רגע של היסטוריה

רוביק רוזנטל | 29 ביוני 2007

המלחמה על העברית, מ"מלחמת השפות" בעשור השני של המאה הקודמת, ועד גדוד מגיני השפה שפעל בשנות העשרים

מרגלית ליפשטט, מורה צעירה יוצאת גרמניה שעבדה בסמינר "עזרה" בשנים 1913-14, כותבת בזכרונותיה ובמכתביה, שלא פורסמו עד כה, על ימי "מלחמת השפות", שראשיתה בפעולות מרי והשבתה של המורים ב"עזרה".

"באה פרשת הטכניון. שפת ההוראה – גרמנית. בזה שוב נהרס הכול או איים להיהרס כל מה שהושג במאבק של שנים. הסמינריסטים שלחו איגרת אל המנהל, אשר בה ביקשו על הגבירה, העברית, שתהא לשון ההוראה בסמינר. הם לא קיבלו תשובה. עתה הכריזו על שביתה. אחרי זמן מה חזרו ופתחו את הסמינר של "עזרה". מבין 100 התלמידים חזרו 20. השובתים הניחו פצצות סירחון כדי למנוע בעד ההוראה. נגד התגובות האלה קרא המנהל כהן לעזרת כוח משטרתי.

"ביום רביעי בבוקר נכנס המנהל כהן לכיתתו של מורה צעיר, שגם הוא הודיע על התפטרותו, והודיע לו שהוא יכול ללכת. המורה ביקש להיפרד מכיתתו. המנהל סירב לו. על זאת הגיב המורה: "ילדים, אחרי!" כל כיתתו הלכה בעקבותיו ועזבה בצורה מסודרת את בית הספר.

"בביה"ס לבנות לא יישאר אפילו מורה אחד! מכיוון שאני היחידה שיש לי חוזה, יתכן איפוא שהמנהל כהן יאלץ אותי להישאר. אני משערת שיציע לי בבחינת "דבש" את הנהלת ביה"ס לבנות. זאת לא אוכל, כמובן, לקבל בשום אופן ואף לא להמשיך ב"עזרה" בשום תנאי. אנחנו דורשים שילמדו את המדעים, בלי יוצא מן הכלל, בעברית, שכן ייטיבו הילדים להבינם בנקל. אם אצליח לתרום ולו חלקיק קטן לביצור אומתנו, יהיה זה אושר שלא חזיתי בעיני אף בחלום!

"קיבלתי מאחת התלמידות כלב. הוא לבן כולו ואוזניו שחורות. שמו בוגד, כי הוא אינו רוצה לדבר עברית, והכלל אני מחנכת אותו בגרמנית, כי מאמץ גדול מדי הוא לי לדבר גם אתו עברית".

ביאליק קיבל פתקה

ציונה רבאו כותבת בזכרונותיה כנערה בשנות העשרים: "עם גבור העלייה השתרר בתל אביב בליל שפות של יידיש, פולנית ורוסית. הרצל בן ארי ז"ל אסף קומץ תלמידים משלושת בתי הספר התיכוניים בתל אביב בת"א. וכך נולד גדוד מגיני השפה. הצטיידנו בפתקאות שהסיסמה "יהודי דבר עברית" התנוססה עליה. את אלה דחפנו לידי אותם זוגות או קבוצות שנקרו על דרכנו כשהם משוחחים בשפת לועז. גם הטפנו להם מוסר. גם לביאליק, שנהג לדבר יידיש עסיסית בשבתו על הספסל בשדרה, הוגשה פתקה כזו, והוא החזירה בחיוך סלחני והמשיך שיחו ביידיש.

"יום אחד הגיע ארצה הוגה הדעות היידישיסטי הידוע ד"ר חיים דז'יטלובסקי, להרצות על זכותה של היידיש להיות השפה השליטה על כל היהודים בארץ, גם של יוצאי עדות המזרח. חברי גדוד מגיני השפה דאגו לתפוס להם מקום בין שורות הנאספים, ואך החל הנאום הטילו באולם פצצות גז מסריח. הקהל החל מתעטש ומשתעל, ותוך רגעים מספר התרוקן האולם. דז'יטלובסקי עזב את הארץ במפח נפש ובבושת פנים.

"בימים ההם צמצמה הנהלת בית הספר אליאנס את תוכנית הלימודים העברית, ונתנה זכות קדימה לשפה הצרפתית. חברים נבחרים של גדוד מגיני השפה, ואני בתוכם ניצבו בפתח שער הברזל הגבוה של בית הספר, ושידלנו את ההורים לרשום את ילדיהם לבתי ספר אחרים. לאלה מבין ההורים אשר בזו או לעגו לנו, סגרנו את השער בפניהם ומנענו מהם בכוח להיכנס פנימה.

"בבית המשפט התרענו והדגשנו את שאלות המצפון הציוני, אחריות כלפי דור העתיד, תחיית השפה העברית וכו'. בקולו השקט והאבהי קרא השופט מר נופך במתינות את פסק הדין: 'אני שופט בית הדין הממשלתי דן אתכם לקנס של 5 ל"י על הפרת משמעת, התפרצות מאורגנת ובזיון בית המשפט. אולם יצחק נופך עומד לצדכם וצועד עמכם לקראת הגשמת מטרתכם שהיא גם מטרתי, החייאתה של הלשון העברית והשלטתה בקרב העם החוזר לארצו'. לאחר המשפט החלו זורמים צ'קים למזכירות שלנו מכל קצות הארץ. קופתנו הריקה התמלאה ותקציבנו אוזן לזמן ארוך".

המלך פועל ושבעת בניו

הטקסט להלן נכתב בידי "המבורגאית" בבטאון הייקים MB במרץ 1935. הבטאון, יחד עם העלייה החמישית, חוגג בימים אלה 75 שנה.

"לפני שנים רבות חי בארץ הדקדוק מלך חזק ואדיר ושמו 'פוֹעַל', ולו שבעת בנים: שם הבכור היה 'קל', נער חרוץ ופשוט ועניו. אמנם, לפעמים אהב אף הוא לנטות מן הדרך הישרה, אבל בכל זאת היה חביב מאוד על הבריות. לא כן אחיו הצעיר 'נפעל', שהלך בטל כל הימים. יושב ומזמר ני-ני-ני, או מצחק בקול הי-הי-הי, עד שהיו האנשים מכירים אותו מרחוק לקול צחוקו. הבן השלישי, 'פיעל', היה נער זריז ופעיל כאחיו קל, רק חזק ממנו. ויאהב המלך את בנו פיעל, וישם לו את הדגש על חזהו לאות כבוד. שני האחים 'פוּעל' ו'הופעל', תאומים מלידה, היו ילדים חלשים, ולכן לא העסיק אותם אביהם המלך בעבודות קשות. אבל השליט בכולם היה האח 'הפעיל'. בחור זה אהב שתהא מלאכתו נעשית בידי אחרים. תמיד דרש שימלאו את משאלותיו ויעשו את חפצו. בן זקוניו של המלך היה נער מפונק. כל הימים היה מדבר אך ורק על עצמו ועל מעשיו, ולכן קראוהו אחיו 'התפעל', כלומר: זה המתפעל תמיד מעצמו וממעשיו. אלה תולדות המלך פועל ושבעת בניו, ומכיוון שלא מתו, עודם חיים גם כיום".

היסטוריה: בושה וחרפה

מתוך תעודת סיום בבית ספר בראשון לציון בראשית המאה הקודמת:

א. הילדים מחויבים לבוא לבית הספר בניקיון היותר טוב.

ב. כל איחור ייענש, וכל "היעדר" מחויב להיות נצדק בטעם צדק.

ג. לטובת קדמת הילדים, על האבות להיות אחראים בעד ילדיהם, שהשיעורים הנתונים מאת המורים להתלמידים להכין בבית, יהיו עשויים ומוכנים.

ד. על האבות לבחון היטב את ספר האותות בכל שבוע ושבוע, ולחתום עליו. ואם ביום א' לא יהיה גליון השבוע חתום מאת האבות, הילד ייענש.

הוראות האותות: 10 מושלם * 9 מצוין * 8 טוב מאוד * 7 טוב * 6 בינוני * 5 לא רע * 4 בינוני * 3 רע * 2 רע מאוד * 1 בושה וחרפה * 0 למטה מן הביקורת.

בתעודה אחרת שהגיעה למדור, שניתנה בבית הספר למל בשנת 1917, ניתנים הציונים במקביל בעברית ובגרמנית. בין הציונים שם, המתורגמים כולם מגרמנית: "כמעט רעוע", "טוב מעט" ו"טוב בכלל".

תודות למקבץ ההיסטוריה: רפי כפיר, "אהבת ירושלים"; קלונימוס סלומון; עמרם קליין; יעל קציר, בתה של ציונה רבאו. זכרונות מרגלית ליפשטט תורגמו בידי ידידיה פלס. זכרונות ציונה רבאו הובאו מתוך "בתל אביב על החולות", מסדה 1973. מילת השבוע: עיסקה

השימוש ב"עיסקה" בענייני שבויים וחטופים, מאז "עיסקת ג'יבריל" דרך "עיסקת טננבאום" ועד "עיסקת שליט", אינו חדש. עיסקה היא מילה שמקורה ארמי, ופירושה גם מעשה או פעולה בכלל, וגם מהלך של קנייה ומכירה. חיבור משמעות דומה בין מעשה בכלל לפעילות כלכלית יש במילה הקרובה "עסק", אחותה העברית של עיסקה. בערבית הפועל המקביל פירושו דווקא להתאהב, המזכיר את "להתעסק עם" בלשון הילדים של פעם. באנגלית חוזרת התופעה. business הוא מעשיו או עניינו של אדם, וגם עסק מסחרי-כלכלי. to deal with פירושו לעסוק בדבר מה, deal היא עיסקה, גם בעברית. גם אם השימוש ב"עיסקה" בעניינים החורצים גורל אדם מעורר דחייה, הוא מזכיר לנו שזה הדבר שיש לעשותו נכון לרגע זה, והוא העסק של כולנו.

שלטי דרכים: מורשי תעתיק

מי אמר ששום דבר לא זז במדינתנו פרט לשרים הזזים מכיסא לכיסא? פרשת שלטי הכבישים והרחובות שועטת אל פתרונה. לאחר שרבים התריעו על התעתיק הלטיני התמוה שנכפה בשעתו על מע"ץ, הוקמה, כפי שפורסם במדור לראשונה, ועדה של האקדמיה שקבעה תעתיק פשוט המיועד לצורכי השילוט. הבעיה חריפה עוד יותר על שלטי הערים והיישובים שבהם יש לכל יישוב מתעתק משלו, אם בכלל. עתה יזמה האקדמיה ללשון מפעל מבורך: קורס למורשי תעתיק, שיוכלו לשרת את המוסדות השונים ולאחד את התעתיק ברחבי הארץ, גם בערבית. מחזור ראשון כבר סיים, ויש עדיין מקומות למחזור השני, שייפתח במהלך יולי.

תגיות :
See-ming Lee; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה