פורים קטן וילדי השרקיות

רוביק רוזנטל | 23 במאי 2008

מילון טברייני מציג שפה עשירה ורב-לשונית, בת דמותה של השפה הירושלמית

המפעל הציוני הסוער הטיל צל ענק על היישוב היהודי הישן. העולם הזה, שהתקיים במשך מאות שנים בערים כמו ירושלים, טבריה, צפת, יפו, חיפה ואחרות בנה את האפשרות האחרונה המוכרת לנו של חיים יהודים וערבים משותפים, עד כי היהודים בטבריה נקראו "ערב אליהוד" (ערבים יהודים). במקומות האלה גם נוצרה שפה מיוחדת, בליל שבו התערבבו לבלי הכר ערבית, יידיש, לדינו, טורקית וגם עברית. מוריס צמח, מדריך טיולים גלילי ומחובבי טבריה, הוציא לאחרונה ספר מקסים בהוצאת אחיאסף ושמו "סיפורים טברייניים". את הסיפורים אסף צמח מאנשי העיר וסביבתה, ובין היתר מעורבים בסיפורים עשרות ביטויים ואמרות מיוחדים לטבריה. השפה וההווי הכרוך בה נעלמו בתש"ח, כאשר טבריה התרוקנה באחת מכל תושביה הערבים. ולהלן מילון טבריאני, בהחלט חלקי.

אווירון דוד. הביטוי הגששי הזה מתייחס בעקיפין למטוס מים, "הידרופלאן", שהיה נוחת על מימי הכינרת בראשית המאה, והיווה אטרקציה לתושבים ולתיירים. רוחות הכינרת העזות הבריחו אותו לחוף עזה.

אוזו. מכשיר טברייני לייצור מקרוני, המבוסס על חישוק של אופניים.

אום כולתום. גברתן טברייני בשם שמעון הגיבור הסתבך עם ערביי המקום, וכנקמה חטפו את בתו והבריחו אותה למצרים. לימים נפוצה אגדה שהיא היא אום כולתום האגדית.

אל עאצמה. עיר הבירה, כינוי של הטבריינים לעירם.

אפתחו אל שבאביק. גלי הכינרת הסוערים עלו לעיתים מן החוף אל העיר והסתערו על הבתים. אז נשמעה הקריאה בערבית "פתחו את החלונות". תושבי העיר פתחו את החלונות, ודגי הכינרת חדרו עם המים אל תוך הבתים, ומשם אל המחבת.

בסביסטי. עוגיות עם ציפורן וקינמון. השם מזכיר את הבסבוסה הידועה לשם.

ברבוש. סלט לחם, פאטוש בגירסה טבריינית.

דהרק – ג'נבק. הישמר פן תיפגע בגבך. בסימטאות טבריה היה עובר חמור ועליו שקים לאיסוף זבל. כשהתמלאו השקים היה רוחב החמור כרוחב הסימטה, ועל כן צעק המחמר צעקת אזהרה בערבית.

הפונטנה. משאבת המים שליד המסגד, שממנה נשאבו מים לבתים.

זעלאטות. קריאות השמחה בנוסח לולולולו, שזכו לא מכבר למילה עברית נאה: צהלולים.

חנטור. כרכרה שהסיעה את הטבריינים בחצי גרוש לחמי טבריה. נסיעה הלוך וחזור הסתכמה בשמונה מיל.

טבאראני פי? ודג טברייני יש לך? דגי המושט מן הכינרת היו שם דבר, אבל כשהידלדלו החלו להגיש במסעדות דגי בריכות. מי שחיפש דג טברייני אמיתי ידע לזהות אותו מפני שהיתה לדג עין טבריינית בולטת ועירנית ופה עגלגל.

טוֹפֶה. האירוע המכונן של טבריה, השיטפון הגדול של שנת 1934, שבו נספו רבים. הוא התרחש כתוצאה משבר ענן שפגע במצוקים שמעל טבריה וחזר אליה. מאז מדברים בטבריה על "לפני הטופֶה" ו"אחרי הטופֶה".

ילדי השרקיות. דייגי הכינרת נהגו להיעדר זמן רב מבתיהם. השרקיות העזות הבריחו את הדייגים לבתיהם, ולכן נקראו צאצאי הדייגים "ילדי השרקיות".

כנאסה-יעסאסה. מס טאטוא ומישוש שהוטל על תושבי העיר. הטאטוא הוא נקיון העיר, המישוש הוא עבודתו של העסאס, שעליו הוטל למשש את מנעולי החנויות והחצרות כדי לבדוק אם נכנסו לבתים פורצים וגנבים.

לשלם בגורן. איכרי הגליל היו יורדים לרכוש מצרכים בטבריה, אבל בדרך כלל לא היו להם מזומנים. בקיץ היו מגיעים עם תבואה ופירות ומשלמים את חובם, וצורת התשלום הזו נקראה "לשלם בגורן".

מחשי. דג מושט ממולא.

מחשקה. פח מחורר ששימש לדיג. היו מורידים אותו למים, וכשהיה מתמלא דגים נעלו את פתחו והחזירו אותו מלא אל היבשה.

ממרוק או מחרוק. נוזלי כמו מרק, או שרוף לגמרי? מצב החמין שהוחזר לנשות טבריה אחרי לילה בתנור של המאפייה.

עץ הרמב"ם. עץ הניצב ליד קבר הרמב"ם.

פורים הקטן. החג שבו ניצלו תושבי טבריה מאיומי סולטן סולימאן לאחר מותו ממחלת מעיים בשנת 1742. יעקב בירב כתב על כך שיר: "יום ה' באלול הוא חש במעיו/ כחיה נטל דיבור שפתיו/ חש לבו ידאב.../ הפחה נפגר, הגדוד הוסר/ הסח, הדרדר, רשע לא שאר".

צידייה. תבשיל אורז, דגי מושט נקיים מעצמות ושמן זית.

תראבייה. חיטה מעורבבת בעפר שנמכרה לטבריינים עבור התרנגולות שגדלו בחצרות.

מקצועות טברייניים

העולם שנעלם בטבריה גרר אתו בעלי מקצוע שונים ומשונים שהיו ואינם.

אבו אל חייאיה. לוכד הנחשים הטברייאני, ובערבית: אבי הנחשים.

חכים אל אוברי. רופא הזריקות, הלא הוא ד"ר יוסימוב, שהתמחה בזריקות מים צבועים שערביי טבריה התעקשו לקבל כדי להגיש בריאים.

מוסא אל מלא. מוביל המים הטברייני, גברתן שהיה ממלא שני דליים ונושא אותו על כתפיו.

מרביץ המים. מזליף מים על המדרכה נגד החום והאבק.

נאג'אד. מחדש שמיכות. בעל מקצוע שהיה מוציא את הצמר מהבד, תופר בד חדש ומחזיר אליו את הצמר.

עטאל. הסבל הטבריני. בחיפה נקרא שייאל.

רשאש. המתיז, בעל מקצוע יהודי בשם רפאל דהאן, שהיה מנקה את הרחובות במים נגד החום.

הספד ומספד

חבר הכנסת הרב חיים אמסלם כותב: "ברצוני להתייחס לדבריך בדבר המילה מספד, שהצעת לח"כ עמיר פרץ, במקום המילה הספד (הזירה הלשונית 16.5), כמילה חלופית למילה 'המקובלת והשחוקה הספד', כהגדרתכם. ובמחילתכם, איני חושב שצדקתם, כי לע"ד ההבדל פשוט ולא קרב זה אל זה, כי המילה הספד היא הגדרת הדברים הנאמרים על הנפטר באופן פרטני לכל יחיד ויחיד. היחיד נושא הספד אבל מקבץ ההספדים, והמעמד עצמו, הוא המספד, ואוכיח שיחתי מדברי התנ"ך. ראשית מהפסוק שאתה בעצמך הזכרת, 'מספד גדול וכבד' (בראשית נ', י'). הוראת הרבים 'ויספדו' מלמדת שהרבה סופדים והספדים היו שם, ולכן המעמד נקרא "מספד". כל אותם המקומות שהוזכרה המילה מספד בתנ"ך, ולעולם לא הובאה לתיאור דבריו של הסופד, אלא רק ביחס למעמד עצמו".

תודה לדבריו המלומדים חיים אמסלם, אני חלוק עליו ביחס למרחב הפירושים של 'מספד', ובוודאי בחירות להתאימו לצרכים מודרניים. מאידך, גם 'הספד' התלמודי פתוח לפירושים, כמו בתיבה 'והספידום הספד גדול'. אך זו מחלוקת לשם שמים.

תגיות :
Albert Ter Harmsel; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה