אהבה אפלטונית ושלווה אולימפית

רוביק רוזנטל | 26 במרץ 2009

שיחות צפופות ב"האח הגדול", יוון על מפת הכדורגל, מילון יין חדש ומקורו של המבטא הגלילי

פנינה ומנחם שנותרו בבית הוכיחו שהעם רוצה דם, אלימות מילולית ועלבונות, בתנאי שאלה יתרחשו בבית של השכן ממול, במקרה זה בנווה אילן.

משפט הזהב של פנינה טורנה עוסק בתחום הנפיחות. לנפיחה כמה חלופות לשוניות, הנחשבות סלנג. לצד "פליצה" החדשה יחסית חיים בכיף פלוץ, פורץ (ביטוי יידישאי שהתיישן), וכמובן, נאד, שעליו אמר האב במחזהו של חנוך לוין "יאקיש ופופצ'ה": "אין בעולם דבר יותר מצחיק מנאד". גם הערבית תרמה את חלקה במילה שנשכחה כמעט "דרטה". החלופה המתוקה מכולן היא "פוק", מין גמד שקספירי קטן המדלג אל העולם מן האחוריים. עוד משוטטים בעולם ההפלצה יוסוף, שקולו דק ומתמשך כקול השופר, ואברום הרועם.

הפליצה היוצאת מהפה מזכירה את המילה העברית הנאה אך בלתי תקנית "פלצני", המתייחסת לאדם נפוח מחשיבות עצמית המשמיע טקסטים יהירים וריקים, וגם לטקסטים עצמם. הקשר הזה מזכיר גם את "נאד נפוח", המתייחס בעברית החדשה לאדם יהיר וריק. "נאד" במקרא הוא כלי עור להחזקת נוזלים, "נאד נפוח" בתלמוד הוא כלי כזה המלא נוזלים. השאלה היא מה היה קודם: האדם המלא מעצמו (נאד נפוח), או הנפיחה הממלאת את האוויר (נאד). המדור נוטה לאפשרות הראשונה.

מילון ישראלי-יווני

האם יוסי "הילד" ישחק מול קראגוניס "הגבר" בשבת בקרב הגורלי על העלייה למונדיאל 2010? רופאים יגידו. ולמתרגשים, מילון ישראלי-יווני קצר.

אהבה אפלטונית. ובעברית חדשה: "בוא נהיה ידידים".

בובולינה. אהובתו של זורבה, כינוי אהבה סקסיסטי משהו.

יאסו. יאסו יאסו יאסו, הים איננו נס הוא (יורם טהרלב).

מוזיקה יוונית. הכי ישראלי שיש. גם, בלשון מכובסת: מוזיקה ים תיכונית.

מרתוני. משא ומתן קואליציוני שתוצאותיו ידועות מראש.

סלוניקאי. חזק, גדול, ומרים ארונות ומקררים. היום קוראים לזה בוריס.

סלט יווני. רצוי עם גבינה בולגרית.

ספרטני. בוגי יעלון, כמשל.

שלווה אולימפית. ניתוק מהעולם, בלי טלוויזיה, בלי חדשות, בלי משפחה, רצוי בהרי ירושלים, ובקיצור, האח הגדול vip.

יין שרירי ובקבוק מלכיצדק

עולם היין הוא לכאורה עולם סגור של טועמים מדופלמים העסוקים ב"עפיצות", מדווחים על "עִקצוץ", מתווכחים אם היין "אדמתי" או "בשרני", ומזהים בעיניים עצומות את שנת הבציר. מצד שני, פתאום כולם שותים יין בארץ ישראל, והארץ מלאה פאבים, ייננים ויקבים. זה אכן הרגע למילון יין מעודכן, שנחנך השבוע על ידי האקדמיה ללשון. על המילון עמלה ועדה מיוחדת במהלך השנים האחרונות, ובראשה עמדו המבקר ומדריך היין שי שגב, ופרופ' עמוס הדר.

במילון 216 מונחים וכמה נספחים. יש כמה מונחים נאים בהחלט כמו "בְּשׂומֶת" לארומה, ו"אוצֵר יין" לסומלייה, הוא איש היין במסעדות המכבדות את עצמן. לגבי "אֶקְדָם" ו"אֶטְרָף" המיועדות להחליף את "אפריטיף" ו"דיז'סטיף" אני ספקן מעט, אבל המילים נאות. הצרפתית ככלל היא מלכת התחום, ורוב המונחים מתורגמים ממנה. בכמה מקרים בחרו כותבי המילון להימנע מתרגום, וכך יין או כרם בדרגת האיכות הגבוהה קרויים כמו בצרפתית: "גראן קרוּ", "בּוֹמֶה" הצרפתית היא יחידה למדידת ריכוז הסוכר בענבים ועוד. הגראפה האיטלקית זכתה לשם העברי גַפתה.

בעיני מחברי המילון והייננים בכלל היין הוא בעצם בן אנוש במסווה של משקה בבקבוק. וכך אנו נחשפים במילון ל"יין חלוש", "יין מאוזן", "יין שרירי" (בעל נוכחות כוחנית, כך בדיוק!) ועוד. יין שטולטל לוקה ב"הלם בִקבוק", יין יבש מאוד הוא "יבש בן יבש", ויין אחר הוא "יין שבגר על שמריו". ויש גם "יין מחוזר", שעל פי ההגדרה מדיף ריחות של ביצים סרוחות בצל וכרוב כבוש. מי בדיוק מחזר אחרי היין הזה?

הפאנץ' מגיע בסוף. מסתבר שלבקבוקי הענק התפוחים יש סדרת שמות שנהגו בידי בעלי דמיון מפותח במיוחד. על הסקאלה שבין 8 ל-30 ליטרים נמצא את בקבוקי היין הבאים, בסדר נפח עולה: בקבוק מתושלח, בקבוק נבוכדנצר, בקבוק ירבעם ורחבעם, ואחריהם שלמנאסר, בלשצר, מלכיאור ומלכיצדק. לחיים!

את המילון ניתן לראות באתר האקדמיה ללשון,

http://hebrew-academy.huji.ac.il/PDF/wine%20terms.pdf

או באמצעות "מאגר המונחים: הצגת מילון".

ההגדה לבית אנגלמייר

זאב אנגלמייר, מאייר וקומיקסן (צייר עלילונים, על פי האקדמיה), הפך את הדיאלוגים המחורזים שלו לסימן היכר ייחודי. ממש עם צאת מדור זה לאור יוצא אנגלמייר בתערוכה בגלריה אורבניקס שבשינקין פינת מלצ'ט, ובה הוא מביא את ההגדה שלו לפסח, מאוירת ומחורזת, ובהחלט לא תקינה דתית ופוליטית.

אינטרנט בן שבעים: הפתרון

הגילוי של רועי וייס מן המדור הקודם על הופעתו המסתורית של האינטרנט בשנות השלושים של המאה הקודמת פוצח בקלות, ולמדור זרמו תגובות רבות. כולן מצביעות על כך שמדובר באינטרנָט (internat), וכי פירוש המילה הוא פנימייה.

"internat" במשמעות פנימייה אכן מופיעה במילון הגרמני ובמילון הצרפתי. אמיר אהרוני מירושלים מוסיף כי המילה קיימת גם ברוסית, אליה הגיעה מן הצרפתית באמצע המאה ה-19. אמיר בדק ומצא שלפי מילון Petit Robert היא הופיעה בצרפתית לראשונה ב-1829, ופירושה "בית ספר שהתלמידים גרים בו", כלומר פנימייה. המילה העברית פנימייה, כותב אמיר, "היא כנראה תרגום שאילה, אולי של בן יהודה עצמו, שהרי הוא חיבב את הסיומת –ייה". לפי כל הסימנים המילה נוצרה בשלבים שלאחר בן יהודה.

הדס מאזור השרון מזכירה כי מי שלומד וגר בפנימייה נקרא תלמיד אינטרני, להבדיל ממי שלומד אך לא גר בפנימייה עצמה, הנקרא תלמיד אקסטרני.

רוטשילד והזבּובּים

לפני כמה שבועות עסק המדור בסוגיית המבטא הגלילי. בעקבות הדיון הקצר החל המידע לזרום, והסיפור הלך והשתבח. מסתבר שלמקור המבטא הגלילי שתי גירסאות. את הראשונה מציג לנו מורה הדרך אריק לובולסקי מיסוד המעלה. בראשית המאה הקודמת, תבע הברון רוטשילד שבמפעל משי שבראש פינה בבעלותו יעבדו יהודים. הפקיד חיים מרגליות יצא על גב פרד לעיירה חצבייה ליד החצבני, בה חיה קהילה ממפוארת של יהודים, הביא לראש פינה נערות יהודיות לעבודה, ובעקבותיהן הגיעו כמה משפחות. בני חצביה הביאו לראש פינה את המבטא הגלילי. בני המייסדים היו בין ראשוני המושבות כפר תבור ויבנאל והם שהביאו את הניב הגלילי לשם.

לצד ההסבר ההיסטורי הזה קיים גם הסבר אידיאולוגי. על פי גירסה זו, תושבי הגליל רצו לשמר את הניב הגלילי הקדום. המורים לעברית מצאו בתלמוד שלבני הגליל היה מבטא גלילי משלהם, לפיכך החליטו שבראש-פינה הם ילמדו את המבטא הגלילי דווקא, כדי להחזיר עטרה ליושנה. יש לציין כאן שהמבטא הגלילי הקדום התאפיין דווקא בביטול הע' והח' הגרוניות.

עמיהוד שוורץ שנפטר לפני כמה שנים, ואביב קלר ייבדל לחיים ארוכים, נחשבים אחרוני דוברי המבטא הגלילי בישראל. קלר בן התשעים מספר שהמבטא הגלילי נולד מערבוב שפות: ערבית, יידיש ועברית, וכל אחת תרמה את חלקה. כשהחנווני התרגז היה אומר בגלילית: "קֶנטסָך ניט דַבֶּרְן ביז דה בַּיאדֶר" (לא נוכל לדבר עד עונת הגרנות). אנשי חצבייה עצמם, מספר קלר, חיו בארץ ישראל מאז ימי הבית השני, ושימרו אכן את ההגייה הגלילית הישנה. האם אומרים בראש פינה זבּובּים? קלר מסביר שהבעיה נפתרה: היום בראש פינה אין כמעט זבובים, ואפילו יתושים אין.

תגיות :
Dennis Jarvis; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

ד"ר עוזי רביב
לפני שנים רבות, באחד מביקוריי בסן-פרנציסקו, ביקרתי במוזיאון היין, מוזיאון קטן המוקדש לתעשיית היין. אני זוכר שם סידרת בקבוקי ענק לאיכסון יין שנשאו שמות תנכיים, כפי שזכור לי. לצערי רוב השמות אבדו מזיכרוני, אך אני זוכר את הבקבוק הגדול ביותר -סמסון - שמשון. אכן, הבקבוק נראה שמשוני מאד....
31 בינואר 2015 הגב

הוספת תגובה