נתתי לה מכה עם מפתח גלגלים

רוביק רוזנטל | 08 בינואר 2010

איך מדברים אנשים שרצחו את נשותיהם, ומיהו סתומצקי

כתב העת "עיונים בחקר השפםה וחברה" שיצא לאחרונה מוקדש הפעם לשיח ומגדר. בגיליון עוד מאמרים מרתקים על שיח מתנחלות בתיאטרון, יסודות גבריים ארוטיים בזמר העברי ועוד. בין היתר מופיע בו מאמר מאלף של רקפת דילמון, שחקרה את הדרך שבה מדברים גברים שרצחו את נשותיהם על עצמם, על הנשים שרצחו ועל מעשה הרצח.

מן המחקר של דילמון עולה דפוס כמעט קבוע של הדרך בה מספר הרוצח את סיפורו. הבעל הרוצח מציג עצמו כאדם טוב מיסודו, או מה שקרוי בז'רגון המשטרתי "אדם נורמטיבי", ומטיל בדרכים שונות ומשונות את האשמה לרצח על הנרצחת. בדיקת העובדות מגלה בדרך כלל שהאדם משקר, או לפחות בונה אירועים מן המציאות באופן משובש כך שיתאימו לצורכי הסיפור.

"חותך מהלחם ונותן לאחרים"

הרוצחים מציגים עצמם בראיונות שנערכו לצורך המחקר בדפוס דומה. הם אינם אנשים אלימים מטבעם. הם רואים עצמם, כאמור, כאנשים טובים, שגם זכו להכרת הסביבה, ומביאים דוגמאות וראיות:

"הייתי תלמיד מחונן, היתה לי הצלחה בלימודים", מספר רוצח אחד. אחר מספר: "באמצע שנת לימודים של כיתה ב' מוציא ספר, פתאום מתחיל לקרוא. מַה-זה נפתחו לי העיניים! באתי, הפתעתי את המורים והמורות בבית הספר".

בעיני עצמם הרוצחים הם גם בעלי לב טוב, תורמים לזולת ונדיבים:

"תמיד הייתי חותך מהלחם ונותן לאחרים".

"שאם אני רואה זקנים – מישהו, מישהי – אני נותן להם: 'קח 50 שקל, תקנה משהו'. כואב לי הלב, אין להם – מה לעשות?!"

"החליטה לתפוס ממני את הילד"

לעומת הגברים החכמים, הטובים והנדיבים, הנשים בעיני רוצחיהן הן חמדניות ובזבזניות:

"שום דבר לא סיפק אותה... לאשתי הייתה תאוות בצע... זה מה שעניין אותה – הכסף". ורוצח אחר מוסיף: "היא היתה מאוד פזרנית, אין לה מחר"?

לגברים חשוב להציג עצמם כדוברי אמת ואמינים.

"כי אני כזה שאם אני רוצה להגיד משהו, אני לא מסתיר אותו. ישר בפָנים". או: "בעבודה הייתי כנה, אמתי. אמינות אצלי זה הדבר הכי חשוב".

לעומת הגבר האמין, בעיני הרוצח הנשים כולן שקרניות.

"היא הייתה משתמשת בגלולות. פתאום הפסיקה להשתמש בלי להודיע לי, ונקלטה להריון... בגלל שהיא נכנסה לפחד שאני הולך לנתק איתה את הקשר, אז היא החליטה לתפוס ממני את הילד... כאילו גנֵבת זרע כזה... אבל הפריע לי השקרים שלה".

האשה היא בוגדנית מטבעה. חשדות בבגידה הן רקע למקרי רצח לא מעטים.

"נכנסו למלון סודי 3 שעות... אני שומע מחברים: 'אשתך בוגדת בך'... הסתבר שהיה לה מאהב שהיא קנתה לו וולוו חדש".

"גיליתי גם שהיא בגדה בבעלה הראשון... ולא יכולתי לחיות עם אישה שבוגדת בי... אז פתאום הכול צף ואחיות שלי אמרו: 'הזהרנו אותך ואמרנו לך'. הכול צף".

הגבר, לעומתה, הוא סמל הנאמנות.

"היא ניסתה להתחכך איתי אחרי 4-3 חודשים, אבל אמרתי לה שאני נשוי ולא הסכמתי... אני בחור מאוד נאמן".

"מבחינת בגידות וזה, לא הייתי הטיפוס שיבגוד באישה. כל הזמן מה שהיא רצתה – היה לה".

הגברים הם אבות טובים:

"אשתי וילד שלי זה היה עולם ומלואו... כל הקשר שלנו עם הילד – כל התקופה אני הייתי איתו, אם זה ימי הולדת שלו בגן, לרחוץ אותו, לטפל בו, לשחק איתו, להרדים אותו".

הנשים לעומתם הן אימהות רעות:

"היא התחילה להתפרפר, לא לחזור הביתה, להסתובב. היתה חוזרת בשתיים לפנות בוקר. החיים בבית לא עניינו אותה, לא עניינו אותה הילדים".

"הילד מתחיל לבכות לי: 'אני רוצה הביתה, לא רוצה את אמא', אומר: 'אמא שרפה אותי ביד, ברגל ובבולבול'. – 'עם מה שרפה, מצית, סיגריה?' – 'עם מצית', ומראה לי את השריפה ביד שלו. ריבונו של עולם! מה אני אעשה, איך אני אקח את הילד?!"

"היא ניסתה לדקור אותי"

על התשתית הזו, גבר טוב ונדיב ואשה מרושעת, הדרך קצרה לתיאור הרצח בגירסת הרוצח:

"סובבה אותי, סובבה אותי, בגדה, זנתה, ביישה אותי, פגעה בי, לא רצתה להחזיר לי את הכסף, תקפה אותי. זהו, נגמר הסיפור".

"היא אמרה: 'מי אתה בכלל?! חתיכת אפס, אני אעשה ממך צמח!'. אז נתתי לה מכה, היא נשכבה על הרצפה. אז היא ירקה עליי, אמרה שתתקשר למשטרה ואני אכנס 3 שנים בית סוהר. אמרתי: 'אני לא אכנס 3 שנים, אני אכנס מאסר עולם'. חנקתי אותה, שמתי אותה באמבטיה, שמתי לה שקית על הפרצוף".

"אמרה: 'אין לי מה לדבר איתך'. תפסה את הטלפון – בואי נגיד, היתה התגרות מצידה – אז בלי לחשוב פעמיים, ראיתי שאני הולך להסתבך, כשהיא תפסה את הטלפון. אמרתי: אני הולך להסתבך. תפסתי את הסכין ודקרתי אותה".

"היא ניסתה לדקור אותי, ואני הגבתי בזה שנתתי לה מכה עם מפתח גלגלים של האוטו שלה".

כמה מן הרוצחים מציגים את הרצח כטעות.

"לקחתי סכין, היא יושבת פה (מסמן בידו על צדו השמאלי). אני פותח בירה עם סכין, כי הפותחן נשבר. אני ניסיתי למשוך את הסכין, והפקק עף עליה. צעקה, אמרה: 'אח!'... פגעתי בה עם הסכין, פגעתי בה בתוך החזה. לא ראיתי אפילו דם".

גם כשהמספרים מכירים בכך שגרמו למותן של הנשים, לרוב הם אינם מגדירים את המעשה כרצח. רק ארבעה מהם אמרו שרצחו ממש. האחרים אינם מזכירים את המילה רצח או מזכירים אותה בהקשר סתמי: "מי שנפל ברצח"; "נתנו לי ניסיון רצח". בין הנחקרים היו שטענו שפעלו בלא הכרה (שלא היו שפויים) בשעת ביצוע הרצח: "היה לי שחור כזה בעיניים, לא יודע, לא מבין, לא רואה כלום".

השורה התחתונה: הגבר מציג עצמו כאדם טוב מול אשה רעה, ומציג עצמו כקורבן. האם הגברים מאמינים לדברי עצמם או מודעים לשקר שבנו? על כך בחלקו השני של המחקר.

דורבנות בן שנה

ביום חמישי הבא (14.1) חוגג האתר דורבנות שנה להיווסדו. להלן מקבץ טעימות, המציגות את מגוון היצירה של כותבי דורבנות:

הלוצילָציה: תחושת השווא שהטלפון שלך מצלצל.

סתומצקי: אדם המנסה להשוויץ בתרבות הקריאה העשירה שלו, כשלמעשה ברור לכולם שהספר האחרון שקרא היה "קופיקו המורה למלאכה".

מלחמת חומרה: הויכוח הנצחי בין יצרני ובעלי מכשירים אלקטרוניים – המכשיר של מי יותר טוב?

בשני הדוגמאות הראשונות מדובר בהלחמים, היתוך שתי מילים לאחת, אחת עברית והשנייה לועזית. בדוגמה השלישית: שיכול אותיות עם הדהוד של ביטוי מקובל. כמה כיף לשחק בשפה, והעברית היא כלי משחק נהדר.

מתי ייגמר העשור הזה?

יגאל כותב: באמצעי התקשרת השונים מדברים על סיום העשור ואני תוהה: למיטב הבנתי העשור הראשון לספירה התחיל בראשית ינואר שנת 1 לספירה ונגמר עשר שנים מאוחר יותר, בסוף שנת 10. מדוע מציינים את סוף העשור בסוף 2009?" מרדכי מילמן מוסיף: "העשור הראשון של האלף הראשון הסתיים ביום 31.12.0010, כשמלאו עשר שנים לתחילת הספירה הנוצרית. העשור הראשון של האלף השלישי יסתיים ביום 31.12.2010, וביום 1.1.2011 יתחיל העשור השני".

על פי לוחות השנה האזרחיים בשתי גירסאותיהם יגאל ומרדכי צודקים: השנה הראשונה לספירה היא שנת 1. על פי ספירה זו העשור השני יתחיל רק בעוד שנה כך שהחגיגות מוקדמות. גם בספירה רגילה המספר המתחיל את העשירייה השנייה הוא 11 ולא 10. עם זאת יש לציין כי ספירה חלופית, הספירה האסטרונומית, קובעת שיש להתחיל משנת 0, ולפיה העשור הראשון של האלף השלישי אכן הסתיים אכן לפני שבוע.

כך או כך, בקביעה שהעשור השני מתחיל בינואר 2010 יש אמת פסיכולוגית, ואין סיבה להתווכח אתה בשם הצדק המתמטי. הופעת המילה 10 כבר ביום הראשון של השנה מסמנת לנו התחלה חדשה, כפי שהופעת המספר 2000 סימנה ראשית אלף חדש, מה גם שבאג 2000, והבאג הצעיר באג 2010 נקשרו לראשית השנה ולא לסופה.

כאילו קמפיין

בתגובה על רשימת מילות העשור, הזירה הלשונית 1.1 כותב אליעזר שמאלי: "עברתי על רשימת המילים במעריב של יום שישי האחרון ואף נהניתי להראות אותה לבתי (כיתה י"א). תגובתה המיידית היתה: "ואיפה המילה 'כאילו' או 'כזה כאילו'? זאת לדעתה, והסכמתי איתה, מילת העשור החשובה ביותר. סבבה?"

הערת המדור: "כאילו" אכן חיה ובועטת בכל פינה, אך היא מילת שפרצה לחיינו בראשית שנות התשעים, ועל כן לא הוכנסה כאן.

יצחק גור מכפר סבא כועס באותו עניין: "בזמן מערכת הבחירות הושמעה המילה, המאוסה באוזניי, 'קמפיין', בכל מיני צורות. איילה חסון הגדילה לעשות והמציאה מקצועות עבריים חדשים כמו 'קמפיין מייקר' או אפילו נחמד יותר 'קמפיינרים'. ועוד משפט שנאמר בשידור ברדיו על ידי הגב כרמית גיא: 'צריך לעשות אאוטינג של האישיו'. הבנת את זה ברוך?"

תגיות :
Adrian Wallace; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה