מירי פסקל מדברת ככה

רוביק רוזנטל | 15 ביולי 2010

ההומור המטריף של "אחד העם 101", ומחסן הביטויים המשובשים של אהרון מוריאלי

הסדרה "אחד העם 101" עלתה למסכים בקול תרועה כסדרת המשך ל"אחד העם 1" ששודרה לפני כשבע שנים. גילוי נאות: אני מתגורר ברחוב אחד העם 99, ומשמאלו נמצא בית מספר 103. "אחד העם 101" הוא בית שאינו קיים, ובכל מקרה אין מגדלי יוקרה באזור שלנו.

הסדרה על שני שלביה עוסקת בקריקטורות של ישראלים. כל הדמויות ללא יוצא מהכלל מעוררות מעט הזדהות והרבה גועל, ואמורות לייצג משהו "ישראלי". וכמו בכל עניין, העיצוב הלשוני הוא מרכיב חשוב, ולפעמים קריטי, ואפשר ללמוד ממנו גם על הישראלים וגם על הלך רוחם של מעצבי הסדרה. ארבע מהדמויות מקבלות אפיון לשוני, ובכל המקרים הוא מבלבל משהו.

האוחצ'ה. מירי פסקל, ציר הסדרה, היא מודל מעורב של ריבוי אישיות ישראליות, המתבטא גם בשפה. היא מעוצבת בחלקה על פי המודל הלשוני של האוחצ'ות, שזכו לגיבוש הלשוני ב"מילון אבן שושנה", שכבר מלאו לו יותר מעשר שנים ועוד לא נס ליחו. מירי אמנם אינה גבר, אבל השחקן והדמו הגברית שאינה מטושטשת מחברים אותה לסצינה האוחצ'ית. האוחצ'ה מערבבת שפה וולגרית עם נגיעות של שפה גבוהה וטעימות מן העולם הגדול.

אז מה היה לנו? בצד היאפי-מעודן לכאורה מירי עושה "בראנץ' פטי שהכינותי כמו שאומרים", ומתלהבת מהשקיעה הנשקפת מהחלון בביטוי המעורב "סאנרייז – למות!". משחקת בלשון בביטויים נוסח "צעירה לעזאזל", "ג'וליית הכותרת", "שמפו שמפו שמפו" (במקום שאפו), או "נקניקולור". בדייט השערורייתי עם מייק קזינסקי היא אומרת לו: "קודם אוכלים, אחר כך פַרלָרֶה פרלרה פרלרה". ב"אחד העם 1" היא משתמשת בביטוי שבח נאה שלא ממש נקלט: "איזה יופי, ז'ורנל ז'ורנל ז'ורנל!" כשהיא עצובה היא אומרת "אני מכּונסת היום". בו-זמנית עוברת מירי פסקל למשפטי זהב בישראלית וולגרית כמו "לך לך תימני זבל", "חבר זבל מצאת לך, יפית", "רעבה כמו ג'מוס", "יאללה יאללה יאללה" ועוד ועוד.

המורה. ראש ועד הבית בגירסת אחד העם 1, שולה נמירוביץ-נמיר, אמורה להיות אשכנזייה-ישראלית. היא מדברת בסגנון שאפשר לקרוא לו "המשלב המורתי", הכולל טקסט עברי תקין ואפילו מעט גבוה, אבל מתנשא ודוחה, כמו "מאחורי סורג ובריח", "לעקור את התופעה מן היסוד" ועוד. הטקסט הנפוח הזה מחכסה על וולגריות ישראלית המתפרצת בכל רגע נתון. השכן הוא "לא יותר מפושטק עלוב עם טראנס-שמאנס", וליליאן היאפית היא "חתיכת פרחה עלובה". בסדרת ההמשך היא הופכת ליו"ר אגודת נענ"ע, נשים עשירות למען נשים עניות, בינתיים הדמות מצפה לפיתוח.

יצאה החתולה מהשק

היאפית הזורמת. ליליאן אסולין מ"אחד העם 1" מביאה בהופעות קצרות יחסית מבחר שפות גלובליות. למרות שהיא אינה מוצגת כקריקטורה, השפה עושה אותה קריקטורית. היא משלבת אנגלית נוסח רמת החייל: "אז תגיד לו שזה וואנס אין א לייף טיים", שזה "טייק איט אור ליב איט" או "נו צ'אנס". בטקסט ההיי-טקי הזה משולבים טרנדים ניו אייג'יים יאפים כמו הפנג-שווי, ששולה ועד-הבית קוראת לו קונג-פו, ביטויי ניו אייג' כגון "אני פשוט לא מתחברת", "לא מצליחה לזרום עם זה", ולסיכום: "לא לכעוס, לחמול".

המזרחית. אילנית, במלעיל כמובן. היא סטריאוטיפ מזרחי, נצר למשפחת מסעודה משדרות. היא נבערת ("שלח לי אס אם אן") ומשבשת ביטויים "יצאה החתולה מהשק" (חתולה במלעיל). אפשר לשמוע אצלה רצף של ישראלית ים-תיכונית: "לאאאאא", "מה נהיה, כפרה" ו"כפרה עליך", "איזה סתומה, אללה יוסתור", "טוב בסדר תירגעי מה קרה לך". בארסנל שלה קללה עסיסית בנוסח "לכי תישני על האף", וברכה של מתחזקת נוסח "אמן אמן יהיה לנו בן זכר" . גם בת חן, הנערה הנטושה, מדברת במזרחית מצויה, כמו "נולדתי עם הדובל ביד", או "יצאה לי מנחוסה של זריקה".

יתר הדמויות, יש לומר, הוזנחו ב"אחד העם 1" בהיבט הלשוני. לשתי האחיות מנדטוריות אין עיצוב לשוני, הן לא פולניות ולא יקיות וגם לא צבריות, וכך גם ראובן, בעלה המנוח של מירי. עמרם, מזרחי-דתי, אומר "פיצ'יבקעס", בעקבות אילנית שגם היא ממחזרת את המילה היידישאית הזו, שיצאה מזמן מהמחזור. טעון שיפור בסדרת ההמשך.

והערה לא לשונית. על פי שתי התוכניות הראשונות של "אחד העם 101" מסתמנת נטייה לעבור מעיצוב לשוני או תרבותי למופעי סלפסטיק קיצוניים, כולל הקלישאה שבה מירי פסקל מקיאה על אביבה מרכוס וסוחבת אתה מפות שולחן עמוסות במסעדה. ועל כך נאמר, לא חראם? מונטי פייטון עשו את זה יותר טוב. תנו לאנשים לדבר, תנו לקריקטורות לחיות, ועם כל הכבוד למירי פסקל, אל תשאירו אותה לבד.

המוץ והתבן של צחי הנגבי

"היתה לי תחושה שייעשה צדק, שהמערכת מקצועית דיה כדי לברור את המוץ מהתבן", אמר צחי הנגבי, והתכוון לומר, "לבור את הבר מן התבן". החקלאים יודעים שאין אפשרות להפריד את התבן (הקש שנותר אחרי הדיש) מן המוץ (הקשקשים העוטפים את גרגרי השיבולים), ובכל מקרה הרעיון הוא שיש להבחין בין טפל לעיקר, ולא בין אפל לאפל.

מקור הביטוי התקין בספר ירמיהו: "מה לתבן את הבר?". רד"ק טבע את הביטוי במשמעות החקלאית: "נפה היא הכברה שמניפין בה התבואה ואותה אינה לשווא אלא לברר הבר מן התבן". הרשב"א מן המאה ה-13 העניק לביטוי את הפיתוח המטאפורי: "ואתה בשכלך הבר, תברור התבן מן הבר". המשבשים אוהבים גם את "לבור את התבן מן המוץ", וגרסה יצירתית נוספת: "להפריד את המוץ מן הבר".

פה נעוץ הכלב

גם שידורי המונדיאל תרמו את חלקם לביטויים משובשים, ולהלן מקבץ:

"כבר לפני שנים גמרו על מאמן ספרד דל-בוסקה את ההלל, ואמרו שעבר זמנו" (רוביק דנילוביץ באולפן סיכום המונדיאל).

ושניים ללא קרדיט:

"פה נעוץ הכלב!"

ולאחר כישלון אנגליה במונדיאל (ואולי היתה זאת צרפת): "נפתחה כאן תעודת פנדורה".

ובאותו עניין כותבת ורד מרחובות: "מה דעתך על 'פיק ברכיים קרות'? גרסה מעניינת ולא מתוכננת של עמית לעבודה לפיק ברכיים+רגליים קרות". אכן, שיבוש נאה.

יהלום בין החוחים

לקינוח, מקבץ ממחסן הביטויים המשובשים של אהרן מוריאלי, שנאספו לאורך כמה שנים. חלקם שיבושים מכוונים, בעיקר בתשדירי פרסומת או סיסמאות, וחלקם פליטות פה וקולמוס.

• "מנהלת את החברה ביד רמה ובמשכורת נטויה" (מעריב 12.10.07)

• פרסומת באוניברסיטת בן גוריון: כול כלב BGU-מו

• "המחשב במכונית קיצר את עצמו לדעת" (אסף שניידר, מעריב, 19.2.08)

• "איש בעיניו יעשה" (מרואיין חרדי בערוץ 1 על יחסי החרדים בירושלים למצעד הגאווה)

• "..תצטרכו לארוז כוחות" (איילה חסון בריאיון טלוויזיה, 12.12.08, בשיחה עם משפחתה של יולדת שנפםטרה בלידה).

• "מחר כל אחד יצביע כאשר ידבנו לבו" (אחד התומכים בדני יתום בריאיון בערוץ הראשון, 27.5.07)

• "קצה האור במנהרה" (מרואיין ברדיו בעניין מפוני גוש קטיף, 25.7.07)

• "מדובר ביהלום בין החוחים" (כתבה קצרה של שי להב על הדיסק החדש של אפרת גוש, מעריב, 7.9.09).

• "הנאשם יעמוד שם לבדו כצאן לטבח" (עורך דין של חייל סרבן).

• "אני מסכימה אתך, כל מילה יצוקה בסלע" (ד"ר אילנה בסון, פסיכולוגית).

• "הוצאתי רווחת אנחה" (המפכ"ל קראדי, לאחר לכידת האנס בני סלע).

• "נעשה דבר אמור על אופניו" (מוטי אשכנזי בראיון אצל לונדון וקירשנבוים).

• "הנשים קיבלו את חלקן הארי" (נשמע ברדיו ב-27.3.07).

תגיות :
Chenspec; wikipedia תמונה ראשית

הוספת תגובה