אז מה אם אני פרסי

רוביק רוזנטל | 03 באוקטובר 2008

מי הדביק לפרסים את סטראוטיפ הקמצן, עוד על הצ'חצ'ח ומה באמת אמרה גולדה לפנתרים

מופז נפגע מכך מהאשכנזים של לבני, שעשו ממנו "גמד וטיפש", כדבריו. התפוצה הפרסית של מופז מזוהה עם עדות המזרח, אבל היא הוציאה מתוכה כבר שני רמטכ"לים, נשיא וזמרת לאומית, ועדיין נושאת את העלבון המזרחי הקדום, ואת הכינוי "פרסי", במלעיל. הפרסי במלרע הוא בן לתרבות עתיקה, הפרסי במלעיל מסתכל על העולם דרך החור של הגרוש. הפרסי במלרע צועד בארמונות טהרן, הפרסי במלעיל בוש במוצאו, או כפי שאמרו הגששים ב"פסטיבל שירי דיכאון": "אחותי התחתנה עם פרסי, לא שווה חצי נקודה?".

על הבושה להיות פרסי שופכת אור רשימה מרתקת של ד"ר יצחק בנימיני, עורך הוצאת רסלינג, שפירסם בגיליון החדש של "תיאוריה וביקורת" העוסק בנושא "בושה" רשימה על חייו כבן למשפחה יוצאת פרס. בנימיני מתבייש בהיותו פרסי (ובמלעיל!!). "האני שלי היום מבוגר, בטוח בעצמו, משכיל, מודע פוליטית", הוא כותב, "אבל, עדיין, קצת, מה אם הקורא יגלה שאני פרסי?" כשהיה ילד רצה להיות "גרמני, צרפתי או בכלל אירופאי. רק לא פרסי".

המסר המפתיע מעט העולה מן המאמר הוא שרוב הסטריאוטיפים הודבקו לפרסים על ידי בני עדות המזרח האחרים. "הילדים, ברובם בנים של עיראקים, מרוקאים, סכין ... וגם הנערים בתיכון: אתה פ-רסי. חי חי חי. איזה פ-רסי. חי חי חי. ... כי פרסי זה חרא. פרסי קמצן. פרסי עם שפם. פרסי מבטא מצחיק".

ומהו "פרס-י" במלרע עבור בנימיני? "היום כשאני אומר שאני פרס-י אני מנסח זאת לעצמי תוך טעימה, מתוך זיכרונות של אוכל, שם אין בושה. גם אשתי שהגיעה ממחוזות הארצות הפולניות אינה יכולה להתנתק, אהבתה אליי מתווכת בגונדי, ובאורמה-סבזי של אימי בערב שבת".

הערס והפריחה

ובאותו עניין, טוען הגולש לאון בעקבות דברים שנכתבו כאן על הצ'חצ'ח (18.9.08) כי "דוביק טועה, צ'חצ'ח עדיין מתויג עדתית". עם הולדת הכינוי צ'חצ'ח הוא כוון ללא ספק ליוצאי צפון אפריקה. במילון הסלנג העולמי משנת 1982 כותב דן בן אמוץ: "חגיגת המימונה זה צ'חצ'חיאדה אחת גדולה". ואולם, הצ'חצ'ח היום מייצג תרבות נמוכה של נוער ולא עדה, גם מפני שקשה היום לתייג נוער תיוג אתני, לא לפי צבע העור ולא לפי השם. ברשת אפשר למצוא אפילו דוח על סרט אודות "כריס, צ'חצ'ח אמריקני" וירידה על "המאמן והשחקנים הצ'חצ'חים של מכבי תל אביב".

ההעתקה הזו מתחום העדות לתחום התרבותי-חברתי אופיינית למונחים נוספים. זה גם מה קרה לפרֶחה. פרחה הוא שם נפוץ לאשה ביהדות צפון אפריקה ופירושו שמחה ועליזות. אשתו של יוסף אליהו שלוש, ממייסדי תל אביב שמשפחתו הגיעה מאלג'יר נקראה שמחה-פרחה. מיכל סחייק, מומחית לשפת תנועה, נפרדת ברשימה בגיליון החדש של כתב העת "הכיוון מזרח" מהתיוג המזרחי של הפרחה, ואפילו מהתיוג הסוציו-אקונומי. הפרחה יכולה להיות בעלת אמצעים "החורשת את העיר בג'יפ, אשת-קבלן, נהג-מונית, בעל-עסק". כאשר מדובר בפרחה ״פשוטה״ מהמעמד הבינוני-תחתון, "היא תדדה בענטוז מאומץ בעקביה הגבוהים על מדרגות האוטובוס״.

אז מהי פרחה לפי סחייק? פרחה היא תרבות התנהגות ולבוש. "היא מכריזה על היותה מרכולת מינית בכל צעד, ולחזה יש חשיבות ומעמד. היותה סקסית הוא מאושיות-מהותה. גם ביום חם היא נועלת מגפיים שקצותיהם מחודדים וארוכים, ועקביהם צרים וארוכים. בגבות ״עשויות״, בשפתיים משוחות, עם ריח בושם למרחקים, עם סיגריה (תוצרת חוץ בלבד), ציפורניים מודבקות, ארוכות וצבעוניות, היא מתקתקת מספרים בדיבורית בג׳יפ".

בן זוגה של הפריחה על פי מיכל סחייק הוא הערס. גם הערס זכה לשינויים במשמעות המונח, ואפילו דרמטיים. פירושו בערבית רועה זונות, אבל בסלנג הפלמ"חניקי ובשנות החמישים הוא היה כינוי שבח לאדם פיקח היודע להסתדר, ואפילו נכתב באשכנזית: ארס. בשנות השבעים חוזר הערס למקורותיו כרועה זונות: עבריין מוחצן, הנוטה להפגין את מעמדו ואת עושרו. סחייק כותבת עליו: "כולו כבוד וכולו בוז. מסתובב בתוכנו כמהתל. מסבסב את סביבתו. ברשות הרבים, הוא קורא תיגר לכאורה על כל מה ששומר על בני-האדם: חוקי-נהיגה, חציית-רחוב, שמירת השקט והסדר. ברשות-הפרט או הסביבה הקרובה לו הוא מציית לחוקי מגדר והיררכיה משפחתית כמו בימים בהם מלך מלך על ישראל".

סחייק מעניקה לערס תכונות שיוחסו למרוקאים : "הערס מתנהל לרוב עם סף-התפרצות ו'שריפת-פיוזים' גבוהה. הערס 'עולה לו הדם לראש' מהר, ותמיד באשמתו של מישהו אחר. האגן של הערס מוליך את התנהלות בעליו כמו היה מוח. רוצה לומר, ה״מוח האגני" שאינו שש לחשוב. הוא מוח פולט. ליתר דיוק, יורה".

"ערס" הוא היום גם כינוי לסוגת נוער בבתי הספר המתמחה בעבריינות קלה ובהתנהגות גבולית, ועל כך נאמר, על פי תיאוריה של סחייק, זה הקטן גדול יהיה.

מה אמרה גולדה לפנתרים?

ועוד באותו עניין, בגיליון שנזכר לעיל של "תיאוריה וביקורת" מביאה החוקרת טלי לב מסמך מצמרר, המובא לראשונה במלואו: אותה שיחה היסטורית בין נציגי הפנתרים השחורים לבין גולדה מאיר ויגאל אלון ב-21 לאפריל 1971, שלאחריה אמרה את המשפט המפורסם "הם אינם בחורים נחמדים". בשיחה עצמה יוצאת גולדה נחמדה הרבה פחות מהפנתרים, המדברים במתינות ובהיגיון. התגובות של גולדה מאיר תואמות את הסטריאוטיפ שלה: מתנשאת, חסרת קשב, מוגבלת, ובקיצור, מלכת האמבטיה.

הטקס הקבוע שעובר כל אחד מהנוכחים בפגישה הוא השאלה "במה אתה עובד", "למה פיטרו אותך", "האם אשתך עובדת". לאחר שסיימה את הסבב, כולל ניסיונות נואשים של יגאל אלון להעלות את השיחה לפסים של דו שיח, יוצאת הגולדה מן השק ופורצת בנאום עצבני ומתנשא, להלן פנינים.

"תשאירו כאן את כל הדרישות שלכם בכתב".

"שמעתי אותכם ועכשיו – תקשיבו לי"!

"הממשלה והמדינה לא נולדו אתמול".

"יש לי נכדה בצבא ואבא שלה תימני" (על משקל "אחדים מידידי הטובים היותר...").

"באיזה רשות אתה אומר לי שאני אומרת דברים לא נכונים?"

"אני רוצה להוציא מראשכם, שהבאתם מהפכה בארץ".

"אתם יושבים כאן, חבורה של חמישה אנשים, ואינכם מוכנים לשנות את חייכם".

"סעדיה [מרציאנו], אתה רוצה לשמוע בקולי? תתחיל לעבוד עכשיו".

לאחר השיחה יצאה גולדה לדיון חגיגי בכנסת על "יהדות בבל", כלומר, העולים מעירק. הדיון נמשך 45 דקות, והסתיים בהצהרה חגיגית. וכל השאר היסטוריה.

מותו של דוקטור סלאנג

רופאים בכל העולם פיתחו מזה דורות שיטה לפרוק את תסכוליהם ודעתם על החולים המגיעים אליהם באמצעות ראשי תיבות מקצועיים לכאורה המשורבטים על דוח הרופא. המפורסם ביותר בעברית הוא .g.m.g, כלומר, גורנישט מיט גורנישט. סלנג הרופאים הישראלי תועד על ידי ד"ר מוטי גל וכן בספרי "הלקסיקון של החיים", אבל עכשיו מספר לנו אתר הבי.בי.סי. שהלקסיקון המטריד-משעשע הזה בסכנת הכחדה, לאחר שכמה חולים התלוננו עליו, והנושא הגיע גם לדיון משפטי .

והרי כמה מהמונחים המיועדים להכחדה:

TTFO - Told To Fuck Off (נזרק מכל המדרגות). הרופא שהובא למשפט על הדיאגנוזה הזו נחלץ ברגע האחרון כשהסביר שהכוונה ל- 'To take fluids orally' (יש לקחת את הנוזלים דרך הפה).

DBI - Dirt Bag Index (אינדקס התיק המזוהם). הרופא הלונדוני אדם פוקס מפרט: מכפלת מספר הקעקועים במספר השיניים החסרות, שממנה ניתן להעריך את מספר הימים שחלפו מאז הפציינט התקלח לאחרונה.

TEETH - Tried Everything Else, Try Homeopathy, נסה כל דבר אחר, אפילו הומאופתיה (ובקיצור, רד ממני).

GLM - Good looking Mum (מומייה במצב טוב).

והמקאברי מכולם: GPO - Good for Parts Only, (טוב רק לתרומת איברים, פירוש רש"י: הבן אדם גמור).

פוקס, שהתמחה באיסוף המילון, אומר שהשימוש במונחים האלה הולך ופוחת גם בלי קשר לבתי המשפט, ויחס הרופאים לחולים משתפר. מעניין מתי ביקר לאחרונה בקופת חולים.

תגיות :
Sania l.; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה