גז חלומי, כישלון חרוץ כשלתי

רוביק רוזנטל | 04 בינואר 2008

נאום פומבי וחגיגי של אליעזר בן יהודה, החוגג 150 שנה להולדתו, לכבוד קבלת פרס יונסקו על תרומתו לתרבות האנושית

לבי רוגש עדיין מן העיטור הזה אשר אתם נותנים לי היום, אשר עיטרתם בו ענקי עולם ששמעם הולך למרחוק, ומה זכיתי אני הקטן בכל הכבוד הזה לא אדע. אין זאת, אמרתי לנפשי, כי לא אני לבדי נעטר כאן, אלא עם שלם, אשר שב אל שפתו העתיקה, ויהפכנה ללשון אשר בה ידברו עוללים וזקנים, פשוטי עם ושועי ארץ, מושכי בעט ורושמי דינים וחשבונות לאזרח על תקלה בהנהגתו, הקרויים בלע"ז ראפורטים.

על כן נטלתי מקלי ותרמילי ויצאתי לשוטט ברחבי הארץ הקדושה, אשר בה, כך התפללתי מנעוריי, תחיה העברית ותשגה לנצח נצחים. ובראשית נדודיי אך שמחה ואושר הפקתי. הנה בחלון בית המסחר מודעה: "מיטב האופנה האחרונה", ולא חלילה "מודה", והרי את המילה "אופנה" הגיתי כבר בשנת אתתל"ו לחורבן. והנה מודעה חדשה, "שביל אופניים" ובה יהלכו אנשים בביציקלטה, ממש כאשר חידשתי אנוכי. והנה מודעה: "עיתון יומי", כאשר חידשתי, ולא חלילה "מכתב עתי" או "ז'ורנאל".

ואומר לנפשי, שמא שגגה נפלה מתחת עיניך, מעיין אתה במודעות בכיכר העיר, אך אינך כורה אוזן לדברי הבריות. והנה גם כאן שמחה נפשי. עומדים בני התשחורת וממוללים בפיהם דבר שיחה שכולו עברית. זה לזה ישיחו "אחי", לאמור, רעי אתה כאח לי. ואחר אומר לרעו "גבר", ואכן גברא רבא הוא ממש.

היתה רוחי רוממה וסוערה, ואוזני כרויות ועיני פקוחות, ואחרי אשר ידעתי אושר כה רב נפלה מעט רוחי. הנה פותח אני אותו "עיתון" ואוי לעיניים שכך רואות: "הסטודנטים והפרופסורים תומכים בהשבתת האוניברסיטאות ובהדחת הרקטורים". בוקה, מבוקה ומבולקה! האמנם פסו מגיני השפה מן הארץ? האם שב הלעז מנדנו ואוכל בכל פה? ועוד כותב אותו "עיתון עברי" כי הוא חרד לגורלה של "הדמוקרטיה הפרלמנטרית". וכי עיתון זה עברי ייקרא? ומדוע לא יאמר "עמונות כנסייתית", שתי מילים כה נאות! עומד אני לנוכח בית אוכל והנה רשימת מאכלים: "אוסובוקו עגל ברוטב וינגרט", "דניס בגריל עם פירה בטטות". וברחובות בתי העסק, שמות שונים ומוזרים להם, ועוד בכתב הלטינים, ובכולם אותה מפלצת לטינית, sale, כאילו מלח מעמידים שם למכירה! ואהיה כחולם, אך חלום זה, חלום בלהה הוא.

ואפקח אוזניי עוד והנה פשה הלעז בכול. זה לזה אומר בלשון אנשי אמריקה "או קיי", ושני משיב לו בז'רגון הערביים "סבאבה". וכבר פוסע לקראתי אדם מן היישוב ויראה כי נבוך אני ויאמר "תכלס, מה נהיה?" כמעט נשפכה מררתי! בידוע בעולם שתקנה תיקן ועד הלשון אשר נשיאו הייתי כי ידברו בני ישראל בארץ ישראל בהברה המזרחית, אשר כונתה לימים ההברה הספרדית, אשר היא אף נאה, אף יאה, ואף קרובה להברת אבותינו הקדמונים. והנה, מלה זו שבה פתח האיש מדברו הריהי מילה עברית נאה ו"תכלית" שמה, ובמלרע תיהגה, וברנש זה משמיע לי אותה בהברה האשכנזית המשוקצת ויאמר "תכלס"! עוד הלכתי ונוכחתי לזוועת לבי כי הארץ מלאה מלעיל. זה לזה ייקראו "דויד", "אברם", "איתמר", "רינה", "מלכה", שמות כה נאים ונכוחים, אבל אויה, במלעיל!

לא זאת אף זאת, והרי כבר לפני שנות יובל ויובליים זעקתי את זעקת החי"ת והעי"ן והטי"ת והקו"ף שהולכות ונעלמות הן מן העולם, ודומה היה עלי שנשמעה זעקתי וישיבו עטרת מוצאות פה עתיקים אלה ליושנה, ואילו כאן אפילו האל"ף אבדה ואינה אלא גניחת פה, ומה נלין על העי"ן?

ואלך עוד כה וכה ואציג כף רגלי על רכב ברזל שנקרא שמו טקסי, ויאמר לי השופֶר אשר על ההגה: "חמש שקל עד תחנה מרכזית". "והיכן היא תחנה מרכזית זו", שאלתי וכבר מצלצל אותו "חמש שקל" באוזניי כפעמון אזהרה, ויאמר, "אני כבר יגיד לך". ובאנו בשערי התחנה ויאמר, "הֶגענו, אחי". ואשוב כהלום רעם אל המדרכה וכמעט פרצו מעיינות בכיי ולבי שתת עד כי עמד להתפקע.

נכבדיי, לפני מאה ועשרים וחמש שנה, ואני עלם שוקק אלי קרב, כתבתי אל האדון החשוב פרץ סמולנסקין דברי פולמוס: "נחייה נא אפוא חיה את השפה, נשימנה נא בפי בני נעורינו, ולא יזנה עוד לבם מעליה!" ובחלומי אנשים עבריים פוסעים בחוצות כרך וכפר ומדברים בשפת הנביאים והחכמים, לשונם לשון ספר, לא תיפול שגגה תחת לשונם, לא יעשו חלילה שעטנז בדקדוק המינים שיסוד מוסד הוא בלשוננו, וגוף בגוף לא יתערב, ובניין סמוך לבניין ומגודר בגדרות, והנה צועדת מולי אותה מלכת חלומות בבלואי סחבות, פושטת ידה לנדבות זרים, לא רוחצה ולא סכה בשרה בשמן ימים רבים, ואבכה בכי מר.

מכובדיי, דברי תודה אעריף עליכם כאשר תרצו, אך את העיטור לא אוכל לקבל. גז חלומי, כישלון חרוץ כשלתי, בני לשון גידלתי ורוממתי, והם פשעו בי. הרבה שפות יש בעולם. תשוב העברית לספריה העתיקים, ובני ישראל ידברו ביניהם בשפת עם לועז, ולא יטמאו את היפהפיה הנמה אשר לה נשקתי ותתעורר. שובי, לשוני, למנוחייכי.

הברה ספרדית 1: מכתב לביאליק

יפו, א' אייר תרצ"ג

משורר נכבד מאוד,

בשבוע שעבר, עת נערכה ב"אהל שם" אספה חגיגית לכבוד כמה חזנים שהשמיעונו את קולותיהם --- השתוממתי מאד כששאלוני אחדים מהשומעים לדברי התפלה ששר חזן מזרחי אחד, כאילו התפלל בחינאית. --- עלי להזכיר את האמת שהכל בארץ ואף חלק מהגולה מודים בה: יתרון ההברה הספרדית של השפה העברית. לכאורה, משתמשים בהבהרה זו בכל מצב ובכל מקום, אולם למעשה ישנו פרץ רחב בחומה הזו: בית הכנסת. פה מלבישים כולם את מדברם במין שפה שנעשתה כבר לדבר שבקודש, שפה נלעגת שרעננות השפה העברית וצלצולה הערב, אין להם כל דריסת רגל בה. ובאמת: מה הטעם להפך את "ברוך אתה" עברי ויפה, לאיזה הברה משונה: "בּוֹרֶיך אוֹתוֹ"?

עד מתי, אני שואל, נהיה ללעג הזה? רק על אדוני מוטלת החובה למצא את הפתרון הרצוי לשאלה זו על מנת לסלול את הדרך לפני הלחן העברי המקורי, שיחד עם המלים העבריות יהווה את ההרמוניה שאליה צריכה התפילה להגיע.

ברגשי כבוד, יוסף אליהו שלוש.

הברה ספרדית 2: מכתב ליוסף אליהו שלוש

 

4 מאי 1933

 

ידידי הנכבד,

 

דברי תוכחתך על קלקול ההברה העברית בפי החזנים – טובים ונכוחים. יש לקוות כי ברוב הימים תתוקן גם הקלקלה הזאת. החזנים אשר יעמדו לנו מתוך הציבור העברי בארץ-ישראל יהיו טובים מאלה הבאים לכאן מחוץ-לארץ. סוף סוף ימי מעבר הם הימים האלה והערבוביה שולטת בכל. אפשר שתימצא לי הזדמנות ואשמיע את דעתי בעניין זה ב"אוהל שם" במסיבת עונג שבת בעצת אדוני.

ושלום וברכה לאדוני, חיים נחמן ביאליק

(המכתבים מצויים בארכיון ביאליק, נמסרו על ידי מיכאל שלוש, נכדו של יוסף אליהו)

הברה ספרדית 3: טשרניחובסקי וציונה

"באותם ימים הגיע ארצה גם טשרניחובסקי. הוא בא מדולדל, עייף וחסר כח. ביקשו לתמוך בו והנהלת הגימנסיה מינתה אותה לרופא התלמידים בבית הספר. במראהו עדיין נשתמרו שרידים מימי נעוריו, בלורית תלתלים אפורים ושובבים פיארה את ראשו, אולם ברק עיניו כבר נתעמעם. יש שהתלחשו כי שם בכוס עינו. הוא הרשים בייחוד את הבנות. תמיד ביקשנו ומצאנו תירוצים לערוך ביקור בחדר הרופא שבבית הספר. שם היינו מתיישבות בהתגרות מסוימת לעומתו. הוא לא גילה עניין בתלונותינו או מכאובינו המדומים, אלא מתחיל לבחון את בקיאותנו בשיריו.

פעם דקלמתי לפניו: "שחקי, שחקי על החלומות, זו אני החולם שח". מיד הפסיקני בחוסר סבלנות. עוררתי את רוגזו על כי דקלמתי את שירו במשקל הספרדי, בעוד ששירתו נכתבה במשקל האשכנזי, וליתר הדגמה ושכנוע החל לדקלם לפני במשקל הקסמטר ביוונית".

(מתוך ספרה של ציונה רבאו, "בתל אביב על החולות", מסדה 1973. האירוע המתואר התרחש בראשית שנות העשרים במאה הקודמת).

תגיות :
Aviados; wikipedia תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה