נהוראי, לי-לה ואלתר גם

רוביק רוזנטל | 16 בפברואר 2007

השמות הנדירים בעברית מציגים מגוון מקורי ומשעשע, ואיך אומרים אסקימוסים

מדי שנה מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את רשימת השמות המובילים בישראל. הרשימות אינן משתנות באופן דרמטי, וכבר שנים שולטים בכיפה אורי, דניאל, איתי, נועה ואחרים. אלא שעולם השמות הישראלי עשיר ורחב בהרבה, ואפשר ללמוד ממנו לא רק מהי הרשימה הנוצצת של השמות עתירי הרייטינג. אביאל קרנצלר, איש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וחוקר לשון בפני עצמו, העביר לידי המדור רשימה מרתקת: השמות הלא נפוצים של תינוקות שנולדו בישראל בשנים 2004-2005. הרשימה כוללת כ-650 שמות ילדים ממוצא יהודי המופיעים 3 עד 7 פעמים ברשימת השמות, והם כ-3% מסך התינוקות היהודיים שנולדו. מן הרשימה אפשר ללמוד הרבה על מגוון השמות הישראלי, וגם על שמות שהיו נפוצים בעבר, וירדו בתפוצתם.

יוניסקס חד כיווני

התופעה הבולטת ביותר בשמות ילדים בעשורים האחרונים היא השמות הדו-מיניים. השם הבולט והנפוץ בקבוצה הוא דניאל, אך התופעה מתרחבת ואינה פוסחת גם על הרשימה שלפנינו. היא מעידה על כך שבנות זוכות להיקרא בשמות שיועדו תחילה לבנים, בעוד הכיוון ההפוך פעיל פחות, הרבה פחות. בנות שנולדו בשנתיים האחרונות נקראות אלישע, אביאל, ארד, נהוראי, נאור, גולן ורואי. הלו, זה עזרת נשים כאן? הכיוון ההפוך פעיל פחות, אך אפשר למצוא בין הבנים את כליל, אייר וסיוון, ולא תאמינו – נועה. לפחות שלושה.

אוסקר לג'קלין

אחת התופעות הבולטות ברשימה היא העלייה התלולה בשמות בינלאומיים הניתנים לילדים יהודיים הנולדים בישראל. כמה עשרות מהם הם שמות סלאביים טיפוסיים כמו אולג, איוון, ולדיסלב, לודמילה ומאשה, המזוהים עם העלייה מארצות חבר העמים. אבל מהיכן הגיעו קימברלי, קלואי, ז'אן, מנואל ופיליפ? נכון שמדובר כאן באחוז אחד מכלל השמות, אבל במאמר שפירסם קרנצלר באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא מעיד על כך שהתופעה רחבה וגורפת גם בשמות נפוצים יותר, ואחוזים גבוהים של העולים נוטים לתת לילדיהם שמות לא עבריים, ולאו דווקא סלאביים.

תנ"ך, אבל קצת פחות

בין הבנים שלטה מאז ומתמיד קבוצת השמות המקראיים. ככל שתכפו השנים נלקטו השמות מירכתי הבמה המקראית, וכך גם ברשימה שלפנינו, שבה כרבע משמות הבנים הם מן המקרא, כמו אבישלום, ברכיה, מידד ושאלתיאל. יש כאן גם שמות מקראיים הנתפסים כשמות חדשים כמו רימון, רשף, אומר ואחרים. בין הבנות יש פחות נציגות לשמות מן מקרא, גם עקב מחסור בשמות כאלה. אפשר למצוא ברשימת הלא נפוצים את חווה, חמוטל, פועה ועוד. לפחות שלוש זכו לשם "מחלה", ההיא מבנות צלפחד, ככל הנראה סגולה לבריאות ואריכות ימים. שמות תלמודיים היו תמיד במיעוט במאגר הישראלי. בקבוצת הבלתי נפוצים אפשר למצוא שמות מוכרים כמו עקיבא ושמאי, וכמה הפתעות: בר יוחאי, חייא ואבא, שם שהיה נפוץ בעבר הרחוק ונעלם. דווקא לשמות שנטבעו בימי הביניים באה עדנה, וברשימה אפשר למצוא, גם אם התפוצה כאמור אינה גבוהה, את אלרואי, סעדיה, עוזר, ישועה, חביב וששון.

עברייה בת שנתיים

הצברים זכו מאז ימי תחיית העברית והיישוב בשמות חדשים שהפכו קלאסיים עם הזמן. הם אינם נפוצים אבל עדיין אפשר למצוא שמות בעלי ותק כמו יריב, עמיצור, יחיעם, ארנון, רענן, יזהר ואפילו אהוביה. כמה שמות ותיקים אך נדירים יותר צצים גם הם: הרצל, ברקאי, אדיב, נדיב ונדיר. בין הבנות הקבוצה הזו אפילו מפתיעה. בשנתיים האחרונות נולדו בארצנו תינוקות בנות ושמן בישראל עמנואלה, עברייה, בת ציון, דקלה, ריבה ותלמה. אליעזר בן יהודה היה מתנאה בכמה זאטוטות הנושאות את השם "חמדה". בקבוצה גם שמות שהיו מובילים בעבר כמו עדנה ועפרה. תופעה חדשה יחסית: שמות שהנחשבו כינויים הפכו לשמות רשמיים. בנים: דודי, מוטי, מושיקו (!) ואיציק. בנות: ציפי וציפה, ליזי ושושי. ויויו גם.

רעם, נחל ותלם

הקבוצה המובילה בין השמות הנדירים היא זו של "שמות המדינה", דהיינו, שהחלו להינתן מאז קום המדינה ועד היום. חלק מהשמות כבר בעלי ותק כמו רנן, צופית ורביב, אבל רוב השמות נשמעים נדירים ומעידים על דמיון יוצר. בולטים בקבוצה שמות הקשורים בטבע ובסביבה, תופעה שרווחה בשנות השישים והשבעים. ברשימה שלפנינו עולם שמות קסום: הרדוף, לבונה, נוף, סוף, תאנה ושקמה בין הבנות, ובין הבנים אגוז, ליבנה, סלע, רעם, נחל ותלם. שמות רבים בנויים על חיבורים. הבנות ייקראו ליבת, לידר, לה-לי ואור-חן. הבנים: לי-ים, ליהוא ועוד. יש גם שמות המתחזים לבינלאומיים, אופנה שפרצה בשנות השמונים: אליאורה, אליאנה, לי-אם, לי-אן וגם דראל (דווקא בן). ונקנח בשם עברי למהדרין במגמת עלייה: נינט. לנינט דרך ארוכה בדרך למעמדה של אגם רודברג, שגרמה לשם הפרטי הנדיר אותו היא נושאת להפוך לשם הרביעי בתפוצתו בין התינוקות הבנות היהודיות בישראל.

הפעוט קלמן והדרדקית יענטע

בין החרדים רווחת אופנת השמות היידישאיים, ולא מאתמול. ברשימה שלפנינו עשרות שמות בנות עם טעם עיירה: זלדה, שינדל גולדי, בריינה, יענטע, פרלה מצייצות יחד ומבקשות חלב. וגם מנדל, קלמן ואפילו אלטר, שפירושו, כידוע, זקן.

השם הכי מינימליסטי לבת

היא.

 

 

תגובות: גבולות וסייגים

נוסף לפרשת "גיטו" ("הזירה הלשונית" 9.2) הגיעו תגובות רבות נוספות לענייני "אין גבול" (2.2). ד"ר מוטי רוזן מביא גילוי מפתיע. המילה "גדר", הוא מספר ומביא תימוכין מרשימים, התגלגלה לשפת הסלאביות והפכה ל"גראד", עיר (המוקפת גדר או חומה), שהיא הסיומת הנפוצה בערים שונות כמו בלגראד (העיר הלבנה) ולנינגראד. בצ'כית 'חראד' היא עיר מבוצרת. שגרירי המילה, כותב רוזן, היו הפיניקים.

פרופ' מאיר בר אילן מאוניברסיטת בר אילן טוען כי "גבול" במקרא באה תמיד במשמעות תחום, ורק בתלמוד זכתה גם למשמעות קצה וקו. בכך הוא מערער על העמדה המקובלת, אותה ניסח רש"י במילים "כל גבול שבמקרא לשון סוף וקצה". הוא נסמך כאן בין היתר על פרשנות המקרא של אבן עזרא, וכן על הקשר הסמנטי בין ג'בל, הר, לבין גבול. המדור אינו מתכוון להכניס את ראשו ולפסוק בין הרים גבוהים, ובכל זאת הערה: הר (ג'בל) או רכס הרים אפשר לראות גם כקו גיאוגרפי העובר בין תחומים, ולא בהכרח כמייצג שטח.

ד"ר זאב זיוון מוסיף: 'אזור הסייג' היה האזור הסגור תחת הממשל הצבאי לבדווים בנגב בשנות החמישים והשישים. 'ספָר המדבר', הוא כותב, מתייחס לשינוי העובר על הצמחייה במעבר בין ההר הים תיכוני למדבר הצחיח.

נכון לא נכון: אסקימוסים

בימים אלה יצא לאקרנים הסרט "אסקימוסים בגליל". יואל נץ ומוטי רוזן מזכירים כי יש לומר "אסקימואים". לכאורה יש ב"אסקימוסים" ריבוי כפול ולכן זו שגיאה. אבל האות סמ"ך אינה משמשת כאן כריבוי אלא כעיצור מקשר לנוחות ההגייה, והיא הופכת את המילה כולה מתגלגלת וזורמת, מסמ"ך אל סמ"ך. קראתי פעם טענה שהצורה הזו מעליבה את האסקימוסים (סליחה, האסקימואים). בעיני מעליב יותר לקרוא על שמם שלגון.

תגיות :
Megan Eaves; flickr תמונה ראשית

הוספת תגובה