מה יש לך מהאורנג'אדה, דודו?

רוביק רוזנטל | 05 ביוני 2009

בדרני ישראל לדורותיהם השאירו לארכיון הלשוני ביטויים הרשומים על שמם, החסם החליף את המחסום, ושיבוש חדש השוטף את הנוער

בדרנים מתחלקים לשני סוגים, בזירה הלשונית. סוג אחד משקיע בעבודה לשונית מוקפדת, מפעיל דמיון ומאמץ כדי להגיע לסגנון לשוני מיוחד, למילים ולביטויים מיוחדים ולפעמים זה מה שנשאר ממנו. הגששים הם הדוגמה המובהקת, אבל עבודה יפה עשו בכיוון הזה סדרות כמו "רק בישראל", "קומדי סטור", "ארץ נהדרת" ו"הרצועה".

הקבוצה השנייה, והיא הרוב, עובדת על בדיחות ופאנצ'ים, כשהשפה היא בדרך כלל שטוחה וסתמית. כאלה היו סדרות כמו "שמש", "החיים זה לא הכל" ורבות אחרות. כאלה הם חלק גדול מהבדרנים-מגישים של עולם הבידור הישראלי. עונשם או שכרם הוא שמה שזוכרים מהם הוא משפט אחד שנדבק אליהם. זה מה שקרה לדודו טופז, שנשאר ממנו משפט אחד (אם לשים בצד את הצ'חצ'חים והשינגימלים): "מה יש לך מהאורנג'אדה, משה?". סוד קסמו של המשפט לא ברור, ככל הנראה הוא קולע לדמות ישראלית עילגת, חסרת חן, כשבלב משפט בעברית עילגת משובץ מותג לועזי. המשפט הזה מככב כבר בכמה וכמה קריקטורות מן הימים האחרונים, ועוד ימשיך לרדוף אחריו.

טופז לא לבד. דמויות מפתח בבידור הישראלי, מאז ימי הרדיו, השאירו אחריהם משפט שהוא מעין טביעת אצבע, והרשימה חלקית.

אני יכול לנסות. מיקי גבע לקחת את המשפט ממאיר שטרית והפך אותו לסמל לשוני של שניהם.

אני יפה?! המשפט המפורסם של אורי זוהר. המשפט והדובר מזכירים מאוד תסמונות דודו טופזיות, זוהר בחר בכיוון שונה בחיים.

במקרה הכינותי מראש. בתיה עוזיאל נהגה לומר זאת בתוכנית פולקלור שהגישה בראשית ימי הטלוויזיה, תוך שהיא שולפת אביזרים וחפצים למיניהם. הטון האירוני העניק למשפט חיים ארוכים.

גפן במובן גָאפן. הג'יבריש של "חידון התנ"ך" של להקת לול. מחידון התנ"ך נשארו גם "אהאווה אהאווה", והגדול מכולם, שהפך מטבע לשון, "מה הוא קופץ?!"

דפווווק. עידן אלתרמן ואבי גרייניק השכיבו את המאזינים במילים במבטא צרפתי מוקצן. הברקה לשונית נוספת שלהם: אוֹפָּציות, רמז לישראלי הקורא מילים לועזיות אבל אין לו מושג איך הוגים אותן.

התחלתי ולכן אסיים. יצחק שמעוני בתוכנית הרדיו "מקבילית המוחות", נכנס לאחרונה כשאלה ב"אחד נגד מאה".

טַנצֶר המניאק. המוצר הלשוני היחיד שנותר מ"שמש" והיה תקופה מסוימת מטבע לשון עוברת לסוחר.

כן, אה? המשפט הכי מורכב של גיבורי "הבורגנים". גם "אני עושה אפּגרייד לחיים שלי", בפי רמי הויברגר.

מה נשמַקס. שאלה חוזרת של יואב קוטנר בתוכנית רדיו.

מיצי מיצי מיצי. הטקסט מ"החרצופים" שהמיט שואה על הקריירה של דן מרידור. החרצופים הכניסו עם טוביה צפיר גם את הסמל המסחרי של אריאל שרון, הֶה הֶה!

עוד באירופה הוא היה סקפטי. "החמישייה הקאמרית", סדרה משובחת אבל פירות לשוניים מוגבלים. גם, באותו מערכון, "בעוני נורא".

פתווווו-ח. מילת הקסם "קרובים קרובים", מפי חנה מרון.

קַפֵּד ראשו. הסמל הלשוני של חידוני שמואליק רוזן ברדיו. שמואליק עדיין ממשיך לקפד ראשים.

רִיד מיי ליפסטיק. המשפט של אוולין הגואל ב"פיק אפ", שהפך גם מותג פרסומי. מהסדרה נשאר גם "ג'וֹי אֶנד הֶפּינֶס".

מחסום אאוט, חסם אין

השבוע התבשרנו ש"הוסרו שני חסמים בשטחי יו"ש: חסם רימונים, וחסם ביר-זית".

לאט לאט מחלחלת הבשורה האחרונה של דובר צה"ל לשפת התקשורת: מחסומים אאוט, חסמים אין. "חסם" בשפת השטחים היה עד לפני זמן לא רב מחסום מאולתר ומזדמן למצבים אקראיים. לאחרונה הוא משמש למחסומים קבועים ומכובדים.

למה בעצם? נראה שהמילה "מחסום" הפכה בלתי תקינה פוליטית לאחר שקיבלה מעמד של מילה בערבית (מחסום), תועדה בסרטו המדובר של יואב שמיר "מחסומים" והפכה גם שמה של קבוצת הנשים המפקחות, מחסום ווטש. "חסם" הוא מילה מכובסת, קרוב ברוחו ל"כתר" (במקום מצור) ו"סגר" (במקום עוצר). המילה הגיעה בכלל מתחום רפואת הגוף (חסם עורקים) והנפש (חסם פסיכולוגי), אולי לא במקרה.

בשורת החסם לא ירדה כנראה בדרגי הפיקוד, ובגלי צה"ל דווקא אמרו השבוע: "צה"ל ממשיך להסיר מחסומים בגדה: הבוקר הוסרו מחסום רימונים ממזרח לראמללה ומחסום ביר-זיית מצפון לה". ובכלל, מחסום זו מילה נאה, תנ"כית וברורה לכל. למה לשנות?

היא אינה ידעה עברית

עולים חדשים או תיירים המנסים לדבר עברית מתבלבלים תכופות בין הזמנים. בדרך כלל הם נמלטים לשם הפועל כמו בשיר "עברית קשה שפה" של דן אלמגור: "אני אותך לראות, מהר מילון לקנות". אילת ברגר, המורה האולטימטיבית ללשון מבליך רמת גן, עלתה על תופעה דומה, בעיקר בין תלמידים, מהכיוון ההפוך: בלבולי זמנים האמורים להעיד על שפה גבוהה לכאורה. קוראים לכך גם "תיקון יתר".

הדוגמאות שמביאה אילת מתלמידיה, עם תימוכין רבים בגוגל:

"אין" ליד עבר (במקום "לא"): "היא אינה פתרה, הם אינם יכלו". "היא אינה מצאה חן בעיניו".

אות הזיקה ה', המיועדת להווה ("האיש ההולך") צצה בעבר: "המאמר הפורסם בשנת...", "הכתבות הפורסמו".

אני שומעת ממורים, כותבת אילת, ששגיאות אלה נפוצות במבחני הבגרות בהיסטוריה, בתנ"ך וכמובן בלשון.

כאב הביצים של למך

הגולש רשקולניקוב שופך אור חשוב בשאלה מדוע הפך למך שם נרדף לשלומיאל ("הזירה הלשונית" 30.5). החוליה החסרה היא במדרש חז"ל על למך. כפי שנכתב במדור, הואשם למך ברצח קין. במקרא פונה למך לשנותיו עדה וצילה ומודה על חטאו. לפי המדרש עדה וצילה ענשו את למך בשיטת ליזיסטרטה: מנעו ממנו יחסי מין. למך מנסה לדחות את רוע הגזירה ומסביר שהוא הרג גם את קין וגם את תובל קין בטעות, וזה סיפורו:

"למך סומא היה, והיה תובל קין מושכו, והיה למך מורה בקשת והיה צד חיות. לפי שכשהיה רואה תובל קין, היה אומר ללמך: 'חיה אני רואה', היה אומר לו באיזה מקום היא, והיה מראה לו. והיה למך מורה בקשת, והיה הורגה. פעם אחת יצא למך לצוד, והיה יודע תובל קין לקין, שהיה לו קרן אחת במצחו. אמר ללמך אביו, דמות חיה רואה אני במקום פלוני. משך למך בקשת והיכה לקין והרגו. כשהלכו אצלו אמר תובל קין ללמך אביו: 'לא חיה הרגת, אלא קין זקננו הרגת, שהיה לו קרן במצחו!' כיון ששמע כן והוא היה סומא, היכה ידיו זו על זו כף על כף והרג תובל קין בנו בין שתי ידיו".

ועל כך נאמר, גם שלומיאל, גם לוזר, וגם כאב ביצים.

הבו לנו שיכר ותירוש

מנחם קוזלובסקי כותב: במדור מן ה-23.3.09 היפנית אותנו למילון היין של האקדמיה ללשון. עיינתי ויש לי שתי תהיות. אחת, מדוע נעדרת המילה שיכר. שנייה, לתירוש יש הגדרה מוזרה, בלשון המעטה. בעוד שבאנגלית מופיע grape juice, בעברית, משום מה נכתב שזהו שלב בהכנת היין, מיצוי הענבים ללא הקליפות.

שגיא קופר, מכותבי מילון היין, משיב: שיכר אינו יין או קשור ליין, ולכן לא הוכנס למילון. בעקרון ניתן לשייך אותו למילה ale, בניגוד למילה בירה - beer.

לגבי התירוש, הכוונה היא אכן למיץ, ללא הזגים, זה שמשמש בסופו של דבר כמקור לסוכרים לתסיסה. הוא בהחלט שלב בהכנת היין. יש גם תירוש בירה, והכוונה באופן כללי היא לנוזל העשיר בסוכר.

המקלדת והמספרים

לפני שבועיים עסק המדור בתקנה שיש לכתוב את מספרים ברצף (בין שנה לשנה, שעה לשעה, מספרי עמודים וגדומה) בעברית מימין לשמאל. בין היתר התייחסתי לקושי הקיים בכתיבה במחשב על פי תקנה זו. בעניין זה כותב לנו דורון יעקב: "הצדק אתך כאשר משתמשים בסימן המקף שבמקלדת. אבל הכללים מחייבים לסמן קו מפריד לציין טווח בין מספרים. כדי להקליד קו מפריד מקישים על המקש ctrl ועל מקש המינוס בלוח המספרים שבימין המקלדת בבת אחת. בדרך זו המספרים חייבים להיכתב כסדרם - מן המאוחר אל המוקדם". יעקב מוסיף גם שבפרסומים אקדמיים ובכלל בספרות שעוברת עריכה, יש נאמנות רבה לקביעת האקדמיה הזאת, בעיקר בציון עמודים.

תגיות :
U.S. Embassy Tel Aviv; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה