החמור והשאלה היהודית

רוביק רוזנטל | 28 בנובמבר 2008

איך הפך החמור סמל לטיפשות, למה אולמרט אומר "אה", מה זה דונגה דונגה והמניות כספורט אתגרי

משל החמורים של הגאון הרב עובדיה יוסף מפנה זרקור אל מעמדו המיוחד של החמור בתרבות היהודית ובתרבות בכלל. כאשר טען הגאון שליט"א כי "המורים הם חמורים, בחי"ת", התכוון להיותם נבערים מדעת, שכן אינם מלמדים מועד או שבת אלא "היסטוריה ועוד מיני קשקושים".

בעל עצמות וסובל עול תורה

את הדימוי הזה של החמור כטיפש או נבער לא לקח גדול הדור מן התנ"ך, שם החמור אינו סמל הטיפשות. יששכר, שזכה לכינוי "חמור גרם" בברכת יעקב נחשב על ידי רש"י מלומד שקדן: "חמור בעל עצמות, סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משאוי כבד". האתון של בלעם, כזכור, היא חיה חכמה ומוכשרת, שיודעת לדבר.

החמור הוא לכל היותר סמל לעבודה קשה וכפוית תודה. הדימוי הזה מצוי גם באנגלית ובגרמנית ובשפות לא מעטות כמו בביטוי donkey work, ומכאן הביטוי הנפוץ "לעבוד כמו חמור". מבחינה זו אכן מרגישים רוב המורים, לפחות אלה שאני מכיר, כחמורים.

בתלמוד מתחיל מעמדו של החמור להידרדר, ושם נאמר במסכת שבת: "אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים". בקוראן נכתב על היהודים: "אלה שכפו עליהם את התורה ואינם מקיימים אותה, דומים לחמור נושא ספרים". כוונת הקוראן לכך שהיהודים קוראים את ספר התנ"ך בכפייה ואינם מבינים כראוי את הנבואות הכתובות שם, ולכן אינם מכירים במוחמד כנביא. בתרבות אירופה נחרץ גורלו של החמור. בגרמנית אומרים "חמור נשאר חמור", בלדינו אומרים: "נולד חמור – ימות חמור", והאנגלים מפורשים עוד יותר: "לא אירע עדיין שחמור יצא מביתו וחזר אליו סוס".

חילוני נשאר חילוני

בעברית החדשה הוכתם גם שמו הטוב יחסית של החמור התנ"כי. "חמור גרם" היום אינו מלומד אלא טיפש, נבער וגם גס רוח. "חמור חמורותיים", מסיפור לחי החמור של שמשון, הוא היום טיפש בריבוע. אפילו אתונו של בלעם בין הנפגעים. "ותפתח האתון את פיה ותאמר" היה בעבר הלא רחוק בשפת הילדים ביטוי לגלוג המתייחס לטיפש שהעז להשמיע דברים בציבור. הביטוי היה מקובל בין יהודי בגדד.

ספי רכלבסקי טוען שהציונות הדתית רואה בחילוניים את החמור עליו הם רוכבים כנציגי המשיח בארץ ישראל הנגאלת. כבוד הרב אינו מתרשם. בשבילו חילוני נשאר חילוני, חמור נשאר חמור, וההיסטוריה, גם של הציונות בת זמננו, איננה אלא קשקושים שכאלה.

בובליל עושה דונגה דונגה

יוסי בובליל חוגג את חמש עשרה דקות התהילה שלו, ואחרי שהוא ובתו החדירו את הפרידמנים לחיינו, הגיע מופע האימים השוביניסטי שקיבע את מעמדו סופית כגיבור תרבות ישראלי. במסגרת זו תורמת האשקלונית מפי הסוס הבובלילי ביטוי נוסף לארסנל: "עשינו דונגה דונגה", עוד ערך בלקסיקון העשיר של תיאור האקט המיני. לא נראה שבובליל וחבריו התכוון למאמן נבחרת ברזיל דונגה, שבובליל יכול להיות לפחות אחיו הגדול. ואולי הכוונה לערימת הגללים האנגלית dung?

פרשת השבוע, פרשת "תולדות", מציעה שתי חלופות עתיקות לגירסת אשקלון: "שכב" הנפוץ ו"ציחק" שלא נקלט, וחבל. אבימלך הציץ בחלונו וראה כי "והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו". למי שסבור שמדובר בסתם צחוקים נוזף אבימלך המזועזע ביצחק: "כמעט שכב אחד העם את אשתך, והבאת עלינו אשם!".

המדרש הולך עד הסוף: "היה משמש מטתו ביום, ובשביל שנתגנה יצחק בכך, לפיכך גזרו הקדושים על כך, אלא אם כן בבית אפל, או תלמיד חכם מאפיל בטליתו, ועיקר לתשמיש בלילה". זאת אומרת, דונגה דונגה: רק בלילה, ולא בשירותים.

נרווה דודים עד הבוקר

לתנ"ך גירסאות נוספות לתשמיש המיטה (ביטוי תלמודי דווקא), בדרך כלל באווירה של חטא גמור. "שגל" אסור בקריאה ויש להמירו ב"שכב", אבל דווקא הוא הניב בימי הביניים את השם המוביל "משגל". "ידע" מספר בראשית חוזר בגירסה בעייתית בסיפור סדום.

גורל מעניין יש לעוד שתי חלופות. הביטוי "התנו אהבים" שהפך ל"תינו אהבים" נחשב היום דרך נאה ושוויונית לתיאור האקט, אבל פרשני המקרא מזהירים מפניו. רש"י קושר את הביטוי לתנים, ורד"ק לאתנן. הפועל היפה "להתעלס", הקשור לעליזים ולעליזות, בא מספר משלי: "לכה נרווה דודים עד הבוקר, נתעלסה באהבים". ההקשר בעייתי. מדובר באישה זונה המפתה גבר לבוא אליה ומספרת לו: "כי אין האיש בביתו, הלך בדרך מרחוק". עדיף כבר לעבור לאנגלית, ופשוט לעשות אהבה.

אוי אוי אוי ובלה בלה בלה

אריק שרון אמר "אֶהה". אהוד אולמרט מצטיין ב"אֶ-יֶיה". גידי גוב זוכה בסרט פרסומת לאתר הממשלה בתגובה המלגלגת "אוי-אוי-יוי" שמקורה בחמישייה הקאמרית, והפורמט "רדיו מלל" נקרא גם "רדיו בלה-בלה". חיינו מלאים "וויי וויי ויי", "פשששששששש", "שיואו", "וואו" ועוד כהנה. אנחנו מהמהמים, מכחכחים ומצקצקים, ומה לעזאזל כל הדברים האלה? זה עברית? זה שפת אנוש? ומה אומרת על כך האקדמיה ללשון?

זלי גורביץ, משורר, הוגה ואנתרופולוג קורא לזה "שפת גבבה", במאמר נפלא שהופיע זה עתה בכתב העת "אלפיים". הוא רואה בקולות ובהמהומים האלה חזרה לשפת תינוקות, למקורות השפה. שפת הגבבה היא צלילים אנושיים חוזרים שיש להם תפקידים שונים. "אַי" מבטא כאב, "פססססט" הוא קריאה לבעל חיים, "נו" הוא קוצר רוח, "בוּ" נועד להפחיד. "אֶה" היא השמעת קול נטולת כל משמעות, הנותנת זמן למחשבה, ולפעמים היא משתחלת אל תוך המילים: "אולי בַּה.... ערב?", תגידי לה שֶה... הפגישה בוטלה.

הממממ ופשששש

מהגבבה הזו נוצרים לעיתים מילים בשפה, חיקוי של הגבבה, כמו "אוי", "וַי", "אח". נוצרים משחקים כמו שפת הבי"ת, וגם כינויים לא מעטים. השם דוד, במלרע, הוא רציני ואפילו מלכותי, לעומתו הכינויים דודי, דדי, דווידל, דידי ודודינקה הם גבבתיים. נוצרים אפילו פעלים, כמו "להמהם".

גורביץ מסביר כי בהמהום אנו משמיעים מ' שאינה עוברת בין השפתיים אלא מופקת עם סגירת הפה ומזכירה את המנטרה ההודית "אום", וגם את הפועל האנגלי to hum. באמצעות אותה מ' פנים-גולגולתית אפשר להעביר בגירסאות שונות מגוון מסרים: שביעות רצון, התנגדות, הסתייגות, עניין, הנאה. כאשר אותה מ' יוצאת מן האף אנו שומעים אותה כמין "הא", ובשילוב בין ה' ומ' בנוסח הגבבתי אפשר לבטא הסכמה, צחוק, מחאה ועוד ועוד.

לתובנות של זלי יש להוסיף את השפה שהעניקה לגבבה מעמד כמעט רשמי, והיא שפת האינטרנט. הצלילים חסרי המשמעות הפכו לאותיות, ואלה הפכו למילות צ'ט נפוצות המובנות לכל: פחחחחחח (בוז), בעעעעע (גועל), פששששששש (התפעלות), חחחחחחחח (גיחוך טוטאלי) ועוד ועוד. במילון הסלנג כתבתי כי המילה האינטרנטית אהממממ מייצגת כחכוח בגרון לצורך הפוגה במחשבה. על כך ננזפתי על ידי גולשת באחד האתרים בזו הלשון: ''אהממ'' אינו הפוגה למחשבה אלא כחכוח בגרון, לצורך קריאה לתשומת לב מסוג כלשהי. ''מלת הפוגה למחשבה'' תהיה ''אמממ'' או ''המממ''. האמת, צודקת.

המשבר הכלכלי כספורט אתגרי

"רשת הביטחון" נשמעת מאוד חברתית, אבל היא בעצם מונח שנולד באמצע המאה העשרים במעוז הקפיטליזם והשוק החופשי, ארצות הברית, כדי להציל את הקפיטליזם מעצמו, כשהתברר שיותר מדי אנשים מידרדרים לעוני. באנגלית היא נקראת: social safety net. את המונח לקחו האמריקנים מעולם הקרקס, ללמדך שהשוק החופשי הוא סוג של לוליינות רבת סיכונים.

מי שהשתמש במונח לאחרונה הכין את הקרקע לחדירתו לעולמנו הם דווקא הקיבוצים, שגילו במהלכי ההפרטה ששכבות שלמות בקיבוצים עומדות בפני סף עוני. רשת הביטחון מצטרפת לסדרת דימויי פעילויות מסוכנות, הלקוחות מן הספורט אתגרי. כדי לעשות סדר בים הדימויים להלן הצעות המדור למדדים אובייקטיביים יותר.

נפילה. המדדים יורדים ב-2-3 אחוזים.

צניחה. המדדים נופלים ב-5 אחוז.

צניחה חופשית. המדדים נופלים בין חמישה לעשרה אחוז.

צלילה. המדדים נופלים בעשרה אחוז עד 15.

התרסקות. המדדים נופלים מעל 15 אחוז.

מכאן ואילך נדרשים הדימויים שעדיין לא השתמשנו בהם ומככבים רק בסיוטי הלילה. לאלה יש צורך להזעיק את האסטרופיזיקה, ההיסטוריה והמיתוס:

חור שחור (מעשרים אחוז ודרומה)

חורבן (שלושים והלאה)

שואה (ארבעים וקדימה)

תוהו ובוהו (חמישים פלוס)

1929 (שבעים אחוז ולרצפה)

המפץ הגדול, גירסת הסגירה.

תגיות :
Angela Marie; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

עמליה חקל
קֶינה לחֶיריק - עת רבה אני מחכה שמישהו (או מֶישהו) יתריע בשער אל האבדן החמור הזה. השפה מאבדת את צלילותה וצליליה - החל מדיבור אפנתי בשפה רפה, (כמובן רידוד הפעלים לאחד, ודלות), והחמור מכל - הכחשת החיריק. לאחרונה, באמת החלו לוותר עליו גם בשמות עצם (והדוגמה לבֶרכיים ולקֶייטנה הם מהרכות). התהליך החל לפני כשני עשורים, כברגע שכל חלקה טובה החלה להתדרדר, כשביבי החל להשתמש בהֶפעיל בנאומיו. חיש קל הוא הפך למודל חיקוי לכל קריין וחריין, (המגדיל לעשות בהמצאות של נגינה, כאשר כל משפט דועך אל תוך חרחור - העקר שיהיה בגבול הנמוך (והסמכותי) של מיתרי הקול), ובגבוי מערכת החנוך (אשר בה המורים עצמם מסגלים לעצמם את הסֶגול במקום החירים), אשר הסירה מתכנית הלמודים את ה"תווים" של השפה: כלומר את הנִקּוּד המעניק לה מוזיקה בכך שכופל אות, מקצר הברה או מאריכה... לדעתי החלה הטעות בבניין הפעיל דווקא מתוך צורה לגיטית המופיעה בשרשים ש-פ' הפעל שלהם גרונית, חוץ מ-ר' כמובן. זלג אל ההפעלים המתחילים ב-ר', (הֶרחיב, הֶרגיז, הֶרתיח), ומכאן, קצרה היתה הדרך ל- הֶשמיד, הֶפליץ, הֶלביש, הֶגזים.... אנשים צעירים רואים בדבור בעל הגינה הסגולית כֹּרח נחרץ ב"להיות אין" (ואולי אֶין). יחד עם החיריק נעלמה ה-י' במקומות שהיא חיונית: זֶיתים, בֶּיצים, ויבשה כל עסיס שעוד נותר: "אֶין עליך, אחי!" מכל השבושים והמחלות שמצמידים לה, לשפה, מתועבים עלי בייחוד שני אֵלה. לסיום, אלה שידעו לדבר (ונִתַּן היה להבין) - כבר כלו מן העולם. בני הששים והשבעים מתגחכים אף הם בהלכם אחרי אפנות צעירות (כמו ג'ינס על כרס), והצעירים מהם - ממש לא ירשו לעצמם לדבר בצלילי ווקאלים תקינים. ידענו מערכונים כמו "ברק תואם ביבי", שהיה בהם יותר ממשהו משעשע - ובכל זאת, נדמה לי שברק הוא היחיד שעדיין אומר אֵלֶּה... את הכל גזלו מאתנו בארץ-אוכלת-יושביה. יש כאן קֹמץ שנשאר רק מפני שהעברית שפתו. ועתה, קם הכורת גם על אֵלּו.
13 ביולי 2017 הגב
שלומית זדור
הכל התחיל מהעברית הקלוקלת ש״משכיבים״ רבים מצברינו. דוגמה שצורמת את אזניי כבר זמן רב היא בניין הפעיל. כידוע הפעיל נהגה בחיריק, אך מרבית צברינו דוברי העברית ה״צחה״ מבטאים את בניין הפעיל ב... סגול - הגעתי בסגול, הרבצתי בסגול, הכנסתי בסגול ועוד כהנה וכהנה.
14 ביולי 2017
שלומית זדור
הכל התחיל מהעברית הקלוקלת ש״משכיבים״ רבים מצברינו. דוגמה שצורמת את אזניי כבר זמן רב היא בניין הפעיל. כידוע הפעיל נהגה בחיריק, אך מרבית צברינו דוברי העברית ה״צחה״ מבטאים את בניין הפעיל ב... סגול - הגעתי בסגול, הרבצתי בסגול, הכנסתי בסגול ועוד כהנה וכהנה.
14 ביולי 2017
שלומית זדור
הכל התחיל מהעברית הקלוקלת ש״משכיבים״ רבים מצברינו. דוגמה שצורמת את אזניי כבר זמן רב היא בניין הפעיל. כידוע הפעיל נהגה בחיריק, אך מרבית צברינו דוברי העברית ה״צחה״ מבטאים את בניין הפעיל ב... סגול - הגעתי בסגול, הרבצתי בסגול, הכנסתי בסגול ועוד כהנה וכהנה.
14 ביולי 2017
שלומית זדור
הכל התחיל מהעברית הקלוקלת ש״משכיבים״ רבים מצברינו. דוגמה שצורמת את אזניי כבר זמן רב היא בניין הפעיל. כידוע הפעיל נהגה בחיריק, אך מרבית צברינו דוברי העברית ה״צחה״ מבטאים את בניין הפעיל ב... סגול - הגעתי בסגול, הרבצתי בסגול, הכנסתי בסגול ועוד כהנה וכהנה.
14 ביולי 2017

הוספת תגובה