נוער הנרות ופולסא דנורא

רוביק רוזנטל | 29 באוקטובר 2009

רצח רבין: המילון, מ"לנצח אחי" ועד תיאוריית הקונספירציה, ונוער הנרות בתווך. וגם: למי שייך החומוס ומי לוקח אחריות

רצח רבין טלטל גם את השפה והותיר אחריו כמה וכמה ביטויים ומילים. חלקם נשחקו ואף נשכחו, אחרים עדיין איתנו.

אוסלו. בירת נורווגיה שהיתה שם קוד לשסע הפוליטי בישראל, וגם זכתה למגוון צירופים: "הסכם אוסלו", "פריצת הדרך של אוסלו" (ראה פרס השבוע), ומאידך "אסון אוסלו" ו"פשעי אוסלו".

ארבעה בנובמבר. תקנות הזיכרון הפכו את יום הזיכרון ליומיים, כולל הימים שביניהם, אבל התאריך הלועזי דווקא נחקק כיום השנה, ומתחבר לעוד שני ימים היסטוריים בנובמבר: ב' בנובמבר (הצהרת בלפור), כ"ט בנובמבר (החלטת האו"ם).

דין רודף. עיקרון יהודי שמקורו במשנה ונוסח בימי הביניים, הקובע שיש לשפוט ולענוש את מי שפוגע ביהודים. עד רצח רבין הוא היה נושא לדיונים תיאורטיים בין אברכי הישיבות.

החיוך. סמלו המנצח של יגאל עמיר, שזכה להנצחה סטירית של רמי הויברגר ב"החמישייה הקאמרית".

חובש כיפה. צמד המילים ששיבץ דוד טרטקובר בלוח לזכר רבין בכיכר, וגרף אחריו גל של ביקורת על ההכללה.

כיכר רבין. פעם קראו לזה "כיכר מלכי ישראל", אבל מי זוכר.

לנצח אחי. מעין המנון שכתב אביב גפן, ומזוהה יותר מכל עם הרצח ועם זכרו של רבין. מן השיר זכורים גם "לבכות לך", "תהיה חזק למעלה", ו"אורך המשגע".

מורשת רבין. המונח היותר עמום ושנוי במחלוקת. מורשת רבין עצמו בעיני חלק מן העם היא האמונה בשלום עם הפלסטינים. היא מכילה על דרך ההיפוך מורשת הפוכה בעיני החלק השני: מורשת הנאיביות הפוליטיות, השלום בכל מחיר ובמקרים קיצוניים מורשת הבגידה. הקונצנזוס אינו מתייחס לרבין אלא ללקחי הרצח: בדמוקרטיה לא פותרים מחלוקות באלימות, ובוודאי לא באמצעות רצח פוליטי.

ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה. ארבע מילים שהפכו סמל לטראומה הלאומית ולקיבעון שנוצר בעקבותיה. איתן הבר לא מצא את המשפט הזה בשום פרוטוקול.

נוער הנרות. בני תשחורת של אז, שרצח רבין הוא האירוע המכונן של חייהם, והם לא תמיד הבינו למה.

סרק סרק. שתי המילים המסתוריות המלוות את אירוע הרצח. לא ברור מי אמר אותן ולמה, אבל הן פתחו פתח לתיאוריות ופרשנויות לרוב. ככל הנראה מי שאמר אותן פשוט לא האמין למה שראו עיניו.

פולסא דנורא. טקס תלמודי, מעין וודו יהודי, שנערך לרבין על ידי אביגדור אסקין וחברים חודש לפני הרצח. הפירוש בארמית: "שוטים של אש".

פסטיבל רבין. כינוי לגלגני לריבוי האירועים סביב יום הזיכרון, בין היתר על רקע התמשכותו בין שני תאריכים.

שטח סטרילי. ביטוי שאיש לא הכיר עד הרצח, ואפילו בשב"כ שכחו מקיומו. אחריו אי אפשר יותר להתקרב לאישי צמרת בלי חגורת מאבטחים, גדרות ומאהלים למיניהם.

שיר השלום. רצח רבין הפך אותו משיר של תקווה לשיר של טרגדיה מוכתמת בדם, פשוטו כמשמעו.

שלום חבר. סיסמה שטבע ביל קלינטון בדברי ההספד לרבין. טוני בלינקן, כותב הנאומים של קלינטון הציע לו את הנוסח "שלום לידידי". אוולין ליברמן, סגנית ראש המטה של הנשיא ועם חוש לעברית הציעה לקלינטון את הנוסח הסופי. הסיסמה הפכה לסטיקר מוביל, עם פיתוחים כגון "סליחה, חבר".

שלום של אמיצים. מזוהה עם הסכמי אוסלו ועם הרצח, אבל נטבע על ידי רבין שנה לפני הרצח, דווקא בנאום שנשא בדיונים על נסיגה מהגולן בשנת 1994. חמש שנים אחרי הרצח הוא צוטט על ידי יאסר ערפאת, בחתימת הסכם שרם א-שייח' עם אהוד ברק. מהשלום ומהאמיצים לא נותר הרבה.

שמפניה. כינויו של אבישי רביב, הסוכן השתול שנחשף אחרי הרצח, אבל לא הצליח למנוע אותו.

תיאוריית קונספירציה. ניסיון נואש ונואל לטעון שהשב"כ ירה ברבין או יזם את רציחתו, ואולי זה בכלל שמעון פרס. בארי המיש קיבל על הקשקוש הזה יותר מחמש עשרה דקות תהילה.

צ'יק וצ'אק

כמה גולשים וקוראים שלחו אלי את המייל המתגלגל הבא:

"הביטוי 'צ'יק צ'אק' נולד במשחקים האולימפיים  בברלין 1936. באצטדיון ההומה ניצחה בקפיצה לגובה איבויה צ'אק מהונגריה. כשהכרוז הודיע ברמקול על ניצחונה של צ'אק, הגיעה גם הידיעה שבבריכת השחייה ניצח השחיין ההונגרי  צ'יק במאה מטר חתירה. ההונגרים לא ידעו את נפשם מרוב שמחה, ופרצו בקריאות צ'יק צ'ק... צ'יק צ'ק... צ'יק צ'ק... וכל הקהל הצטרף אליהם. מאז כשרוצים לומר שמשהו מהיר מאוד – אומרים: צ'יק צ'ק".

הסיפור חביב ביותר, ושמות הספורטאים ההונגריים אכן מתועדים בתולדות האולימפיאדות. למרבה הצער הסיפור חסר שחר, כמו סיפורים לא מעטים על ביטויים. צ'יק צ'ק הוא ביטוי ביידיש, (נכתב: טשיק-טשאק). מקורו של הביטוי הוא במילה הגרמנית Zickzack , שפירושה ברק. מן המילה הזו נוצרה המילה ביידיש המתייחסת למהירות הברק, והמילה העברית זיגזג, המתייחסת לצורתו של הברק. ממנה נולד גם הפועל הפוליטי-תקשורתי "לזגזג". ברק כבר אמרנו?

כולם לוקחים אחריות

אהוד ברק הודיע שהוא "לוקח אחריות" על "התקלה" בבחירת המלונות היקרים בפריס. נראה שאחרי תלונות רבות של הציבור על כך שהמנהיגים אינם "לוקחים אחריות" על כישלונות, החלו המנהיגים לגלות שלקיחת אחריות היא מהלך של מנצחים: מרוויחים נקודות על יושרה, וזאת בלי לשלם מחיר של ממש. "לקחת אחריות" הופך עם הזמן שם קוד ל"לא ידעתי, לא אני טיפלתי, זה הפקיד, או המפקד בשטח".

אמו הורתה של "לקחת אחריות" היא "האחריות המיניסטריאלית", שגם היא נחשבת דרך אלגנטית של המיניסטר להבהיר שהוא אינו אחראי על דבר. מקורה של האחריות המיניסטריאלית בתרבות הפוליטית הבריטית, אלא ששם נראה שלאחריות הזו יש תג מחיר. "לקחת אחריות" שייך לקבוצה ההולכת ומתרחבת של ביטויי "לקחת" שמקורם באנגלית. היום לוקחים שיעור, לוקחים מקלחת, לוקחים צ'אנס, ואם קרתה תקלה פשוט לוקחים את זה בקלות.

של מי החומוס הזה

בלבנון פועלים במרץ להפקיע את החומוס מהריבונות הישראלית, והשבוע הכינו שם את "קערת החומוס הגדולה בהיסטוריה", ובעקבותיה גם קערה אדירת ממדים של טאבולה. מלחמת החומוס בין ישראל ללבנון עדיין אינה מתקרבת בעוצמתה למלחמת החומוס באבו גוש, ובכל זאת היא הופכת ל"נשק מפר איזון", בדומה לטילים שמזרימה סוריה ללבנון. אחמד טיבי גזר קופונים ממלחמות המזון בחילופי הדברים שלו על יום הנכסה, וטען שהישראלים ניכסו לעצמם גם את הזעתר.

מאכלים ערביים אכן נחשבים לב המטבח הישראלי, והם שמרו על שמותיהם הערביים, כמו גם הלבנה, המטבוחה, הטחינה, הקבב והשישליק. החומוס היה אמור להיקרא בעברית "מחית חומצה", והפלאפל, שנקרא בשיר ישראלי עתיק "המאכל הלאומי של ישראל", הוא בעצם "קציצות חומצה", אבל מי היה מסתכל עליהם עם שמות כאלה? בינתיים המאכל הלאומי הישראלי האמיתי הוא סלט הירקות, שאינו אלא פיתוח של הסלט הערבי. "סלט" היא מילה בינלאומית, הקרובה בעיקר לגירסה הגרמנית, והתגלגלה גם היא לערבית: סָלָטָה. ולסקרנים: "פיתה" איננה מילה בערבית, וגם לא בעברית-ארמית (פיתא, פת), אלא היא מילה ביוונית מודרנית, בעקבות pit, שפירושה ביוונית סובין.

תגיות :
Ze'ev Barkan; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

צהלה עמאר
בס"ד, יום ו', כב' כסלו, התשע"ט. שלום. א' תודה בעבור המכתבים. ב' בקשר ל: 'חומוס': אם איני טועה: השם העברי הוא: 'חימצה'. כי בכתבה כבודו כתב: 'מחית חומצה' ו-'קציצות חומצה'. בתודה מראש.
30 בנובמבר 2018 הגב

הוספת תגובה