיא רוויה לדינו, ערבית לצד העברית ומעט יידיש.

לצד המילים והביטויים בשפה הירושלמית, כמה סימני היכר פונטיים. המפורסם שבהם הוא הארכת התנועה A במילים רבות, כמו מאאתיים, סמלה של העברית הירושלמית. כך נהגו הירושלמים גם במילים כמו אופנאאאים, מגפאאאים, מאאנדס, ג'אאקט ועוד. אפשר למצוא אפיונים פונטיים מזדמנים, כמו שפונג'ה (במקום ספונג'ה). ירושלמים מחליפים לעתים צדי רגילה בצ'די, כמו במילה מחוץ הנהגית מחוץ'. הדרך הירושלמית לטפיחה על ראשו של מי שהסתפר, צ'פיחס, מושפעת מהמילה הערבית-עיראקית צ'פחה, והיא ככל הנראה גם מקורו של הספיחס הכלל-ארצי.

זיגי וגינדאווי

אחד הנסיונות הרחבים והמרשימים לתיעוד השפה הירושלמית נעשה לפני כעשר שנים במקומון הירושלמי "כל העיר" על ידי שוקי טאוסיג. לצד המילים הירושלמיות הקלאסיות סבור טאוסיג שמילים לא מעטות בירושלמית הפכו נחלת כלל-ישראל. הוא מונה ביניהן את פוסטמה (טיפשה, מלדינו), אוחצ'ות (הומוסקסואלים), אַמה (טיפש) ועוד.

ואולם, המילון הירושלמי הוא ברובו הומאז' לעולם שאבד. כך למשל מציגה השפה הירושלמית גלריה של טיפוסים המשקפים עולם שנעלם מזה כמה דורות. "טֶנגֶ'רֶה פַּיילה" הוא מנקה גיגיות, "מַנגַ'ד" הוא מנפץ מזרונים. "בַּשיטי" הוא מוכר פחם, כינוי שהפך שם נרדף לפרחח. מקור הביטויים האלה בעיר העתיקה, ולא במקרה רובם ביטויים בערבית. טיפוסים המשקפים תקופה מאוחרת יותר הם "זיגי", היורם הירושלמי, "גינדאווי", טיפוס עברייני מוחצן, מילה שמקורה מרוקני. הערסים קרויים גם "אלגנטים", ויש קוראים להם חתנים, שנאמר "מתלבשים כמו חתנים ומרביצים כמו משוגעים". "בנות של קבלנים" הן הפרחות הנובורישיות.

בתחום משחקי הילדים בולטת הירושלמית במונחים השונים מהמונחים הקיימים במקומות אחרים. העַג'וּאִים הירושלמים, גלעיני המשמש המשמשים למשחק, הם הגוגואים של השפלה, ומקורם ערבי. עַגְ'וָה פירושו תמרים. הגולגולים, פירות האזדרכת שגם הם משמשים למשחק, קרויים בישראלית בומקלאך. "אלמבּוּליק" הוא השם הירושלמי למשחק העתיק דוּדס, והוא נקרא גם: "אלֶם סלָם פּאצ'קה". "אֶרץ" הירושלמי, משחק קפיצות בין אבנים, הוא מה שקוראים ברחבי הארץ קלאס. "דודה דינה" היא הנוסחה הירושלמית של משחק הריצה "הקדרים באים". הירושלמים אומרים או אמרו במשחק שודדים "הוֹלדָה!", התל אביבים: "אֶנְזַפּ!" (hands up), "חיי שרה" נקרא בכלל ישראלית "עמודו", והפורפרה נקראה בירושלמית פוֹרֶרָה. שיפודי האופניים קרויים סילקים, מערבית, שבה סִלְק פירושו חוט. שסתומי האוויר הידועים גם בשם ונטילים קרויים בירושלמית בַּלפים, שיבוש של אנגלית: valve. קרב החלופות האיתן והעדכני הוא על העיפרון הצבעוני. בירושלמית לורד הוא העיפרון הדק, וטוש העיפרון העבה. בשאר הארץ – להיפך.

בירושלים של הימים הרחוקים היו מוכרים משפטי מפתח כמו "חַבָּשי חַבָּשי נָאוֹ נָאוֹ", קריאת לעג כלפי מוכרי הבוטנים החבשים ו"אין בָּיָד אִל חַספַּיילה", קריאת מנקי כלי הנחושת. הקללה העיראקית "אִבְּן אַלְבּוּלַע" מצאה את דרכה למערכוני הגשש החיוור. המשפטים האלה הלכו לעולמם עם מוכרי הבוטנים ומנקי הנחושת. ביטוי ירושלמי שגם הוא כבר נחלת העבר הוא הקריאה המפורסמת של אלברט מג'ר מחומוסיית "טעמי", לסועדים: "לבלוע, לבלוע, לא ללעוס". לעומת זאת, השאלה "נתפס" היא שאלה ירושלמית אקטואלית מאוד. השאלה מתייחסת לשלג. "נתפס", משמע, לא הולכים לבית ספר.

המייל התרבותי

מילות מזון המיוחדות לירושלים מתייחסות בעיקר לממתקים ופיצוחים. פֶּפּיטָס. (גרעיני אבטיח קלויים) ופּיניונֶס (צנוברים) מקורם בלדינו. בּייזר הם גרעינים לפיצוח, חַמְלה מַלאן הם גרעיני חומוס קלויים. זקני העיר זוכרים את המעדן מימי המצור "קציצות חובייזה" ואת הזערורים, פירות העוזרד שנלקטו על ידי ילדי ירושלים לצורך אכילה. אֶשתַנוּר היא הפיתה עיראקית, הקרויה ברחבי הארץ לאפה. בערבית עֵיש פירושו לחם. ילדי ירושלים בלסו ממתקים מוזרים משהו. בּוֹמבָּלה (וגם יופי) הוא תפוח עץ אדום עטוף סוכר. עונג הוא חומוס טחון מעורב באבקת סוכר. יַמבַּמבָּם הוא צמר גפן מתוק הקרוי גם שַׁעֲרין בַּנאת, ובערבית: שיער הבנות. בַּמבָּליק היא סוכריית סוס ושוּגֶר קֶנדֶל הוא סוכר שקוף שזור על חוט שפגט. מילה שהורישה הירושלמית לסלנג הצה"לי היא "פטל", שפירושו: כל מיץ שהוא.

חלק גדול מהמונחים האלה התפוגגו עם השינויים הרבים שעברה העיר. שלא במקרה, הביטויים שנותרו והתמסדו הם כינויי האתרים המיוחדים של העיר, ובירושלים יש רבים מהזן הזה. לקינוח כמה נקודות ציון ירושלמיות, אקטואליות מאוד:

אצבע עוג מלך הבשן. העמוד ההרודיאני הענק בכניסה למגרש הרוסים.

דתיקן. בית הכנסת הגדול ברחוב קינג ג'ורג'.

הכביש המכושף. כביש בעין כרם, שהירידה בו מעניקה תחושת עלייה.

המַייל התרבותי. המסלול המוביל ממרכז בגין והסינמטק דרך תיאטרון החאן אל תיאטרון המעבדה שברחבת תחנת הרכבת הישנה.

כיכר החתוּלות. חתולות: במלעיל. רחבה במרכז ירושלים המשמשת כמקום למכירת תכשיטים וכמרכז בילוי של נוער.

כיכר המיואשים. כיכר בשכונת הבוכארים.

קפה נתיבה. שולחן קטן ליד צרכנייה ברחוב הפלמ"ח, שם מקבלת הלשונאית נתיבה בן-יהודה אורחים שעה אחת ביום.

קראק סקוֶור. הסמטה המוליכה מכיכר החתולות לרחוב שלומציון המלכה.

מערבי להתעורר

פרשיות טדי והקומץ מגלגלות את הכדור לעולם הכדורגל השכונתי שבו יש לשפה ירושלמית תרומה רבת שנים.

אֵבֶל בהסתדרות. קריאה ביציעים לאחר שבית"ר מבקיעה גול לקבוצת הפועל כלשהי, בעיקר בדרבי.

היציע המזרחי. מקום מושבם של אוהדי בית"ר השרופים באיצטדיון טדי.

הִפריק. בעט בעיטת עונשין. וגם בהכללה: זרק כדור בכוח. בעקבות אנגלית: free kick.

השופט עובד בתל-אור. קריאת גנאי לשופט הפוסק נגד בית"ר ירושלים. תל-אור הוא בית קולנוע שהיה בבעלות מועצת פועלי ירושלים.

מערבי להתעורר! קריאת עידוד מן היציע המזרחי ב"טדי" ליושביו המנומנמים של היציע המערבי.

פאוֶול. הגִרסה הירושלמית לביטוי הישראלי 'פָאוּל' (עבירה).

פלאח מצרי. כדורגלן המתמחה בקיצוץ רגלי היריב.

פֶּנדל-גול – גול. חוק בכדורגל שכונתי הקובע שכאשר מבקיעים גול למרות שנשמעה שריקה לפנדל – הגול ייחשב.

משפטי השבוע: קביים וכרעיים

"אנחנו בשר תותחים. אנחנו כמו ברווזים במטווח. אנחנו הגדר החיה של מדינת ישראל" (תושבת שדרות משרשרת מטבעות לשון בעקבות ירי הקסאמים, ערוץ 1, 7.5.07)

"זה היה כתוב שחור על גבי קיר" (ח"כ אבו וילן מבריק בהדבקת מטבעות לשון, רשת ב', על אירועי טדי, רשת ב', 7.5.07)

"קניתם על קביים וכרעיים את תפיסתו של הרמטכ"ל "(דה מארקר המקוון הופך לנאומו של מאיר שלו בכיכר את הקרביים, ותודה לגולש חד העין עידו אברהמי)

נוטריקונים: יהודי בימק"א

הנוטריקונים שאכלסו את המדורים האחרונים ממשיכים להביא תגובות.

מרדכי אברהם מוסיף על הפירוש הנוטריקוני שהודבק לפיאט (fix it again, tony) נוטריקונים דומים על אל על:

Every Landing Always Late,

Every Luggage Always Lost.

וייעוד גונן מוסיף:

B.O.A.C = Better On A Camel

SABENA = Such A Bloody Experience Never Again

OLYMPIC = Onasis Loves Your Money Preferably In Cash.

צבי לישר כותב על חריגי נוטריקון צה"ליים:

מגל"ד הוא עברוּת מעניין של ר"ת, המורכב משתי מילים בלועזית + מספר, בתרגומו לאותיות עבריות: Machine Gun 34.

זחל"מ, זחלילי למחצה, הפך לכינוי גם לכלי רכב משוריינים שהם זחליליים במלואם (ללא גלגלים).

אליהו ציפר מביא אנקדוטה:

יהודי שואל יהודי שני, מה הם ראשי התיבות של אימק"א? משיב הנשאל מניה וביה: "אחרי מות קדושים אמור." "אבל" אומר השואל, "ישנה שם גם האות יוד!" משיב הנשאל: "ווס מכט א ייד אין אימקא" (רמז: ייד ביידיש פירושו גם יוד וגם יהודי).

ולסיום החזרת חוב. הקורא שכיוון את המדור למאמר ב"אור המערב" בעניין ס"ט הוא ירון נעים מבאר שבע. תודה, ירון.

תגיות :
Emmanuel dyan; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה