כולנו החסרנו פעימה

רוביק רוזנטל | 22 באוגוסט 2008

על הקלישאות של שדרי האולימפיאדה * פריס בנתניה ונתניה בפריס * איך הפסדנו במלחמת השפות * מה בין אולימפיאדה לאיליאדה * ומי אכל את הדגים המסריחים* ומה הביאה אלינו העלייה מצרפת

"ענף השיט מחזיק אותנו מעל פני המים, תרתי משמע" (פרשן שיט לאחר זכיית שחר צוברי במדליה באולימפיאדת בייג'ין).

מדי פעם אני מזפזפ ליורו ספורט ומתענג על השידור הבריטי, שבו מתקיים עיקרון ברזל: אפס קלישאות, ואין חוזרים על אותו תיאור פעמיים. שדרני ישראל, בהכללה גסה, מכורים לקלישאות. שדר אחר פרשן "החסירו פעימה" כשצוברי נאלץ לזנק פעם נוספת. האסימון השחוק "צריך להוריד בפניו את הכובע" חזר בשידור המדליה של צוברי בקצב של אחת לדקה, וכמקובל במחוזותינו מכירים השדרים והפרשנים, בשטח ובאולפן רק דבר שבח אחד: "מד-אים".

שנינות מסוימת ניתן היה לזהות בקישור בין ענף הספורט לבין הקלישאה, כמו בדוגמה שהובאה על ענף השיט. הבה נעוף במנהרת הזמן ללונדון 1912 ונשמע מה יגידו שם שדרינו השנונים.

"ניקי פאלי הרים את הרף, תרתי משמע" (בתקווה שבלונדון לא תכאב לו הרגל).

"הבנות עלו על הגל, תרתי משמע" (קורניצקי ובוסקילה שוברות בלונדון את קללת המקום הרביעי).

"אלכס אוורבוך יודע להתעלות במעמדים כאלה, תרתי משמע" (אוורבוך חוזר ללונדון לחפש גמר שלישי בקפיצה במוט).

"עכשיו הכדור במגרש שלהם, תרתי משמע" (אנדיוני מעפילים בחיוך לגמר הטניס לזוגות בלונדון).

"זאבי קם מן הקרשים, תרתי משמע" (אמנם הוא לא מתאגרף, אבל בלונדון הוא יחזיר את הכבוד שאבד). אפשר גם: "זאבי לא זרק את המגבת, תרתי משמע".

"עכשיו הזמן להרים להנחתה, תרתי משמע" (משלחת ישראל בכדורעף חופים, אם וכאשר).

וספיח מבייג'ין: "הזמן פעל לטובתו של מייקל פלפס, תרתי משמע" (על פי תיאוריית הקונספירציה בין פלפס וחברת אומגה).

ועדכון לישעיהו לייבוביץ בסיום המשחק ברזיל-ארגנטינה: "תשעה חוליגנים מתרוצצים אחרי כדור". לא תרתי. חד משמע.

פריס הקטנה בנתניה

הרבה עוסקים בעלייה הצרפתית, שכבר השפיעה על שוק הנדל"ן, ומשנה את אופיין של כמה ערים בישראל. העולים מצרפת מציגים דפוס לא מוכר של עלייה: הם אינם מנתקים את הקשר עם המקום שממנו הגיעו, כלומר צרפת, ובעצם יש כאן מה שקורא הסוציולוג הישראלי אליעזר בן רפאל "תפוצה חוצת לאומים".

עולים מצרפת ממשיכים לגור ולעבוד בשתי המדינות, לשמור על סממנים צרפתים בישראל ועל סממנים ישראליים בצרפת, וכמובן על השפה הצרפתית, וכהגדרת בן רפאל שומרים על "ביתיות כפולה". אחד הביטויים לכך הוא בתחום שהסוציולוגים מרבים לעסוק בו לאחרונה: "נוף לשוני", כלומר, המודעות, השלטים, הסמלים ועוד.

פרופ' בן רפאל ורעייתו ד"ר מרים בן רפאל, חוקרת בזכות עצמה, חקרו לשם כך שני מקומות: נתניה, שבה תפוצה צרפתית גדולה ומתפתחת, והעיירה סרסל שליד פריס, שיש בה נוכחות יהודית מרשימה ויש קוראים לה "ירושלים הקטנה". את ממצאיהם פרסמו בצירוף צילומים בכתב עת חדש, היוצא בעברית ובאנגלית במתכונת דיגיטלית על ידי האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה ושמו "עיונים בשפה וחברה", בעריכת ד"ר מלכה מוצ'ניק, שהיא גם נשיאת האגודה. המחקר הראה דמיון רב בין אזורים שונים בנתניה לבין אזור "הפלֶצל" בפריז והרובע היהודי בסרסל.

השלטים מערבים עברית וצרפתית, צרפתית באותיות עבריות ועברית באותיות לטיניות בסגנון צרפתי, וכן סמלים יהודיים רבים. בסרסל אפשר למצוא את shipoudei burger, ובנתניה את מסעדת "שיפודי שרלי", הקרויה בצרפתית: chez charly . מעל בית הכנסת הנתנייתי "ויקח עמרם", המוגדר synagogue francophone, פתוח לציבור "מטבח ישראלי-איטלקי-צרפתי". בנתניה מוכרים glaces ב-creperie, גלידות בקרפרייה, שהיא כמובן kacher.

בסרסל קוראים לתרום ל-koupat ha'ir (קופת העיר), שהיא caisse de tsedaka d'israel, ומוכרים mazone cacher. מסתבר שלמילה "כשר" כמה וכמה גירסאות בהעתקתה לצרפתית. ויש גם הבדלים. בנתניה מתערבבת בסלט הצרפתי-עברי השפה הרוסית וכן האנגלית, בצרפתית צצה פה ושם הסינית, וככלל את העברית נוטים להביא שם באותיות לטיניות.

אז אם בשנות השלושים אמרו הייקים "נהריה נשארת גרמנית", היהודים הצרפתים אינם מצהירים הצהרות, אלא מצרפתים את נתניה, ומביאים אתם את נתניה לסרסל.

מאיפה צצה האולימפיאדה

צבי שמר שואל: כיצד הגיעה לעברית "האולימפיאדה"? והרי בלשונות אחרים אומרים "המשחקים האולימפיים".

האנגלים אכן אומרים olympic games, וזו גם ההנחיה לשדרי קול ישראל, אבל ברוב השפות משתמשים בוואריאציות שונות של אולימפיאדה. ברוסית ובעקבותיה בעברית, וכן בספרדית אומרים אולימפיאדָה, בגרמנית ובאיטלקית אולימפיאדֶה, בערבית אולימבּיאד. המקור הוא ביוונית, שם פירוש המילה olympiad אינו המשחקים עצמם, אלא תקופת ארבע השנים בין המשחקים, שהתקיימו במישור אולימפיה לכבוד זאוס, ובאמצעותה חישבו היוונים את מהלך הזמן מאז 776 לפני הספירה.

הסיומת היוונית ad מציינת לעתים ספירה, ולעתים יחס או מעין קניין. איליאדה (ביוונית איליאד) היא שירה המתייחסת לאיליון, היא טרויה. 'אולימפיאד' היוונית מתייחסת לאולימפיה, מקום קיום המשחקים.

הישראלים יצירתיים כידוע, וכך נולדו לאולימפיאדה אחיות חוקיות כמו "התימניאדה לזכר עוזי כהן" המתקיימת ברעננה, בת דודה רחוקה בדמות העדלידע, בנות דוד חוקיות למחצה כמו טרמפיאדה, וגירסאות פרועות משהו כמו פרחיאדה וקצ'קיאדה.

הטכניון נגד בן יהודה

כשעמדה בשנת 1913 חבורת צעירים נלהבת לפתוח במלחמה נגד החלטת חברת "עזרה" שבטכניון ילמדו בגרמנית הם פנו לאליעזר בן יהודה, שכבר פרש מרוב פעילותו הציבורית. יוסף לנג מצטט בביוגרפיה שלו את אחד הצעירים שכתב על הפגישה עם בן יהודה כי "הוא התרגש, כאילו תקפו הלם. עיניו המוכהות הבריקו והבהיקו וכאילו יצאו מחוריהן". בן יהודה הצטרף למאבק, ונוכחותו תרמה רבות לניצחון תומכי העברית במלחמת השפות.

גיל חובב נוהג לומר שלו היה הרב-סבא שלו צועד ברחובות ישראל ומקשיב לעברית הוא היה מלא אושר. ספק אם היה מאושר מהכוונה המוצהרת של הטכניון להעביר את לימודי ההוראה בתואר שני במינהל עסקים לאנגלית. מדובר בכוונה מקוממת, ועל מוסדות הטכניון להטיל עליה וטו מיידי ולהסיר אותה מסדר היום של המוסד. היא כתם תרבותי, היא תקדים מסוכן, היא התנערות של האקדמיה ממעמדה כמובילת תרבות וכמעצבת דמות ההשכלה הישראלית.

אנשי הטכניון טוענים שהמהלך הכרחי עקב ה"גלובליזציה", אבל זו הטעיה. הגלובליזציה היתה כאן תמיד, גם אם פעם אפשר היה לקרוא לה אירופיזציה או גרמניזציה, ואין לה קשר לשפת ההוראה. סטודנט ישראלי צריך להכיר על פי המקצועות השונים מאגר רחב של מונחים בשפות מגוונות, וגם לדעת לקרוא ולכתוב בשפות שונות. אבל מה שהבינו הצעירים של שנת 1913 הוא שהלימוד השוטף חייב להיות בעברית. הרצף הלשוני, המשפט השלם, השיח כולו, חייב להיות עברי, ובו ורק בו משתבצת השפה האחרת.

תחום מינהל העסקים רווי באנגלית. חלק מן המונחים בו מתורגמים מאנגלית ואין בכך כל רע. דפוס הדיון והדיווח בתחום הפיננסי, למשל, הוא עברי למהדרין, מ"הניבו תשואה שלילית" ועד "שליטה בחברת אחזקות". השפה שבה מדבר איש מינהל עסקים כשהוא אמור לנהל, לייעץ או להרצות היא עברית ותהיה עברית, וחווֹת הדעת שלו ייכתבו בעברית, והעברית היא החיבור שלו לחברה ולכלכלה הישראלית. הגלובליזציה והעברית מסתדרות מצוין, למה לקלקל?

עיון בפרטי העניין מגלה שמדובר בהחלטה שיווקית-כלכלית: למשוך לישראל, במקרה זה לטכניון, סטודנטים מחו"ל שאינם יודעים עברית, כדי לשדרג את מעמד המוסד בעולם. אולי מניע לגיטימי, אבל לא יתכן שהוא ישתלט על מערכת הערכים של האקדמיה וינתק אותה מההקשר התרבותי וההיסטורי שלה. העברית זקוקה לאקדמיה, וגם האקדמיה זקוקה לעברית, הרבה יותר משנדמה לכמה מראשיה.

מכות ודגים מסריחים

חגי שואל: "מה מקור הביטוי על אותו אדם שגם אכל את הדגים המסריחים, גם חטף מכות וגם גורש מהעיר?"

הביטוי מבוסס על סיפור המופיע במדרש: "משל למה הדבר דומה? לאחד שאמר לעבדו: צא והבא לי דג מן השוק. יצא והביא לו דג מן השוק מבאיש. אמר לו בגזירה, או תאכל הדג, או תלקה מאה מכות, או תתן לי מאה מנה. אמר לו: הריני אוכל. התחיל לאכול, לא הספיק לגמור עד שאמר: הריני לוקה! לקה ששים, לא הספיק לגמור עד שאמר: הריני נותן מאה מנה. נמצא אוכל את הדג ולוקה ונותן מאה מנה" (מכילתא, בשלח, ויהי פרשה א).

ביידיש נוצר מכאן הביטוי "מכות און פוילע פיש" (מכות ודגים סרוחים). הסיפור הזה רווח בפולקלור העמים ובפולקלור היהודי במזרח ובמערב, ובחלק מן הגירסאות נוסף הגירוש מן העיר.

תגיות :
CharmaineZoe's Marvelous Melange; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה