חבל"ז על הכסת"ח

רוביק רוזנטל | 27 באפריל 2007

מסורת ראשי התיבות העברית, הלא הם הנוטריקונים, היא מסורת עתיקה, אבל בעברית החדשה היא זכתה לפיתוח עשיר ורב תחומי

דו"ח ועדת וינוגראד הולך ומתחמם בתנור. סו"ס נדע מה באמת התרחש. האם דיווח הרמטכ"ל לרוה"ם על מצבו של צה"ל בעת היציאה למלחמה? האם הלו"ז לא היה חפוז? מדוע לא הביא ראש אמ"ן הערכות מצב עצמאיות? מה פשר העובדה שחלוץ התעניין ב-12.7 לפנה"צ במצב העו"ש, הני"ע והפק"מים שלו?

מה עם הפצמ"רים באזח"ע?

האם היה פצ"ן ערוך לקרב? האם פקע"ר הכין את האוכלוסייה לימי מל"ח? האם נלקח בחשבון האיום הטקק"י והרקק"י? האם ניתן היה באמת לנצח את חיזבאללה בפצ"חים? האם ארה"ב אישרה את המבצע, והאם יתמוך מזכ"ל האו"ם בהכנסת כוח יוניפי"ל למזה"ת? האם המכ"מים פעלו כשורה, ומה עם הפצמ"רים באזח"ע? ולמה פירקו את הפלמ"ח? ומה היו אומרים על הבבל"ת הזה רבין הי"ד, מנחם בגין ז"ל, הרב קוק זצוקל"ל ושרון יבדל"א?

במשטרה הוציאו לא מזמן איסור לפיו אין להשתמש ברשת"בים. רשת"בים הלא הם ראשי תיבות, ובקיצור דקיצור, ר"ת. אין עוד אומה ולשון שיש לה כל כך הרבה רשת"בים, התרבות היהודית והישראלית מרושתבת כדבעי. מי שהחמיץ רשת"ב כלשהו בקטע הפותח את המדור יכול למצוא את פירושו במילונים שונים, כולל מילונים מיוחדים לראשי תיבות וקיצורים, וכן באתר חדש שהושק לאחרונה, kizur.co.il. שיטוט באתר מצביע על המיוחד בתרבות הקיצורים העברית-ישראלית.

מדובר בתרבות עתיקת יומין. חכמי התלמוד החלו לעסוק בנושא כבר לפני אלפיים שנה, חכמי ימי הביניים פיתחו והרחיבו את האומנות הזו. העולם הפוליטי והאידיאולוגי מאז ימי היישוב מבוסס כולו על ראשי תיבות. שמות יישובים זכו במהרה לראשי תיבות, מפ"ת ועד כפ"ס ומק"ש ועד ב"ש. עלה על כולם צבא ההגנה לישראל, שיצר שפת קיצורים שכיסתה כל מה שזז. מאוחר יותר נכנסה גם כלכלת הפיננסים הישראלית למשחק, ויחד נוצרה מעין שפת סתרים, שלידה שפת אתב"ש היא עניין לתשב"ר (תינוקות של בית רבן).

איתן, משה וכלב

שואל אור לוי מאור שלום: "לאחרונה התעורר במקום עבודתי ויכוח חריף בנושא ראשי תיבות, השאלה על הפרק היא האם יש לראשי תיבות צורת רבים. האם ניתן להגיד בעברית תקנית בזנ"טים, דו"חות, סא"לים?"

הדוגמאות שהביא אור הם ראשי תיבות שהפכו למילים, והם קרויים נוטריקונים, ובלועזית: אקרונימים. חלק לא מבוטל מראשי התיבות בעברית אינם נוטריקונים, אלא קיימים רק בכתובים, ובדיבור הם נשמעים בצורתם המלאה. כותבים הקב"ה, אבל אומרים "הקדוש ברוך הוא". כותבים ת"א, אבל אומרים "תל אביב". גם הנוטריקונים עצמם אינם עשויים מעור אחד. סוג נפוץ מאוד הוא שמות אנשים ומקומות. רש"י, הרמב"ם, רשב"ג ויל"ג הם אנשים פרטיים ששמם הפך לנוטריקון. ש"י עגנון זכה לשם פרטי נוטריקוני, מה שלא קרה לא.ד. גורדון.

חכמינו אהבו ליצור נוטריקונים שנועדו להקל על הזיכרון. רבי יהודה קבע את אחד הקדומים בהם, נוטריקון עשר המכות דצ"ך, עד"ש, באח"ב. כִּמְנַפֵּ"ץ הוא נוטריקון האותיות הסופיות. "איתן, משה וכלב" הן אותיות השימוש והנטייה. את הנוטריקון הזה הגה ר' שלמה בן הענא במאה ה-18. יגאל ינאי ויוסף עופר כתבו על גירסאות מוקדמות לאותה קבוצת אותיות. רבי סעדיה גאון הציע את "האובים כְשִתלָן", ורבי מנחם בן סרוק את "שמלאכתו בינה". ר' יונתן אבן ג'נאח הביא את "שלומי אך תבנה", ושלמה אבן גבירול הציע בצניעות "אני שלמה כותב".

זבש"ה של המנכ"לית

ולשאלתו של אור. נוטריקונים רבים, בעיקר בעברית המודרנית, הפכו לשמות עצם, מצויים בשימוש יומיומי, וזכאים לנטייה ולגזירה. דוח (דין וחשבון) זכה להכרה כמילה תקינה וכשרה, הגרשיים נשרו ממנו והוא זכה לצורת רבים (דוחות) ולפועל (לדווח). תפוז (תפוח זהב), חידוש של יצחק אבינרי' הוא מילה לכל דבר הזכאית בנטיות, וביאליק אפילו טבע בעקבותיה שם צבע: תָפֹז. החיילים מוסרים ד"שים ברדיו, הרס"רים שומרים על המשמעת, המנכ"לית עוסקת בניהול והבט"שית (משאית שנועדה לביטחון שוטף) נוסעת לאורך גדר המערכת. כבר בשנת 1886 אפשר למצוא בכתובים את המילה מו"לים (מוציאים לאור). אפשר גם להוסיף סיומות: יחצ"ן הוא צירוף של יח"צ (יחסי ציבור) עם סיומת המקצועות –ן. הנדל"ניסטים סופרים את המטראז' והפז"מניקים את הימים.

האפשרות ליצור גזירות ונטיות מבחינה בין ראשי תיבות שהפכו לנוטריקון שמני לאלה שלא עברו את הסף. מו"מ, פס"ד ובי"ס לא הפכו למילה עצמאית, ולכן אין אומרים "המו"מים התנהלו באווירה טובה", "פס"דו היה חמור מדי" או "אתה תאחר לביס"ך". לעומת זאת, אפילו נוטריקון שהוא קיצור של מטבע לשון כמו זב"ש (זו הבעיה שלך) זוכה לנטיות קניין, למרות שיש כאן עודפות: זב"שי, זבש"ך, זבש"ו. נוטריקונים לא מעטים הולידו פעלים. היחצ"ן מיחצֵן, המנכ"ל ממנכֵל, הגנרל מכסתֵח, והכול בָגיץ.

ונסיים בתפילה: שיבוא עלינו בשע"ט זמן חזל"ש, היועה"מ יהיה מחו"ע, לימודי הקודש של אנשי זק"א לא יופרו לקול יללות הנט"נים, יו"ר ועדת חו"ב יתמקד במו"מ מדיני ולא בפגישות עם העו"ד שלו, חט"ב יחזרו ללימודים סדירים בביה"ס, ש"סניקים יתחבקו עם מפד"לניקים, אחמדיניג'אד ימ"ש יירגע, מכב"י ת"א והפועל י"ם ייאבקו בפלייאוף חבל"זי, ובט"ו באב הבא נשכימה כולנו לכרמים במקום לחבוש קפל"סטים ולרדת לחפ"קים ולממ"דים, וד"ל.

דינה ורינה, נאסא וימקא

בעברית נוטריקונים רבים מאוד יחסית, וזאת מפני שכדי להפוך קבוצת אותיות למילה אין הכרח באימות קריאה. עם זאת, בערבית הקרובה לעברית אין כמעט נוטריקונים. בשפות הלטיניות, לעומת זאת, בלי אות-תנועה (vowel) לא תיווצר מילה, ולכל היותר יושמעו שמות האותיות, כמו אף.בי.איי. (fbi) ובי.בי.סי. (bbc). כאשר מופיעה בראשי התיבות אם תנועה ניתן להגות זאת כמילה וכן נולד אקרונים. נאסא, אופק, נאטו, ראדאר, איידס ואפילו קרן הלייזר (Light Amplification by Stimulated Emission of Radiation) הם אקרונימים. ראדאר זכה למקבילה אקרונימית ישראלית שנקלטה: מכ"ם (מגלה כיוון ומרחק). ווי. אם. סי. איי. (ymca) נשמעת בעברית כנוטריקון: ימק"א. לעומת זאת הניסיון לקרוא לאיידס כח"ן (כשל חיסוני נרכש) התאדה, ובצדק. בענייני הגנים היו רעיונות סרק למצוא מקבילות ל- dna ו- rna, ובשלב מסוים קראו להם הגנטיקאים דינה ורינה.

סטריאוטיפים: בני טובים

עודד פז מתייחס לביטוי "בני טובים" (מילון הסטריאוטיפים, 20.4): "בניגוד לטטריאוטיפים אחרים, "בני טובים" נכנס ללקסיקון מעל דפי העיתון לפני 50 שנה (סוף 1956 או תחילת 1957). בוקר אחד פורסם בעיתון בהבלטה כי חבורת בני-טובים נעצרה בחשד לפריצה לכלי-רכב. אכן היה מדובר בפעילות עבריינית שמטרתה הייתה לעשות קצת "סיבובים" בתל-אביב. בפועל היה מדובר בתלמידי י"ב אשר כן השתייכו לתנועת-נוער, וחלקם אף התגייס באותה שנה לנח"ל והגיע לקיבוץ. ה"טובים" היו הוריהם של אותם נערים אשר השתייכו למה שכונה אז "ישראל העובדת", סטריאוטיפ בפני עצמו באותם ימים. אני זוכר היטב את הפרשה משום שאת חלק מן המעורבים הכרתי אישית".

אורי הייטנר מזכיר כי ממציא הביטוי "דור האספרסו" הוא יזהר סמילנסקי.

הפיג'מה של העיראקי

משה קזז כותב: "כיליד עיראק מעולם לא נעלבתי מהכינוי "עיראקי פיג'מה". הפיגאמה הופיעה בעירק אחרי מלחמת העולם הראושנה, אבל רק העשירים לבשו אותה והתגאו במלבושם זה. עולי עיראק כבשו את רמת-יצחק ברמת גן. בתום יום העבודה, אחרי מקלחת, הם לבשו את הפיג'אמה וישבו במרפסת, ולא ראו בזה פחיתות כבוד. מכאן בא השם רמת פיג'אמה. לימים סיפרתי סיפור זה לבני בן השלוש. יצאנו פעם לחורשת טל בצפון ולנו באוהל. הוא התעורר בבוקר ושאל איפה המכנסיים שלו. אמי ז"ל אמרה לו, אתה יכול לצאת ככה לשירותים. הוא עונה: מה את רוצה, שיקראו לי עיראקי פיגאמה?"

אורי קציר מוסיף באותה רוח: "לפי כמה עיראקים שעימם שוחחתי מקור הביטוי "עיראקי פיג'מה" הוא דווקא בהידור ולא ברישול. בבגדאד לבשו האליטות המערביות חליפות פסים. חלק מעולי עיראק שבאו ארצה בראשית שנות החמישים היו ממשפחות מבוססות, ולכבוד בואם ארצה לבשו חליפות ממיטב האופנה, אפילו בלשכת התעסוקה. הצברים לבושי מכנסי החאקי הקצרים התייחסו בזלזול מופגן אל ההידור המיותר הזה, ומכאן "עיראקי פיג'מה".

תגיות :
FutUndBeidl; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה