מי שחי בעבר מת בהווה

רוביק רוזנטל | 28 באוקטובר 2010

מילון הבורר השלם, לאחר העונה השלישית, וספר המתעד את דרכי השיח של ילדים

העונה השלישית של "הבורר" עולה לאוויר ברעש לא קטן. לאחר העונה הראשונה התייחס המדור בקצרה ללשון הסדרה, שאינה מרבה בסלנג עבריינים, ומעצבת משפחת פשע מתוחכמת שפה, בוודאי יחסית לציטוטים האותנטיים של בני משפחת אבוטבול וחייליה. "הבורר" אינה מנסה לתעד את "העבריין הסביר", אלא לייצר ארסנל של משפטי מפתח שכבר זכו לדיונים ערניים בפורומים באינטרנט. גם הפרק הראשון בעונה החדשה ממשיך באסטרטגיה הלשונית הזו. ולהלן מקבץ משפטי "הבורר", מהעונות הקודמות ומהפרק הפותח.

חוכמת העולם הפשע

"אבא שלי, אתה נותן לו מכתב אתה מקבל בחזרה חבילה".

"בדרך כלל אנשים צוברים דוחות חנייה, אתה צובר גופות".

"בחיים אל תבקש למות, מישהו עוד ישמע אותך ויעשה לך את הטובה הזאת".

"גופות, עד הפעם האחרונה שבדקתי, לא כול כך אוהבות לדבר, לא משנה כמה מכות תתנו להם".

"מה זה מיליון דולר? בסך הכל ניירות ירוקים עם ציור של גוי".

"הוא מלח הארץ. הוא רוצח ושוכח".

"יגאל הוא מהעתיקים. להרוג אשה בהריון זה לא הסטייל שלו".

"מה נעשה לרב? נפרק אותו לאטומים, נשלח את האברים שלו להשתלות, הרופא של אבא שלי אמר שיש מחסור גדול בתחום".

"סיליקון סיליקון סיליקון, אני הולך להוריד את הבן אדם".

פשע בגבולות ההלכה:

"אתה רוצה להרוג אלמנה? מה אתה, חיית אדם, מה לא קראת את ספר ויקרא?"

"בתורה יש מצווה: הקם להורגך השכם להורגו, ואנחנו מפגרים במצווה הזאת היום".

"קנה שור ולא שילם, עוון. לפעמים לשבור למישהו את הפרק זה מצווה, זה מדאורייתא".

משפטי המאצ'ו-מאפיונר:

"אני שכבתי פעם עם בחורה בלי רגל בלי יד, כמו שאומרים, חצי זיוה עם ביצה".

"היא יפה, היא חכמה, אם היא היתה מוצצת היא היתה מושלמת".

"מה זה התלבושת הזאת? מה זה הכל בחוץ? מה זה יש היום בופֶה?"

ידוענים בשירות המאפיה

"אתם שומרים על המשפחה הזו כאילו זה קלינטון ואובמה נוסעים לבלות על החוף במחנה ג'בלייה".

"בגישה שלך לא אתה, לא אני ולא אריק שרון היינו חוצים את התעלה".

"את ממליצה? מה את, ג' יפית?"

"מה אתה מנסה לשחד אותי? מה אני אריה דרעי?"

"פישלנו, יצאנו למלחמה, היו כוונות טובות, אבל חרא רמטכ"ל. סיפור ישראלי קלאסי".

פתגמים לכל עת

"בסוף היום אתה נותן כבוד רק למי שמפחיד אותך".

"מי שחי בעבר מת בהווה".

"עדיף למות מאשר לפחד מהמוות".

"אנשים זה כמו טלוויזיה, זה לא הגודל, זה לא הגיל, זו החדות".

"בן אדם לא יכול ללכת עם כפית לים ולנסות לייבש אותו".

"הדרך הכי טובה להתמודד עם פחד זה לפחד".

"זה לא חוכמה לשחק ששבש בחוקים של שחמט".

ככה מדברים ילדים

אחד התחומים העולים בחקר הלשון הוא "חקר השיח". תחום החקר הזה נשען על ההנחה שלשפת הדיבור מעמד מרכזי בהבנת השפה, וכי יש לדרך בה אנו משוחחים חוקים ומאפיינים. מה שנראה לכאורה כגמגום, בלבול, חזרה או חוסר עקיבות הוא לבו של השיח, וכאשר מפענחים אותו מקלפים עוד שכבה בהבנת השפה.

בימים אלה יצאו לאור ספר הקרוי "ילדים מדברים". זהו ספר אקדמי מקיף, בעריכת פרופ' שושנה בלום-קולקה, דמות מובילה בחקר השיח בישראל, וד"ר מיכל חמו, שגם כתבו חלק מפרקי הספר. חקר השיח אצל ילדים מגלה שילדים משתמשים בדרכים מורכבות בתחומי שיח שונים. הסגנון אולי "ילדותי", אבל העיקרון מזכיר באופן מובהק טכניקות ודגמים של דוברים מבוגרים.

הספר עוקב אחרי תחומי שיח שונים ומה שקרוי "פעולות דיבור", באמצעות דוגמאות מפורטות וניתוח שלהן. התמליל בספר מלווה סימנים המייצגים היבטים לא מילוליים כמו הפסקות, הדגשות וכדומה. אחד הפרקים מציג את יכולת הטיעון וההיקש שיש לילדים.

יוני בן החמש מתרוצץ בגן עם גלימת באטמן. הוא פוגש את שון בן הארבע.

יוני: אני באטמן!

שון: אין לך גלימה.

יוני: לא צריך גלימה. יש לי כנפיים.

שון: אתה באטמן החדש.

יוני: נכון.

שון: די! תרוץ! (יוני מתחיל לרוץ).

שון סותר תחילה את הטענה שיוני הוא באטמן, ושניהם מגיעים לפשרה. לפי הכותבות זוהי פשרה פשוטה, קטעים נוספים מעידים שהכושר של ילדים לפשר בין עמדות מנוגדות משוכלל מאוד.

מקום שמוכרים גרעינים

שיחות הילדים מעידות על יכולת הדמיון והבדיון של ילדים. במשחק היריון של חופית ואושרת, ילדות בנות שש, הן הרופאה והאחות, האשה ההרה היא טלי, ילדה בת ארבע וחצי. חופית מתגלית כילדה בעלת ידע רפואי נרחב: "נראה מה יש לך. יש לך וירוס. .. נראה שהתינוק יש לו הרבה הרבה דם, וכל הדברים האלו. הניסיון הזה לא היה בכלל טוב, תבואי, את צריכה עוד להישאר כאן".

ילדי גן תמר בני השש בונים מגרש כדורגל בקוביות. אחרי שהם מארגנים את המגרש ומקום לאוהדים אומר דור: "אה, נזכרתי במשהו. בכדורגל יש גם גרעינים וטרופיות. צריך מקום שמוכרים גרעינים".

חתולה על צלחת

בנות 11 יושבות במסעדה תאילנדית. בתיאור השיחה הזו מתגלים כישורי שיחה מפותחים, יכולת הקשבה והבנה לנקודת המבט של בן השיח. כותבות הספר מתעמתות כאן עם תפיסתו של המלומד הידוע פיאז'ה, שטען כי שיח של הילדים הוא שיח אגוצנטרי, מרוכז בעצמו ומנותק מן הסביבה.

עמליה: "הסאטה נורא טעים. כשלא הייתי צמחונית הייתי אוכלת את זה כל הזמן".

חמוטל: "רגע, אם זה כל כך טעים לך, אז למה את לא ..."

עמליה: "רע לי לחשוב על זה שבתאילנד אוכלים את החתולה שלי, רואים את החתולה שלי על צלחת".

פרק מיוחד בספר עוסק בדרכים השונות שבהם ילדים מתנצלים ומבקשים סליחה. הסליחה מקבלת לעיתים גוון אירוני, ממש כמו אצל המבוגרים. במסגרת משחק דמיוני משחקות בנות שש בבובות שהן מורה ותלמידה.

שירלי: "מאתיים חמישים מיליון אלף מאתיים חמישים מיליון... תעתיקו את כל הבית אחרי התרגילים האלה".

עדית: "סליחה, המורה. אל תדברי אתי עליהם לפני שאני אגש למנהלת או לאמא שלי והיא תטפל בזה... את מורה רעה, ואנ'לא רוצה להירשם בבית ספר אחר כאילו. ברור לך? כמה תרגילים את רושמת לי? אלף מיליון אלף? די! אני לא רוצה שום תרגיל. כאילו אני אעשה אפס. זהו, מגיע לך!"

צפוף על המפה

פרק נוסף עוסק בהומור, לעג וסרקזם אצל ילדים, ומסתבר שגם המצרך הזה קיים כבר בגילאים צעירים, ואפילו בתחכום. בפרק מובאת שיחת ילדים בני תשע במושב האחורי של מכונית. לא נגענו.

רועי: "לא, תחשוב, הארץ שלנו היא שש מאות ארבעים קילומטר".

אופיר: "מה? נה נה נה" (תגובת הסתייגות).

רועי: "טוב, האורך בערך שש מאות ארבעים מטר".

(שניהם מבינים שיש כאן טעות וצוחקים).

אופיר: "אם זה היה שש מאות ארבעים מטר, אז היינו יכולים לגור בערך שבעים אנשים".

רועי: "שבעים אנשים בבית אחד, וכולם צפופים".

אופיר: "ואתה לא יכול ללכת. מתי שאתה הולך אתה צריך לזוז ברכבת, ככה".

רועי: "אתה צריך לקפוץ ולהתחיל ללכת על כולם".

אופיר: "הכי מעצבן ללכת לשירותים. לוקח כמה דקות עד שאתה מגיע".

רועי: "ואז נהיה לך פיפי במכנסיים".

אופיר: "תחשוב שהארץ שלנו היתה שישים וארבע סנטימטרים. אז.."

רועי: "היה נכנס בה איש אחד".

אופיר: "בערך".

רועי: "צפוף".

אופיר: "מאוד".

רועי: "זה בערך הבקתה של השומר".

אופיר: "שום דבר לא היה נכנס בה. ואצלנו הגודל היה אטום. על המפה, אטום".

נוסעת לרחובות

עזריה אלון כותב: "הביטוי 'נוסע לרחובות' התייחס בסלנג לבנות שתחתוניהן הציצו מן השמלה. לביטוי הזה יש הסבר: בימים רחוקים היתה המושבה עקרון, היא מזכרת בתיה, חור נידח, מקור לבדיחות. עבור בני עקרון היתה רחובות מעין פריז, וכל דבר שעשו ברחובות היו בני עקרון, ובעיקר בנות עקרון, מנסים לחקות. יום אחד ראתה עקרונית ברחובות אישה הולכת, והתחתונית מציצה לה מתחת לשמלה. חזרה הביתה והודיעה כי יש ברחובות אפנה חדשה. מאז כל אישה שהתכוונה לנסוע לרחובות היתה מוציאה את התחתונית שלה מתחת לשמלה, וכשהיו רואים אותה היו אומרים: אה, את נוסעת לרחובות!"

יוסף יהלום כותב אלי, בהתייחס לערך "כף למד" ב"מילון הסלנג המקיף", שבו כתבתי שראשי התיבות של המונח הם "כושר לקוי". וכך הוא כותב: "סוג הבריאות כ"ל הניתן בוועדות רפואיות בצה"ל הוא ראשי תיבות ל'כשר לשירותים' ולא ל'כושר לקוי'.  סוג הבריאות כ"ל מיועד למועמדים לגיוס המתאימים לשירותים כמו נהגים, פקידים וכדומה, כאשר אינם מתאימים לשרות קרבי מסיבות רפואיות. אבי המנוח היה רופא בלשכת הגיוס ואני למדתי היטב את תקנות מתן סוג הבריאות לפני גיוסי לצה"ל".

אריה גולן מוסיף מידע חשוב למילון גל"ץ (הזירה הלשונית 21.10): לופקה, ספר השידורים ששימש את גל"ץ עד בוא המחשב, נקרא כך על שם משוגע ירושלמי שהיה סובב ברחובותיה, בימים שבהם התחנה שכנה בירושלים".

והערת תיקון: דן שילון הועבר מהשידור לאחר ששאל "איך יוצאים מהפלונטר" בראשית מלחמת לבנון הראשונה, ולא כפי שנכתב.

תגיות :
Alexander Lyubavin; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה