העם אמר את דברו

רוביק רוזנטל | 13 בפברואר 2009

המנטרה של בחירות 2009, מתי מחליפות נשים את שם משפחתן, ומה חשב צאנין על הציונים

בזה אחר זה חזרו ראשי המפלגות הגדולות (נכון לכנסת ה-17) על אותו משפט: "העם אמר את דברו". במקרה של אהוד ברק ההמשך היה פשוט ולא נדרש לפירושים: "העם אמר את דברו", כלומר, "ספגנו מהלומה קשה". ציפי וביבי כבר פירשו את "העם" איש-אשה לצרכיהם. לבני: "העם בחר קדימה", ביבי: "העם נתן יתרון מוחלט לגוש הימין", ועל דרך השלילה: "בבחירות הקודמות העם בחר אותנו לאופוזיציה".

מקור המנטרה הנ"ל באנגלית, בביטוי הנפוץ בדמוקרטיה האמריקנית "the people have spoken". לאיש הציבור האמריקני דיק טאק שהפסיד במערכת בחירות בשנת 1970 מיוחסת האמרה "The people have spoken ... the bastards". (העם אמר את דברו... מנוולים!). באנגלית people נאמרת בדרך כלל ברבים ואפשר לפרשה גם כ"אנשים" וגם כ"עם". בעברית "עם" הוא מאז התנ"ך ועד ימינו מעין ישות קולקטיבית חסרת פרצוף, אבל בעלת מעמד מיתולוגי.

בליל הבחירות, מכל מקום, "העם" כיכב בנאומים, בעיקר אצל נתניהו. הוא החל ברימוז בן-גוריוני: "בארץ ישראל קם העם היהודי והקים מפלגה יהודית דמוקרטית", וגם "אנחנו אוהבים את כל העם", ובקריצה לאובמה: "העם רוצה שינוי". מה באמת רוצה "העם"? חידה היא, וחידה תישאר.

מי מכיר את ציפורה שפיצר?

ציפי לבני, הנשואה לנפתלי שפיצר, איננה ציפורה שפיצר ואפילו לא ציפי לבני-שפיצר. היא מחזיקה בשם משפחתה מילדות, הנושא אתו גם מסורת של המשפחה הלוחמת, וכמוה לימור לבנת. גם שלי יחימוביץ מחזיקה בשם נעוריה. הנוהג של נשים לשמור על שם משפחתם הוא רחב יותר ממה שאנו נוטים לחשוב. לצידו בולט בשטח הנוהג ללכת עם שני שמות משפחה, כגון השרה רוחמה אברהם-בלילא, העיתונאית אורלי וילנאי-פדרבוש (לפחות בפרק הקודם של נישואיה). על ג'ודי ניר-מוזס-שלום כבר נכתב כמעט הכל, אבל מה דעתכם על החברה "ציונית פתאל-קופרוואסר", שהיתה בשלב כלשהו יועצת הרמטכ"ל לענייני אתיופים? נשמע כמו קיצור תולדות הציונות.

ד"ר מיכל רום  חוקרת את נושא שמות המשפחה של נשים לאחר הנישואין, ואף הציגה בנושא הזה ממצאי מחקר שערכה בשנים האחרונות בכינוס השני בנושא "שיח ומגדר בישראל", שהתקיים בשבוע שעבר ביוזמת אוניברסיטת בר אילן והאגודה  לחקר השפה והחברה בישראל. מיכל אספה וניתחה שאלונים ממאות נשים, וערכה ריאיונות עומק עם 42 מהן.

המסקנה של רום לאורך כל הקו מעניינת ביותר. בעבר, אומרת מיכל, אנשים החליטו לאמץ את שם המשפחה של הבעל, או ליצור שם כפול, כדי לבסס את הבסיס המשפחתי הזוגי. [u1]בשנים האחרונות נראה שנקודת המבט על שאלת שם המשפחה השתנתה, בעקבות ירידת החשיבות שיש לטקס הנישואין ועליית תופעת ה"זוגרות" (חיי זוג ללא נישואין פורמליים). רוב הנשים במחקר מעדיפות לאמץ גם את שם המשפחה של הבעל, לצד שם המשפחה שלהן מלידה, אבל מסיבה שונה: בשביל הילדים. המשפחה כהגדרתה של מיכל נולדת רק עם הולדת הילדים, ולא בהכרח עם טקס הנישואין. מתברר שזה גם השלב שבו מצרפת האשה במקרים רבים את שם משפחת הבעל.

למשל, נורית דובנוב-הפנר (שם בדוי, כמו כל השמות במחקר) בחרה לצרף את שם הבעל לשמה, והיא מספרת: "אני נורית הפנר נגיד, אני באה לקחת את אביב דובנוב מהגן, מי זה אביב דובנוב? מה אני דודה שלו?"

אפרת הוצלר מנדלבאום בת ה-37 הוסיפה את השם מנדלבאום לשמה והיא מסבירה: "יכולתי להישאר רק הוצלר, הוספתי את המנדלבאום ממש בשביל הילדות, בשביל איזה תחושה שיש שם גג פה במשפחה, שכולנו נושאים את אותו השם".

בכמה מקרים נמצא פיתרון אלגנטי: שני בני הזוג מחליפים את שמם לשם שלישי. יעל שומרוני נישאה לתומר בלולו, ושניהם החליפו שניהם לשם חדש: שניר. יעל מספרת למיכל: "אני חושבת שנהייתי שניר כשאסף הבן שלי נולד, מאז שהתחילו לקרוא לי בבית-חולים גברת שניר".

הבלבול בתחום מתעצם כשמדובר בפרק בית, כאשר האשה נושאת גם את שם נעוריה וגם את שמה מנישואין ראשונים, המשותף לה ולילדים מאותם נישואים. בנישואים השניים נולדים ילדים חדשים, ולהם כבר שם משפחה אחר, על פי האב. לעיתים משמרת האשה את שם הנישואין הראשון שלה כדי לשמור על שם משותף עם בן או בת מנישואין קודמים. ויש גם בני זוג גברים המוכנים לוותר על שמם ולאמץ את שמה של האשה. כמה? לא רבים. בהחלט לא רבים.

וא-פרופו שמות כפולים לנשים, נגה אשד גילתה ושלחה מציבה ועליה שם כפול מרגש, הפעם שם פרטי. הסברים מיותרים.

היהודים ידברו ערבית

לפני כשבוע הלך לעולמו בגיל המופלג 103 מרדכי צאנין, הגורו של היידיש בישראל. צאנין כתב מילון יידיש רחב יריעה, היה במשך שנים רבות עורך העיתון ביידיש "לעצטע נייעס" (עברית: חדשות או ידיעות אחרונות), ועוד מפעלים רבים. מעבר לכך הוא היה בונדיסט, לא אהב במיוחד את המפעל הציוני והיה רחוק מהתפעלות מתחיית הלשון העברית על חשבון היידיש. בסרטם של דני דותן ודליה מבורך "האשכנזים" משנת 2001 הוא משמיע כמה משפטים נוקבים ואף מצמררים.

"האם היהודים צריכים להשתלב באזור?" שואל המראיין.

"בין כך ובין כך ישתלבו", אומר צאנין, "וזה יהיה הסוף".

"הסוף של המדינה היהודית?"

"לא תהיה כאן מדינה יהודית, כי אנחנו מיעוט קטנצ'יק בים של גויים. איך שלא יעשו, לא תהיה מדינה יהודית".

"אז מה יקרה לאנשים שחיים כאן? הם יהפכו לערבים?"

"כן. אני מאמין בכך. היהודים ידברו ערבית. הניסיון להקים פה מדינה ליהודים נכשל. נפרדנו לשלום מהעם היהודי. אין היום עם יהודי. מאז השואה פסקנו להיות עם".

"אז מי האנשים שחיים כאן עכשיו?"

"ערב רב".

[u1] המשפט הזה לא מדויק, כי למעשה אני לא יודעת מה היה בעבר – אין לי נתונים למה ומה עשו אז, משום שלא ערכו שום מחקר על ההענין הזה ... עידנתי את היסוח קצת והכללתי אותו

תגיות :
beau-foto; flickr תמונה ראשית

הוספת תגובה