המתייסרת בשבי החילוני

רוביק רוזנטל | 23 ביולי 2009

שפת הפשקווילים החרדיים בוטה ומתלהמת, אך ניתן ללמוד ממנה על תרבות ודרך מחשבה, והוצאה חדשה למסכת אבות

רחובות מאה שערים מלאו כרזות, הקרויות גם פשקווילים, בפרשת האם החשודה בהרעבה. תרבות הפשקווילים היא תרבות עתיקה, והפרשה הנוכחית מאפשרת לבדוק את הכלים הלשוניים שלה. ומסקנה ראשונה, מדובר בהפתעה: זו אינה שפה ארכאית, אלא שפה ישראלית ברורה, מעודכנת, אין בה שמץ יידיש ויש בה יחסית מעט אזכורים מן המקורות.

הציונים הטמאים הניחו את טלפיהם

בראש ובראשונה זו שפת מלחמה, שבה יש אויב אכזר וקיצוני, ואפילו רצחני, ואחד הפשקווילים מוכתר בכותרת "דע את האויב". האויב הוא בעל שם וכתובת: "רופאים גאוותניים ושירותי רווחה" שיש להם "אצבעות מלאות דם", "עיתונות זוללת חרדים", וככלל "שונאי דת מושבעים האורבים לטרף חרדי". במחנה הזה יש גם שומרי מצוות, כשמדובר על אם "חילונית או מזרחיסטית", מזרחיסטית היא אשה מהציונות הדתית, המוקצית לא פחות מהחילונית. כל אלה שייכים למחנה אחד: "הציונים הטמאים" הניחו את "טלפיהם" על האמא היהודייה "המתייסרת בשבי החילוני" וגם "מושלכת לכלא".

המדרגה הקיצונית היא השוואת הציונים לנאצים, שנשמעה גם בהפגנות: "רוצחים – תחזרו לגרמניה". בפשקווילים אפשר למצוא משפט כמו "טעות מרה טעו אותם מנגליים אלו". הכוונה אינה לכך שהרופאים עושים על האש, אלא לממשיכיו של יוזף מנגלה.

בילבול דם

הצד השני במלחמה הוא הקורבן חסר הישע, האם "השבויה" שהיא "אמא חרדית ומסורה לתינוקה החולני", והיא שייכת לציבור החרדי כולו המביא "גדודים גדודים של דורות ישרים ומבורכים". המשפט הזה מציג גם את המשימה החרדית: הילדים אינם רק צאצאים, אלא חיילים במלחמה על דמותה של היהדות החרדית במאבקה עם הציונות.

מונח היסוד, המשמש גם בכותרות הפשקווילים, הוא "עלילת דם", וגם "התחדשותה האימתנית של עלילות הדם". הביטוי מוכר מאז המאה ה-16. ביידיש נקראת עלילת הדם בשם המביך "בלוט-בילבול" או "בילבול-דם". המילה "עלילה" עצמה במשמעות האשמת שווא מופיעה בספר דברים בביטוי "עלילות דברים".

שפת הפשקווילים, כאמור, מעורבת. יש בה ביטויים בעברית מודרנית כמו "הביאו אותנו למסקנה", "לא נותן לה את הלגיטימציה", "ניסיון להפיל עליהם תיק פלילי", וגם "תכליתם אינם עבור אינטרס החולה נטו". יש מטבעות לשון אופייניים כמו "מחול שדים", ו"עצות אחיתופל".

דרוס כל דוס

השימוש במקורות הוא בעיקר בכותרות. פשקוויל אחד נפתח בציטוט מספר ירמיהו: "בפיו שלום את רעהו ידבר, ובקרבו ישים ארבו", המתייחס לעובדי הרווחה המפתים חרדיות תמימות להכפיש את האם. במקום אחר נכתב: "מי שמכיר מעט את 'הלוך ילך' בבית החולים הדסה". "הלוך ילך" הוא קוד חרדי להתנהגות או דרך חיים, וככל הנראה מקורו בפסוק "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע" מספר תהילים. פשקוויל אחר נפתח בציטוט משולחן ערוך: "כל רגע שמאחר לפדות שבויים היכא שאפשר להקדים, הווי כאילו שופך דמים". דווקא מתאים לאולמרט ולפרשת גלעד שליט.

ובלי סלנג אי אפשר. בסיפור המעשה המפורט באחד הפשקווילים נכתב: "אחרי שההורים חזרו ונדנדו שוב ושוב לדעת מה שלום ילדם". על האויבים שחברו בפרשה נגד החרדים נכתב שהם "אימצו לעצמם את שיטת 'דרוס כל דוס'". אתנחתא קומית במלודרמה נוטפת דם.

מדגישים חזור ודגוש

שיבושי שפה אינם רק בשדה ה"שתי שקל". יש גם שיבושים האמורים להעיד על עברית נאה וצחה, מה שקוראים גם "תיקון יתר".

בפשקווילים החרדיים נכתב: "ההתנכלות המחרידה והבלתי יאומנת".

ואילו הכתב לענייני רווחה של רשת ב' שדיווח על הפרשה מספר כי "הם מדגישים חזור ודָגוֹש".

איפה הגששים כשצריכים אותם?

מסכת אבות, עכשיו רב מכר

אביגדור שנאן, חוקר רב מוניטין של מחשבת ישראל, הוציא בהוצאת יד בן צבי ספר מהודר ועשיר הקרוי "פרקי אבות", שכבר טיפס במהירות בטבלת רבי המכר. מסכת אבות בסדר נזיקין במשנה היא אוצר של דברי חוכמת חיים ומוסר, בדרך שאינה מעיקה או מאיימת, ובקיצור, יצירת מופת. היא גם אוצר לשוני שדוברי העברית, דתיים כחילוניים, ניזונים ממנו בדרך יומיומית.

יש במסכת אבות מסדר אמרות שהן נכסי צאן ברזל, מ"אם אין אני לי מי לי" ועד "איזהו חכם? הרואה את הנולד", ו"סייג לחכמה שתיקה". לצד אלה מסכת אבות היא המקור הראשון של צירופי לשון פשוטים, אבני היסוד של השפה, ולהלן עשר דוגמאות מובילות.

אהבה התלויה בדבר. גירסת מסכת אבות: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה".

גס רוח. "והגס לבו בהוראה, שוטה, רשע וגס רוח". שנאן כותב ש"גס רוח" כאן פירושו מלא גאווה עצמית.

דין וחשבון. "דע... לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון: לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא". שנאן מסביר ש"לתת דין וחשבון" פירושו לעמוד לדין בעקבות פירוט מעשיו של אדם, שהוא החשבון. הדין וחשבון המודרני הפך גם לראשי תיבות, דוח, לפועל: לדווח, וגם שם למבצע של צה"ל בדרום לבנון ב-1993.

דֶרֶך ארץ. גירסת מסכת אבות: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון". שנאן מסביר ש"דרך ארץ" כאן הוא ענייני פרנסה. במקומות אחרים בתלמוד פירוש הביטוי הוא יחסי מין, כללי התנהגות, וגם במשמעות המקובלת היום, נימוסים והליכות. היום זה גם שם החברה המפעילה את כביש שש.

כמעיין המתגבר. מסכת אבות: "ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק". לישראלי המודרני "כמעיין המתגבר" הוא אחד הספרים הפופולריים של נביאת הקפיטליזם האמריקני איין ראנד, The Fountainhead.

לשם שמים. "וכל העמלים עם הציבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים". בשפת עורכי הדין אפשר לקרוא לזה "פרוֹ בוֹנוֹ".

עורך דין. המקצוע המבוקש הזה נולד במסכת אבות: "אל תעש עצמך כעורכי הדיינין", ולמען הסר ספק מסביר הפרשן חנוך אלבק: "המלמדים לבעל דין לטעון, כדי שיזכה בדינו". בתלמוד הירושלמי מופיעים 'ארכי הדיינים', ויש טוענים שכך זה היה גם בכתבים המקוריים של המשנה. בתפילת הימים הנוראים, בפיוט של אלעזר הקליר, נכתב "לאל עורך דין", וכאן עורך הדין הוא שופט. "עורך הדין" היה למקצוע המודרני בסוף המאה ה-19.

עין הרע. "עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם", וכאן הכוונה לצרות עין. אגב, אין מדובר בסמיכות (העין של הרע) אלא במה שקוראים יידוע חלקי, כמו "יום השישי".

עַם הארץ. מסכת אבות: "אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד". בתנ"ך עמי הארץ הם הגויים.

שלי שלך, שלך שלי. המשפט הזה זכה לוואריאציות רבות ונחשב בדיחה צברית, בעיקר בנוסח "שלי שלי, שלך שלי". הכול כתוב במסכת אבות: "ארבע מידות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית, ויש אומרים זו מידת סדום. שלי שלך ושלך שלי, עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך, חסיד. שלי שלי ושלך שלי: רשע".

איך אומרים סלולרי באתיופית

דני אברהם מתייחס למדור האחרון שבו עסקנו בשפת יוצאי אתיופיה, שבה מתערבות האמהרית והעברית. "האמהארית היא אכן שפה שמית, כערבית וכעברית. כיום, כך נטען ע"י חוקרי שפות, זו השפה השמית המדוברת ביותר, אחרי הערבית ולפני העברית. כידוע יש אומרים כי קיום שבט יהודי, ביתא ישראל או פלשה באתיופיה מגיע עד לימי שלמה המלך".

דני אברהם מוסיף: "במדור נכתב כי 'סילק' הפך כינוי למכשיר הטלפון הסלולרי בפי יוצאי אתיופיה. אם 'סילק' (בערבית חוט) הוא רמז לתיל המקשר בין שני מכשירים מן הסוג הישן, מעניין שדווקא הסלולארי מתאפיין בהיעדר חוט". ועוד מוסיף דני: "בצרפתית הביטוי הנפוץ בשפה המדוברת לקיום שיחה טלפונית הוא donner un coup de fil, שפירושו 'לתת מכת חוט'".

תגיות :
Ahron de Leeuw ; wikipedia תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה