באיוש למתחנגל

רוביק רוזנטל | 26 בפברואר 2007

משרמוטה ועד בטח ובטח, חמש הערות על סלנג עכשווי, ומהו אשכנזי

1. שרמוטה

הגברת יפעת אלקובי מחברון זיעזעה את העם בישראל כאשר קיללה לעיני המצלמה את שכנתה הפלסטינאית וקראה לה "שרמוטה". אלקובי בחרה בקללה ערבית דווקא: שרמוטה היא בערבית המדוברת זונה, ופירושה המילולי: סמרטוט. מילה ערבית נפוצה פחות באותו תפקיד היא "קחבה", או בהגייה הבדואית "גחבה". הקללה המקבילה לגבר היא אחו-שרמוטה, כלומר, אחי הזונה, אך הצירוף הזה, שנועד ביסודו לפגוע בגבר פגיעה אנושה, הפך בעברית מילת העצמה המשמשת גם לשלילה וגם לחיוב, כמו בספרם של דורית זילברמן ומישל חדד "אחושרמוטה אהבה". במשפחה הטובה הזו גם "אחול-בלועה" (אחי הבולעת), "אחול מניוקי" (אחי המזדיין), ו"אחו-שלוקי" (אחי הזונה – שלקה בערבית המדוברת היא כינוי נוסף לזונה).

"זונה" היא קללה נפוצה בשפות רבות, ולעתים התרחבה למשמעות "מנוול/ת". בעברית היא מיועדת גם לגברים, וכך בשפות נוספות. המילה האנגלית העתיקה whore הפכה במאה ה-19 משמו של המקצוע העתיק למילת עלבון כללית, המופנית גם כלפי גבר. זה לא קרה למילים כמו prostitute או harlot, כפי שגם בעברית "פרוצה" ו"יצאנית" נותרו הגדרות מקצועיות בלבד. באשר ל"אחושרמוטה", בסלנג העברי לא נוצר ביטוי נוסח "אחי הזונה", והמקבילה הרלוונטית היא "בן זונה", שהוא גלגול של הקללה המקראית "בן זנונים". באשר לגברת אלקובי, לה הייתי מייעד את המילה הספניולית הנפלאה "פוסטמה", שפירושה המילולי: פצע.

2. פקאצה

לפני כמה שבועות התפרסם במעריב מילון חביב של סלנג עכשווי שהכינו נעדי נצרת עילית כדי שראש העיר מנחם אריאב יוכל להבין את הנכדים שלו. שמו "מילון קצוות להבנת הצעירים", נראה ש"קצוות" היא הפיתוח המעודכן (והזמני) של שרשרת מילות השבח המופלגות במשפחת "סוף הדרך", "סוף", "סופני", ו"בית עלמין" . אחד הערכים במילון נצרת עילית מלמד על גלגוליה המוזרים והמהירים של המילה פקאצה. ראשיתה בשפת הצבא, שם היתה כינוי לפקידה חדשה, ראשי תיבות: "פקידה צעירה", תוך שימוש במילה "צעיר", שפירושה בסלנג הצבאי "זה עתה התגייס". בשנות האלפיים החליפה המילה נוטריקון ומשמעות והיתה ל"פרחה קטנה וצעקנית". הפקאצות, בדרך כלל בנות 11 עד 15, החלו לכתוב יומני רשת בשפה ייחודית והפכו לגיבורות הרשת. הן מזוהות עם רמת אביב ג' יותר מאשר עם דימונה ונצרת עילית, ועל כך משמעות "פקאצה" במילון נצרת עילית היא דווקא "מתנשאת". פיתוח נוסף שם: "פריקצה", פריקית וזרוקה.

3. בָּאיוּש

השימוש ב"באיוש" במשמעות להתראות הוא גלגול הביטויים הרבים שנולדו מהביטוי האנגלי good bye, שהוא עצמו שיבוש מן המאה ה-16 של הברכה האנגלית god be with ye. אחרי ביי, ביי ביי, בביי, יאללה ביי ואחרים הגיע גם "באיוש", עדות נוספת ליחסי הגומלין בין שפת הדיבור לשפת האינטרנט. סיומת –וש היא חלק מתופעות בשפת האינטרנט שיש קוראים לה ארכאיזמים, שימוש ברכיבי שפה שכמעט נעלמו. הרכיב המתעורר במקרה זה היא הסיומת הסלאבית –וּש, המוכרת ממילות סלנג עתיקות כמו "ערבוש", או כינויים כמו "גברוש". לסיומת –וּש בגלגולה הנוכחי אופי של כינוי חיבה מתחנחן כמו ב"עינתוש", "מאמוש" או "אנשנושים". שפת הרשת מתאפיינת גם בחיבורי מלים, מימוש חזונו השירי של דוד אבידן. "גמאני" (גם אני) היא כבר מילה רשמית כמעט, ובמילון נצרת עילית מצאנו את "כַּפָּרָעלייך" (כפרה עלייך), ואת "נְשָמָמִי", חיבור של שתי מלים, שכל אחת מהן היא אימפריה לשונית עצמאית: נשמה + מאמי. מה יש להגיד, קצוות.

4. מתחנגל

לא רק למנחם אריאב יש בעיה להבין את הנכדים שלו. חברת מגדלי זהב הכינה עבור יושבי בית האבות "בית אילדן" מצעית (השם שקבעה האקדמיה ללשון למונח האנגלי place-mat ), ועליה מודפס מילון סלנג מידגמי תחת הכותרת "מילון הסלנג הצעיר להבנת הנכד שלך". חלק מן המילים מוכרות ומתועדות, חלקן חדשות יותר כמו הפיתוח "סיבוב פוזה" למונח הוותיק יותר "סיבוב דאווין". גם הפועל הגבוה יחסית "חש" זולג לסלנג כמו בביטוי המתגרה "מה אתה חש". במצעית בית אילדן פירושו "חושב את עצמו יותר משוויו".

"מתחנגל", במלעיל, אינה חדשה והיא מתייחסת להמוסקסואלים. מקורה בערבית: חנג'ל פירושו מי שמתנודד בהליכתו. במצעית של בית אילדן היא מוגדרת "חנון, מרובע, יורם, קצת נשי אפילו". נראה שהשדה הסמנטי של האנטי-מאצ'ו הולך וצובר ביטויים נוספים, כולם בעלי קונוטציה שלילית, כאילו לא נולד הגבר החדש ולא עברנו כאילו-מהפכה של יוניסקס. בחבורת האנטי-מאצ'ו אפשר למצוא גם את פראיֶיר, חנאנה, חנאג'. לַפלָף, נַחנַח, ניחנָח, המילים העתיקות נבך, ירחמיאל, יוצמך ועוד רבות. באותו עניין כותבת נעה: "לאחרונה התעורר דיון במקום עבודתי באשר למילה 'גניכט'. מילה זו באה לציין, למיטב ידיעתי, טיפוס חלבי, אנמי, חנון, או בדימוי מדויק, רגל קרושה רוטטת. האם המילה מוכרת ומה מקורה?" המילה מוכרת, המקור לא, נשמח לעזרת הקוראים.

5. בֶּטַח וֶבֶּטַח

איכשהוא נפטרנו מאינפלציית "סוג של", ונפל עלינו עונשו של "בֶּטַח וֶבֶּטַח", תחת כל עץ רענן, בכל פינת רחוב, בכל ערוץ, ברדיו, בטלוויזיה, באינטרנט. יאללה מספיק. הביתה. באיוּש.

מילת השבוע: אשכנזי

אז שוב אין לנו רמטכ"ל תימני, אבל השם "אשכנזי" אינו מעיד בהכרח שיש לנו רמטכ"ל אשכנזי. גבי אשכנזי עצמו הוא ילד מעורב: אב ניצול שואה, אם ילידת סוריה. "אשכנזי", בהגייה מלעילית, הוא אחד משמות המשפחה הנפוצים בישראל, בערך מקום 20 ברייטינג השמות, והוא נועד לאשכנזים וספרדים גם יחד. "אשכנזי" הוא אחד משמות המשפחה היהודיים העתיקים ביותר, וכבר במאה ה-13 מוכרים רבי שמעון אשכנזי מפרנקפורט שבגרמניה, והרב יהונתן אשכנזי מטולדו שבספרד. שמו של האר"י הקדוש היה יצחק לוריא אשכנזי. אברהם אריאל מוסיף ב"ספר השמות" כי בקרב קהילות ספרד ניתן השם למשפחות שהגיעו מגרמניה והשתקעו בטורקיה. היום אשכנזי, ודווקא במלרע, הוא גידוף אתני אך תקין פוליטי, על מצע הגידופים העתיקים בנגינה תימנית "שיכנוזי" ו"אשכנתוזי".

תגובה: יצרן גנרי

יעקב מרחיב בנושא "יצרן גנרי" ("הזירה הלשונית" 15.12): "יצרן גנרי של תרופה הינו יצרן של תכשיר רפואי שההגנה הפטנטית שלו הסתיימה, והוא מייצר תחליף זהה לתרופת המקור. טבע הישראלית הינה יצרנית גנרית מהגדולות בעולם, תכשיריה אינם נופלים באיכותם מתכשיר המקור, והדבר נבדק ע"י רשויות הבריאות בעולם ובישראל כתנאי לרישום התכשיר. למותר לציין שהתכשיר הגנרי זול עשרות מונים מתכשיר המקור, ולכן הוא מועדף ע"י קופות החולים ומוסדות ממשלתיים שתקציב התרופות שלהם מוגבל".

ד"ר גבי זלדין כותב בעניין היחס בין "שבועה" לבין "שבע": "נכתב במדור כי המילה שבועה נגזרת מהשורש ש-ב-ע, דבר שהוא נכון, וכי התפתחות זו מצוייה בשפות שמיות נוספות, דבר שלטענתי אינו נכון. רק בעברית מופיעה המילה שבועה בשורש שב"ע. היא מופיעה אמנם גם בארמית של תרגומי המקרא, ומכאן שבהחלט מדובר בהשפעה עברית. באשר לטענה כי היא קיימת גם באוגריתית, בכל הטקסטים שאני מכיר, משמעותו היחידה של שב"ע בשפה זו היא מספרית. כזו היא עמדת האנציקלופדיה המקראית ואף עמדת המילון הבין-לשוני לשפות שמיות".

תגיות :
stu_spivack; flickr תמונה ראשית

תגובות

איתן חנן
שלום, האם ידוע מה מקור הכינוי 'שלעכטני' ליוצא אשכנז?
04 בינואר 2016 הגב

הוספת תגובה